Back
Pesachim
Daf 76bבְּשַׂר שְׁחוּטָה שָׁמֵן שֶׁצְּלָאוֹ עִם בְּשַׂר נְבֵילָה כָּחוּשׁ – אָסוּר. מַאי טַעְמָא – מִפַּטְּמִי מֵהֲדָדֵי.
Fatty kosher meat that one roasted in an oven together with lean non-kosher meat is forbidden, even if the two meats never came into contact with one another. What is the reason for this halakha ? It is that they are flavored from one another. The fatty meat emits an aroma that is absorbed in the non-kosher meat. The aroma is then transferred back to the kosher meat, causing the kosher meat to absorb some aroma from the non-kosher meat.
RASHI
בשר שחוטה שמן שצלאו בתנור בשני שפודים זה רחוק מזה אסור שהריח מן השמן נכנס לכחוש ומפטמו וחוזר זה ומוציא ריח גם הוא וכ"ש שחוטה כחושה ונבילה שמינה ורבותא אשמעינן רב דלא נימא נבילה כחושה הואיל ואין ריחה נודף לא אסרה לה לשחוטה ואשמעינן דשומן שחוטה מפטם לנבילה בריחא והדר מפקא איהו ריחא:
וְלֵוִי אָמַר: אֲפִילּוּ בְּשַׂר שְׁחוּטָה כָּחוּשׁ שֶׁצְּלָאוֹ עִם בְּשַׂר נְבֵילָה שָׁמֵן – מוּתָּר. מַאי טַעְמָא – רֵיחָא בְּעָלְמָא הוּא, וְרֵיחָא לָאו מִילְּתָא הִיא. עָבֵיד לֵוִי עוּבְדָּא בֵּי רֵישׁ גָּלוּתָא בִּגְדִי וְדָבָר אַחֵר.
And Levi said: That aroma does not cause meat to be forbidden. Even lean kosher meat that one roasted with fatty non-kosher meat is permitted. What is the reason for this halakha ? Although the non-kosher meat emits an aroma that is absorbed into the kosher meat, it is merely an aroma, and an aroma is nothing
RASHI
עבד עובדא שנצלו בתנור ובא מעשה לפניו והתיר:
דבר אחר חזיר:
מֵיתִיבִי: אֵין צוֹלִין שְׁנֵי פְסָחִים כְּאֶחָד מִפְּנֵי הַתַּעֲרוֹבֶת. מַאי לָאו תַּעֲרוֹבֶת טְעָמִים, וְקַשְׁיָא לְלֵוִי! לֹא, מִפְּנֵי תַּעֲרוֹבֶת גּוּפִין.
The Gemara raises an objection: One may not roast two Paschal lambs together
RASHI
אין צולין שני פסחים כאחד מפני התערובת ונמצא פסח נאכל שלא למנוייו ואפילו גדי וטלה שאין מתחלפין זה בזה:
מאי לאו תערובת טעמים דפטמי מהדדי ונמצא פסח נאכל שלא למנוייו:
לא מפני תערובת גופים שלא יתערבו זה בזה ואפילו גדי וטלה זימנין דלאו אדעתייהו ואיחלפי:
TOSAFOT
מאי לאו תערובת טעמים לפי מה שפי' בקונטרס דלוי לא שרי אלא בדיעבד קשיא מה פריך דהכא לכתחלה קתני אבל בדיעבד הוה שרי כלוי:
הָכִי נַמִי מִסְתַּבְּרָא, מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: אֲפִילּוּ גְּדִי וְטָלֶה. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא מִפְּנֵי גּוּפִין – הַיְינוּ דְּקָתָנֵי אֲפִילּוּ גְּדִי וְטָלֶה, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מִפְּנֵי תַּעֲרוֹבֶת טְעָמִים מַה לִּי גְּדִי וְטָלֶה, מַה לִּי גְּדִי וּגְדִי?
The Gemara adds: So too, one can conclude that this explanation is reasonable from the fact that it is taught in the latter clause that the ruling applies even if the two offerings are a kid and a lamb. Granted, if you say that the reason is due to the mixing of carcasses, this is why it was taught that the halakha applies to even a kid and a lamb. The baraita needed to teach that although they do not look alike, there is still a concern that after they have been skinned they will be mixed up. But if you say that the reason is due to the mixing of flavors, what is the difference between a case in which the two offerings are a kid and a lamb and one in which they are a kid and another kid? The case of the kid and the lamb mentioned at the end of the baraita would not teach anything new.
אֶלָּא מַאי – עַל כָּרְחָיךְ מִפְּנֵי תַּעֲרוֹבֶת גּוּפִין הוּא דְּאָסוּר, אֲבָל תַּעֲרוֹבֶת טְעָמִים – שָׁרֵי. לֵימָא תֶּיהֱוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַב! אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁצְּלָאוֹ בִּשְׁתֵּי קְדֵירוֹת.
The Gemara asks: Rather, what do you say? Perforce, it is due to the mixing of carcasses that it is prohibited, but a mixing of flavors is permitted. Let us say that this will be a refutation of the opinion of Rav, who prohibited the mixing of flavors by means of an aroma. Rabbi Yirmeya said: With what are we dealing here? It is a case where one roasted the offerings in two pots. Consequently, they do not absorb flavor from one another.
RASHI
אלא מאי על כרחיך דקתני ביה ואפילו גדי וטלה שמעינן מינה דמפני תערובת גופים קאמר אבל לתערובת טעמים לא חייש נימא תיהוי תיובתא דרב:
הכא במאי עסקינן דקתני גדי וטלה דלא חייש לתערובת טעמים שצלאן בשתי קדירות:
שתי קדירות ס"ד וכי צולין פסח בקדירה:
TOSAFOT
נימא תהוי תיובתא דרב תימה מאי קושיא הא דאסר משום תערובת גופים היינו היכא דשניהם כחושים דליכא תערובת טעמים:
בִּשְׁתֵּי קְדֵירוֹת סָלְקָא דַּעֲתָךְ?! אֶלָּא אֵימָא: כְּעֵין שְׁתֵּי קְדֵירוֹת. וְהָכִי קָאָמַר: אֵין צוֹלִין שְׁנֵי פְסָחִים כְּאֶחָד מִפְּנֵי תַעֲרוֹבֶת. מַאי תַּעֲרוֹבֶת – תַּעֲרוֹבֶת טְעָמִים. וַאֲפִילּוּ כְּעֵין שְׁתֵּי קְדֵירוֹת דְּלֵיכָּא תַּעֲרוֹבֶת טְעָמִים – אָסוּר מִשּׁוּם תַּעֲרוֹבֶת גּוּפִין, וַאֲפִילּוּ גְּדִי וְטָלֶה.
The Gemara expresses surprise: Could it enter your mind to say that they roasted the Paschal offerings in two pots? It is prohibited to the roast the Paschal offering in a pot. Rather, say that they were roasted in a manner similar to two pots, meaning that they were distanced from each other and separated by a partition. And this is what the baraita is saying: One may not roast two Paschal offerings together due to mixing. What is this mixing? It is the mixing of flavors. And even roasting them in a manner similar to two pots, where there is no mixing of flavors, is also prohibited, due to the concern with regard to the mixing of carcasses. And this is the halakha even if the animals are a kid and a lamb.
RASHI
כעין שתי קדירות שפוד מכאן ושפוד מכאן ותל גדול של גחלים או אפר באמצע:
אָמַר רַב מָרִי: כְּתַנָּאֵי, הָרוֹדֶה פַּת חַמָּה וּנְתָנָהּ עַל פִּי חָבִית יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה – רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר, וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּשֶׁל חִיטִּין וְאוֹסֵר בְּשֶׁל שְׂעוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׂעוֹרִים שׁוֹאֲבוֹת. מַאי לָאו תַּנָּאֵי הִיא, דְּמָר סָבַר: רֵיחָא לָאו מִילְּתָא הִיא, וּמָר סָבַר: רֵיחָא מִילְּתָא הִיא?
Rav Mari said: This is like the following dispute between tanna’im : In the case of one who removes hot bread from an oven and places it on top of a barrel of wine
RASHI
הרודה מן התנור:
אוסר לזרים מפני שנכנס לה ריח התרומה:
שואבות את הריח:
לְלֵוִי – וַדַּאי תַּנָּאֵי הִיא. לְרַב, נֵימָא תַּנָּאֵי הִיא?
The Gemara says: According to the opinion of Levi, i.e., that aroma is insignificant, it certainly is a dispute between tanna’im . Rabbi Meir and Rabbi Yosei hold that it is significant, and Levi accepts the opinion of Rabbi Yehuda that aroma is insignificant. However, according to the opinion of Rav, shall we say it is a dispute between tanna’im ?
RASHI
ללוי דאמר ריחא לאו מילתא היא ודאי מילתיה כתנאי אמרה דעל כרחיך רבי מאיר אית ליה ריחא מילתא היא וכן רבי יוסי ואי איכא דקאי כוותיה רבי יהודה הוא דקאי כוותיה:
אלא רב מי לימא תנאי היא כלום צריך לאוקומי למילתיה כתנאי ולמימר אנא דאמרי כרבי מאיר ורבי יוסי אבל דרבי יהודה לית ליה או דילמא רבי יהודה נמי קאי כוותיה וטעמא דשרי משום דקא סבר לא עייל בה ריחא:
אָמַר לָךְ רַב: דְּכוּלֵּי עָלְמָא רֵיחָא מִילְּתָא הִיא. לָאו אִיתְּמַר עֲלָהּ דְּהַהִיא, אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: בְּפַת חַמָּה וְחָבִית פְּתוּחָה – דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. בְּפַת צוֹנֶנֶת וְחָבִית מְגוּפָה – דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּפַת חַמָּה וְחָבִית חֲתוּמָה, פַּת צוֹנֶנֶת וְחָבִית פְּתוּחָה. וְהָא נַמִי, כְּפַת חַמָּה וְחָבִית פְּתוּחָה דָּמְיָא.
Rav could have said to you: Everyone agrees that aroma is something significant. The dispute is about whether bread absorbs aroma in the circumstance under discussion. Was it not stated with regard to that mishna that Rabba bar bar Ḥana said that Reish Lakish said: With regard to hot bread and an open barrel,
RASHI
אמר לך רב דכולי עלמא ריחא מילתא וטעמא דרבי יהודה משום דפת צוננת (ותבית) מגופה היא ולא עייל בה ריחא דמי לאו איתמר עלה כו' ואע"ג דקיימי תנאי כוותיה דרב הילכתא כוותיה דלוי דהא איפליגו בה אביי ורבא גבי בת תיהא במסכת ע"ז (דף סו:) וקם ליה רבא בשיטתיה דלוי ואמר ריחא לאו מילתא היא ואביי ורבא הילכתא כרבא וכן הוא בתשובת הגאונים ואף משמו של רבי אליעזר בן יצחק נאמר לי דלא חייש לה:
תָּנֵי רַב כָּהֲנָא בְּרֵיהּ דְּרַב חִּינָנָא סָבָא: פַּת שֶׁאֲפָאָהּ עִם צָלִי בַּתַּנּוּר – אָסוּר לְאָכְלָהּ בְּכוּתְּחָא. הַהִיא בִּינִיתָא דְּאִיטְוָוא בַּהֲדֵי בִּישְׂרָא – אֲסָרָהּ רָבָא מִפַּרְזִיקִיָּא לְמֵיכְלֵיהּ בְּכוּתְּחָא. מָר בַּר רַב אַשִׁי אָמַר: אֲפִילּוּ בְּמִילְחָא נַמִי אֲסוּרָה, מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לְרֵיחָא וּלְדָבָר אַחֵר.
Rav Kahana, son of Rav Ḥinnana the Elder, teaches: In the case of bread that one baked together with roasting meat
RASHI
ביניתא דג:
דאיטוי בהדי בישרא בתנור אחד:
אסרה רבא מפרזיקא למיכלה בכותחא שיש בו חלב משום דקסבר ריחא מילתא היא:
לדבר אחר צרעת:
TOSAFOT
אסרה רבא מפרזיקיא כו' מכאן פוסק ר"ת כרב ורבא נמי דשרי בבת תיהא (ע"ז דף סו:) מצי סבר כוותיה ושם מפורש ובתנורים [גדולים] שלנו נראה דמותר לאפות לחם עם אותו פשטיד"א הואיל ומכוסות היטב הוי כעין שתי קדרות ואפי' פלדונ"ש שיש להרחיק אין נראה לרבי שיהא אסור שיש אויר מרובה בתנור וההבל מתפשט:
מתני׳ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים בָּאִין בְּטוּמְאָה וְאֵינָן נֶאֱכָלִין בְּטוּמְאָה: הָעוֹמֶר, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וְלֶחֶם הַפָּנִים, וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר, וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים. הַפֶּסַח שֶׁבָּא בְּטוּמְאָה – נֶאֱכָל בְּטוּמְאָה, שֶׁלֹּא בָּא מִתְּחִילָּתוֹ אֶלָּא לַאֲכִילָה.
Five items,
RASHI
מתני' חמשה דברים באין בטומאה וכו' אין לך קרבן נאכל אלא אלו וקרבן ציבור דוחה את הטומאה ואשמעינן מתניתין דאף על גב דקרב בטומאה לאפוקי ציבור ידי חובתן אין נאכלין בטומאה ולקמיה פריך ליתני נמי שעירי הרגלים:
זבחי שלמי ציבור כבשי עצרת שאין שלמים אחרים לציבור:
הפסח שבא בטומאה כגון רוב ציבור טמאין:
שמתחילתו לא בא אלא לאכילה כשנצטוה עיקר פסח לאכילה נצטוה דכתיב לפי אכלו וכי שרייה רחמנא למיתי בטומאה מאיש נדחה ואין צבור נדחין אדעתא למיכליה שרייה:
גמ׳ חֲמִשָּׁה לְמַעוֹטֵי מַאי? לְמַעוֹטֵי חֲגִיגַת חֲמִשָּׁה עָשָׂר.
The mishna mentions the number five. The Gemara asks: To exclude what does the mishna emphasize this number? The Gemara answers: It is to exclude the Festival peace-offering of the fifteenth of Nisan,
RASHI
גמ' חמשה למעוטי מאי מניינא למה לי ליתני קרבנות ציבור באין בטומאה ואין נאכלין בטומאה:
חגיגת חמשה עשר והוא הדין לעצרת וסוכות אלא חדא מינייהו נקט:
דְּסָלְקָא דַּעֲתָךְ אָמִינָא: כֵּיוָן דְּקָרְבַּן צִיבּוּר הוּא, וּקְבִיעָא לֵיהּ מוֹעֵד – תִּדְחֵי טוּמְאָה, קָא מַשְׁמַע לָן: כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ תַּשְׁלוּמִין כָּל שִׁבְעָה – לָא דָּחְיָא שַׁבָּת. וּמִדְּשַׁבָּת לָא דָּחְיָא – לָא דָּחְיָא טוּמְאָה.
It could enter your mind to say: Since it is a communal offering, as each individual sacrifices it on the Festival in a public setting, and its time is set, as it cannot be brought every day, it should override ritual impurity like the other communal offerings that have a set time. Therefore, the mishna teaches us: Since there is redress all seven days of the Festival if the offering was not brought on the fifteenth, it does not override Shabbat. And since it does not override Shabbat, it does not override ritual impurity. Therefore, this offering may not be brought in a state of ritual impurity.
RASHI
כיון דקרבן ציבור הוא אף על גב דכל יחיד ויחיד מיחייב קרי ליה קרבן ציבור משום דאתיא בכינופיא באסיפת חברים ברגל במסכת יומא בפרק הוציאו לו (יומא דף נא.):
תשלומין כל שבעה כדנפקא לן בפרק קמא דמסכת חגיגה (דף ט.) מוחגותם אותו חג לה' שבעת ימים:
TOSAFOT
ה"ג קא משמע לן כיון דלא דחיא שבת לא דחיא טומאה ולא גרס כיון דאית לה תשלומין שאין הטעם תלוי בכך דלעיל בפרק אלו דברים (פסחים דף ע:) ילפינן דלא דחיא. שבת מוחגותם וגו'. ועוד פסח נמי אית ליה תשלומין בשני ודחי טומאה ועוד חגיגת ט"ו איכא למ"ד בפירקין דלית לה תשלומין בטומאת בעלים שאם נטמאו בעלים ביום ט"ו ולא חזו ביום קביעת חובתיה כה"ג לית לה תשלומין:
וְנִיתְנֵי נַמִי שְׂעִירֵי הָרְגָלִים! הָא תָּנָא לֵיהּ זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר. אִי הָכִי, שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים נַמִי לָא נִיתְנֵי, דְּהָא תָּנָא זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר! אָמְרִי:
The Gemara asks: Let it also teach that the goats brought as sin-offerings on the Festivals override ritual impurity. The Gemara answers: It did teach that, as the goats are included in the category of communal peace-offerings. The Gemara asks: If so, it should also not be necessary to teach separately that the goats sacrificed on the New Moons are brought in a state of ritual impurity, as it already taught the halakha with regard to the communal peace-offerings. Say in answer to this question:
RASHI
הא תני ליה זבחי שלמי ציבור שהן מיני דמים ואשמעינן דאין נאכלין בטומאה והוא הדין לשאר מיני דמים: