Back
Rosh Hashanah
Daf 22bוְחַד מִי מְהֵימַן? וְהָתַנְיָא: מַעֲשֶׂה שֶׁבָּא הוּא וְעֵדָיו עִמּוֹ לְהָעִיד עָלָיו! אֲמַר רַב פַּפָּא: מַאי ״אַחֵר״? זוּג אַחֵר.
but is one witness deemed credible?
RASHI
וחד מי מהימן להכשירו לזה בחזקת נאמן:
מעשה שבא העד לפני ב"ד בשבת להעיד על החדש:
ועדיו עמו להחזיקו נאמן:
TOSAFOT
וחד מי מהימן תימה כי לא מהימן נמי מחלל את השבת לילך שם שמא יצטרף עם אחר כדתנן בפ"ק (לעיל ע"א) גבי אב ובנו דילכו לא מפני שיצטרפו זה עם זה אלא שאם יפסל האחד שיצטרף השני עם אחר ונראה דלא מקשה היאך אחר מחלל שבת כיון דלא מהימן לחודיה אלא מקשה על לישנא דמתני' דנקט אחר דמשמע דחד מהימן:
הָכִי נַמִי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי – ״אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ״, מַאי ״אוֹתוֹ״? אִילֵימָא אוֹתוֹ חַד – וְחַד מִי מְהֵימַן? ״מִשְׁפָּט״ כְּתִיב בֵּיהּ! אֶלָּא מַאי ״אוֹתוֹ״ – אוֹתוֹ הַזּוּג, הָכִי נַמִי מַאי ״אַחֵר״ – זוּג אַחֵר.
The Gemara comments: This too stands to reason, for if you do not say so, then the opening statement of the mishna: If the members of the Great Sanhedrin are not familiar with that one, is problematic. What is the meaning of the term: That one? If we say it is referring to that one witness, is one witness deemed credible? The word: Judgment, is written with regard to the establishment of the New Moon and Rosh HaShana: “For it is a statute for Israel, a judgment of the God of Israel” (Psalms 81:5), and judgments require two witnesses. Rather, what is the meaning of the term: That one? That pair of witnesses. So too here, what is the meaning of the term: Another? Another pair of witnesses.
RASHI
חד מי מהימן לעדות החדש:
משפט כתיב ביה כי חק לישראל הוא משפט וגו':
TOSAFOT
אלא מאי אותו אותו זוג תימה מאי קאמר אני יכול לומר אחד מאותו הזוג:
וְחַד לָא מְהֵימַן? וְהָתַנְיָא: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי נְהוֹרַאי שֶׁהָלַךְ אֵצֶל הָעֵד לְהָעִיד עָלָיו בְּשַׁבָּת בְּאוּשָׁא!
The Gemara asks: And is one witness not deemed credible to testify about the eyewitness who saw the new moon? Isn’t it taught in a baraita : There was an incident involving Rabbi Nehorai,
RASHI
באושא כשישבה סנהדרין שם ושם היו מקדשין את החדש:
אָמְרִי: רַבִּי נְהוֹרַאי סָהֲדָא אַחֲרִינָא הֲוָה בַּהֲדֵיהּ. וְהָא דְלָא חָשֵׁיב לֵיהּ – מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי נְהוֹרַאי. רַב אַשִׁי אֲמַר: רַבִּי נְהוֹרַאי, סָהֲדָא אַחֲרִינָא הֲוָה בְּאוּשָׁא, וַאֲזַל רַבִּי נְהוֹרַאי לְאִצְטָרוּפֵי בַּהֲדֵיהּ.
The Sages say in explanation of this incident: In fact, two witnesses are necessary, and in the case of Rabbi Nehorai there was another witness with him. And the fact that he was not mentioned is due to the honor of Rabbi Nehorai, so as not to indicate that the other was his equal. Rav Ashi said: In the incident involving Rabbi Nehorai, there was already another witness waiting in Usha and Rabbi Nehorai went to join him.
RASHI
משום כבודו דרבי נהוראי שהרי לא הוזכר ר' נהוראי אלא ללמוד ממנו שאדם גדול כמותו נהג היתר בדבר ואין כבודו שנביא את ראיותינו אף מחבירו הקטן ממנו:
סהדא אחרינא הוה באושא המכיר את העד הזה:
TOSAFOT
סהדא אחרינא הוה י"ל דמיירי בעד. אחד שראה החדש שהלך רבי נהוראי להצטרף עמו ולהעיד נמי על החדש והא דקתני בברייתא להעיד עליו אחדש קאי אבל בירו' ובתוספתא (פ"א) מוכח בהדיא דבהכרת העד מיירי שהלך ר' נהוראי להעיד עליו דכשר וכן פרש"י וקאי פירכא דאי הכי אתרי שינויי:
אִי הָכִי מַאי לְמֵימְרָא? מַהוּ דְּתֵימָא: מִסְּפֵיקָא לָא מְחַלְּלִינַן שַׁבְּתָא. קָא מַשְׁמַע לָן.
The Gemara asks: If so, what is the purpose of stating
RASHI
מספיקא שמא אין אותו העד בביתו:
כִּי אֲתָא עוּלָּא, אֲמַר: קִדְּשׁוּהָ לְיַרְחָא בְּמַעַרְבָא. אֲמַר רַב כָּהֲנָא: לָא מִיבָּעֲיָא עוּלָּא דְּגַבְרָא רַבָּה הוּא, דִּמְהֵימַן, אֶלָּא אֲפִילּוּ אִינִישׁ דְּעָלְמָא – נַמִי מְהֵימַן. מַאי טַעְמָא? כָּל מִילְּתָא דַּעֲבִידָא לְאִגְלוּיֵי – לָא מְשַׁקְּרִי בָּהּ אֱינָשֵׁי. תַּנְיָא נַמִי הָכִי: בָּא אֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם וְאָמַר ״קִדְּשׁוּ בֵּית דִּין אֶת הַחֹדֶשׁ״ – נֶאֱמָן.
§ When Ulla
״בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכָּל אָדָם״ וכו׳. תָּנוּ רַבָּנַן: מַה קִּלְקוּל קִלְקְלוּ הַבַּיְיתּוֹסִין? פַּעַם אַחַת בִּקְּשׁוּ בַּיְיתּוֹסִין לְהַטְעוֹת אֶת חֲכָמִים. שָׂכְרוּ שְׁנֵי בְנֵי אָדָם בְּאַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, אֶחָד מִשֶּׁלָּנוּ וְאֶחָד מִשֶּׁלָּהֶם.
The mishna taught: Initially, they would accept testimony to determine the start of the month from any person, and this continued until the Boethusians began to corrupt the process. The Sages taught a baraita that describes the decisive incident: What was the manner of the corruption in which the Boethusians
RASHI
להטעות את החכמים שאירע יום ל' של אדר בשבת ולא נראה חדש בזמנו והבייתוסין מתאוין שיהא יום ראשון של פסח בשבת כדי שתהא הנפת העומר באחד בשבת ועצרת באחד בשבת לפי שהן דורשין ממחרת השבת יניפנו ממחרת שבת בראשית כמשמעו ושכרו שני בני אדם להעיד שראו את החדש היום:
אחד משלנו ולא הכירוהו:
TOSAFOT
להטעות את חכמים שאירע יום ל' של אדר בשבת ולא נראה החדש בזמנו ובייתוסין מתאוין שיהא יום א' של פסח בשבת כדי שתהא הנפת העומר באחד בשבת ועצרת באחד בשבת לפי שהיו דורשין ממחרת השבת שבת בראשית כמשמעו כך פי' בקונטרס וא"ת ומה מרויחים והלא מתקלקלין לענין פסח וי"ל דלא חשיבי ליה קלקול משום דדרשי אתם ואפי' מזידים:
שֶׁלָּהֶם הֵעִיד עֵדוּתוֹ וְיָצָא. שֶׁלָּנוּ, אָמְרוּ לוֹ: אֱמוֹר כֵּיצַד רָאִיתָ אֶת הַלְּבָנָה? אָמַר לָהֶם: עוֹלֶה הָיִיתִי בְּמַעֲלֶה אֲדוּמִּים, וּרְאִיתִיו שֶׁהוּא רָבוּץ בֵּין שְׁנֵי סְלָעִים, רֹאשׁוֹ דּוֹמֶה לְעֵגֶל, אָזְנָיו דּוֹמִין לִגְדִי, קַרְנָיו דּוֹמוֹת לִצְבִי, וּזְנָבוֹ מוּנַּחַת לוֹ בֵּין יַרְכוֹתָיו. וְהִצַּצְתִּי בּוֹ, וְנִרְתַּעְתִּי וְנָפַלְתִּי לַאֲחוֹרָי. וְאִם אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים לִי – הֲרֵי מָאתַיִם זוּז צְרוּרִין לִי בִּסְדִינִי.
When they went in to testify, their witness submitted his testimony that he had seen the new moon, and then he left. When our witness came to testify, they said to him, in the customary manner: Say how you saw the moon. He said to them: I was ascending in Ma’ale Adumim
אָמְרוּ לוֹ: מִי הִזְקִיקְךָ לְכָךְ? אָמַר לָהֶם: שָׁמַעְתִּי שֶׁבִּקְּשׁוּ בַּיְיתּוֹסִים לְהַטְעוֹת אֶת חֲכָמִים, אָמַרְתִּי: אֵלֵךְ אֲנִי וְאוֹדִיעַ לָהֶם, שֶׁמָּא יָבוֹאוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מְהוּגָּנִין, וְיַטְעוּ אֶת חֲכָמִים.
Realizing that the testimony of the first witness was also false, the Sages said to him: Who persuaded you to act in this manner? He said to them: I heard that the Boethusians were seeking to mislead the Sages, and I said to myself: I will go and hire myself out to give false testimony, and I will inform the Sages of the truth, lest unworthy people come and mislead the Sages.
אָמְרוּ לוֹ: מָאתַיִם זוּז נְתוּנִין לְךָ בְּמַתָּנָה, וְהַשּׂוֹכֶרְךָ יִמָּתַח עַל הָעַמּוּד. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא מִן הַמַּכִּירִין.
The Sages said to him: The two hundred dinars that you received from the Boethusians are given to you as a gift. Although you did not carry out your mission, the court is authorized to declare the money ownerless and award it to you. And the one who hired you shall be stretched out on the post for flogging. At that time the Sages instituted that they would accept testimony about the new moon only from those men who were familiar to the Great Sanhedrin as qualified witnesses.
RASHI
מאתים זוז נתונים לך במתנה ותהא רשאי לעכבן ואע"פ שלא השלמת תנאי שלך לשוכרך דיש רשות לב"ד לקנוס ממון ולעשותו הפקר כדאמרינן ביבמות (דף פט:) מנין שהפקר ב"ד הפקר שנאמר וכל אשר לא יבא לשלשת הימים וגו' יחרם כל רכושו וגו' (עזרא י):
ימתח על העמוד למלקות כדאמרינן במסכת מכות (דף כב:) כופת שתי ידיו על העמוד:
מתני׳ בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין.
Initially, after the court sanctified the new month they would light torches on the mountaintops, from one peak to another, to signal to the community in Babylonia that the month had been sanctified. After the Samaritans [ Kutim ] corrupted
RASHI
מתני' בראשונה היו משיאין משואות לאחר שקדשו החדש ולא היו צריכין לשכור שלוחים לשלוח לגולה להודיע כי המשואות מודיעים אותן:
משקלקלו הכותים והשיאו גם הם משואות שלא בזמן החדש להטעות ישראל וב"ד לא היו משיאין משואות אלא בחדש שנתקדש ביום ל' כדאמרינן בפירקין וכשלא היו משיאין לערב של יום ל' הכל יודעין שהחדש מעובר ופעם אחת עיברו ב"ד את החדש ולא השיאו משואות לערב ל' והכותים השיאום בהרים שלהם והטעו את בני הגולה לעשותו חסר:
כֵּיצַד הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת? מְבִיאִין כְּלוֹנְסָאוֹת שֶׁל אֶרֶז אֲרוּכִּין, וְקָנִים, וַעֲצֵי שֶׁמֶן, וּנְעוֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן. וְכוֹרֵךְ בִּמְשִׁיחָה, וְעוֹלֶה לְרֹאשׁ הָהָר, וּמַצִּית בָּהֶן אֶת הָאוּר. וּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא, וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד, עַד שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת חֲבֵירוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵּן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשֵּׁנִי, וְכֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשְּׁלִישִׁי.
The mishna asks: How would they light the torches
RASHI
כלונסות פירטק"י בלע"ז:
ארוכים כדי שיראו למרחוק:
וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן כל אלו מרבים שלהבת:
וכורכן במשיחה לונצ"י בלע"ז קושרם בחוט של משיחה בראשי הכלונסיות:
TOSAFOT
מוליך ומביא מעלה ומוריד בירושלמי משמע כדי שלא יטעו לומר שהוא כוכב דא"ר אסי חזינא כוכבא דנחית וסליק חזינא כוכבא דאזיל ואתי:
וּמֵאַיִן הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת? מֵהַר הַמִּשְׁחָה לְסַרְטָבָא, וּמִסַּרְטָבָא לִגְרוֹפִינָא, וּמִגְּרוֹפִינָא לְחַוְורָן, וּמֵחַוְורָן לְבֵית בַּלְתִּין. וּמִבֵּית בַּלְתִּין לֹא זָזוּ מִשָּׁם, אֶלָּא מוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד, עַד שֶׁהָיָה רוֹאֶה כָּל הַגּוֹלָה לְפָנָיו כִּמְדוּרַת הָאֵשׁ.
And from which mountains would they light the torches?
RASHI
ומאין היו משיאין משואות מה שם ההרים:
מהר המשחה מתחילין הוא הר הזיתים שלפני ירושלים עד שרואין שעושין כן בהר סרטבא: לחוורן וכו':
את הגולה בני בבל אנשי פומבדיתא והמה מודיעין לכל בני מדינת בבל:
כמדורת אש מפרש בגמרא מדורת אש לשון היסק גדול:
גמ׳ מַאי מַשְׁמַע דְּ״מַשִּׂיאִין״ לִישָּׁנָא דִּיקוֹד הוּא? דִּכְתִיב: ״וַיִּשָּׂאֵם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו״, וּמְתַרְגְּמִינַן: וְאוֹקְדִינָן דָּוִד.
The mishna taught that they would light torches [ masi’in ]. The Gemara asks: From where may it be inferred that the term masi’in is an expression of burning? As it is written: “ Vayisa’em David and his men” (II Samuel 5:21), and we translate the verse as: And David and his men burned them.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת אֶלָּא עַל הַחֹדֶשׁ שֶׁנִּרְאָה בִּזְמַנּוֹ לְקַדְּשׁוֹ. וְאֵימָתַי מַשִּׂיאִין? לְאוֹר עִיבּוּרוֹ.
The Sages taught in a baraita : Torches were lit only for a new month whose moon was seen at its proper time, i.e., on the thirtieth day of the outgoing month, to sanctify the upcoming New Moon on that date and declare the previous month as containing twenty-nine days. In this case, the thirtieth day would be declared the first day of the following month. And when would they light the torches? It was on the eve of its additional day, the one that would have been added had it been a full, thirty-day month, i.e., on the eve of the thirty-first day of the outgoing month.
RASHI
גמ' לקדשו להודיען שנתקדש:
לאור עיבורו לערב יום שלשים נגהי ל"א יום שלשים קרוי יום עיבורו כדאמרינן לעיל (ראש השנה דף יט:) על שני אדרים שמקדשין אותם ביום עיבוריהם ועל שם שממנו מעברין את חדש היוצא קרוי יום עיבור:
לְמֵימְרָא דְּאַחָסֵר – עָבְדִינַן, אַמָּלֵא – לָא עָבְדִינַן. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי זֵירָא: גְּזֵירָה מִשּׁוּם רֹאשׁ חֹדֶשׁ חָסֵר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. אֵימַת עָבְדִי? בְּאַפּוּקֵי שַׁבְּתָא. דְּאִי אָמְרַתְּ נַעֲבֵיד נַמִי אַמָּלֵא – אָתוּ
The Gemara asks: Is this to say that for the conclusion of a deficient month of twenty-nine days one performs the sequence of lighting torches, but for a full month one does not perform it?
RASHI
ר"ח חסר ר"ח הנקבע ביום שלשים שהחדש היוצא נמצא עכשיו חסר:
שחל להיות בע"ש ולא נוכל לחלל שבת לאורו להשיא משואות ונשיא אותם למ"ש:
ואי אמרת שנהא רגילין בין אחסר בין אמלא:
TOSAFOT
גזירה משום ר"ח חסר שחל להיות בע"ש ה"נ הוה מצי למימר משום ר"ח מלא שחל להיות בשבת מהני טעמי דמפרש: