Back
Rosh Hashanah
Daf 21aמתני׳ עַל שְׁנֵי חֳדָשִׁים מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת: עַל נִיסָן וְעַל תִּשְׁרֵי, שֶׁבָּהֶן שְׁלוּחִין יוֹצְאִין לְסוּרְיָא, וּבָהֶן מְתַקְּנִין אֶת הַמּוֹעֲדוֹת. וּכְשֶׁהָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים – מְחַלְּלִין אַף עַל כּוּלָּן, מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַקָּרְבָּן.
Only for the sake of two months may witnesses who saw the new moon desecrate Shabbat,
RASHI
מתני' על שני חדשים מחללין את השבת עדים שראו את החדש:
שבהם שלוחים ב"ד שולחין לסוריא להודיע לגולה יום קביעותם הלכך חשיבי ומן התורה מחללין על כולן אבל רבנן אסרו לפי שאין תיקון המועדות תלוי בהם ולא איכפת למלאן ולחסרן ע"פ עדים אך שני חדשים אלו העמידום על דין תורה שכל המועדות תלויין בהן:
תקנת קרבן של ר"ח שיקריב בזמנו:
TOSAFOT
על שני חדשים מחללין את השבת פי' בקונטרס ומן התורה מחללין על כולן אבל רבנן אסרו לפי שאין תיקון המועדות תלוי בהן לא איכפת לן אי למלאן אי לחסרן ע"פ עדים וקשיא דבגמרא תניא מנין שמחללין את השבת ת"ל אלה מועדי ה' והאי קרא בניסן ותשרי כתיב וי"ל דמ"מ כל ר"ח איתרבי מדאיקרי מועד כדאיתא בפ' כיצד צולין (פסחים דף עז.) גבי דחיית שבת וטומאה שעירי ראש חדש איצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא הא לא כתיב בהו מועד קמ"ל דר"ח נמי מועד איקרי וכדאביי:
גמ׳ עַל שְׁנֵי חֳדָשִׁים וְתוּ לָא? וּרְמִינְהוּ: עַל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין!
The mishna taught that messengers were sent out for two months. The Gemara asks: For only two months and no more? And the Gemara raises a contradiction from the previous mishna, which teaches: For six months of the year messengers go out, not only for two months.
RASHI
גמ' ותו לא נפקי שלוחים (יוצאים) אלא אהני דקתני שבהן שלוחים יוצאים לסוריא:
אֲמַר אַבַּיֵי, הָכִי קָאָמַר: עַל כּוּלָּן שְׁלוּחִין יוֹצְאִין מִבָּעֶרֶב; עַל נִיסָן וְעַל תִּשְׁרֵי – עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי בֵּית דִּין ״מְקוּדָּשׁ״.
Abaye said: This is what the mishna is saying: For all the other months the messengers go out already in the evening, if the new moon was clearly seen and if it is certain that the court will proclaim the day as the New Moon. But for Nisan and for Tishrei the messengers do not go out until they hear from the court
RASHI
שלוחין יוצאין מבערב כגון נראה בעליל ביום כ"ט או בליל שלשים דודאי יקדשוהו ב"ד מחר א"נ בחדש מעובר דפשיטא לן שביום ל"א יתקדש משלא נתקדש בזמנו שלוחין יוצאין מב"ד ואין ממתינין עד למחר שישמעו מקודש מפי בית דין כדאמרינן לקמן (ראש השנה דף כד.) ראש ב"ד אומר מקודש ויעידו לגולה:
על ניסן ועל תשרי אין שלוחין יוצאין עד שישמעו מפי ב"ד מקודש הלכך בשאר חדשים אין חילול שבת של עדים ממהרת יציאת השלוחין שאין השלוחין מחללין שבת לצאת היום וכשלא יבאו העדים היום יתעבר החדש והכל יודעין שהם קדשוהו למחר והשלוחים יצאו משתחשך לומר שעיברו את אלול אבל בניסן ותשרי אם לא יבאו העדים היום ויתעבר החדש לא יצאו השלוחים עד מחר שאין ב"ד מקדשין בלילה נמצאו ממעטין את הלוכן מהלך לילה ויותר כיצד אם יבאו העדים ויעידו ויקדשוהו בשבת ויהא פסח בשבת יש זמן לשלוחים מהלך י"ב יום שלימים שהרי למ"ש יצאו וילכו כל ימי החול של ב' שבועות הללו שלימים ואם לא באו העדים היום לא יצאו השלוחים עד מחר ועל כרחם שבת של ערב הפסח ישבותו נמצא שלא הלכו י"ב ימים שלימים וא"ת היאך הוא תולה טעם חילול העדים ביציאת השלוחים הרי השלוחים עצמן לא ניתן להם לחלל טעם החילול כדי שיתקדש החדש בזמנו הוא כדקתני ובהן מתקנין את המועדות דרחמנא אמר אשר תקראו אותם במועדם (ויקרא כג) אפי' בשבת ויציאת השלוחים דקתני אינו אלא לייפות וליישב את טעם החילול אף בשביל זאת דיש דברים שאין הטעם תלוי בהם והם נעשים סעד לדבר ליישבו ולייפותו כאותה ששנינו בסנהדרין (דף יא.) אין מעברין את השנה מפני הגדיים והטלאים אבל עושין אותן סעד לשנה כיצד מהודעין אנחנא לכון דגוזלייא רכיכין ואמריא דערקין כו':
TOSAFOT
על ניסן ותשרי עד שישמעו מפי ב"ד מקודש והשתא מתניתין דקתני שבהן שלוחין יוצאין היינו לאחר שישמעו מפי ב"ד מקודש ונתינת טעם הוא דלכך מחללין עליה השבת עדים שראו את החדש ופירש בקונטרס דבשאר חדשים אין חילול שבת של עדים ממהרת יציאת שלוחין שאין מחללין השלוחין לצאת בשבת היום וכשלא יבואו עדים היום יתעבר החדש והכל יודעים (שיום) קדשו למחר והשלוחים יוצאים משתחשך לומר שעברו את החדש אבל בניסן ותשרי אם לא יבאו עדים ויתעבר החדש לא יצאו השלוחים עד מחר שאין ב"ד מקדשין בלילה נמצאו ממעטים הלוכן מהלך לילה ויותר ודבר תימה פירושו שתלה טעם חילול העדים ביציאת השלוחים הא כי מקלע יום שלשים דאלול בשבת וראו עדים את החדש על כרחן צריכין לחלל ולבא בשבת דאי מאחרים עד אחד בשבת היה מקלע יום ערבה בשבת ודחינן ליה משום ערבה כדאמרי' בפ' (החליל נד) [לולב וערבה] (סוכה מג.) ומיהו אניסן ודאי צריך טעם ובמתניתין פי' הקונטרס שבהן שלוחין יוצאים הלכך חשיבי כלומר לפי ששלוחים יוצאים בהן משום תקנת מועדות ראוי לעדים לחלל עליהם שבת כדי שיקבעו מועדות בזמנן וכאן נמי פי' הקונטרס עדיין טעם החילול שיתקדש החדש בזמנו כדקתני ובהן מתקנין את המועדות דרחמנא אמר אשר תקראו אותם אפי' בשבת ויציאת שלוחין דקתני אינו אלא לייפות וליישב טעם החילול בשביל זאת שיש דברים שאין הטעם תלוי בהן והן נעשין סעד לדבר ליישבו ולייפותו כאותה ששנינו בפ"ק דסנהדרין (ד' יא.) אין מעברין השנה מפני הגדיים והטלאים אבל עושין אותן סעד לשנה כיצד מהודעין אנחנא לכון דגוזלייא רכיכין ואם תאמר ומה טעם דמתניתין לניסן ותשרי עד שישמעו מפי בית דין מקודש בשלמא היכא דנראה בעליל ביום כ"ט או בליל ל' אע"ג דודאי יקדשוהו ב"ד למחר אין יוצאין עליו לאלתר חיישינן דלמא מימלכי ב"ד ומעברי ליה ואתי לקלקולי מועדות אלא היכא דלא קדשוהו ביום ל' ליפקו ביום ל"א שא"א לדחותו יותר מיום ל"א ויש לומר דגזרו האי [אטו האי] משום דבשאר חדשים יוצאים אזה וזה מבערב:
תַּנְיָא נַמִי הָכִי: עַל כּוּלָּן יוֹצְאִין מִבָּעֶרֶב, עַל נִיסָן וְעַל תִּשְׁרֵי – עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי בֵּית דִּין ״מְקוּדָּשׁ״.
This is also taught in a baraita : For all the other months the messengers go out already in the evening, but for the month of Nisan and for the month of Tishrei they do not go out until they have heard the court formally proclaim the day as the New Moon, by saying: It is sanctified.
תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁמְּחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה׳…אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם בְּמוֹעֲדָם״.
The Sages taught in a baraita : From where is it derived that the witnesses who saw the new moon may desecrate Shabbat in order to testify before the court? The verse states: “These are the Festivals of the Lord, sacred gatherings, which you shall declare in their seasons” (Leviticus 23:4), thereby emphasizing that the Festivals must be set at their proper times. To ensure that they occur at the proper times, it is even permitted to desecrate Shabbat.
RASHI
אשר תקראו אותם במועדם הזהירם שלא יעבור המועד של זמן קריאתן מקרא קודש היינו קדוש ב"ד:
יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁמְּחַלְּלִין עַד שֶׁיִּתְקַדְּשׁוּ, כָּךְ מְחַלְּלִין עַד שֶׁיִּתְקַיְּימוּ – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם״ – עַל קְרִיאָתָם אַתָּה מְחַלֵּל, וְאִי אַתָּה מְחַלֵּל עַל קִיּוּמָן.
One might have thought that just as Shabbat may be desecrated
RASHI
יכול כשם שמחללין העדים כדי שיתקדשו בזמנן:
כך מחללין השלוחים עד שיתקיימו המועדות בזמנן:
״וּכְשֶׁהָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים מְחַלְּלִין אַף עַל כּוּלָּן מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַקָּרְבָּן״. תָּנוּ רַבָּנַן: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְחַלְּלִין אַף עַל כּוּלָּן. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אָמַר לָהֶן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: וְכִי יֵשׁ קָרְבָּן? הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְחַלְּלִין אֶלָּא עַל נִיסָן וְעַל תִּשְׁרֵי בִּלְבַד.
§ It was taught in the mishna: And when the Temple was standing, the witnesses desecrated Shabbat for the fixing of the New Moon of all the months, due to the imperative of fixing the proper offering of the New Moon at the correct time. The Sages taught in a baraita : At first, they would desecrate Shabbat for all of the months. When the Temple was destroyed, Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to the Sages:
מתני׳ בֵּין שֶׁנִּרְאָה בַּעֲלִיל, בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בַּעֲלִיל – מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם נִרְאָה בַּעֲלִיל – אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת.
Whether the new moon was seen clearly [ ba’alil ]
RASHI
מתני' נראה בעליל אין מחללין לפי שאין צורך:
מַעֲשֶׂה שֶׁעָבְרוּ יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים זוּג וְעִיכְּבָם רַבִּי עֲקִבָא בְּלוּד. שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: אִם מְעַכֵּב אַתָּה אֶת הָרַבִּים, נִמְצֵאתָ מַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא.
There was once an incident where more than forty pairs of witnesses were passing through on their way to Jerusalem to testify about the new moon, and Rabbi Akiva detained them in Lod,
RASHI
ארבעים זוג שני עדים זוג אחר זוג:
גמ׳ מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״עֲלִיל״ לִישָּׁנָא דְּמִיגְלִי הוּא? אֲמַר רַבִּי אַבָּהוּ: אָמַר קְרָא: ״אִמְרוֹת ה׳ אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזוּקָּק שִׁבְעָתַיִם״.
From where may it be inferred that the term alil denotes that the new moon is clearly revealed? Rabbi Abbahu said: The verse states: “The words of the Lord are pure words; silver refined in the clear sight [ ba’alil ] of the earth, purified seven times” (Psalms 12:7).
RASHI
גמ' בעליל לארץ גלוי לכל:
רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִינָה נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם, וְכוּלָּן נִיתְּנוּ לְמֹשֶׁה חָסֵר אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹהִים״.
The aforementioned verse states: “The words of the Lord are pure words…purified seven times [ shivatayim ].” Rav and Shmuel disagreed about a matter relating to this verse: One of them said: Fifty gates of understanding
RASHI
חמשים שערי בינה כו' סיפיה דהאי קרא דרשי רב ושמואל מזוקק שבעתים שבע שביעיות והם חמשים חסר אחת שנמסרו למשה למדנו שחמשים נבראו שהרי מעט נחסר מאלהים:
דכתיב ותחסרהו מעט מאלהים וגו' במזמור מה אנוש כי תזכרנו:
״בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצוֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ״ – בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִהְיוֹת כְּמֹשֶׁה. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: ״וְכָתוּב יוֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת״ ״וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה״.
“Kohelet sought to find out words of delight” (Ecclesiastes 12:10), which indicates that he sought to find the fiftieth gate but failed to do so. Kohelet, King Solomon, sought to be like Moses, but a Divine Voice issued forth and said to him: “And that which was written uprightly,
וְחַד אָמַר: בַּנְּבִיאִים – לֹא קָם, בַּמְּלָכִים – קָם. אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים: ״בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצוֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ״? בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לָדוּן דִּינִין שֶׁבַּלֵּב, שֶׁלֹּא בְּעֵדִים וְשֶׁלֹּא בְּהַתְרָאָה. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: ״וְכָתוּב יוֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת״ ״עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים״ וגו׳.
And the other one said: Among the prophets there has not arisen one like Moses, but among the kings, one did arise,