Back
Pesachim
Daf 56bמַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר ״מִיחוּ וְלֹא מִיחוּ״ – רַבִּי יְהוּדָה, וְקָתָנֵי קוֹצְרִין בִּרְצוֹן חֲכָמִים! וְלִיטַעְמִיךְ, הָנֵי אַרְבָּעָה הֲוָה?! אֶלָּא: סְמֵי מִיכָּן קְצִירָה.
Whom did you hear that said: Reprimanded and did not reprimand? It is Rabbi Yehuda, as Rabbi Meir uses the terminology: In keeping with the will and against the will. And yet, Rabbi Yehuda is teaching in the baraita that they would harvest in keeping with the will of the Sages. The Gemara answers with a question: And according to your reasoning, these three activities listed in the mishna, for which the Sages did not reprimand them, are actually four: Grafting palms, bundling Shema , harvesting, and piling. They are not three activities, as stated. Rather, delete harvest from the mishna here. Harvesting should not be listed with the activities for which the Sages did not reprimand them.
RASHI
מאן שמעת ליה דנקט לישנא דמיחו ולא מיחו ר' יהודה היא דשמעת ליה לעיל:
וליטעמיך דסבירא לך הא דלעיל דקתני אלו ואלו שלא ברצון חכמים כו' מתרצתא היא דקא רמית אחריתי עליה ליפרכיה מינה ובה דקתני על שלשה לא מיחו וקא חשיב ארבעה מרכיבין וכורכין וקוצרין וגודשין:
״וּמַתִּירִין גַּמְזִיּוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, שֶׁל חָרוּב וְשֶׁל שִׁקְמָה״. אָמְרוּ: אֲבוֹתֵינוּ לֹא הִקְדִּישׁוּ אֶלָּא קוֹרוֹת, וְאָנוּ נַתִּיר גַּמְזִיּוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, שֶׁל חָרוּב וְשֶׁל שִׁקְמָה. וּבְגִידּוּלִין הַבָּאִין לְאַחַר מִכָּאן עָסְקִינַן, וְסָבְרִי לָהּ כְּמַאן דְּאָמַר אֵין מְעִילָה בְּגִידּוּלִין. וְרַבָּנַן סָבְרִי: נְהִי דִּמְעִילָה לֵיכָּא – אִיסּוּרָא מִיהָא אִיכָּא.
It was taught in the mishna: They would permit the use of consecrated branches of carob and of sycamore trees. The Gemara explains the reason: They said: Our fathers consecrated only the tree trunks, and therefore we can permit the consecrated branches
RASHI
ובגידולין גרסינן:
כמאן דאמר אין מעילה בגידולין במסכת מעילה (דף יג.):
״וּפוֹרְצִין פְּרָצוֹת״. אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: מַחֲלוֹקֶת בְּשֶׁל מַכְבֵּדוֹת. דְּרַבָּנַן סָבְרִי: גָּזְרִינַן שֶׁמָּא יַעֲלֶה וְיִתְלוֹשׁ, וְאַנְשֵׁי יְרִיחוֹ סָבְרִי: לָא גָּזְרִינַן שֶׁמָּא יַעֲלֶה וְיִתְלוֹשׁ. אֲבָל בְּשֶׁל בֵּין הַכֵּיפִין – דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר.
It was taught in the baraita that the residents of Jericho created breaches so that during years of famine the poor could take fruit that fell on Shabbat and Festivals. Ulla said that Rabbi Shimon ben Lakish said: This dispute between the residents of Jericho and the Sages is with regard to dates no longer attached to the tree that fell onto the upper palm branches [ makhebedot ]. The Sages hold: We issue a decree to prohibit taking these dates, lest one climb the tree and pick dates still attached to the tree. And the people of Jericho hold: We do not issue a decree lest one climb the tree and pick dates. However, with regard to dates that fell onto lower palm branches [ keifin ],
RASHI
מחלוקת דאנשי יריחו ורבנן:
בשל מכבדות כפות תמרים הן בראש הדקל וכפופות זו אצל זו כעין כלי וכשהתמרים נושרין מקבלות אותן וכיון דגבוה וצריך לעלות על הדקל לנוטלן חיישינן שמא יתלוש מן המחוברות דהוי אב מלאכה:
בשל בין הכיפים למטה מנופיהן נופות התחתונים וליכא למיחש לתלישה דאין כאן מחוברות:
TOSAFOT
מחלוקת בשל מכבדות פ"ה כולה שמעתא בנתלשו ביו"ט ודווקא בשל מכבדות דאיכא נמי מחוברות גזרו רבנן שמא יעלה ויתלוש וקשה נהי דלא גזרו בני יריחו בשל מכבדות שמא יעלה ויתלוש תיפוק ליה שמשתמש במחובר דאטו לית להו הא דתנן (ביצה דף לו:) אין עולין באילן וכו' ובין הכיפין נמי אמאי ד"ה מותר הא קמשתמש באילן כדאמר בכירה (שבת דף מה.) אין מניחין נר על גבי דקל שמא ישתמש באילן בשעת נטילתה וכן משמע בעירובין (דף ק.) ובכמה דוכתי ועוד דלא גרע בין הכיפין מביצה שנולדה שהיא על הקרקע דאסרינן בביצה (דף ג.) משום פירות הנושרין וליכא לאוקמא בפחות מג' טפחים דמותר להשתמש דמ"מ ה"ל לפלוגי בבין הכיפין בין פחות מג' טפחים ליותר ונראה לר"י דשמעתא איירי בתלושין מעי"ט במכבדות ובכיפים ומונחים שם בין השמשות וקאמר מחלוקת בשל מכבדות דרבנן אסרי אפילו נפלו לארץ בי"ט כיון דמכבדות איכא נמי מחוברים גזרינן שמא יעלה ויתלוש כיון דבין השמשות היו על האילן אע"פ שהן תלוש ובני יריחו לא גזרו כיון דתלוש מעי"ט אבל בשל בין הכיפין הואיל ולא היו שם מחוברים ליכא למיגזר אטו שמא יעלה ויתלוש ממקום שלא נשרו והשתא א"ש דלא דמי לביצה דהתם שנולד בי"ט גזרינן והכא בנתלשו מעי"ט וקצת תימה איך יכירו בין אותם שנשרו אתמול לאותם שנשרו היום ונשר מן הכיפין לנשר מן המכבדות ופריך והא מוקצה נינהו כיון דהיו בין השמשות על האילן ולא היו ראויות לינטל שלא ישתמש באילן ובירושלמי דס"פ פריך במה אנן קיימין אי בנשרו מעי"ט ד"ה מותרים ואי בי"ט ד"ה אסורים אלא במה קיימין בסתם פי' דבסתם לא שייך למיגזר שמא יעלה ויתלוש אלא דוקא בנשרו ודאי בי"ט והיכא דנשרו ודאי בי"ט אפילו בשל בין הכיפין אסור ופריך והא מוקצות נינהו פי' ספק מוקצות נינהו אבל מ"מ קשה דתיפוק ליה שמשתמש במחובר:
אָמַר לֵיהּ רָבָא: וְהָא מוּקְצוֹת נִינְהוּ! וְכִי תֵּימָא הוֹאִיל דַּחֲזִי לָעוֹרְבִין – הָשְׁתָּא מוּכָן לָאָדָם לָא הָוֵי מוּכָן לַכְּלָבִים, דִּתְנַן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם לֹא הָיְתָה נְבֵילָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת – אֲסוּרָה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִן הַמּוּכָן, מוּכָן לָעוֹרְבִים הָוֵי מוּכָן לָאָדָם?!
Rava said to Ulla: But aren’t they are set-aside, as they are not prepared as food before Shabbat, since they fell from the tree on Shabbat itself? Any item prohibited during twilight on Shabbat eve remains prohibited throughout day, even if circumstances change. And if you say: These dates are not set-aside, since they are fit for consumption by domestic ravens, which can fly and gather the dates still attached to the tree, now, an item that is prepared for use for a person is not considered prepared for use for dogs, as we learned in a mishna that Rabbi Yehuda says: If the animal was alive and not a carcass on Shabbat eve, it may not be fed to dogs on Shabbat because it was not expressly prepared for that purpose. Is food prepared for ravens considered prepared for a person? While it was alive, the animal was prepared for human consumption during twilight; nevertheless, it is prohibited to feed its carcass to the dogs.
RASHI
והא מוקצות נינהו שמערב שבת בין השמשות היו מחוברות ונמצאו מוקצות מחמת איסור תלישה ומוקצה בין השמשות מוקצה לכל היום:
וכי תימא הואיל וחזו במחובר לעורבים שיש לו הגדילות בתוך ביתו לגדולה ומותר להעמידם עליהן לאוכלם:
נבילה שנתנבלה בשבת היתה עומדת בין השמשות לאדם ולא חשיב לה מוכן לגבי כלבים:
TOSAFOT
דתנן רבי יהודה אומר אם לא היתה נבילה מע"ש תימה הא התם לא הוי מוכן לאדם דאסור לשוחטה בשבת ומפרש ה"ר יוסף דממשנה יתירא דייק דלא ה"ל למיתני לפי שאינה מן המוכן כיון דכבר תנא איסורא אלא אפילו היה מוכן שאין מוקצה מחמת איסור לא הוי מוכן לכלבים ור"י מפרש מוכן לאדם היינו שעומדת לאכילת אדם ואע"ג דאין ראויה לאדם לאותה שבת היינו מחמת איסור ולא מחמת הקצאה שלא היה רוצה שיהנה בה אדם ולא אמרינן עמידתה לאדם כעמידתה לכלבים שאלו היתה עומדת לכלבים כמו שעומדת לאדם היתה מותרת כשנתנבלה בשבת דלגבי כלבים ליכא מוקצה מחמת איסור כי יש דברים שראוים לינתן לכלבים חיים כגון עופות וכיוצא בהן ולא אמר דהוי מוכן לכלבים אע"ג דלבסוף הוי מוכן לכלבים אלא אדרבה לפי שסתמא עומד לאדם מקצי ליה מכלבים ה"נ מוכן לעורבים לא הוי מוכן לאדם אע"ג דלבסוף הוי מוכן לאדם:
מוכן לעורבים אפילו אי לא שרי הכא אלא למי שיש לו עורבים איצטריך בריש ביצה (דף ג.) למיסר פירות הנושרין מטעם גזירה שמא יעלה ויתלוש דלא מצי למימר התם איסורא משום מוקצה שהרי מעמיד שם המשנה בתרנגולת העומדת לאכילה א"כ איסור מוקצה לא שייך בה למיגזר אי לאו משום גזירה שמא יעלה ויתלוש:
אָמַר לֵיהּ: אִין, מוּכָן לָאָדָם – לָא הָוֵי מוּכָן לַכְּלָבִים, דְּכָל מִידֵּי דַּחֲזִי לְאִינִישׁ לָא מַקְצֶה לֵיהּ מִדַּעֲתֵיהּ. מוּכָן לָעוֹרְבִים – הָוֵי מוּכָן לָאָדָם, כָּל מִידֵּי דַּחֲזִי לְאִינִישׁ דַּעֲתֵיהּ עִלָּוֵיהּ.
Ulla said to Rava: Yes, an item that is prepared for consumption for a person is not prepared for dogs, as any item that is fit for a person, one does not remove it from his thoughts; it remains exclusively for the use of a person. However, an item that is prepared for ravens
כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: מַחֲלוֹקֶת בְּשֶׁל בֵּין כֵּיפִין, דְּרַבָּנַן סָבְרִי: מוּכָן לָעוֹרְבִים לָא הָוֵי מוּכָן לָאָדָם, וְאַנְשֵׁי יְרִיחוֹ סָבְרִי: מוּכָן לָעוֹרְבִים הָוֵי מוּכָן לָאָדָם. אֲבָל בְּשֶׁל מַכְבֵּדוֹת – דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר, גָּזְרִינַן שֶׁמָּא יַעֲלֶה וְיִתְלוֹשׁ.
When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said a different version of that which Rabbi Shimon ben Lakish said: This dispute is with regard to dates that fell onto the lower palm branches, as the Sages hold: An item that is prepared for ravens is not prepared for a person. And the people of Jericho hold: An item that is prepared for ravens is prepared for a person. However, with regard to the dates on upper branches, everyone agrees that they are prohibited, as we issue a decree lest one climb the tree and pick dates.
״וְנוֹתְנִין פֵּיאָה לַיָּרָק״. וְלֵית לְהוּ לְאַנְשֵׁי יְרִיחוֹ הָא דִּתְנַן, כְּלָל אָמְרוּ בַּפֵּיאָה: כֹּל שֶׁהוּא אוֹכֶל, וְנִשְׁמָר, וְגִידּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, וּלְקִיטָתוֹ כְּאַחַת, וּמַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם – חַיָּיב בַּפֵּיאָה.
We learned in the mishna: And the residents of Jericho would designate for the poor the produce in the corner [ pe’a ]
RASHI
ונשמר שאינו מופקר ומקפידין עליו לשומרו:
ומכניסו לקיום שמתקיים ימים רבים:
TOSAFOT
כלל אמרו בפיאה כו' נראה לרבינו תם דמדאורייתא לא מיחייב בפאה אלא זית וכרם ושדה דכתיבי בהדיא בקרא ואחריני תקנתא דרבנן נינהו ושאין מכניסו לקיום לא רצו לתקן פיאה דאינו דבר חשוב ותאינה וכל דדמי לה אף על גב דחשיב איכא בטול עניים לפי שאין לקיטתן כאחד והפסד יתר על הריוח וכמיהין ופטריות הואיל ואין במינו חיובא שאין גדל בקרקע לא תקנו והא דדריש בתורת כהנים יכול שאני מרבה קישואין ודלועין שיהיו חייבין בפיאה תלמוד לומר ובקוצרכם את קציר ארצכם מה קציר שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ אף כל כו' יצאו ירקות כו' אסמכתא בעלמא היא כמו שדורש שם מקרא מעשר ירק אף על גב דהוי דרבנן:
כֹּל שֶׁהוּא אוֹכֶל – פְּרָט לִסְפִיחֵי סָטִיס וְקוֹצָה. וְנִשְׁמָר – פְּרָט לְהֶפְקֵר, וְגִידּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ – פְּרָט לִכְמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת, וּלְקִיטָתָן כְּאַחַת – פְּרָט לַתְּאֵנִים, וּמַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם – פְּרָט לַיָּרָק.
The Gemara elaborates on each criterion in the mishna. Anything that is food; this comes to exclude the after-growths of woad
RASHI
ספיחי סטיס וקוצה קשין לאכילה אבל סטיס וקוצה שאינם ספיחים חזו לאכילה סטיס מוריקא קרו"ג:
קוצה וויישר"א:
תאינה אינה מתבשלת כאחת אלא זו גמורה היום ואחרת יוצאה בצידה כל ימות הקיץ:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הָכָא בְּרָאשֵׁי לְפָתוֹת עָסְקִינַן, וּמַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר קָמִיפַּלְגִי. מָר סָבַר: מַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר – שְׁמֵיהּ קִיּוּם, וּמָר סָבַר: לָא שְׁמֵיהּ קִיּוּם.
Rav Yehuda said that Rav said: Here we are dealing with turnip heads, which can be stored for an extended period of time, and they disagree with regard to bringing it in to storage for preservation by means of another substance. Turnips are not stored alone. In order to store them, one preserves them in vinegar or a similar substance (Rabbeinu Ḥananel). One Sage, the residents of Jericho, holds: Storage by means of another substance such as vinegar is considered storage. And one Sage, i.e., the Sages, holds: It is not considered storage, and therefore one need not designate produce from the corner of the field from turnips.
RASHI
ראשי לפתות עלי הלפת מכניסין אותן לקיום על ידי האימהות:
תָּנוּ רַבָּנַן: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ נוֹתְנִין פֵּיאָה לַלֶּפֶת וְלַכְּרוּב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף לַקַּפְלוֹט. וְתַנְיָא אִידָךְ: הָיוּ נוֹתְנִין פֵּיאָה לַלֶּפֶת וְלַקַּפְלוֹט, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף לַכְּרוּב,
The Sages taught: Initially, they would designate the produce in the corner of the field from turnips and cabbages. Rabbi Yosei says: They would do so even from leeks [ kaflot ].
RASHI
ללפת לעלין דבאימהות כולי עלמא מודו דהא מתקיימין: