Back
Sanhedrin
Daf 18bהַהוֹרֵג כֹּהֵן גָּדוֹל, אוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם. אֵימָא לָא לִיגְלֵי! קָא מַשְׁמַע לָן. וְאֵימָא הָכִי נַמִי! אָמַר קְרָא: ״לָנוּס שָׁמָּה כָּל רֹצֵחַ״, אֲפִילּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל בְּמַשְׁמַע.
With regard to one who kills a High Priest or a High Priest who killed a person,
RASHI
ההורג כהן גדול בשוגג גולה לעיר מקלט ואינו יוצא משם לעולם דכיון דאין כהן גדול במקדש כשהוא גולה במיתת מי ישוב וכן כהן גדול שהרג את הנפש בשוגג במיתת מי ישוב הא ליכא כהן גדול:
TOSAFOT
אינו יוצא משם לעולם פירוש וכגון שלא מינו אחר עד שנגמר דינו וכגון דליכא משוח שעבר וליכא משוח מלחמה דמשוח שעבר מחזיר הרוצח לדברי הכל ומשוח מלחמה פלוגתא דר' יהודה ורבנן פרק בתרא דהוריות (דף י):
״עוֹבֵר עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַּעֲשֶׂה״. לָא סַגִּי דְּלָא עָבַר?! הָכִי קָאָמַר: אִם עָבַר עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַּעֲשֶׂה, הֲרֵי הוּא כְּהֶדְיוֹט לְכָל דְּבָרָיו.
The baraita teaches that a High Priest transgresses a positive mitzva and a prohibition. The Gemara understands the baraita as an independent statement asserting that the High Priest must transgress a positive mitzva and a prohibition, and asks: Is it not possible that he doesn’t transgress a positive mitzva and prohibition; i.e., must the High Priest transgress a positive mitzva and a prohibition? The Gemara responds: This is what the baraita is saying: This is not an independent statement asserting that the High Priest must transgress a positive mitzva and a prohibition; rather, the baraita teaches that if he transgressed a positive mitzva
RASHI
הרי הוא כהדיוט לידון בשלשה:
פְּשִׁיטָא! סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמִינָא: הוֹאִיל וּתְנַן: ״אֵין דָּנִין לֹא אֶת הַשֵּׁבֶט וְלֹא אֶת נְבִיא הַשֶּׁקֶר, וְלֹא אֶת כֹּהֵן גָּדוֹל אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד״, וְאָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: ״כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ״ – דְּבָרָיו שֶׁל גָּדוֹל; אֵימָא כָּל דְּבָרָיו שֶׁל גָּדוֹל! קָא מַשְׁמַע לָן.
The Gemara asks: Isn’t that obvious? The Gemara responds: No, as it could enter your mind to say that since we learned in the mishna (2a): The court judges cases involving an entire tribe that sinned, or a false prophet, or a High Priest, only on the basis of a court of seventy-one judges, i.e., the Great Sanhedrin, and since Rav Adda bar Ahava says that the phrase “every great matter they shall bring unto you” (Exodus 18:22), refers to the matters of a great person, the High Priest, who is judged in a court of seventy-one, therefore, one might say that this means all the matters of a great person, including non-capital transgressions, are judged in a court of seventy-one. Therefore, the baraita teaches us that for non-capital transgressions, he is treated like an ordinary person, and judged even by a court of three.
וְאֵימָא הָכִי נַמִי! מִי כְּתִיב ״דִּבְרֵי גָדוֹל״? ״הַדָּבָר הַגָּדֹל״ כְּתִיב! דָּבָר גָּדוֹל מַמָּשׁ.
The Gemara suggests: But why not say that indeed, the halakha is that all cases involving the High Priest must be adjudicated in a court of seventy-one? The Gemara rejects this. Is it written: The matters of a great person? “Every great matter” is written, meaning actually a great matter,
RASHI
דבר גדול ממש אם עבר עבירה שיש בה מיתת בית דין הוא דבעי סנהדרי גדולה אבל במלקות לא:
״מֵעִיד וּמְעִידִין אוֹתוֹ״. מֵעִיד? וְהָתַנְיָא: ״׳וְהִתְעַלַּמְתָּ׳ – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם, וּפְעָמִים שֶׁאִי אַתָּה מִתְעַלֵּם. הָא כֵּיצַד?
§ The mishna teaches that the High Priest testifies before the court and others testify concerning him. The Gemara expresses surprise: He testifies? But isn’t it taught in a baraita that in the verse: “You shall not see your brother’s ox or his sheep wandering and ignore them; you shall return them to your brother” (Deuteronomy 22:1), the use of the unusual term “and ignore them,” as opposed to the more direct: Do not ignore them, indicates that there are times when you ignore lost items and there are times when you do not ignore them. How so?
TOSAFOT
מעיד והא תניא והתעלמת וכו' ואם תאמר ולוקמה בעדות החדש דודאי כהן גדול מעיד דבמידי דאיסורא אין חכמה ואין תבונה לנגד ה' כדאמר גבי צורבא מרבנן פרק שבועת העדות (שבועות דף ל:) והא דאמרינן דדוחין (עשה) בשביל כבוד הבריות הני מילי ממונא אבל במידי דאיסורא לא כדפרישי' וי"ל דמעיד משמע לכל דבר בין באיסורא בין בממונא דומיא דמלך לא מעיד דמיירי (אפי') בממונ' דאי באיסורא אין חכמה וכו':
כֹּהֵן וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, זָקֵן וְאֵינָהּ לְפִי כְבוֹדוֹ, אוֹ שֶׁהָיְתָה מְלָאכָה שֶׁלּוֹ מְרוּבָּה מִשֶּׁל חֲבֵירוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר ׳וְהִתְעַלַּמְתָּ׳״!
The baraita answers: If the one who found the item was a priest, and the lost item is in the cemetery,
RASHI
הרי שהיה מוצא אבידה כהן והיה האבידה בבית הקברות או שהיה זה זקן ואינה לפי כבודו שאם היתה שלו לא היה מחזיר':
או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו כגון נוקב מרגליות שאם ילך ויחזירנ' יפסיד בבטלותו יותר מדמיה:
לכך נאמר והתעלמת אלמא כבוד הבריות דוחה לאו דלא תוכל להתעלם וה"נ זילותא הוא לגבי כהן גדול ליתי לאסהודי לבעל דין:
אֲמַר רַב יוֹסֵף: מֵעִיד לַמֶּלֶךְ. וְהָתְנַן: ״לֹא דָּן וְלֹא דָּנִין אוֹתוֹ, לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ״! אֶלָּא אֲמַר רַבִּי זֵירָא: מֵעִיד לְבֶן מֶלֶךְ. בֶּן מֶלֶךְ הֶדְיוֹט הוּא!
Rav Yosef said: A High Priest testifies only about a king,
RASHI
אמר רב יוסף הא דקתני מעיד למלך קאמר שהיה מלך בעל דין וכהן גדול יודע לו עדות:
והא לא דנין אותו מאי סהדות' בעי:
בן מלך הדיוט הוא והדר קושיין לדוכתא דאיכא זילותא לכה"ג:
TOSAFOT
והא תנן מלך לא דן ולא דנין אותו וכו' וא"ת ולוקי מתניתין דתני מלך לא דן ולא דנין אותו במלכי ישראל ומתניתין דתני מעיד למלך דמשמע דדנין אותו במלכי בית דוד דאמר לקמן (סנהדרין דף יט.) דדן ודנין אותו וי"ל דכולה מתניתין מסתמא איירי במלכי ישראל דומיא דמלך לא דן ולא דנין אותו:
אֶלָּא: מֵעִיד בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְהָא אֵין מוֹשִׁיבִין מֶלֶךְ בַּסַּנְהֶדְרִין! מִשּׁוּם יְקָרָא דְּכֹהֵן גָּדוֹל, אֲתָא וְיָתֵיב. מְקַבְּלֵי נִיהָלֵיהּ לְסָהֲדוּתֵיהּ, קָאֵי הוּא, וְאָזֵיל וּמְעַיְּינִינָא לֵיהּ אֲנַן בְּדִינֵיהּ.
Rather, the meaning of Rav Yosef’s statement is that he testifies before the king, and it is not in keeping with the dignity of the High Priest to testify if the king is a presiding judge. The Gemara objects: But didn’t we learn in a baraita ( Tosefta 2:8) that a king is not seated on the Sanhedrin?
RASHI
בפני המלך שהמלך יושב ודן בסנהדרין:
אין מושיבין מלך בסנהדרין לקמן מפרש טעמא:
משום יקרא דכהן גדול דידע בסהדותא לבריה:
אתי מלך יתיב עד דמיקבל סהדותא וקאי מלך ואזיל ומעיינינן אנן בדינא:
TOSAFOT
והא אין מושיבין מלך בסנהדרין תימה לפרוך ממתניתין דתנן מלך לא דן ועוד מאי קמ"ל מתניתין היא מלך לא דן וכו' וי"ל דהא דאין מלך דן ה"מ לבדו משום דאין דנין אותו דלא קרינן ביה התקוששו וקושו אבל עם אחרים שפיר מצי דן דאין הדין נגמר על פיו לבד כך נראה למהר"ן וא"ת מ"מ היאך דן את בנו דמסתמא בבן מלך קאי שמועה עכשיו וי"ל דודאי היה יודע שפיר דלדון לא בא אבל קשה ליה דאפילו ישב וידום נמי לא ובהכי ניחא דלא פריך ממתני' דתנן מלך לא דן:
גּוּפָא: ״אֵין מוֹשִׁיבִין מֶלֶךְ בַּסַּנְהֶדְרִין, וְלֹא מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל בְּעִיבּוּר שָׁנָה״. מֶלֶךְ בַּסַּנְהֶדְרִין – דִּכְתִיב ״לֹא תַעֲנֶה עַל רִב״ – לֹא תַעֲנֶה עַל רַב.
§ Having mentioned this baraita , the Gemara turns its attention to the matter itself: A king is not seated on the Sanhedrin, nor is a king or a High Priest seated on a court for intercalating the year.
RASHI
לא תענה על רב אינך רשאי לסתור את דברי מופלא שבדיינין ואי אמר מלך חובה תו לא מצי אינך למחזי ליה זכותא:
לֹא מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל בְּעִיבּוּר שָׁנָה – מֶלֶךְ, מִשּׁוּם אַפְסַנְיָא; כֹּהֵן גָּדוֹל, מִשּׁוּם צִינָּה.
The Gemara continues its explanation of the baraita : Nor is a king or a High Priest seated on a court for intercalating the year.
RASHI
משום אפסניא מחלק ממון לחיילותיו כך וכך לשנה ונוח לו שיהו כל השנים מעוברות:
כהן גדול אינו רוצה שתתעבר שנה מפני הצינה שצריך לטבול ולקדש ביום הכפורים חמש טבילות ועשרה קידושין ואם תתעבר שנה הרי תשרי במרחשון וצינת מרחשון תהיה בתשרי:
TOSAFOT
משום צינה פ"ה משום שכהן גדול טעון טבילה ולא נהירא דמשמע ביומא (דף לא:) שהיו מחממין לו קומקמום של חמין ביוה"כ לכן נראה לפרש משום קרירות הרצפה שכל היום היה עומד יחף:
אָמַר רַב פַּפָּא: שְׁמַע מִינָּהּ שַׁתָּא בָּתַר יַרְחָא אָזֵיל. אִינִי? וְהָא הָנָךְ שְׁלֹשָׁה רוֹעֵי בָקָר דַּהֲווּ קַיְימִי, וּשְׁמָעִינְהוּ רַבָּנַן דְּקָאָמְרִי;
Rav Pappa says: Learn from the ruling concerning the High Priest that the weather of the year follows the months,
RASHI
אמר רב פפא ש"מ מהא דקתני ולא כהן גדול בעיבור שנה:
שתא בתר ירחי אזלא אחר ירחים הראוים להיות אם לא נתעברה הולך קור וחום של שנה וצינה הראויה במרחשון הויא בתשרי כשמתעברת:
TOSAFOT
שתא בתר ירחא אזלא פירש הקונטר' קור וחום של שנה אחר החדשים אם לא היתה השנה מעוברת וקור שהיה ראוי לעשות במרחשון אם לא היתה השנה מעוברת יעשה בתשרי דאי בתר חדשי חמה אזלא מה לו לכהן אם נעבר השנה וקשה והלא כל מה שאנו מעברים היינו כדי להשוות חדשי חמה לחדשי הלבנה ולעשות ממרחשון תשרי כדי שתפול בו תקופת תשרי ותהא מקצת החג בתקופה החדשה והלא ברוב השנים כמו כן היא נופלת תקופת תשרי בתשרי של לבנה ופי' בתוס' דמיירי בשמעתתא משום אביב ופירות האילן דאז משתנה קור של תשרי זה מקור של תשרי של שאר שנים להיות בו צינה כצינה של מרחשון ולהכי פריך שפיר משלשה רועי בקר דמשמע שהפירות והצינה שוים שהרי סימני הרועים האחד היה נותן לפירות והאחר לצינת הרוח:
חַד אֲמַר: אִם בַּכִּיר וְלָקִישׁ כַּחֲדָא יֵינֵץ, דֵּין הוּא אֲדָר, וְאִם לָאו, לֵית דֵּין אֲדָר. וְחַד אֲמַר: אִם תּוֹר בִּצְפַר בִּתְלָג יְמוּת, וּבְטִיהֲרָא בְּטוּל תְּאֵינָה יִדְמוֹךְ, יַשְׁלַח מַשְׁכֵּיהּ, דֵּין הוּא אֲדָר, וְאִם לָאו, לֵית דֵּין אֲדָר. וְחַד אֲמַר: אִם קִידּוּם תַּקִּיף לַחֲדָא יְהֵא, יִפַּח בְּלוֹעָךְ נָפֵיק לְקִיבְלֵיהּ, דֵּין הוּא אֲדָר, וְאִם לָאו, לֵית דֵּין אֲדָר. וְעִבְּרוּהָ רַבָּנַן לְהַהִיא שַׁתָּא!
One of them said: If the first grains and the late-ripening grains sprout at the same time, that is Adar,
RASHI
אם בכיר ולקיש כחדא יינץ דין הוא אדר אם יהא חום בקרקע ויצמח זרע הבכיר והאפילה יחד חיטין שנזרעו בראש החודש והשעורין שנזרעו עכשיו דין הוא אדר ואם לאו לית דין אדר אלא שבט:
אם תור בצפר בתלג ימות אם בבקר יהא קור חזק עד שיהא השור קרוב למות מחמת הצינה:
ובטיהרא בטול תאינתא ידמוך ובצהרים יגדל כח החום עד שיהא השור מיצל בצל התאנה מחמת החום:
וישלח משכיה ויפשיט עורו כלומר יתחכך בתאינה מחמת החום:
אם קידום תקיף לחדא יהא יפח בלועך נפיק לקבליה אם כבר תשש כח החורף כל כך שכשיהא רוח מזרחי' חזקה מאד והיא מביאה צינה ואתה מנשב בפיך ויוצא לקראתה ונפיחתך קשה מן הרוח ומחממתה דין הוא אדר:
ואם לאו שעדיין יש צינה חזקה לית דין אדר אלא שבט:
ועברוה רבנן ועשאוהו כשבט שקבעו אדר השני אחריו אלמא שתא בתר עיבורא אזיל ולא נהגא חום דניסן באדר אלא מנהג אדר באדר השני:
וְתִסְבְּרָא, רַבָּנַן אַרַעֲוָותָא סַמוּךְ? אֶלָּא, רַבָּנַן אַחוּשְׁבְּנַיְיהוּ סַמוּךְ, וְרוֹעֵי בָקָר אִיסְתַּיּוּעֵי הוּא דְּאִיסְתַּיְּיעָא מִילְּתַיְיהוּ.
The Gemara rejects this: And can you understand that the Sages relied on cattle herders to determine halakha ? Rather, the Sages relied on their own calculations, and those cattle herders were supported inasmuch as their statements were supported by the Sages’ independent conclusion.
RASHI
רבנן אחושבנייהו סמוך ובלא"ה מעברינן ליה והכא איסתייועי מיסתייעא מילתייהו כלומר איתרמי להו מזל חשיבות דאיקלע עיבור כמלתייהו ומיהו ברוב העבורים שתא בתר ירחא אזלא:
״חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין״ כו׳. קָא פָּסֵיק וְתָנֵי, לָא שְׁנָא מִן הָאֵירוּסִין, וְלָא שְׁנָא מִן הַנִּישּׂוּאִין. בִּשְׁלָמָא מִן הַנִּישּׂוּאִין – הַוֵי עֲשֵׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה,
§ The mishna teaches that the High Priest performs ḥalitza with his brother’s widow and his brother performs ḥalitza with his wife,
RASHI
קא פסיק ותני הוא אינו מייבם לא שנא נפלה לו יבמתו בין מן הנשואין בין מן האירוסין בשלמא מן הנשואין איכא עשה ולא תעשה באיסורא בתולה יקח (ויקרא כ״א:י״ד) ולא בעולה דהיינו עשה אלמנה לא יקח (שם) הרי לאו: