Back
Sanhedrin
Daf 11aתַּקִּיפָאֵי קַדְמָאֵי לְעִינְוְותָנֵי בַּתְרָאֵי,
the earlier, stern authorities and the later, humble authorities, for although Rabban Shimon ben Gamliel was known as particularly humble, his proclamation was written with less modesty than that of his father, Rabban Gamliel, who was known to be particularly stern.
RASHI
תקיפי קמאי רבן גמליאל שהיה נוהג שררה וזורק מורא בתלמידים כדאשכחן בבכורות (דף לו.) ובברכות (דף כז:) ובראש השנה (דף כה.) דצעריה לר' יהושע ואפ"ה קתני ביה ושפרא מילתא באנפאי ובאנפי חבראי ורבן שמעון בריה דהוה מעינוותני בתראי כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פה.) לא אמר באנפי חבראי:
דְּתַנְיָא: ״מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל גַּב מַעֲלָה בְּהַר הַבַּיִת, וְהָיָה יוֹחָנָן סוֹפֵר הַלָּז עוֹמֵד לְפָנָיו, וְשָׁלֹשׁ אִיגְּרוֹת חֲתוּכוֹת לְפָנָיו מוּנָּחוֹת.
As it is taught in a baraita ( Tosefta 2:6): There was an incident involving Rabban Gamliel,
אָמַר לוֹ: טוֹל אִיגַּרְתָּא חֲדָא, וּכְתוֹב: ׳לַאֲחַנָא, בְּנֵי גְלִילָאָה עִילָּאָה, וְלַאֲחַנָא, בְּנֵי גְלִילָאָה תַּתָּאָה, שְׁלוֹמְכוֹן יִסְגֵּא! מְהוֹדְעִין אֲנַחְנָא לְכוֹן דִּזְמַן בִּיעוּרָא מְטָא, לְאַפְרוּשֵׁי מַעְשָׂרָא מִמַּעְטָנָא דְּזֵיתָא׳. וְטוֹל אִיגַּרְתָּא חֲדָא וּכְתוֹב: ׳לַאֲחַנָא, בְּנֵי דְרוֹמָא, שְׁלוֹמְכוֹן יִסְגֵּא! מְהוֹדְעִין אֲנַחְנָא לְכוֹן דִּזְמַן בִּיעוּרָא מְטָא, לְאַפְרוּשֵׁי מַעְשָׂרָא מֵעוֹמְרֵי שִׁיבָּלַיָּא׳.
Rabban Gamliel said to the scribe: Take one document, and write: To our brothers, the people of the Upper Galilee, and to our brothers, the people of the Lower Galilee, may your peace increase. We are informing you that the time has come for eradication of tithes
RASHI
דזמן ביעורא מטא שנה שלישית או ששית לשמיטה כל מי ששיהה מעשרותיו של שנה ראשונה ושניה חייב לבערן עכשיו תרומה ניתן לכהן ומעשר ראשון ללוי ומעשר עני לעני ומעשר שני מתבער בכ"מ שהוא שאם לא העלהו לירושלים קודם פסח היה מבערו ערב פסח ומתודה בערתי הקודש:
ממעטני זיתא מקום קיבוץ הזיתים להתחמם זה על זה בגליל הוי זיתים מרובין ובדרום חטים מרובין גליל ודרום מא"י הן ואין צריך להודיען על העיבור שקרובים הן לב"ד אבל לבני גולה שרחוקים מא"י צריך להודיעם על העיבור שלא יאכלו חמץ בפסח:
TOSAFOT
ממעטני דזיתא מה שהקשתי על פירוש הקונטרס בסוף כירה (שבת מז. ד"ה בגלילא) והמוציא יין (שם עח.) מפורש שם:
מן עומרי שיבליא והא דתניא בפרק בתרא דמעשר שני (מ"ח) אמר ר' יהודה בראשונה היו שולחין אצל בעלי הבתים שבמדינות מהרו והתקינו פירותיכם עד שלא הגיע שעת ביעור עד שבא ר' עקיבא ולימד כל פירות שלא באו לעונות מעשרות פטורים מן הביעור הכא ר"ג קודם לרבי עקיבא היה:
וְטוֹל אִיגַּרְתָּא חֲדָא וּכְתוֹב: ׳לַאֲחַנָא, בְּנֵי גַלְוָותָא בְּבָבֶל, וְלַאֲחַנָא דִּבְמָדַי, וְלִשְׁאָר כָּל גַּלְוָותָא דְּיִשְׂרָאֵל, שְׁלוֹמְכוֹן יִסְגֵּא לְעָלַם! מְהוֹדְעִין אֲנַחְנָא לְכוֹן דְּגוֹזְלַיָּא רַכִּיכִין, וְאִימְרַיָּא עָרְקִין, וְזִמְנָא דַּאֲבִיבָא לָא מְטָא; וְשָׁפְרָא מִילְּתָא בְּאַנְפַּאי וּבְאַנְפֵּי חֲבֵירַיי, וְאוֹסִיפִית עַל שַׁתָּא דָּא יוֹמִין תְּלָתִין׳״. דִּילְמָא, בָּתַר דְּעַבְּרוּהוּ.
Rabban Gamliel continued to instruct the scribe: And take one document, and write: To our brothers, the people of the Diaspora in Babylonia, and to our brothers who are in Medea, and to the rest of the entire Jewish Diaspora,
RASHI
דילמא בתר דעברוהו לרבן גמליאל מנשיאותו נעשה עניו:
TOSAFOT
בתר דעברוהו פירוש והיה לו חבר ר' אלעזר בן עזריה שהיה נשיא עמו לכך אמר באנפי חבראה:
תָּנוּ רַבָּנַן: ״עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה: עַל הָאָבִיב, וְעַל פֵּירוֹת הָאִילָן, וְעַל הַתְּקוּפָה. עַל שְׁנַיִם מֵהֶן – מְעַבְּרִין, וְעַל אֶחָד מֵהֶן – אֵין מְעַבְּרִין.
§ The Sages taught in a baraita ( Tosefta 2:2): The court may intercalate the year for three matters:
RASHI
על האביב אם לא בישלה התבואה מעברין דקרא כתיב (שמות י״ג:ד׳) בחדש האביב ואית דמפרשים לפי שאין להם מהיכן להקריב העומר וקשה לי דאמרינן לקמן על שלש ארצות מעברין את השנה על שתים מהן מעברין ואם בישלה תבואה ביהודה ולא בישלה בעבר הירדן ובגליל מעברין השנה ואי טעמא משום עומר הוא הרי בישלה התבואה ביהודה:
ועל פירות האילן אם מתאחר בישולם יותר מזמן העצרת מעברין שעצרת זמן הבאת ביכורים דכתיב (במדבר כ״ח:כ״ו) וביום הביכורים ואם לא יביאם בבואו לרגל צריך לטרוח ולעלות פעם אחרת:
ועל התקופה בין על תקופת תמוז שמתעכבת ונמשכת שאין תקופת תשרי נופלת עד עבור החג מעברין דנפקא לן לקמן מקרא בין על תקופת טבת שנמשך זמנה עד ט"ז בניסן שהבאת העומר דילה בתוך תקופת טבת מעברין לדחות את המועדות כדלקמן (דך יג:):
וּבִזְמַן שֶׁאָבִיב אֶחָד מֵהֶן, הַכֹּל שְׂמֵחִין, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַל הַתְּקוּפָה״. אִיבַּעֲיָא לְהוּ: ״עַל הַתְּקוּפָה״ שְׂמֵחִין, אוֹ ״עַל הַתְּקוּפָה״ מְעַבְּרִין? תֵּיקוּ.
The baraita continues: And when the ripening of the grain is one of the concerns, everyone is happy. Since the grain is not yet ripe, the people do not mind waiting an extra month for Nisan. If the grain is already ripe, however, the extra month would simply prolong the period during which the grain may not be eaten due to the prohibition of the new crop, as the new crop may be harvested and eaten only after the sacrifice of the omer offering on the sixteenth of Nisan (see Leviticus 23:14). Rabban Shimon ben Gamliel says: For the equinox. The Gemara seeks to clarify this statement: A dilemma was raised before the Sages. When he said: For the equinox, did he mean this is the reason that everyone is happy, or did he mean that only for the equinox may the court intercalate
RASHI
ובזמן שאביב אחד מן השנים שמתעברת שנה עליהן הכל שמחין שאין חוששין בדחיית הפסח לפי שאין התבואה ראויה ואין איסור חדש נארך עליהם אבל כשאביב ראוי ליקצר והשנה מתעברת על הפירות והתקופות עציבין שזמן איסור חדש נארך עליהן:
ה"ג רשב"ג אומר על התקופה ול"ג אף:
איבעיא להו על התקופה שמחין שאם התקופה נופלת כתיקונה בתחלת תשרי והם מעברין השנה בשביל דברים אחרים ודוחין את החג בתוך ימות החורף חודש נמצאו עולי רגלים מצטערין בגשמים לפי שהעיתים הולכין אחר תקופת החמה לפיכך כשהיא צריכה לעבר על פירות האילן וזה מצטרף עמו היו שמחין או דילמא על התקופה לחודה מעברין ומפני שעיבורה מן התורה אתא רשב"ג למיפלג:
TOSAFOT
או דילמא מעברין פירש בקונטרס משום דתקופה דאורייתא כדכתיב (שמות לד) חג האסיף תקופת השנה וקשה דאביב נמי דאורייתא כדכתיב (דברים טז) שמור את חדש האביב וכן פירות האילן (שמות כג) וחג הקציר בכורי מעשיך ונראה דהיינו טעמא דתקופה משום דאי אפשר לטעות בה אבל בפירות האילן ובאביב עבידי דטעו בהו:
תָּנוּ רַבָּנַן: ״עַל שְׁלֹשָׁה אֲרָצוֹת מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה: יְהוּדָה, וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְהַגָּלִיל. עַל שְׁתַּיִם מֵהֶן – מְעַבְּרִין, וְעַל אַחַת מֵהֶן – אֵין מְעַבְּרִין. וּבִזְמַן שֶׁיְּהוּדָה אַחַת מֵהֶן – הַכֹּל שְׂמֵחִין, שֶׁאֵין עוֹמֶר בָּא אֶלָּא מִיהוּדָה״.
The Sages taught in a baraita ( Tosefta 2:2): The court may intercalate the year for three regional lands
RASHI
על שלש ארצות שלא הגיע אביב שלהן או שרואין ב"ד שמתאחר בהן זמן בישול פירות האילן מעברין שלשתן מא"י הם:
על שתים מהן אפילו על עבר הירדן והגליל מעברין דהואיל וברובא דא"י לא מטא אביב לא קרינן ביה חדש האביב ועל אחת מהן אין מעברין אפילו לא הגיע ביהודה והגיע בעבר הירדן והגליל אין מעברין דהואיל ומביאין עומר מעבר הירדן או מגליל דתנן במנחות (דף סד:) כרמל רך ומלא בעינן מיכן אמרו אין מביאין עומר אלא מן הקרוב לירושלים דהיינו יהודה לא ביכר הקרוב לירושלים מביאין אותו ממקום רחוק ומעשה שבא עומר מגנות צריפין כו' ושתי הלחם מבקעת עין סוכר:
ובזמן שיהודה אחד מן המאוחרות הכל שמחין לפי שאין עומר בא להיות מצוה מן המובחר אלא מיהודה הלכך אם בישל ביהודה ועיברוה בשביל השתים כשמגיע זמן העומר כבר יבשו תבואות שביהודה ואנו רך ומלא בעינן וצריך להביאו משאר ארצות ועוד שאם ביכר יהודה ורואין ציבור שראוי להביא העומר וב"ד מעברין בשביל השתים מאריכין עליהם זמן איסור חדש קשה להם הדבר אבל בשלא ביכר יהודה ובאחת מהשתים אין קשה להם אע"פ שראוי להביא מהג' לפי שמצותו להביא מיהודה:
תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנִים אֶלָּא בִּיהוּדָה. וְאִם עִיבְּרוּהָ בַּגָּלִיל, מְעוּבֶּרֶת. הֵעִיד חֲנַנְיָה אִישׁ אוֹנוֹ: אִם עִיבְּרוּהָ בַּגָּלִיל אֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת״. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי: מַאי טַעֲמָא דַּחֲנַנְיָה אִישׁ אוֹנוֹ? אָמַר קְרָא: ״לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה״. כָּל דְּרִישָׁה שֶׁאַתָּה דּוֹרֵשׁ לֹא יִהְיוּ אֶלָּא בְּשִׁכְנוֹ שֶׁל מָקוֹם.
§ The Sages taught in a baraita ( Tosefta 2:2): The court may intercalate the years only when located in Judea.
RASHI
אין מעברין את השנה אלא בב"ד הקבוע ביהודה:
שכנו של מקום ירושלים והוא ביהודה:
TOSAFOT
אין מעברין השנה אלא ביהודה והא דר' עקיבא עיבר השנה בנהרדעא בריש פרק האשה שלום (יבמות דף קטו. ושם) ונהרדעא מחוצה לארץ שאני רבי עקיבא שלא הניח כמותו בארץ ישראל כדאמרינן בסוף ברכות (דף סג.) וא"ת והא אמרינן בזה בורר (לקמן סנהדרין דף כו. ושם) ר' חייא בר זרונקי ור"ש בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר השנה בעסיא ועסיא חוצה לארץ כדמוכח בחזקת הבתים (ב"ב דף מו. שם) דאמר כל שהראה הקב"ה למשה חייב במעשר למעוטי עדרסקים עסיא ואספמיא ואין לומר דלא הניחו כמותם דהא ר"ל קרי להו רועי בקר ויש לומר דעיבורא דהתם היינו חישוב בעלמא כמו ועיבר ג' שנים זו אחר זו דרבי עקיבא לקמן (סנהדרין דף יב.) דחזרו ב"ד וישבו וקבעו בארץ ישראל תדע דהתם שנה שביעית היתה ותניא לקמן דאין מעברין בשביעית וא"ל דר' עקיבא חושבנא בעלמא עבד בנהרדעא אלא דאדרבי עקיבא שלא הניח כמותו סמכו ואדר"ש בן יהוצדק לא סמכו והדור עבוד חושבנא דבברכות (דף סג.) משמע מעובדא דחנניה דקביעות ממש עבד ובירושלמי אמרינן בהדיא דכשאין יכולין לעבר אותה בארץ ישראל מעברין אותה בחוצה לארץ ירמיה יחזקאל ברוך בן נריה עיברו בחוץ לארץ והדר מייתי עובד' דחנניה וקשה קצת דבברכות (שם:) נפקא לן מדכתיב כי מציון תצא תורה וגו' והכא מייתי מלשכנו תדרשו:
תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא בַּיּוֹם, וְאִם עִיבְּרוּהָ בַּלַּיְלָה, אֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת. וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ אֶלָּא בַּיּוֹם, וְאִם קִידְּשׁוּהוּ בַּלַּיְלָה, אֵינוֹ מְקוּדָּשׁ״. אָמַר רַב אַבָּא: מַאי קְרָא? ״תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ״. אֵיזֶהוּ חַג שֶׁהַחֹדֶשׁ מִתְכַּסֶּה בּוֹ? הֱוֵי אוֹמֵר זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וּכְתִיב: ״כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב״. מַה מִּשְׁפָּט בַּיּוֹם, אַף קִידּוּשׁ הַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם.
The Sages taught in a baraita ( Tosefta 2:7): The court may intercalate the year only during the day;
RASHI
שהחדש מתכסה בו שהלבנה אינה נראית בעליל לכל העולם דכתיב חדש בכסה:
הוי אומר זה ראש השנה שחגה בראש חדש הוא אבל שאר חגים באמצע החדש הם וכתיב כי חק כלומר חק שישראל עושין באותו חג דהיינו קידוש החדש הרי הוא כמשפט ומשפט ביום דכתיב ביום הנחילו את בניו כדדרשינן באחד דיני ממונות (לקמן סנהדרין דף לד:):
תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה
The Sages taught in a baraita ( Tosefta 2:5): The court does not intercalate the year