Back
Sanhedrin
Daf 64bאָמַר רַבִּי יַנַּאי: אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּמְסְרֶנּוּ לְכוֹמָרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ״.
§ Rabbi Yannai says: One is not liable for passing his child through fire to Molekh unless he hands him over to the priests of Molekh,
RASHI
ר' ינאי לפרושי עד שימסור דמתני' אתא למימר דהך מסירה למשרתי ע"ז קאמר:
לא תתן להעביר לא תתן לאחרים להעביר וסתמא דמילתא שמשין שלה קא מעבירין לה:
תַּנְיָא נַמִי הָכִי: ״יָכוֹל הֶעֱבִיר וְלֹא מָסַר, יְהֵא חַיָּיב. תַּלְמוּד לוֹמַר: ׳לֹא תִתֵּן׳. מָסַר לַמּוֹלֶךְ, וְלֹא הֶעֱבִיר, יָכוֹל יְהֵא חַיָּיב. תַּלְמוּד לוֹמַר: ׳לְהַעֲבִיר׳. מָסַר, וְהֶעֱבִיר שֶׁלֹּא לַמּוֹלֶךְ, יָכוֹל יְהֵא חַיָּיב. תַּלְמוּד לוֹמַר: ׳לַמֹּלֶךְ׳.
This is also taught in a baraita : One might have thought that one who passed his child through fire but did not hand him over to the priests of Molekh should be liable. Therefore, the verse states: “You shall not give.” If one handed over his son to the priests of Molekh but did not pass him through fire, one might have thought that he should be liable. Therefore, the verse states: “To pass,” indicating that passing is also necessary. If one handed over the child and passed him through fire, not to priests of Molekh but rather to priests of another object of idol worship, one might have thought that he should be liable. Therefore, the verse states: “To Molekh.”
RASHI
ה"ג תניא נמי הכי יכול העביר ולא מסר כו' ול"ג בברייתא ברישא ומזרעך לא תתן דתו לא יכול למיתני יכול העביר ולא מסר דהאי לא תתן מסירה משמע אלא הכי קתני יכול העביר ולא מסר יהא חייב ותיפוק ליה מלא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש דלא כתיבא מסירה ת"ל לא תתן להעביר פירש לך הכתוב על העברה שאינה אלא דרך נתינה:
לא תתן להעביר משמע ליה לתנא נתינה הבאה לכלל העברה ולא משמע ליה נתינה על מנת להעביר לחיוביה על נתינה לחודה:
מסר והעביר לע"ז אחרת שלא למולך יכול יהא חייב:
מָסַר, וְהֶעֱבִיר לַמּוֹלֶךְ, וְלֹא בָּאֵשׁ, יָכוֹל יְהֵא חַיָּיב. נֶאֱמַר כָּאן: ׳לְהַעֲבִיר׳, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: ׳לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ׳, מַה לְּהַלָּן בָּאֵשׁ, אַף כָּאן בָּאֵשׁ, וּמַה כָּאן מוֹלֶךְ, אַף לְהַלָּן מוֹלֶךְ״.
If one handed over his child and passed him over to the priests of Molekh, but he did not pass him through the fire, one might have thought that he should be liable. It is stated here, in the verse: “To pass,” and it is stated there, in another verse: “There shall not be found among you one who passes his son or his daughter through the fire” (Deuteronomy 18:10). Just as there, the verse is referring to passing one’s child through the fire, so too here, the reference is to passing one’s child through the fire. And just as here, the verse is referring to one who passes his child over to the priests of Molekh, so too there, the reference is to Molekh alone, excluding any other object of idol worship.
אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא: הֶעֱבִיר כָּל זַרְעוֹ, פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִזַּרְעֲךָ״, וְלֹא כָּל זַרְעֲךָ.
Rav Aḥa, son of Rava, says: One who passed all his offspring
TOSAFOT
העביר כל זרעו פטור וא"ת מקמא מיחייב ליה וי"ל כגון שאין לו אלא בן אחד או שהעבירם בבת אחת:
בָּעֵי רַב אַשִׁי: הֶעֱבִירוֹ סוּמָא, מַהוּ? יָשֵׁן, מַהוּ? בֶּן בְּנוֹ וּבֶן בִּתּוֹ, מַהוּ?
Rav Ashi raises a dilemma: If one passed through the fire a child of his who is blind, what is the halakha ? Furthermore, if one passed his child through the fire while the child was asleep,
RASHI
העבירו לבנו סומא או ישן מי הוה דרך העברה בכך בכה"ג דאינו יכול לעבור בעצמו אם היה רוצה:
תִּפְשׁוֹט מִיהָא חֲדָא, דְּתַנְיָא: ״׳כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ׳. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ‘לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ׳, אֵין לִי אֶלָּא בְּנוֹ וּבִתּוֹ. בֶּן בְּנוֹ וּבֶן בִּתּוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ׳בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ׳״.
The Gemara answers: Resolve at least one of these dilemmas, as it is taught in a baraita : Why must the verse state: “Because he has given of his offspring to Molekh” (Leviticus 20:3)? What is added by this statement? Because it is stated: “There shall not be found among you one who passes his son or his daughter through the fire,” I have derived only that it is prohibited for one to pass his son or daughter. From where do I derive that one who passes his son’s son or his daughter’s son is also liable? The verse states: “When he gives of his offspring” (Leviticus 20:4). The term “offspring” indicates that grandchildren are included. This resolves one of Rav Ashi’s dilemmas.
RASHI
פשוט מיהא מתניתין:
חדא מהנך שאלות דבן בנו ובן בתו כבנו:
כי מזרעו נתן למולך מה ת"ל פשיטא דהאי כרת על כן נכתב דהא במעביר למולך כתיב (ויקרא כ׳:ג׳) ואני אתן את פני וגו' ולעיל מיניה כתיב ואשר יתן מזרעו למולך מות יומת:
תַּנָּא פְּתַח בְּ״כִּי מִזַּרְעוֹ״, וְסָלֵיק ״בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ״!
The Gemara asks: The tanna began his exposition with the phrase in the verse “because he has given of his offspring,” and ended with an interpretation of the phrase in the verse “when he gives of his offspring.” Why did he cite two different verses as proof for his halakhic statement?
דְּרָשָׁה אַחֲרִינָא הוּא: ״׳זַרְעוֹ׳. אֵין לִי אֶלָּא זֶרַע כָּשֵׁר. זֶרַע פָּסוּל מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ׳בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ׳״.
The Gemara answers: The second verse is stated in the baraita for a different exposition, which was omitted from the baraita and reads as follows: From the term in the verse “his offspring” I have derived only that one is liable for passing through the fire his offspring of unflawed lineage, i.e., his descendants from a woman whom he was permitted to marry. From where do I derive that one is liable for passing through the fire his offspring of flawed lineage, e.g., a mamzer , as well? The verse states: “When he gives of his offspring,” indicating that one is liable for passing any of his offspring.
RASHI
ת"ל בתתו מזרעו קרא אחרינא הוא ולא זה שהתחיל התנא לדרוש ופרכינן תנא פתח לדרוש כי מזרעו נתן למולך ובסוף דבריו סיים ת"ל בתתו מזרעו ומשני דרשה אחריתי דרש מבתתו מזרעו דרשה קמייתא דבן בנו ובן בתו מכי מזרעו נפקא ליה והדר תנא זרעו פסול מנין שהיה לו ממזר והעבירו ת"ל בתתו מזרעו ואם העלם יעלימו וגו' ולא היה צריך למכתב בתתו מזרעו דהא במעביר מזרעו משתעי אלא להך דרשה:
אָמַר רַב יְהוּדָה: אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיַּעֲבִירֶנּוּ דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה. הֵיכִי דָּמֵי? אָמַר אַבַּיֵי: שִׂרְגָא דְּלִיבְנֵי בְּמִצְעֵי, נוּרָא מֵהַאי גִּיסָא, וְנוּרָא מֵהַאי גִּיסָא.
§ Rav Yehuda says: One is not liable for passing his child through fire to Molekh unless he passes him in the typical manner of passing.
RASHI
דרך העברה שלא שינה מן החוק אלא כדרך מנהג העברת המולך:
שרגא דלבני שורת לבנים גבוה לבנה על גבי לבנה והאש מכאן ומכאן ומעבירין עליו ואינו שורפו מדקתני לקמן המעביר עצמו פטור אלמא לאחר העברה הוא חי והא דאמרינן (לעיל סנהדרין דף סג:) גבי חזקיה שסכתו אמו סלמנדרא לאו למולך היה אלא לאלהי ספרוים דהתם שריפה כתיב:
רָבָא אָמַר: כְּמַשְׁוַורְתָּא דְּפוּרַיָּא.
Rava says: The typical manner of passing is like the leaps of children on Purim.
RASHI
רבא אמר כמשוורתא דפוריא אינו מעבירו ברגליו אלא קופץ ברגליו כדרך שהתינוקות קופצין בימי הפורים שהיתה חפירה בארץ והאש בוער בו והוא קופץ משפה לשפה:
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרָבָא: ״אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיַּעֲבִירֶנּוּ דֶּרֶךְ עֲבָרָה. הֶעֱבִירָהּ בָּרֶגֶל, פָּטוּר.
The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rava: One is not liable unless he passes his child through the fire in the typical manner of passing. If he passed her by foot, he is exempt. Evidently, the passing ritual is performed by leaping and not by walking.
RASHI
דרך העברתו עבודתו של מולך:
העבירו ברגל פטור אלמא דרך עבודתו בקפיצה:
וְאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל יוֹצְאֵי יְרֵיכוֹ. הָא כֵּיצַד? בְּנוֹ וּבִתּוֹ – חַיָּיב. אָבִיו, וְאִמּוֹ, אָחִיו, וַאֲחוֹתוֹ – פָּטוּר. הֶעֱבִיר עַצְמוֹ, פָּטוּר. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מְחַיֵּיב.
The baraita continues: And one is liable only for passing his descendants. How so? If one passed his son or his daughter through the fire, he is liable. If he passed his father, or his mother, his brother, or his sister,
אֶחָד לַמּוֹלֶךְ וְאֶחָד לִשְׁאָר עֲבוֹדָה זָרָה חַיָּיב. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לַמּוֹלֶךְ, חַיָּיב, שֶׁלֹּא לַמּוֹלֶךְ פָּטוּר״.
Both one who passes his child through fire to Molekh and one who passes his child through fire to other objects of idol worship are liable. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: If he passes him over to Molekh, he is liable, but if he transfers him to another object of idol worship, not to Molekh, he is exempt.
אָמַר עוּלָּא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? אָמַר קְרָא: ״לֹא יִמָּצֵא בְךָ״, ״בְךָ״ – בְּעַצְמְךָ.
Ulla says: What is the reason for the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who deems one who passes himself over to Molekh liable? The verse states: “There shall not be found among you one who passes his son or his daughter through the fire” (Deuteronomy 18:10), and the term “among you” is interpreted homiletically to mean: Among yourself.
RASHI
מאי טעמא דר' אלעזר במעביר עצמו:
וְרַבָּנַן לָא דָּרְשִׁי ״בְּךָ״? וְהָתְנַן: ״אֲבֵידָתוֹ וַאֲבֵידַת אָבִיו, שֶׁלּוֹ קוֹדֶמֶת״. וְאָמְרִינַן: מַאי טַעְמָא? וְאָמַר רַב יְהוּדָה: אָמַר קְרָא: ״אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן״, שֶׁלּוֹ קוֹדֶמֶת לְשֶׁל כָּל אָדָם.
The Gemara asks: And do the Rabbis not interpret the term “among you” as referring to oneself? But didn’t we learn in a mishna ( Bava Metzia 33a): If one finds his lost item and his father’s lost item,
RASHI
ורבנן לא דרשי בך בתמיה לאזהרה למשמע מינה אזהרת עצמו:
לא יהיה בך אביון הזהר בעצמך שלא תבא לידי עניות נימא ההוא סתמא דלא כרבנן:
וְהָתָם מֵ״אֶפֶס״.
The Gemara answers: And there, in that discussion, the halakha is derived from the word “only,” a limiting term, which is interpreted to mean that in preventing destitution one should begin with himself.
RASHI
התם מאפס כי לא יהיה בך אביון דאי לאו לאזהרה אתא אלא להבטחה שמבטיחם שלא יהיה בהם אביונים נכתוב לא יהיה בך אביון מדכתיב אפס לאזהרה אתא כלומר אפס וחדל וכלה עניות ממך אפס לשון חדלה וכליה כמו (בראשית מ״ז:ט״ו) כי אפס כסף:
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: שָׁלֹשׁ כְּרִיתוֹת בַּעֲבוֹדָה זָרָה לָמָּה?
§ Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: Why is the punishment of excision from the World-to-Come [ karet ] mentioned three times with regard to idol worship? It is stated twice with regard to the ritual of Molekh, in the verse: “I will also set My face against that man, and I will excise him from among his people” (Leviticus 20:3), and in the verse: “Then I will set My face against that man, and against his family, and I will excise him” (Leviticus 20:5). The third mention of karet is with regard to one who blasphemes: “That person blasphemes the Lord, and that soul shall be excised from among his people” (Numbers 15:30).
RASHI
שלש כריתות בע"ז תרתי גבי מולך בקדושים תהיו ואני אתן את פני באיש ההוא והכרתי אותו מקרב עמו ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו ואת כל הזונים וגו' (ונתתי את פני וגו') וא"נ סבירא ליה דמולך לאו ע"ז הוא מכל מקום קרי ליה ע"ז והשלישית בשלח לך אנשים כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא וגו' ותניא לקמן באלו שאין להם חלק לעולם הבא דבר ה' בזה זה דבור ראשון שנאמר בסיני והוא ע"ז והא דכתיב הכרת תכרת חדא חשיב ליה כדמפרש לקמן דברה תורה כלשון בני אדם את ה' הוא מגדף ונכרתה לקמן מפרש:
TOSAFOT
שלש כריתות בע"ז פ"ה שתים גבי מולך בקדושים והשלישי בשלח לך כי דבר ה' בזה וקשה (לר"י) דאית ליה בריש מי שהיה טמא (פסחים ד' צג.) מגדף היינו מברך השם ובסוף פרק קמא דשבועות (דף יג.) מוקי כי דבר ה' בזה לפורק עול ומגלה פנים בתורה כרת בע"ז שלא כדרכה מנלן ויש לומר דכרת ג' בפרשת אחרי מות דכתיב מולך גבי עריות ואכולהו כתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות וגו' ואף על גב דהוי ליה טפי לאוקמי לגופיה למעביר בנו שלא כדרכה ניחא ליה לאוקמיה בע"ז באם אינו ענין כיון דהשתא סבירא ליה מולך לאו היינו ע"ז וחוק בעלמא הוא דלא מסתבר לחיובי עליה אלא כדרכה:
אַחַת לִכְדַרְכָּהּ, וְאַחַת לְשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, וְאַחַת לַמּוֹלֶךְ.
One mention is for worshipping an idol in its typical manner of worship, and one mention is for worshipping an idol not in its typical manner of worship, and one mention is for performing the ritual of Molekh.
RASHI
אחת שלא כדרכה כרת יתירא גבי מולך אם אינו ענין לו תנהו ענין לזבוח וקטור ונסוך והשתחואה שהוא חייב עליהם אף שלא כדרכה:
ואחת למולך דאף על פי שדרכן בכך מיבעי ליה למכתבה באפי נפשיה דמולך לאו ע"ז הוא והקפידה תורה עליו:
וּלְמַאן דְּאָמַר מוֹלֶךְ עֲבוֹדָה זָרָה הִיא, כָּרֵת בַּמּוֹלֶךְ לָמָּה לִי? לְמַעֲבִיר בְּנוֹ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ.
The Gemara asks: And according to the one who says that Molekh is an object of idol worship, why do I need a special mention of karet with regard to Molekh? The Gemara answers: It is necessary for the case of one who passes his child through fire to an idol other than Molekh, where this is not its typical manner of worship. According to this opinion, one who passes his son through fire to any idol is liable.
RASHI
ולמאן דאמר מולך ע"ז הוא והוי בכלל כדרכה דכל שאר עבודות מאיכה יעבדו נפקא בא הכתוב לחייב עליו אף בשאר ע"ז שאין דרכו בכך שלא מצינו אלא זבוח וקטור ונסוך והשתחואה:
TOSAFOT
למעביר בנו ובתו שלא כדרכה תימה כיון דמולך ע"ז הוא ת"ל מההוא כרת דמוקמינן לע"ז שלא כדרכה ויש לומר דלא הוה מוקמינן ליה לע"ז כיון דגבי מולך כתיב אי לאו דאשכחן קרא אחרינא למולך:
וּלְמַאן דְּאָמַר, מְגַדֵּף עֲבוֹדָה זָרָה הִיא, כָּרֵת בִּמְגַדֵּף לָמָּה לִי?
The Gemara asks: And according to the one who says that the verse concerning one who blasphemes is referring to one who engages in idol worship and not to one who curses God, why do I need karet to be mentioned with regard to one who blasphemes?
RASHI
ולמאן דאמר בכריתות מגדף זה העובד ע"ז כגון משורר לע"ז:
כרת דכתיב במגדף למה לי אחרי שדרכה בכך ופלוגתא היא בכריתות (דף ז.) איכא למאן דאמר מגדף היינו מברך את השם:
לְכִדְתַנְיָא: ״׳הִכָּרֵת תִּכָּרֵת׳, ׳הִכָּרֵת׳ – בָּעוֹלָם הַזֶּה. ׳תִּכָּרֵת׳ – לָעוֹלָם הַבָּא. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
The Gemara answers that it is necessary for that which is taught in a baraita : It is stated with regard to one who blasphemes: “Because he has despised the word of the Lord, and has breached His mitzva, that soul shall be excised [ hikkaret tikkaret ], his iniquity shall be upon him” (Numbers 15:31). The phrase “ hikkaret tikkaret ” is interpreted as follows: “ Hikkaret ”; the sinner is excised in this world, meaning that he will die prematurely. “ Tikkaret ”; the sinner is excised in the World-to-Come, and he will not merit everlasting life. This is the statement of Rabbi Akiva.
RASHI
לכדתניא כדמוקים ליה רבי ישמעאל אחד לעוה"ז ואחד לעוה"ב:
אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ׳וְנִכְרְתָה׳. וְכִי שְׁלֹשָׁה עוֹלָמִים יֵשׁ? אֶלָּא: ׳וְנִכְרְתָה׳ – בָּעוֹלָם הַזֶּה, ׳הִכָּרֵת׳ – לָעוֹלָם הַבָּא, ׳תִּכָּרֵת׳ – דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם״.
Rabbi Yishmael said to him: But isn’t it already stated in the previous verse: “He blasphemes the Lord; that soul shall be excised [ venikhreta ]” (Numbers 15:30)? Are there three worlds
RASHI
והלא כבר נאמרה ונכרתה באותה פרשה עצמה גבי מגדף ורבי עקיבא ס"ל מגדף היינו מברך את השם כדאמר בכריתות ועולם הבא לא נפקא ליה בע"ז אלא מהכרת תכרת ור' ישמעאל לאו לר"ע פריך והלא כבר נאמר ונכרתה דהא ר"ע במברך את השם מוקים לה אלא טעמא דנפשיה קאמר והלא כבר נאמרה ונכרתה ואנא סבירא ליה דבע"ז כתיבא:
וכי שלשה עולמות יש וכו' ודומה לו בשחיטת חולין והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה כולה עולה דהא פרכא לאו לכשנגדו פריך דאיהו ס"ל אפילו במוקדשין דאין כולה עולה אלא טעמא דנפשיה אמר בפרק [בהמה המקשה] (חולין סט:):
TOSAFOT
וכי שלשה עולמות יש לאו לר' עקיבא פריך דאיהו מוקי לה במברך את השם אלא אליבא דנפשיה קאמר כדפ"ה ואם תאמר לרבי עקיבא נמי תקשה וכי שלשה עולמות יש דלעולם הזה נפקא לן מקראי דמולך כע"ז מיהו ר' עקיבא איכא למימר דלא דריש כי דבר ה' בזה בע"ז אלא כדדרשינן פ"ק דשבועות (שם) אבל מרבי ישמעאל קשיא דדריש בחלק המבזה דיבור ראשון שנאמר בסיני דהיינו ע"ז דאכתי תקשה ליה וכי שלשה עולמות יש דע"ז נפקא ליה מקראי דמולך וי"ל דרבי ישמעאל הוה דריש קראי דמולך תרתי לע"ז שלא כדרכה משום עולם הזה ולעולם הבא אי נמי חד לע"ז שלא כדרכה ותרתי למולך לעולם הזה ולעולם הבא: