Back
Rosh Hashanah
Daf 16bוְתוֹקְעִין וּמְרִיעִין כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין? כְּדֵי לְעַרְבֵּב הַשָּׂטָן.
and then sound again a tekia and a terua while they are standing
RASHI
כדי לערבב שלא ישטין כשישמע ישראל מחבבין את המצות מסתתמין דבריו:
TOSAFOT
ותוקעים ומריעין כשהן עומדין תימה הא קעבר משום בל תוסיף וכי תימא כיון דכבר יצא הוה ליה שלא בזמנו דלא עבר הא אמרינן בסוף ראוהו ב"ד (לקמן ראש השנה דף כח: ושם) גבי ברכת כהנים דאין מוסיף ברכה אחת משלו משום דלא עבר עליה זימניה כיון דאילו מתרמי ליה צבורא אחרינא הדר מברך להו ה"נ אי מתרמי ליה צבורא הדר תקע להו וי"ל דאין שייך בל תוסיף בעשיית מצוה אחת ב' פעמים כגון כהן אם מברך וחוזר ומברך אותו צבור עצמו או נוטל לולב וחוזר ונוטל וכן תוקע וחוזר ותוקע וגבי מתנות בכור נמי אם נותן בקרן אחד ב' פעמים אין זה בל תוסיף:
כדי לערבב את השטן פירש בערוך [כדאיתא] בירושל' בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כד שמע קל שיפורא זימנא חדא בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול ומטא זימניה למתבלע ומתערבב ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא:
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל שָׁנָה שֶׁאֵין תּוֹקְעִין לָהּ בִּתְחִלָּתָהּ – מְרִיעִין לָהּ בְּסוֹפָהּ. מַאי טַעְמָא? דְּלָא אִיעַרְבַּב שָׂטָן.
And Rabbi Yitzḥak
TOSAFOT
שאין תוקעין בתחלתה מפרש בהלכות גדולות לאו דמיקלע בשבתא אלא דאיתייליד אונסא:
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל שָׁנָה שֶׁרָשָׁה בִּתְחִלָּתָהּ מִתְעַשֶּׁרֶת בְּסוֹפָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה״ – ״מֵרֵשִׁית״ כְּתִיב; ״וְעַד אַחֲרִית״ – סוֹפָהּ שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַחֲרִית.
§ The Gemara brings a series of statements in the name of Rabbi Yitzḥak, all of which relate to judgment: And Rabbi Yitzḥak said: Any year that is poor [ rasha ] and troubled at its beginning
RASHI
שרשה בתחלתה שישראל עושין עצמן רשין בר"ה לדבר תחנונים ותפלה כענין שנאמר תחנונים ידבר רש (משלי י״ח:כ״ג):
TOSAFOT
שרשה בתחלתה שמתוך שישראלים רשים לבם נשבר ומרחמים עליהם מן השמים:
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵין דָּנִין אֶת הָאָדָם אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם״.
And Rabbi Yitzḥak said: A man is judged only according to his deeds at the time of his judgment, and not according to his future deeds, as it is stated with regard to Ishmael: “For God has heard the voice of the lad where he is” (Genesis 21:17). Although Ishmael and his descendants would act wickedly in the future, his prayer was heard and answered because he was innocent at the time.
RASHI
של אותה שעה ואפילו הוא עתיד להרשיע לאחר זמן:
שנאמר באשר הוא שם ומצינו בבראשית רבה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מי שעתידין בניו להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר שנא' (ישעיהו כ״א:י״ד) משא בערב וגו' לקראת צמא התיו מים שהיו מוציאין לקראת הגולים מיני מלוחים ונודות נפוחים וכו' כדאיתא התם אמר להם השעה צדיק הוא או רשע אמרו לו צדיק אמר להם באשר הוא שם איני דן את העולם אלא בשעתו:
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַזְכִּירִין עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: קִיר נָטוּי, וְעִיּוּן תְּפִלָּה, וּמוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵירוֹ. דְּאָמַר רַבִּי אָבִין: כָּל הַמּוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵירוֹ הוּא נֶעֱנָשׁ תְּחִלָּה. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ״, וּכְתִיב: ״וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפּוֹד לְשָׂרָה וְלִבְכּוֹתָהּ״.
And Rabbi Yitzḥak said: Three matters evoke a person’s sins,
RASHI
קיר נטוי ועובר תחתיו מזכיר עוונותיו שאומר כלום ראוי זה ליעשות לו נס ומתוך כך הוא נבדק:
ועיון תפילה סומך על תפילתו שתהא נשמעת ומתאמץ לכוין לבו:
מוסר דין כמו ישפוט ה' ביני וביניך (בראשית ט״ז:ה׳-ו׳) אומרים כלום ראוי הוא שיענש חבירו על ידו:
ויבא אברהם וגו' הוא קבר אותה:
TOSAFOT
ועיון תפלה אומר ר"ת עיון תפלה דהכא כי ההוא דגט פשוט (ב"ב דף קסד: ושם) דג' דברים אין אדם ניצול מהן בכל יום וקא חשיב עיון תפלה כלומר שאין מכוין לבו בתפלתו כדאמר בירושלמי דברכות פרק היה קורא א"ר חייא רבא מן יומא לא כוונית אלא חד זמן בעית מכוונת והרהרית בלבי ואמרי מאן עלל קומוי מלכא קדמוי אלקפטא או ריש גלותא שמואל אמר אנא מנית פרחייא ר' בון בר חייא אמר אנא מנית דומסיא א"ר מנא מחזיק אנא טיבו לרישיה דכי מטי למודים הוה כרע מגרמיה ומתוך שאדם מתפלל ואין מתכוין לבו עבירותיו נזכרין ומיהו לא יתכן לפרש כן כלל אלא אדרבה מיירי במתאמץ לכוין לבו ובוטח שתהא תפלתו נשמעת כי ההיא דפ' אין עומדין (ברכות דף לב:) המאריך בתפלתו ומעיין כדמוכח בריש הרואה (ברכות דף נד:) דאמר רב יהודה אמר רב ג' דברים מאריכים ימיו של אדם וחשיב המאריך בתפלתו ופריך למימרא דמעליותא היא והא א"ר חייא בר אבא המאריך בתפלתו מעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנאמר תוחלת ממושכה מחלה לב כלומר מעיין בה אומר בלבו שיעשו בקשתו לפי שהתפלל בכוונה ובא לידי כאב לב שאין בקשתו נעשית תוחלת לשון תפלה ומלשון ויחל משה (שמות לב) וא"ר יצחק (שם דף נה.) שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם עיון תפלה שעל ידי כך מפשפשין במעשיו לומר בוטח הוא בזכיותיו ונראה מה הם ומשני הא דמעיין בה הא דלא מעיין והשתא הוו כל הני שלשה דברים מענין אחד קיר נטוי שבוטח בזכותו ועובר מוסר דין על חבירו שבוטח בזכותו שיענש חבירו על ידו:
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אַרְבָּעָה דְּבָרִים מְקָרְעִין גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: צְדָקָה, צְעָקָה, שִׁינּוּי הַשֵּׁם, וְשִׁינּוּי מַעֲשֶׂה. צְדָקָה – דִּכְתִיב: ״וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת״. צְעָקָה – דִּכְתִיב: ״וַיִצְעֲקוּ אֶל ה׳ בַּצַּר לָהֶם וּמִמְּצוּקּוֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם״. שִׁינּוּי הַשֵּׁם – דִּכְתִיב: ״שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרַי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ״, וּכְתִיב: ״וּבֵרַכְתִּי אוֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן״. שִׁינּוּי מַעֲשֶׂה דִּכְתִיב: ״וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם״, וּכְתִיב: ״וַיִּנָּחֵם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה״.
And Rabbi Yitzḥak said: A person’s sentence is torn up on account of four types of actions.
RASHI
שינוי מעשה שב מרעתו:
וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף שִׁינּוּי מָקוֹם, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ״ וַהֲדַר ״וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָדוֹל״. וְאִידָךְ – הַהוּא זְכוּתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא דְּאַהֲנְיָא לֵיהּ.
And some say: Also, a change of one’s place of residence cancels an evil judgment, as it is written: “And the Lord said to Abram: Go you out of your county” (Genesis 12:1), and afterward it is written: “And I will make of you a great nation” (Genesis 12: 2). The Gemara explains: And the other one, i.e., Rabbi Yitzḥak, who does not include a change of residence in his list, holds that in the case of Abram, it was the merit and sanctity of Eretz Yisrael that helped him become the father of a great nation.
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: חַיָּיב אָדָם לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ בָּרֶגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מַדּוּעַ אַתְּ הוֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת״ – מִכְּלָל דִּבְחֹדֶשׁ וְשַׁבָּת אִיבָּעֵי לָהּ לְמֵיזַל.
The Gemara cites two more statements in the name of Rabbi Yitzḥak, relating to the Festivals: And Rabbi Yitzḥak said: A person is obligated to go out and greet his teacher on a Festival,
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: חַיָּיב אָדָם לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ בָּרֶגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ״.
And Rabbi Yitzḥak said: A person is obligated to purify himself on a Festival,
RASHI
ובנבלתם לא תגעו וברגל משתעי קרא כדמפרש ואזיל לקמיה בברייתא:
תַּנְיָא נַמִי הָכִי: ״וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ״ – יָכוֹל יְהוּ יִשְׂרָאֵל מוּזְהָרִין עַל מַגַּע נְבֵילָה. תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֱמוֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן״, בְּנֵי אַהֲרֹן מוּזְהָרִין, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – אֵין מוּזְהָרִין.
This is also taught in a baraita : The verse states: “And their carcass you shall not touch.” One might have thought that ordinary Jews are prohibited from touching an animal carcass. Therefore, the verse states: “Speak to the priests, the sons of Aaron, and say to them: There shall none be defiled for the dead among his people” (Leviticus 21:1). It is derived from here that the sons of Aaron are prohibited from defiling themselves, but the children of Israel, i.e., non-priests, are not prohibited from doing so.
וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמַה טּוּמְאָה חֲמוּרָה כֹּהֲנִים מוּזְהָרִין, יִשְׂרְאֵלִים אֵינָן מוּזְהָרִין, טוּמְאָה קַלָּה – לֹא כָּל שֶׁכֵּן! אֶלָּא, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ״? בָּרֶגֶל.
But are these matters not an a fortiori inference? If, with regard to of severe impurity, i.e., contact with a human corpse, priests are prohibited from defiling themselves, while ordinary Israelites are not prohibited from doing so, in the case of light impurity, e.g., touching an animal carcass, is it not all the more so that Israelites be permitted to defile themselves? Rather, what is the meaning when the verse states: “And their carcass you shall not touch?” It means that on a Festival all are obligated to purify themselves.
אָמַר רַבִּי כְּרוּסְפְּדַאי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה סְפָרִים נִפְתָּחִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֶחָד שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִין, וְאֶחָד שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִין, וְאֶחָד שֶׁל בֵּינוֹנִיִּים. צַדִּיקִים גְּמוּרִין – נִכְתָּבִין וְנֶחְתָּמִין לְאַלְתַּר לְחַיִּים; רְשָׁעִים גְּמוּרִין – נִכְתָּבִין וְנֶחְתָּמִין לְאַלְתַּר לְמִיתָה; בֵּינוֹנִיִּים – תְּלוּיִין וְעוֹמְדִין מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים. זָכוּ – נִכְתָּבִין לְחַיִּים; לֹא זָכוּ – נִכְתָּבִין לְמִיתָה.
§ The Gemara goes back to discuss the Day of Judgment. Rabbi Kruspedai
RASHI
שלשה ספרים ספרי זכרון של מעשה הבריות:
TOSAFOT
ונחתמין לאלתר לחיים מדקא חשיב בינוניים משמע דצדיקים קרי למי שזכיותיו מרובים ורשעים גמורים למי שעונותיו מרובים ופעמים הצדיקים נחתמין למיתה ורשעים גמורים לחיים דכתיב ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו (דברים ז׳:י׳) דאמרינן בסוף פ"ק דקדושין (דף לט: ושם) מי שזכיותיו מרובין מעונותיו דומה כמי ששרף את כל התורה כולה ולא שייר ממנה אות אחת ואי עונותיו מרובין מזכויותיו דומה כמי שקיים כל התורה כולה ולא חיסר אות אחת וכל זה דקרי הכא גבי רשעים מיתה וגבי צדיקים חיים כלומר לחיי העולם הבא:
אָמַר רַבִּי אָבִין: מַאי קְרָא? ״יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ״. ״יִמָּחוּ מִסֵּפֶר״ – זֶה סִפְרָן שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִין. ״חַיִּים״ – זֶה סִפְרָן שֶׁל צַדִּיקִים. ״וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ״ – זֶה סִפְרָן שֶׁל בֵּינוֹנִיִּים.
Rabbi Avin said: What is the verse that alludes to this? “Let them be blotted out of the book of the living,
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אֲמַר מֵהָכָא: ״וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ״. ״מְחֵנִי נָא״ – זֶה סִפְרָן שֶׁל רְשָׁעִים. ״מִסִּפְרְךָ״ – זֶה סִפְרָן שֶׁל צַדִּיקִים. ״אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ״ – זֶה סִפְרָן שֶׁל בֵּינוֹנִיִּים.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: This matter is derived from here: “And if not, blot me, I pray You, out of Your book which you have written” (Exodus 32:32). “Blot me, I pray You”; this is the book of wholly wicked people, who are blotted out from the world. “Out of Your book”; this is the book of wholly righteous people, which is special and attributed to God Himself. “Which You have written”; this is the book of middling people.
תַּנְיָא, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת הֵן לְיוֹם הַדִּין: אַחַת שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִין, וְאַחַת שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִין, וְאַחַת שֶׁל בֵּינוֹנִיִּים. צַדִּיקִים גְּמוּרִין – נִכְתָּבִין וְנֶחְתָּמִין לְאַלְתַּר לְחַיֵּי עוֹלָם; רְשָׁעִים גְּמוּרִין – נִכְתָּבִין וְנֶחְתָּמִין לְאַלְתַּר לַגֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם״. בֵּינוֹנִיִּים – יוֹרְדִין לַגֵּיהִנָּם
It is taught in a baraita : Beit Shammai say: There will be three groups of people on the great Day of Judgment at the end of days: One of wholly righteous people, one of wholly wicked people, and one of middling people. Wholly righteous people will immediately
RASHI
ליום הדין כשיחיו המתים:
רשעים גמורים רובם עונות:
בינוניים מחצה על מחצה:
TOSAFOT
ליום הדין כשיחיו המתים כדמוכח קרא ואע"פ שכבר נדונו אחר מיתתן בגן עדן או בגיהנם מפני הנפש עדיין יהיה דין אחר אם יזכהו לחיי העולם הבא שהוא קיים לעולם ויש שכבר קבלו דינם בגיהנם ומתוך כך שמא יזכו: