Back
Sanhedrin
Daf 101b״גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה, מֶלֶךְ יְהוּדָה״. וְכִי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה לְכָל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ לִימֵּד תּוֹרָה, וְלִמְנַשֶּׁה בְּנוֹ לֹא לִימֵּד תּוֹרָה? אֶלָּא, מִכָּל טוֹרַח שֶׁטָּרַח וּמִכָּל עָמָל שֶׁעָמַל בּוֹ – לֹא הֶעֱלָהוּ לַמּוּטָּב אֶלָּא יִסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מְנַשֶּׁה וְאֶל עַמּוֹ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ. וַיָּבֵא ה׳ עֲלֵיהֶם אֶת שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּלְכְּדוּ אֶת מְנַשֶּׁה בַּחֹחִים וַיַּאַסְרֻהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיּוֹלִיכֻהוּ בָּבֶלָה״.
“These too are the proverbs of Solomon, which the men of Hezekiah, king of Judea, copied” (Proverbs 25:1), indicating that Hezekiah taught Torah and disseminated it to the multitudes. And is it conceivable that Hezekiah, king of Judea, taught Torah to the entire world and to Manasseh his son he did not teach Torah? Rather, Hezekiah certainly taught Manasseh much Torah; nevertheless, from all his exertion to teach him and from all his toil to teach him, it was only afflictions that elevated him to the path of good, as it is stated: “And the Lord spoke to Manasseh and to his people but they would not heed. And the Lord brought upon them the captains of the army of the king of Assyria, who took Manasseh with hooks, and bound him with chains, and carried him to Babylonia” (II Chronicles 33:10–11).
RASHI
גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה היינו תלמידי חזקיה כדקיימא לן בהשותפין בבבא בתרא (דף טו.) חזקיה וסיעתו כתבו משלי מכלל דחזקיה היה מלמד לכל וכדאמרן (לעיל סנהדרין דף צד.) נעץ חרב על פתח בית המדרש וכל שכן שלמנשה בנו לימד:
מכל טורח שטרח בו ללמדו:
וּכְתִיב: ״וּכְהָצֵר לוֹ, חִלָּה אֶת פְּנֵי ה׳ אֱלֹהָיו, וַיִּכָּנַע מְאֹד מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו, וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֵר לוֹ, וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ, וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלַיִם לְמַלְכוּתוֹ. וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״. הָא, לָמַדְתָּ שֶׁחֲבִיבִין יִסּוּרִין׳״.
And it is written thereafter: “And when he was in distress, he sought the Lord his God, and humbled himself greatly before the God of his fathers, and he prayed to Him and He was entreated of him, and He heard his supplication, and brought him back to Jerusalem into his kingdom; then Manasseh knew that the Lord He was God” (II Chronicles 33:12–13). You learned from this that afflictions are cherished.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״שְׁלֹשָׁה בָּאוּ בַּעֲלִילָה: אֵלּוּ הֵן: קַיִן, עֵשָׂו, וּמְנַשֶּׁה. קַיִן, דִּכְתִיב: ׳גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא׳. אָמַר לְפָנָיו: ׳רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! כְּלוּם גָּדוֹל עֲוֹנִי מִשִּׁשִּׁים רִיבּוֹא שֶׁעֲתִידִין לַחֲטוֹא לְפָנֶיךָ, וְאַתָּה סוֹלֵחַ לָהֶם׳? עֵשָׂו, דִּכְתִיב: ׳הַבְרָכָה אַחַת הִיא לְךָ אָבִי׳? מְנַשֶּׁה – בַּתְּחִילָּה קָרָא לֶאֱלוֹהוֹת הַרְבֵּה, וּלְבַסּוֹף קָרָא לֵאלֹהֵי אֲבוֹתָיו״.
Apropos Manasseh’s repentance, the Gemara cites that the Sages taught in a baraita : Three came with a demand,
RASHI
שבאו בעלילה שלא באו לבקש לפני הקב"ה בתפלה אלא באו בעלילה שאמרו דברים של נצחון שאין להם תשובה:
הברכה אחת היא וכי אין לך ברכה יותר תשובה ניצחת השיבו ועלתה לו:
מנשה בא בעלילה שלא להתפלל למקום אלא לבסוף אם לא תושיעני מה הועיל לי שקראתי לך יותר משאר אלהות והיינו דכתיב ויכנע לפני (ה') אלהי אבותיו מכלל דעד השתא לפני אלוהות אחרים נכנע:
״אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו״ וכו׳. תָּנָא: ״וּבַגְּבוּלִין, וּבִלְשׁוֹן עָגָה״.
§ The mishna teaches: Abba Shaul says: Also among those who have no share in the World-to-Come is one who pronounces the ineffable name of God as it is written, with its letters. It is taught in a baraita : This is referring to one who pronounces the name in the outlying areas outside the Temple, and in colloquial [ aga ]
RASHI
תנא כי אמרינן דהוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא בגבולין אבל במקדש לא שהרי בשם היו מברכין:
ובלשון עגה אפילו במקדש לא לשון עגה לעז שאינו הוגה באותיותיו בלשון הקדש שלנו אלא שאר לועזין עגה לשון בלעגי שפה (ישעיהו כ״ח:י״א) מ"ר ל"א עגה לשון עוגה מקום שיש בו חבורת בני אדם שמדברין דברי חול גבולין קרי חוץ למקדש ואסור לפרש שם בן ארבעים ושתים בלשון עגה חוץ למקדש ואי עבד אין לו חלק אבל בלשון קדש אינו נענש כל כך ובמקדש הואיל ונהגו להזכיר פירושו אינו נענש:
״שְׁלֹשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת״ וכו׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״יָרָבְעָם – שֶׁרִיבַּע עַם. דָּבָר אַחֵר: יָרָבְעָם – שֶׁעָשָׂה מְרִיבָה בָּעָם. דָּבָר אַחֵר: יָרָבְעָם – שֶׁעָשָׂה מְרִיבָה בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. בֶּן נְבָט – בֵּן שֶׁנִּיבַּט וְלֹא רָאָה״.
In the mishna, the tanna enumerated three kings and four commoners who have no share in the World-to-Come. The Sages taught in a baraita : Jeroboam [ Yorovam ] is an abbreviation for one who debased the Jewish people [ riba am ]. Alternatively, Yorovam is an abbreviation for one who engendered strife among the people [ meriva ba’am ], causing the schism between the kingdoms of Judea and Israel. Alternatively, Yorovam is an abbreviation for one who engendered strife between the Jewish people [ meriva bein ha’am ] and their Heavenly Father, as he instituted the worship of the golden calves (I Kings 12:28–31). He is called son of Nebat because he is the son who looked [ nibat ] in an effort to assess the situation but did not see the situation accurately.
RASHI
שריבע עם שריבץ את ישראל והשפילם:
עשה מריבה בעם הריבם אלו עם אלו בעסק עבודת כוכבים זה עובד וזה מוחה בידו ובאו לידי מחלוקת:
שניבט ולא ראה היה סבור להביט יפה ולעמוד על דבר עיקר ולא ראה שטעה כדאמרינן לקמן ראה אש יוצאה מאמתו וכו':
תָּנָא: ״הוּא נְבָט, הוּא מִיכָה, הוּא שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי. נְבָט – שֶׁנִּיבַּט וְלֹא רָאָה, מִיכָה – שֶׁנִּתְמַכְמֵךְ בַּבִּנְיָן, וּמַה שְּׁמוֹ – שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ״.
It is taught in a baraita : Based on a homiletic interpretation of their names, these three biblical figures are deemed to be the same person. He is called Nebat, he is called Micah,
RASHI
נתמכמך בבנין של מצרים שנתנוהו בבנין במקום לבנה כדמפרש באגדה שאמר לו משה להקב"ה אתה הרעות לעם הזה שעכשיו אם אין להם לבנים משימין בניהם של ישראל בבנין אמר לו הקב"ה קוצים הם מכלין שגלוי לפני אילו הם חיים היו רשעים [גמורים] ואם תרצה תנסה והוציא אחד מהן הלך והוציא את מיכה. ל"א נתמכמך עסק בבנין עד שנעשה מך כדאמרינן (סוטה דף יא.) כל העוסק בבנין מתמסכן:
תָּנוּ רַבָּנַן: ״שְׁלֹשָׁה נִיבְּטוּ וְלֹא רָאוּ, וְאֵלּוּ הֵן: נְבָט, וַאֲחִיתוֹפֶל, וְאִיצְטַגְנִינֵי פַרְעֹה״.
The Sages taught in a baraita : Three looked but did not see and as a result were mistaken in their prognostications. And these are they: Nebat, and Ahithophel, and the astrologers of Pharaoh.
נְבָט רָאָה אֵשׁ שֶׁיּוֹצֵאת מֵאַמָּתוֹ. הוּא סָבַר אִיהוּ מָלֵיךְ, וְלָא הִיא – יָרָבְעָם הוּא דִּנְפַק מִינֵּיהּ.
The Gemara elaborates: Nebat saw fire that emerges from his penis. He thought that it meant that he would rule. But that is not so. It meant that it would be Jeroboam who would emerge from him and rule.
RASHI
הוא סבר איהו מליך ולכן נתאמץ שבע בן בכרי וקבץ כל ישראל אליו והיה רוצה למלוך כדכתיב במקרא:
אֲחִיתוֹפֶל רָאָה צָרַעַת שֶׁזָּרְחָה לוֹ עַל אַמָּתוֹ, הוּא סָבַר אִיהוּ מָלַךְ, וְלָא הִיא – בַּת שֶׁבַע בִּתּוֹ הוּא דְּנָפְקָא מִינָּהּ שְׁלֹמֹה.
Ahithophel
RASHI
איהו מליך ולכך נעשה יועץ לאבשלום כדי שתשוב המלוכה מדוד לאבשלום ובין כך ובין כך יתגלגל הדבר ותשוב אליו:
אִיצְטַגְנִינֵי פַרְעֹה – דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב: ״הֵמָּה מֵי מְרִיבָה״? הֵמָּה שֶׁרָאוּ אִיצְטַגְנִינֵי פַרְעֹה וְטָעוּ. רָאוּ שֶׁמּוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמַּיִם הוּא לוֹקֶה, אָמַר: ״כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ״. וְהֵן לֹא יָדְעוּ שֶׁעַל עִסְקֵי מֵי מְרִיבָה לוֹקֶה.
The astrologers of Pharaoh saw and were mistaken, as Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the meaning of that which is written: “These are the waters of contention” (Numbers 20:13)? These are the waters that the astrologers of Pharaoh saw, and they erred concerning them. As they saw in the stars that the savior of Israel would be stricken by water, Pharaoh said: “Every son that is born you shall cast into the river” (Exodus 1:22), assuming that any potential savior would be drowned. And they did not know that it was over matters involving the waters of Meribah that Moses would be stricken and would not be allowed to enter Eretz Yisrael.
RASHI
על מי מריבה שבעון שאמר שמעו נא המורים נענש ולא נכנס לארץ ישראל:
וּמְנָא לָן דְּלָא אָתֵי לְעָלְמָא דְּאָתֵי? דִּכְתִיב: ״וַיְהִי בַּדָּבָר הַזֶּה לְחַטַּאת בֵּית יָרָבְעָם וּלְהַכְחִיד וּלְהַשְׁמִיד מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה״. ״לְהַכְחִיד״ – בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״וּלְהַשְׁמִיד״ – לָעוֹלָם הַבָּא.
The Gemara resumes its discussion of Jeroboam. And from where do we derive that Jeroboam does not enter into the World-to-Come? It is derived from a verse, as it is written: “And by this matter there was a sin to the house of Jeroboam, and to eradicate it and to destroy it from off the face of the earth” (I Kings 13:34). It can be interpreted to mean: To eradicate it in this world, and to destroy it for the World-to-Come.
RASHI
ומנא לן דלא אתי ירבעם לעלמא דאתי והכי נמי מפרש לקמן בכלהו שלשה מלכים וארבעה הדיוטות:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מָה זָכָה יָרָבְעָם לְמַלְכוּת? מִפְּנֵי שֶׁהוֹכִיחַ אֶת שְׁלֹמֹה. וּמִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ? מִפְּנֵי שֶׁהוֹכִיחוֹ בָּרַבִּים. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ: שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא, סָגַר אֶת פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו״. אָמַר לוֹ: ״דָּוִד אָבִיךָ פָּרַץ פְּרָצוֹת בַּחוֹמָה כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל. וְאַתָּה גָּדַרְתָּ אוֹתָם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אַנְגַּרְיָא לְבַת פַּרְעֹה״?
Rabbi Yoḥanan says: For what virtue was Jeroboam privileged to ascend to monarchy? It is due to the fact that he rebuked Solomon for his sins. And for what misdeed was he punished and lost everything? It is due to the fact that he rebuked Solomon and humiliated him in public, as it is stated: “And this was the cause that he lifted his hand against the king: Solomon built the Millo, and repaired the breaches of the city of David his father” (I Kings 11:27). Jeroboam said to Solomon: David, your father, created breaches in the wall so that the Jewish people could ascend for the pilgrimage Festival, and you sealed them in order to marshal forced labor [ angarya ]
RASHI
הוכיח את שלמה כדמפרש ואזיל דאמר דוד אביך וכו':
ומפני מה נענש שהוכיחו ברבים לביישו:
פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו (וירדו) [ויכנסו] בריוח:
ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא כדי שיכנסו בשערים לידע מי נכנס כדי לגבות מס לבת פרעה מ"ר ל"א שסגר השערים ועשה מגדל לבת פרעה על אחד מן השערים וכולם עוברים דרך שם כדי שיהיו מצויין עמה לכבדה ולעבדה כל עבודת בית המלך קרי אנגריא ל"א שהיה רגיל שלמה לסגור דלתות העזרה ומצניע מפתחות בידו ודרכו של מלך לישן ג' שעות ביום וישראל עומדין על העזרה עד שיעמוד המלך ואמר לו ירבעם אתה רוצה שיתנו לך אנגריא לבת פרעה אשתך שתתן להם מפתחות:
(בית) [את] המלוא אחת מן הפרצות גדר ומלאו לכותל החומה ובנה שם מגדל לבת פרעה ולאנשים שעובדין לה לעיל מהאי קרא כתיב וירם יד במלך כלומר קם בדברים כנגד המלך ומרד בו:
וּמַאי ״וְזֶה אֲשֶׁר הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ״? אָמַר רַב נַחְמָן: שֶׁחָלַץ תְּפִילָּיו בְּפָנָיו. אָמַר רַב נַחְמָן: גַּסּוּת הָרוּחַ שֶׁהָיָה בּוֹ בְּיָרָבְעָם טְרָדַתּוּ מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד. אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית ה׳ בִּירוּשָׁלַיִם, וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם, אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַהֲרָגֻנִי, וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה״.
And what is the meaning of the phrase “and this was the cause that he lifted his hand against the king”? Rav Naḥman says: He removed his phylacteries before Solomon,
RASHI
שחלץ תפילין בפניו שהיה לו לפנות לצד אחר מפני אימת מלכותו ולחלוץ שלא בפניו ל"א חולץ תפילין בפניו לבא להתריס כנגדו בחזקה:
חלץ תפילין אין נכון להיות בגלוי ראש לפני המלך [והוא התחיל במרד בכך להראות ולומר לו שאינו נוהג כמלך]:
אָמַר, ״גְּמִירִי: דְּאֵין יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית יְהוּדָה בִּלְבַד, כֵּיוָן דְּחָזוּ לֵיהּ לִרְחַבְעָם דְּיָתֵיב וַאֲנָא קָאֵימְנָא, סָבְרִי: הָא מַלְכָּא וְהָא עַבְדָּא. וְאִי יָתֵיבְנָא – מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת הֲוַאי, וְקָטְלִין לִי, וְאָזְלוּ בַּתְרֵיהּ״. מִיָּד: ״וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ, וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלַיִם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן״.
Jeroboam calculated and said: It is learned as a tradition that sitting in the Temple courtyard is permitted only for kings of the house of Judah alone.
RASHI
גמירי דאין ישיבה הלכה למשה מסיני ולא מקרא:
מַאי ״וַיִּוָּעַץ״? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: שֶׁהוֹשִׁיב רָשָׁע אֵצֶל צַדִּיק, אֲמַר לְהוּ: ״חָתְמִיתוּ עַל כָּל דְּעָבִידְנָא״? אֲמַרוּ לֵיהּ: ״הֵין״. אֲמַר לְהוּ: ״מַלְכָּא בָּעֵינָא לְמֶיהֱוֵי״. אֲמַרוּ לֵיהּ: ״הֵין״. כָּל דְּאָמִינָא לְכוּ עֲבִידְתּוּ? אֲמַרוּ לֵיהּ: ״הֵין״. ״אֲפִילּוּ לְמִפְלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה״? אֲמַר לֵיהּ צַדִּיק: ״חַס וְחָלִילָה״! אֲמַר לֵיהּ רָשָׁע לַצַּדִּיק: ״סָלְקָא דַּעְתָךְ דְּגַבְרָא כְּיָרָבְעָם פָּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה? אֶלָּא לְמִינְסִינְהוּ הוּא דְּקָא בָּעֵי, אִי קַבְּלִיתוּ לְמֵימְרֵיהּ״.
What is the meaning of the phrase “and the king took counsel”? Rabbi Yehuda says: It means that he assembled the elders of the kingdom of Israel and seated a wicked person alongside a righteous person and consulted them. He said to the elders: Do you sign a writ of authorization for all that I am doing? They said to him: Yes. He said to them: I want to be the king. They said to him: Yes. Jeroboam said to them: Will you do everything I tell you to do? They said to him: Yes. He said to them: Even to worship idols? A righteous man said: Heaven forfend; idol worship is unacceptable. The wicked man seated alongside him said to the righteous man: Does it enter your mind that a man like Jeroboam would worship idols? Rather, he merely seeks to test those sitting here, to determine if they accept and will obey his pronouncements.
RASHI
שהושיב רשע אצל צדיק ואומר להם להעמיד להם צלם אחד בבית אל ואחד בדן הסכימו עמו:
אמר לו רשע לצדיק סלקא דעתך גברא כירבעם פלח לעבודת כוכבים אלא לנסיונהו בעי אם דעתנו שלם עמו נתרצה בדבר וכך היה מטעה רשע לצדיק עד שהיו כולן חתומים שהן היו רוצים ושוב לא היו יכולים לחזור בהן: