Back
Pesachim
Daf 75a״עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף״! אָמְרִי: הַהוּא יִשָּׂרֵף מִיבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״יִשָּׂרֵף״ – אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם דֶּשֶׁן, ״יִשָּׂרֵף״ – אַף עַל פִּי שֶׁהִצִּית הָאוּר בְּרוּבּוֹ.
“Where the ash is poured it shall be burned” (Leviticus 4:12). The Gemara responds: Say: That usage of the expression “it shall be burned” is needed for that which was taught in a baraita : It shall be burned even though there is no ash there, as the presence of ash from the altar is not essential for burning the bulls. “It shall be burned” also teaches that although the fire has consumed most of it, that is not sufficient. One must take care to complete the burning process.
RASHI
על שפך הדשן ישרף סיפא דההוא קרא דכתב בהו באש הוא:
אע"פ שאין שם דשן דלא תימא אדשן קפיד רחמנא לשורפו על מקום שהיו מוציאין שם דשנו של מזבח החיצון כדכתיב (ויקרא ו׳:ד׳) והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה ואם ניטל הדשן משם לא ישרפנו שם קמ"ל ישרף מכל מקום:
אע"פ שהוצת האור ברובו יתעסקו בו עד שתגמר שריפה:
רָבִינָא אָמַר: כְּרוֹךְ וּתְנֵי ״מִכְוַת אֵשׁ״ – אֵין לִי אֶלָּא שֶׁנִּכְוָה בָּאֵשׁ וּבַגַּחֶלֶת, נִכְוָה בָּרֶמֶץ בְּסִיד רוֹתֵחַ וּבְגִפְּסִיס רוֹתֵחַ, וּבְכָל דָּבָר הַבָּא מֵחֲמַת הָאוּר לְאִיתּוֹיֵי חַמֵּי הָאוּר – מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ׳מִכְוָה׳ ׳מִכְוָה׳ רִיבָּה.
Ravina said that the contradiction cited earlier between Rabbi Yehuda HaNasi’s statement, that roasting over coal is considered roasting over fire, and the baraita , which requires a derivation to indicate that coal is considered fire with regard to leprosy, can be answered by changing the text of the baraita . Combine and teach the first two types of burns together. From the phrase “a burn from fire,” I have derived nothing other than a case in which one was burned by a fire or by a coal. With regard to one who is burned by hot ash, by burning lime, or by burning plaster, or by anything else that is burning and whose source of heat comes from fire, to include water heated by fire, from where is it derived that these cases are also considered a burn from fire? The verse states: A burn, a burn, twice. By repeating the term, it includes all these types of burns.
RASHI
רבינא אמר הא דפרכת לעיל לר' מדאיצטריך מכוה מכוה לרבויי גחלת לא תיקשי דמתני' משבשתא היא וגחלת לאו מריבוייא דמכוה אתא לתנא אלא ממשמעותא דאש וכרוך ותני גחלת בהדי אש במשמעות דרישא אין לי אלא אש וגחלת כו' וריבוייא דמכוה מכוה לרמץ וסיד אתא:
רָבָא רָמֵי: מִי אָמַר רַבִּי גֶּחָלִים אִיקְּרוּ אֵשׁ, וּרְמִינְהִי: ״גַּחֲלֵי״ יָכוֹל עוֹמְמוֹת – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֵשׁ״. אִי אֵשׁ יָכוֹל שַׁלְהֶבֶת – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״גַּחֲלֵי״. הָא כֵּיצַד? מֵבִיא מִן הַלּוֹחֲשׁוֹת. (אַלְמָא גֶּחָלִים לָא אִיקְּרִי אֵשׁ.
Rava raised a contradiction: Did Rabbi Yehuda HaNasi actually say that coals are called fire? And we raise a contradiction based on the verse: “And he shall take a pan full of burning coals from upon the altar before the Lord” (Leviticus 16:12). From the verse’s use of the word coals, I might have thought that one may bring smoldering coals, meaning that the fire is almost extinguished and is not noticeable from the outside. Therefore, the verse states: Fire. If it had stated only fire, I might have thought it was referring to a flame. Therefore, the verse states: Coals. How are these two requirements reconciled? One brings from the coals that are flickering, meaning that the fire is visible. Apparently, plain coals are not called fire.
RASHI
גחלי ולקח מלא המחתה גחלי אש וגו' (ויקרא ט״ז:י״ב) ואם נאמר גחלי ולא נאמר אש יכול גחלים עוממות כבויות אבל לא לוחשות בוערות דהנך לאו גחלים הוא סתמא אלא אש תלמוד לומר אש בתר גחלי להביא את הלוחשות אי נאמר אש ולא נאמר גחלי יכול שלהבת ולא גחלים לוחשות דלאו אש סתמא נינהו תלמוד לומר גחלי אש כי כתבינהו לתרוייהו משמע גחלים שיש להן אש:
אָמְרִי) וְהָא גּוּפָא קַשְׁיָא: אָמְרַתְּ ״גַּחֲלֵי״ – יָכוֹל עוֹמְמוֹת, אַלְמָא: לוֹחֲשׁוֹת אֵשׁ נִינְהוּ. אֵימָא סֵיפָא: אִי אֵשׁ יָכוֹל שַׁלְהֶבֶת – תַּלְמוּד לוֹמַר ״גַּחֲלֵי״. אַלְמָא: אֲפִילּוּ לוֹחֲשׁוֹת, לָאו אֵשׁ נִינְהוּ!
Say in answer to this question: Isn’t this baraita itself difficult? You said: From the verse’s use of the word coals, I might have thought the verse is referring to coals that are smoldering. Apparently, it is clear that flickering coals are considered fire. Say the latter clause of that same baraita as follows: If it had stated only fire, I might have thought it was referring to a flame. Therefore, the verse states: Coals. Apparently, even flickering coals are not considered fire, and there is an internal contradiction in the baraita .
RASHI
הא גופא קשיא אמרת גחלי יכול עוממות ולא לוחשות מדלא משתמע ליה לוחשות מכלל דלוחשות לאו גחלים איקרו ומאי מיקרו ע"כ אש והדר תני אש שלהבת משמע ולא לוחשות:
וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת, הָכִי קָתָנֵי: ״גַּחֲלֵי״ – יָכוֹל בֵּין עוֹמְמוֹת בֵּין לוֹחֲשׁוֹת – תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֵשׁ״. אִי אֵשׁ – יָכוֹל שַׁלְהֶבֶת, תַּלְמוּד לוֹמַר ״גַּחֲלֵי״. הָא כֵּיצַד? מֵבִיא מִן הַלּוֹחֲשׁוֹת. מִכָּל מָקוֹם, גֶּחָלִים לָא אִיקְּרֵי אֵשׁ, קַשְׁיָא לְרַבִּי!
And Rav Sheshet said, in order to resolve this contradiction: This is what the baraita is teaching: From the verse’s use of the word coals, I might have thought he can take whatever he wants, whether smoldering or flickering. Therefore, the Torah states: Fire. If it had stated only fire, I might have thought it was referring to a flame. Therefore, the verse states: Coals. How is this to be understood? He brings from the flickering coals. In any event, it is derived from here that coals, even if they are flickering, are not called fire. This poses a difficulty to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, according to which coals are considered fire.
RASHI
ואמר רב ששת גרסינן:
יכול בין עוממות בין לוחשות איזה שירצה דתרווייהו גחלי מיקרו ת"ל אש בתר גחלי לאפוקי עוממות:
ואי אש בלא גחלי יכול שלהבת דודאי אש סתמא אין גחלים לוחשות במשמע תלמוד לומר גחלי אש להכי כתב תרווייהו:
מכל מקום לרבי קשיא דמדאיצטריך גחלי שמע מינה אש סתמא אין גחלת במשמע:
אָמַר אַבַּיֵי, תָּרֵיץ הָכִי: ״גַּחֲלֵי״ – יָכוֹל עוֹמְמוֹת וְלֹא לוֹחֲשׁוֹת – תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֵשׁ״. אִי אֵשׁ, יָכוֹל רָצָה שַׁלְהֶבֶת יָבִיא, רָצָה גַּחֶלֶת יָבִיא – תַּלְמוּד לוֹמַר ״גַּחֲלֵי״. הָא כֵּיצַד? מֵבִיא מִן הַלּוֹחֲשׁוֹת.
Abaye said that the answer is as follows: Based on the word coals, I might have thought they must be smoldering and not flickering. Therefore, the verse states: Fire. If it had stated only fire, I might have thought that if one wanted a flame he may bring it, and if he wanted a coal he may bring it. Therefore, the Torah states: Coals. How is this to be understood? He brings from the flickering coals. According to this, it is clear that coals are considered fire, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi.
RASHI
אמר אביי תריץ הכי גחלי יכול עוממות ולא לוחשות ולוחשות לאו גחלי נינהו אלא אש תלמוד לומר אש דהיינו לוחשות אבל בסיפא לא תימא אי אש יכול שלהבת ולא גחלת אלא אי אש יכול רצה גחלים לוחשות רצה שלהבת בלא גחלים ותרווייהו אש מיקרו ת"ל גחלי אש למעוטי שלהבת גרידתא:
אָמַר רַבָּה: רָצָה – גַּחֶלֶת יָבִיא, רָצָה – שַׁלְהֶבֶת יָבִיא. שַׁלְהֶבֶת בְּלֹא גַּחֶלֶת הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לָהּ – כְּגוֹן דִּשְׁפָיֵיהּ לְמָנָא מִשְׁחָא, וְאִתְּלֵי בֵּיהּ נוּרָא. הַהוּא לָמָּה לִי קְרָא לְמָעוֹטֵי? הָשְׁתָּא לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין עוֹשִׂין כֵּן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא כָּל שֶׁכֵּן?!
Rabba said: In this last explanation, it was stated that one might have thought that if he wanted a coal he may bring it, and if he wanted a flame he may bring it. Under what circumstances can a flame without a coal
אֶלָּא אָמַר רָבָא תָּרֵיץ הָכִי: ״גַּחֲלֵי״ – יָכוֹל עוֹמְמוֹת וְלֹא לוֹחֲשׁוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֵשׁ״. אִי אֵשׁ – יָכוֹל יָבִיא מֶחֱצָה גַּחֶלֶת וּמֶחֱצָה שַׁלְהֶבֶת. אַדְּעָיֵיל לְגוֹבָאֵי הָוֵי כּוּלֵיהּ גַּחֶלֶת, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ״ – מִשְּׁעַת לְקִיחָה נֶיהֱוֵי גֶּחָלִים.
Rather, Rava said that one should answer as follows: Based on the word coals, I might have thought they must be smoldering and not flickering; therefore, the verse states: Fire. If it had said only fire, I might have thought one should bring half coal and half fire,
RASHI
מחצה גחלת ומחצה שלהבת כגון אוד שהוצת האור ברובו יטול ממזבח החיצון דבין גחלת ובין שלהבת מיקרו אש וכי מטי התם ממזבח החיצון לפני ולפנים הוה ליה כולה גחלת דאילו לעיולי הכי לא איצטריך מיעוטא דלפני מלך בשר ודם אין מביאין אוד בשלהבתו מפני שמעלה עשן וכי איצטריך מיעוטא לשעת לקיחה איצטריך:
ת"ל כו' משעת לקיחה להוי גחלי אש ואין שלהבת משמע גחלי אש:
TOSAFOT
תלמוד לומר ולקח וגו' משעת לקיחה בעינן דניהוי גחלים וא"ת אפילו לא כתיב ולקח אלא גחלי אש ידעינן דניהוי גחלים בשעת לקיחה דלעיולי לגיו לא איצטריך דשמעינן ליה מק"ו ומה לפני מלך כו' וע"כ מוקמינן ליה לשעת לקיחה וי"ל דודאי לא צריך קרא משום הכי אלא דאי אפשר לכתוב בע"א אלא ולקח:
אִיבַּעֲיָא לְהוּ: אוֹמְמוֹת אוֹ עוֹמְמוֹת? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: ״אֲרָזִים לֹא עֲמָמֻהוּ בְּגַן אֱלֹהִים״.
Since the discussion until now has focused on smoldering coals, the Gemara mentions that a dilemma was raised before the Sages in the study hall about whether the word smoldering should be rendered omemot with an alef or omemot with an ayin . Rabbi Yitzḥak said: It should be rendered with an ayin , as it is stated: “The cedars in the garden of God could not hide it [ amamuhu ]” (Ezekiel 31:8), as the word amamuhu in the verse is spelled with an ayin .
RASHI
ארזים לא עממוהו לא הכהו את מראיתו לפי שהיה נאה מכל אילנות ועל חירם מלך צור נאמר:
מתני׳ נָגַע בְּחַרְסוֹ שֶׁל תַּנּוּר – יִקְלוֹף אֶת מְקוֹמוֹ. נָטַף מֵרוֹטְבּוֹ עַל הַחֶרֶס וְחָזַר אֵלָיו – יִטּוֹל אֶת מְקוֹמוֹ. נָטַף מֵרוֹטְבּוֹ עַל הַסּוֹלֶת – יִקְמוֹץ אֶת מְקוֹמוֹ.
If the Paschal lamb touched the earthenware
RASHI
מתני' נגע בחרסו של תנור וכו' נגע הפסח בחרסו של תנור:
יקלוף מן הפסח מקום שנגע בתנור כדמפרש בגמ' שנתבשל שם מחום התנור ולא צלי אש הוא כדאמרן לעיל משום שנאמר צלי אש צלי אש שני פעמים למעוטי תנור שגרפו וחרס הדפנות גרוף ועומד הוא:
נטף בתנור מרוטב על החרס:
וחזר אליו שחזר שומן שנתחמם מן החרס ונבלע בפסח:
יטול את מקומו דלא סגי ליה בקליפה אלא בנטילה יפה יפה בעובי דשומן נבלע בתוכו הרבה ואותו שומן מבושל מן החרס (היה):
נטף מרוטבו על הסולת מפרש בגמ' בסולת רותחת דמטוי רוטבו מחום הסולת והוי צלי מחמת דבר אחר ואסור למיכליה לההוא רוטב שבתוך הסולת משום אל תאכלנו כי אם צלי אש הילכך יקמוץ את מקומו וישרוף אותו קומץ כשאר קדשים פסולין:
TOSAFOT
יטול את מקומו ולא סגי ליה בקליפה לפי שהרוטב נבלע יותר בתוכו. ואם תאמר נגע בחרסו של תנור אמאי סגי ליה בקליפה הלא הרוטב שיש באותו כדי קליפה נבלע בפסח עד כדי שיטול את מקומו כמו נטף מרוטבו וחזר אליו וכל דבר הנאסר בצלי דקי"ל דאינו נאסר אלא כדי קליפה מחמת הרוטב שבו יאסור עד כדי שיטול את מקומו ואיכא לאוקמא בשאין רוטב כי אם מעט ומעט רוטב אינו אוסר כל כך כדאמרינן בגמ' שאני סיכה דמשהו עבדי לה:
סָכוֹ בְּשֶׁמֶן תְּרוּמָה, אִם חֲבוּרַת כֹּהֲנִים – יֹאכְלוּ, אִם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אִם חַי הוּא – יְדִיחֶנּוּ, וְאִם צָלִי הוּא – יִקְלוֹף אֶת הַחִיצוֹן. סָכוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ דָּמִים עַל בְּנֵי חֲבוּרָה, שֶׁאֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם.
In a case where one smears the Paschal lamb with teruma
RASHI
אם חי ידיחנו דלא בלע:
צלי בעי קליפה משום דבלע:
אין מוכרין מעשר שני בירושלים ואפילו לאוכלו שם בקדושה דכי ירבה ממך הדרך ונתתה בכסף כתיב (דברים יד):
TOSAFOT
ואם צלי הוא יקלוף את החיצון בכל ענין מיירי בין חם בין צונן דמתוך שהוא רך בולע אע"פ שאינו חם דודומיא דחי קתני:
לפי שאין מוכרין מעשר שני בירושלים פירש בקונטרס דכי ירבה ממך הדרך ונתתה בכסף כתיב וקשיא לר"י דהא קרא בפדיון מיירי שמוציאו מקדושתו ומחללו על דבר אחר אבל הכא אפילו לאוכלו בקדושתו כדפי' בקונטרס גופיה והכי נמי משמע לישנא דמוכרין מדלא קתני מחללין ויש ספרים שכתוב בהן שאין פודין אבל רש"י כתב שאין מוכרין ונראה לר"י דבירושלים גזרו מדרבנן מכירה אטו פדייה דאסור מן התורה ולרשב"א נראה דלא אסרו מכירה אלא משום בזיון מצוה כדתנן בריש מסכת מעשר שני (פ"א מ"א) שאין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותו ואין שוקלין כנגדו:
גמ׳ אִיתְּמַר: חַם לְתוֹךְ חַם – דִּבְרֵי הַכֹּל
Based on the mishna, the Gemara introduces a general discussion concerning the halakhot of forbidden foods that come into contact with other foods. It was stated that the amora’im disagreed with regard to these matters, but first the Gemara mentions the cases that are clear: If a hot food item falls into another hot item, e.g., hot meat falls into boiling milk or hot permitted meat falls into hot prohibited soup, all agree
RASHI
גמ' חם לתוך חם בשר רותח לתוך חלב רותח או אחד של איסור ואחד של היתר: