Back
Sanhedrin
Daf 13aאִיכָּא בֵּינַיְיהוּ יוֹם תְּקוּפָה מַתְחִיל, וְיוֹם תְּקוּפָה גּוֹמֵר. וְלָא מְסַיְּימִי.
The Gemara answers: Also here, the difference between them concerns the question of whether the day of the equinox begins the season or whether the day of the equinox concludes the season, but their opinions are not defined. Although it is apparent from the baraita that these two tanna’im disagree about this issue, it is not clear from their words which tanna ascribes to which of these opinions.
RASHI
איכא בינייהו דלר' יהודה יום תקופה גומר ואפילו לא חסרה אלא עשרים ונפלה בכ"א ליכא מקצת חג ולר' יוסי יום תקופה מתחיל ואם נפלה בכ"א איכא מקצת חג עד שתחסר כ"א ותפול חדשה בכ"ב והוה ששה עשר לפני הפסח דהוי ההיא לפני החג חסירה כ"א הוא דמעברין אבל חסירה בציר מהכי לא:
ולא מסיימי אין סימן איזה מהן קאמר ששה עשר חסירה ובי"ז תפול מעברין אבל נפלה בט"ז אין מעברין דיום תקופה מתחיל ואיכא כוליה חג וחד מינייהו קאמר אפילו נפלה בט"ז מעברין דיום תקופה גומר וליכא כוליה חג ואע"ג דתרוייהו אמרי כחדא ששה עשר חד קאי אחיסרון וחד קאי אנפילה ולא ידעינן הי מינייהו:
TOSAFOT
איכא בינייהו יום תקופה גומר ויום תקופה מתחיל ולא מסיימי לא שייך כאן תנא בתרא לטפויי אתא כיון דמפסיק שאר תנאי דקאתי לטפויי עלייהו וכן איתא בפרק במה מדליקין (שבת כד.) גבי איכא בינייהו דרב ברונא ולא מסיימי:
אֲחֵרִים אוֹמְרִים: מִיעוּטוֹ. וְכַמָּה מִיעוּטוֹ? אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם. מַאי קָסָבְרִי? אִי קָסָבְרִי יוֹם תְּקוּפָה גּוֹמֵר, וְכוּלֵּיהּ חַג בָּעֵינַן, הָאִיכָּא! אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: אֲחֵרִים בִּתְקוּפַת נִיסָן קַיְימֵי, דִּכְתִיב: ״שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב״ – שְׁמוֹר אָבִיב שֶׁל תְּקוּפָה שֶׁיְּהֵא בְּחֹדֶשׁ נִיסָן.
The baraita teaches: The tanna referred to as Aḥerim says: The year is intercalated even on account of a minority of the month, and how much is a minority of the month? Fourteen days. The Gemara asks: What do Aḥerim hold? If they hold that the day of the equinox concludes the season, and also that we require all of the Festival to take place in the new season, this condition is fulfilled even if the season is lacking fifteen days. Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak says: Aḥerim are standing in, i.e., discussing, the season of Nisan. As it is written: “Observe the month of spring and keep the Pesaḥ ” (Deuteronomy 16:1), from which it is inferred: Preserve the day of the equinox of the spring,
RASHI
שמור את חודש האביב שמור אביב של תקופה שיהא בחודש ניסן שמור תקופת חדש ניסן של חמה שיהא בתוך חידושה של לבנה אביב הוא ניסן של חמה שאין ניסן קרוי אביב אלא על פי בישול התבואה שמתבכרת בו וכל ביכור התבואה ועתי הקיץ והחורף לחשבון החמה הם ואמר רחמנא שמור שיהא חדש ניסן של חמה נמשך לתוך ימי חידושה של לבנה דכתיב חדש ואין לשון חידוש נופל אלא על לבנה המתחדשת ואשמועינן שיהא ניסן של חמה נמשך בתוך ימי חידוש הלבנה במקצת וכמה הן ימי חידושה י"ד ימים מכאן ואילך היא ישנה:
TOSAFOT
שמור את חדש כו' שמור אביב של תקופה שיהיה בחדש ניסן פי' בקונטרס אביב של תקופת ניסן היינו ניסן של חמה שיהא בתוך ימי חידוש של לבנה במקצת וכמה ימי חידוש י"ד ומכאן ואילך היא ישנה וקשה דאם כן מאי קשה ליה וליעברוה לאדר לימא דקסברי יום תקופה גומר דאי נמי מעברי' לאדר ונדחייה חד יומא נופל תקופה בי"ד ומתחיל ניסן של חמה בט"ו ולא הוי בתוך ימי חידושה של לבנה ועוד משמע בפרק היו בודקין (לקמן סנהדרין דף מא:) דחידושה של לבנה ממשיך עד ט"ו דא"ר יוחנן עד מתי מברכין על החדש עד שתתמלא פגימתה ומפרשי נהרדעי עד ט"ז ונ"ל דקסברי אחרים יום תקופה גומר וחידושה של לבנה עד ט"ו הלכך כשנופלת תקופת ניסן בט"ו מעברין דליכא תקופת ניסן של חמה בחידוש של לבנה כלל ופריך לעברוה לאדר כדי שתפול תקופה בי"ד וביום ט"ו מתחיל ניסן של חמה דאיכא יום אחד בחידוש של לבנה והא דאמר בשילהי פ"ק דראש השנה (ד' כא.) כי חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן לעברה להאי שתא ולא תיחוש לה דכתיב שמור את חדש האביב שמור אביב של תקופה כו' נ"ל אפילו בנופלת ביום ט"ז גופיה קאמר וקסבר יום תקופה גומר אפי' דכי מעברת לאדר ונופל בט"ו ליכא אביב של תקופה בחידוש דניסן אבל אי משכה עד ט"ו מעברין לאדר ולא מעברינא ליה לשתא והא דקאמר לא תיחוש לה היינו לומר דאחרים היא יחידאה היא ואין הלכה כמותו כדפי' שם בקונטרס ומיהו התם קשה למה לי טעמא משום אביב של תקופה תיפוק ליה משום תקופת תשרי דכשנופלת תקופת ניסן ביום ט"ז נופלת תקופת תשרי פעמים בכ"א פעמים בכ"ב ואפילו תפול תקופת תשרי בכ"א ליכא אפילו מקצת חג בתקופה חדשה דהא סבר יום תקופה גומר ולפר"ת אתי שפיר דכי משכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן ונפלה בתחלת הלילה או בו' שעות בלילה א"צ לעבר משום תקופת תשרי דסגי דנעבר יום א' אדר או אלול ותפול תקופת תשרי בכ' בו ומיהו לפירוש הקונטרס נמי י"ל דאתא למימר דהתם דוקא כי משכה עד שיתסר עברה אבל אם נופלת בחמיסר לא תעברה אפילו נופלת בתחלת היום או בו' שעות ביום אלא ניעבריה לאדר אף על גב דתקופת תשרי נופלת בכ"א לא תיחוש דקיימא לן כאחרים דלא חיישינן לתקופת תשרי דלא דריש חג האסיף:
וְלִיעַבְּרֵיהּ לַאֲדָר! אֲמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: תַּנָּא מִלְמַעְלָה לְמַטָּה קָחָשֵׁיב, וְהָכִי קָאָמַר: עַד מִיעוּטוֹ מְעַבְּרִין. וְכַמָּה מִיעוּטוֹ? אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם.
The Gemara asks: In a situation like this, why is it necessary to intercalate the year? But let them intercalate the month of Adar
RASHI
וליעברה לאדר ולידחייה לפסח חד יומא ואי נמי מיקלע פסח בבד"ו לא איכפת לן דהא דלא עבדינן פסח בבד"ו טעמא משום תשרי הוא והיכא דלא אפשר מוטב דלעבריה לאדר וליקלע בבד"ו וניעבר בקייטא חד ירחא חסר טפי מכסדרן וניהדר לתשרי בדוכתא ביום הגון ולא ניעברוה לשתא למידחינהו לכולהו מועדות חדש שלם:
תנא דאחרים מלמעלה למטה קחשיב וה"ק מעברין עד מיעוטה ולא מיעוטה בכלל כלומר אם תחסר תקופת טבת י"ח ימים או י"ז או ט"ז או ט"ו ותפול תקופת ניסן ביום ט"ז מעברין אבל אם חסרה י"ד ונפול תקופת ניסן בט"ו אין מעברין דמעברין לאדר ותפול תקופת ניסן בי"ד ויום תקופה מתחיל ויעשה פסח בתקופה חדשה:
TOSAFOT
וליעבריה לאדר אפילו לפר"ת דפריך לכולהו תנאי מוכח מתוך תירוצו של רב אחא בר יעקב דלאחרים נמי פריך ותימה מאי קושיא הא רבה בר שמואל תני בסוף פ"ק דר"ה (דף כ.) יכול כשם שמעברין את השנה לצורך כך מעברין את החדש לצורך ת"ל החדש הזה כזה ראה וקדש ואמר רבא האי דתנא רבה בר שמואל אחרים היא דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת ואין בין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים בלבד:
רָבִינָא אֲמַר: לְעוֹלָם אֲחֵרִים בְּתִשְׁרֵי קַיְימֵי, וְקָסָבְרִי אֲחֵרִים: כּוּלֵּיהּ חַג בָּעֵינַן וְיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן. יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן? ״חַג הָאָסִיף״ כְּתִיב! חַג הַבָּא בִּזְמַן אֲסִיפָה.
Ravina said: Actually, it can be explained that Aḥerim are standing in the season of Tishrei, and were discussing Sukkot as opposed to Passover. Aḥerim hold that we require all of the festival of Sukkot , including the Festival on the first day, to take place in the new season. Since Sukkot begins on the fifteenth of Tishrei, the equinox must fall no later than the fourteenth. The Gemara asks: How is it possible to say that the Festival on the first day must also be in the new season? It is written: “The Festival of Ingathering” (Exodus 23:16), which is referring to the time when the crops are gathered. This can refer only to the intermediate days of Sukkot , since it is prohibited to gather crops on a Festival. The Gemara answers: They interpret the verse to mean: The Festival that comes at the time of ingathering, meaning in the autumn.
RASHI
לעולם בתשרי קיימי ומשום הכי ליכא לתקוני מילתא בעבורי ירחי ומדחייא חד יומא למועד כדמפרש לעיל דתשרי לא מידחי חד יומא הוא ודאמרינן הא איכא כולה חול המועד בתקופה חדשה קסברי אחרים כוליה חג בעינן ואפילו יו"ט ראשון בתקופה חדשה ויום תקופה גומר הלכך כי נפלה תקופה בט"ו מעברינן:
חג האסיף כתיב חולו של מועד משמע ומשנינן אחרים הכי משמע להו קרא חג האסיף חג הבא בזמן אסיפה דהיינו סוכות יהא בתקופה חדשה:
TOSAFOT
רבינא אמר לעולם אחרים בתשרי קיימי לאו לשנויי קושיא דליעבריה לאדר קאתי כדפרישית לעיל:
״סְמִיכַת זְקֵנִים״. תָּנוּ רַבָּנַן: ״׳וְסָמְכוּ זִקְנֵי׳. יָכוֹל זִקְנֵי הַשּׁוּק. תַּלְמוּד לוֹמַר: ׳עֵדָה׳,
§ The mishna teaches: The laying of hands by the Sages is performed by a court of three judges according to Rabbi Shimon and five according to Rabbi Yehuda. The Sages taught in a baraita : The verse states: “And the elders of the congregation shall lay their hands on the head of the bull before the Lord” (Leviticus 4:15). One might have thought that the verse is referring to any elders in the marketplace, meaning people who are not members of the Sanhedrin. Therefore, the verse states: “Elders of the congregation,” meaning from among the leaders and judges of the people.
RASHI
זקני השוק שאינן מסנהדרין:
TOSAFOT
יכול זקני השוק כאן מוכח דזקני משמע הדיוטות וכן לקמן גבי עריפה אמרינן אי כתב זקני ה"א זקני השוק וכן בריש מצות חליצה (יבמות דף קא. ושם) מרבים הדיוטות מדכתיב זקני עירו וקשה דבפ' עגלה ערופה (סוטה דף מד:) תנן נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד לא היו מודדין ומפרש בגמרא דזקני העיר בעינן וליכא וי"ל דזקני העיר שאני דמשמע המיוחדים שבעיר כדדרשינן הכא העדה המיוחדים שבעדה:
אִי ׳עֵדָה׳ יָכוֹל קְטַנֵּי עֵדָה. תַּלְמוּד לוֹמַר: ׳הָעֵדָה׳ מְיוּחָדִין שֶׁבָּעֵדָה. וְכַמָּה הֵן? ׳וְסָמְכוּ׳ שְׁנַיִם ׳זִקְנֵי׳ – שְׁנַיִם. וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד. הֲרֵי כָּאן חֲמִשָּׁה; דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ׳זִקְנֵי׳ – שְׁנַיִם. וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד. הֲרֵי כָּאן שְׁלֹשָׁה״.
If it had written only “congregation,” one might have thought they may be the minor ones of the congregation, i.e., members of the lesser Sanhedrin. Therefore, the verse states: “The congregation,” which indicates the unique ones of the congregation, meaning that they must be members of the Great Sanhedrin. And how many must they be? The verse states: “Shall lay” in the plural form, which indicates a minimum of two; “elders” in the plural form, indicating another two; and as a court may not be composed of an even number of judges,
RASHI
קטני עדה מסנהדרי קטנה:
מיוחדין שבעדה סנהדרי גדולה:
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן? הָכְתִיב: ״וְסָמְכוּ״! הַהוּא מִיבָּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ. וְרַבִּי יְהוּדָה? לְגוּפֵיהּ לֹא צָרִיךְ. דְּאִם כֵּן, דְּלָא אָתֵי ״וְסָמְכוּ״ לִדְרָשָׁה, לִיכְתּוֹב: ״זִקְנֵי הָעֵדָה יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר״.
The Gemara asks: But according to Rabbi Shimon, isn’t it written: “And the elders of the congregation shall lay”? This word should be included in the derivation. The Gemara answers: That word is necessary for the matter itself, to indicate that the elders of the congregation must lay their hands on the bull, and therefore it is not part of the phrase from which the number of judges is derived. The Gemara asks: And what does Rabbi Yehuda respond to this? The Gemara answers: It is not necessary to use this word for the matter itself, as if this would be so, that the phrase: “And the elders of the congregation shall lay” does not come to be interpreted, let it write: The elders of the congregation, their hands on the head of the bull, and it could be understood that the elders lay their hands on the head of the bull.
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן? אִי כְּתִיב הָכִי, הֲוָה אָמִינָא: מַאי ״עַל״? בְּסָמוּךְ. וְרַבִּי יְהוּדָה? גְּמַר ״רֹאשׁ״ ״רֹאשׁ״ מֵעוֹלָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן? לָא גְּמַר ״רֹאשׁ״ ״רֹאשׁ״ מֵעוֹלָה.
And what does Rabbi Shimon respond to this claim? The Gemara answers: If it were written so, I would say: What is the meaning of: “On [ al ] the head of the bull”? It means adjacent to the head of the bull, as the term al often means next to or nearby. And what does Rabbi Yehuda respond to this claim? He learns that the hands are placed directly on the bull’s head by means of a verbal analogy, from the word “head” in this verse and the word “head” written in the verse discussing a burnt - offering,
RASHI
על בסמוך ולא צריך למיסמך ממש כתב רחמנא וסמכו ממש: ולר"י משום סמיכה ממש לא איצטריך וסמכו אלא ליכתוב את ידיהם על ראש ואנא גמיר ראש ראש מוסמך ידו על ראש העולה (ויקרא א׳:ד׳):
תָּנָא: ״סְמִיכָה וּסְמִיכַת זְקֵנִים בִּשְׁלֹשָׁה״. מַאי ״סְמִיכָה״ וּמַאי ״סְמִיכַת זְקֵנִים״? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִיסְמַךְ סָבֵי.
§ The Sages taught in a baraita ( Tosefta 10:15): The laying of hands
RASHI
מיסמיך סבי לקרות להם רבי:
אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לְרַב יוֹסֵף: מִיסְמַךְ סָבֵי בִּשְׁלֹשָׁה, מְנָלַן? אִילֵימָא מִדִּכְתִיב: ״וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו״ – אִי הָכִי, תִּסְגֵּי בְּחַד. וְכִי תֵּימָא מֹשֶׁה בִּמְקוֹם שִׁבְעִים וְחַד קָאֵי – אִי הָכִי, לִיבָּעֵי שִׁבְעִים וְחַד! קַשְׁיָא.
Abaye said to Rav Yosef: From where do we derive that the ordination of elders is performed by three judges? If we say it is from the fact that it is written with regard to Moses when he appointed Joshua: “And he laid his hands on him and he commanded him” (Numbers 27:23), if so, it should be enough for one man to ordain the new Sage, as Moses ordained Joshua. And if you would say: Moses stood in place of seventy-one, meaning that no Sage in a later generation could fill the place of Moses, and only the Great Sanhedrin can fill that role, if so, then every ordination should require seventy-one judges. The Gemara responds: The matter is difficult;
RASHI
במקום שבעים וחד קאי לפי שהיה משה ראש להם ושקול ככולם:
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אַשִׁי: בִּידָא מַמָּשׁ סָמְכִין לֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: סָמְכִין לֵיהּ בִּשְׁמָא, קָרֵי לֵיהּ ״רַבִּי״, וְיָהֲבֵי לֵיהּ רְשׁוּתָא לְמֵידַן דִּינֵי קְנָסוֹת.
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: Do they ordain him literally with the hand? Rav Ashi said to him: They ordain him by name
RASHI
בידא ממש סמכי ליה בלשון בעיא גרסינן ליה כלומר מי בעו לאתנוחי ידייהו על רישיה דסבא:
למידן דיני קנסות דאלהים כתיב (שמות כב) דמשמע דייני מומחין והיינו סמוכין ובשאר דיני ממונות לא בעינן מומחין כדאוקימנא בריש פירקין (סנהדרין דף ב:) משום נעילת דלת והיכא דליכא נעילת דלת כגון בד' שומרין וגזילות דיינינן בבבל אע״ג דליכא סמוכין דשליחותייהו קא עבדינן כדמפרש בהחובל (ב״ק דף פד:) אבל בקנסא לא עבדינן שליחותייהו משום דלא שכיחא ולית בה חסרון כיס:
וְחַד לָא סָמֵיךְ? וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּרַם, זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב, וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא שְׁמוֹ, שֶׁאִילְמָלֵא הוּא, נִשְׁתַּכְּחוּ דִּינֵי קְנָסוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. נִשְׁתַּכְּחוּ? נִגְרוֹסִינְהוּ! אֶלָּא,
The Gemara asks: And is it so that one man alone is not able to ordain a rabbi? But doesn’t Rav Yehuda say that Rav says: Indeed [ beram ],