Back
Rosh Hashanah
Daf 12bמִשֶּׁתָּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ – אֵין תּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה, לְפִי שֶׁאֵין תּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין לֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ. אִם הָיְתָה שְׁנִיָּה נִכְנֶסֶת לַשְּׁלִישִׁית, שְׁנִיָּה – מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי; שְׁלִישִׁית – מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשֵׂר עָנִי.
after sunset,
RASHI
שניה מה שנלקט בשנה שניה של שמיטה מעשר ראשון ללוי ומעשר שני בירושלים ומה שנלקט בשנה שלישית מעשר ראשון ומעשר עני:
מנא הני מילי דבשלישית אינו נוהג בה מעשר שני:
TOSAFOT
משתבא השמש בירושלמי מוקי לה בנכרי:
מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: ״כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר״ – שָׁנָה שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא מַעֲשֵׂר אֶחָד. הָא כֵּיצַד? מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשֵׂר עָנִי, וּמַעְשֵׂר שֵׁנִי יִבָּטֵל.
From where are these matters derived that during the third year one must set aside poor man’s tithe and not second tithe? Rabbi Yehoshua ben Levi said: The verse states: “When you have made an end of tithing all the tithes of your produce in the third year, which is the year of the tithe” (Deuteronomy 26:12). This is referring to a year when there is only one of the two tithes that had been given in the previous years. How so? One sets aside first tithe and poor man’s tithe, which is explicitly mentioned in that section, and second tithe is nullified that year.
RASHI
שנה שאין נוהג בה אלא אחד מן המעשרות שנהגו בשתי שנים שלפניה:
הא כיצד מעשר ראשון יתן כדרך שנתן עד הנה:
ומעשר עני יוסיף במקום מעשר שני כדכתיב (דברים כ״ו:י״ב) לגר ליתום ולאלמנה והוא מעשר עני:
אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אַף מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן נַמִי יִבָּטֵל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם״ – הִקִּישׁוֹ הַכָּתוּב לְנַחֲלָה, מַה נַּחֲלָה אֵין לָהּ הֶפְסֵק – אַף מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אֵין לוֹ הֶפְסֵק.
Or perhaps it is not like this, but in fact even first tithe is nullified during the third year and only one tithe is set aside, i.e., the poor man’s tithe. Therefore, the verse states: “Thus speak to the Levites, and say to them: When you take of the children of Israel the tithes which I have given you from them for your inheritance” (Numbers 18:26). The verse juxtaposes the first tithe that is given to the Levites to an inheritance of land: Just as with regard to an inheritance there is no interruption, as by Torah law a landed inheritance cannot be sold in perpetuity, but rather it passes from one generation to the next without interruption, so too, with regard to the first tithe that is given to the Levites there is no interruption, but rather it is taken every year.
RASHI
או אף מעשר ראשון יבטל ושנת המעשר חד קאמר ההיא דמפרש ואזיל ללוי לגר ליתום ולאלמנה והוא מעשר עני שאף לוי בכלל עני שאין לו חלק בארץ:
תַּנְיָא אִידָךְ: ״כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר״ וגו׳ שָׁנָה שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא מַעֲשֵׂר אֶחָד. הָא כֵּיצַד? מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשֵׂר עָנִי, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי יִבָּטֵל. יָכוֹל אַף מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן נַמִי יִבָּטֵל – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבָא הַלֵּוִי״ – כָּל זְמַן שֶׁבָּא תֵּן לוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
The same halakha is taught in another baraita : The verse states: “When you have made an end of tithing all the tithes of your produce in the third year, which is the year of the tithe.” This is referring to the year when there is only one of the two tithes that had been given in the previous years. How so? One sets aside first tithe and poor man’s tithe, and second tithe is canceled. One might have thought that even first tithe is canceled during the third year. Therefore, the verse states: “And the Levite, because he has no part or inheritance with you, and the stranger, and the fatherless, and the widow, who are within your gates, shall come, and shall eat and be satisfied” (Deuteronomy 14:29). Whenever the Levite comes, give him; every year you must give the Levite his tithe. This is the statement of Rabbi Yehuda.
RASHI
ובא הלוי למעשר ראשון כל זמן שבא וכו' והא בשנה שלישית כתיב מקצה שלש שנים וגו ובא הלוי וגו':
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וְאֶל הַלְוִיִּם תְדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם״ – הִקִּישׁוֹ הַכָּתוּב לְנַחֲלָה, מַה נַּחֲלָה אֵין לָהּ הֶפְסֵק – אַף מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אֵין לוֹ הֶפְסֵק.
Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: One need not
״וְלִנְדָרִים״ וכו׳. תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ לְשָׁנָה – מוֹנֶה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ מִיּוֹם לְיוֹם. וְאִם אָמַר ״לְשָׁנָה זוֹ״, אֲפִילּוּ לֹא עָמַד אֶלָּא בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ יוֹם אֶחָד בְּתִשְׁרֵי – עָלְתָה לוֹ שָׁנָה.
§ It was taught in the baraita cited above: And the first of Tishrei is the new year for vows.
RASHI
ה"ג תנו רבנן המודר הנאה וכו' ולא גרסינן מנלן:
אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה אֵינוֹ חָשׁוּב שָׁנָה – לְצַעוּרֵיהּ נַפְשֵׁיהּ קַבֵּיל עֲלֵיהּ, וְהָא אִצְטַעַר לֵיהּ.
The Gemara comments: This is true even according to the one who said that one day in a year is not considered a year, since in the case of a vow the person accepted upon himself to suffer affliction, and he has already achieved his goal and suffered affliction, and so he has fulfilled his vow.
וְאֵימָא נִיסָן! בִּנְדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.
The Gemara asks: But say that a year with regard to vows ends in Nisan. The Gemara answers: The halakha is that with regard to vows, follow the ordinary language of people.
RASHI
לשון בני אדם שאין אדם נודר אלא על לשון שהוא רגיל לדבר ודרך בני אדם לקרות תשרי ר"ה:
תְּנַן הָתָם: הַתִּלְתָּן מִשֶּׁתִּצְמַח; הַתְּבוּאָה וְהַזֵּיתִים – מִשֶּׁיָּבִיאוּ שְׁלִישׁ.
We learned in a mishna there ( Ma’asrot 1:3): From when is produce obligated in tithes? Fenugreek
RASHI
התלתן מין תבלין פיניגר"י:
משתצמח אחר שנת צמיחתו הוא מתעשר ולא אחר שנת לקיטתו:
מַאי מִשֶּׁתִּצְמַח? מִשֶּׁתִּצְמַח לִזְרָעִים.
The Gemara asks: What is the meaning of the phrase: From the time when it sprouts? Fenugreek begins to sprout almost immediately after it is planted. The Gemara answers: It means from the time when it sprouts for seed,
RASHI
משתצמח לזרעים שהזרע צומח בתוכו:
TOSAFOT
משתצמח לזרעים פירש בקונטרס שהזרע צומח בתוכו ואינו משמע כן בירושלמי דמעשרות פ"ק דאמרי' מתני' כדי שתזרע ותצמח כיצד הוא בודק ר' שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן נוטל מלא קומצו ונותן לתוך הספל של מים אם שקע רובה חייבת ואם לאו פטורה ר' יונה בעא מעתה מה ששקע יהא חייב ומה שלא שקע יהא פטור אלא ברוב כל פרידה ופרידה את אמרת משמע משתצמח לזרעים היינו שנגמר בישולם כל כך שאם תולשין אותן וזורעין אותן במקום אחר מצמיח:
הַתְּבוּאָה וְהַזֵּיתִים מִשֶּׁיָּבִיאוּ שְׁלִישׁ. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב אַסִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וּמָטוּ בָּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: אָמַר קְרָא: ״מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמוֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסּוּכּוֹת״. שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה מַאי עֲבִידְתֵּיהּ בְּחַג הַסּוּכּוֹת? שְׁמִינִית הִיא!
It was taught in the mishna: Grain and olives are obligated in tithes from the time when they have reached one-third
RASHI
התבואה דגן ותירוש קרויין תבואה דכתיב (במדבר י״ח:ל׳) כתבואת גורן וכתבואת יקב:
והזיתים יצהר משיביאו שליש מתעשרין אחר שנה שהגיעו בו לשליש בישולם אם שניה אם שלישית:
מנא הני מילי אתבואה ואזיתים קאי דמעשר דידהו דאורייתא ומנלן דבתר שליש אזלי דאילו ירק דאזיל ביה רבנן בתר לקיטה ואילן דאזיל בתר חנטה מעשר דידהו מדרבנן ולא מבעיא בהו מנלן ולקמן (ראש השנה דף יד.) מפרש בהו טעמייהו ירק משום דגייזו ליה כל שעתא והדר צמח וגדל על מי גשמים של שנת לקיטתו אזיל ביה בתר לקיטה אילן גדל על מי שנה שחנט בה שע"י שרף שבא באילן לפני חנטה פירותיו חונטין ובו נגמרין ששרף האילן עולה ונכנס בפרי תמיד וממנו גדל:
מאי עבידתיה לקרות חג הסוכות שבסוף שבע שנים שנת השמיטה הרי כבר יצאה השמיטה מר"ה וכבר נכנסת שמינית:
TOSAFOT
התבואה פי' בקונטרס דגן ותירוש קרויין תבואה דכתיב כתבואת גורן וכתבואת יקב ואי אפשר לומר כן חדא דאם כן לא ליתני זיתים וליהוו בכלל תבואה כמו ענבים דתרווייהו בכלל תבואת יקב נינהו ועוד דשיעור אחר תנא גבי ענבים בפ"ק דמעשרות (משנה ב) דתנן הענבים והבאושים משיבאישו ובאושים מין ענבים הוא מלשון ויעש באושים (ישעיהו ה) ואית דגרסי הבאושים ובירושלמי גרסינן הענבים והבאושים משיבאישו ר' זירא בשם ר' יסא משיקרא באושא וצריך טעם למה לא אזלינן בענבים בתר שליש כמו בתבואה וזיתים מהאי קרא גופיה דמייתי הכא ומנלן כל הנך שיעורין המפורשין בכל אחד ואחד גבי פירות בפ"ק דמעשרות (שם) בתאנים וענבים ורמונים וטובא דחשיב התם ואי לאו ענבים אכולהו אחרינא לא הוה חיישינן דלאו דאורייתא אלא ענבים דאורייתא נינהו דכתיב תירוש ויצהר ונראה לי דכל אותן שיעורין הוא הבאת שליש שלהם והא דלא קתני משיביאו שליש כדקתני גבי תבואה וזיתים משום דבכולהו אפשר ליתן בהם סימן חוץ מתבואה וזיתים וכן משמע בירושלמי דגבי התלתן משתצמח דריש לה רבי זעירא מדכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך כו' דבר שהוא נזרע ומצמיח יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח רבי חנינא בשם רבי אמר זיתים וענבים שלא הביאו שליש משקין היוצא מהן אינן מכשירין וא"ת והיכי ילפינן הכא חיוב מעשר משביעית והלא כל אילנות הולכין לשביעית בתר חנטה וענבים נמי בכלל כדאמרינן לקמן אמרי רבנן אילן בתר חנטה ירק בתר לקיטה תבואה וזיתים בתר שליש ואפ"ה לענין להתחייב במעשר שיעור אחר המפורש בפ"ק דמעשרות (משנה ג) ויש לומר דבכולהו ניחא דחזו כשיעור המפורש בהם אבל תבואה וזיתים קודם הבאת שליש נמי חזו כדאמרינן פרק המוציא יין (שבת דף פ:) אנפיקינון שמן זית שלא הביא שליש שמשיר השער ומעדן הבשר ואמרינן בפרק אלו עוברין (פסחים דף מב:) עמילן של טבחים פת תבואה שלא הביאה שליש ומהאי טעמא ניחא דקשיא ליה טפי אהנך מנלן דאזלינן בתר שליש כיון דמקודם לכן חזו ומייתי ראיה משביעית דאפילו לשביעית לא משערינן עד הבאת שליש כ"ש להתחייב במעשר דהא שאר אילנות דאזלינן לשביעית בתר חנטה אפ"ה לא מחייבי במעשר עד דמטו לשיעור המפורש בהם:
אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: כָּל תְּבוּאָה שֶׁהֵבִיאָה שְׁלִישׁ בַּשְּׁבִיעִית לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה – אַתָּה נוֹהֵג בּוֹ מִנְהַג שְׁבִיעִית בַּשְּׁמִינִית.
Rather, it comes to tell you that the halakhot of the Sabbatical Year continue to apply on Sukkot of the following year, as you must treat all produce that reached one-third of its growth in the Sabbatical Year before Rosh HaShana with the sanctity of the Sabbatical Year, even if it fully grows and is able to be used only in the eighth year.
RASHI
אלא לומר לך כו' וה"ק קרא יש לך דבר שהוא של שמינית והוא אסור כשביעית ואיזו זו תבואה שהביאה שליש ולקמן פריך ממאי דבדעייל שליש קאמר:
TOSAFOT
מנהג שביעית בשמינית תימה דלעיל (ראש השנה דף ט.) נפקא לן מבחריש ובקציר תשבות קציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית ופירש בקונטרס כגון תבואה שהביאה שליש בשביעית אתה נוהג בה מנהג שביעית בשמינית וי"ל (דהאי דהכא איצטריך ללמד על חריש שהוא לתוספת כדפירש' לעיל ועוד נ"ל) דאי מהכא הוה אמינא דהא דנוהג בה מנהג שביעית בשמינית היינו דקדושת שביעית נוהגת בהם דאסירא בסחורה וחייבין בביעור ושאר דיני פירות שביעית אבל לחרוש ולקצור ולעדור אותה תבואה לא הייתי אוסר דדבר התלוי בעבודת הארץ כיון דנפקא שביעית שריא אפילו לצורך פירות שביעית להכי איצטריך ההוא קרא וניחא השתא דדריש מיניה תוספת שביעית דאי לאו הכי מה תוספת שייך בפירות שגדלו בשביעית במאי דאסירי בשמינית:
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַב אַסִי:
Rabbi Zeira said to Rav Asi: