Back
Pesachim
Daf 50aוְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם מִפְּנֵי הַמַּחֲלוֹקֶת. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, הַמּוֹלִיךְ פֵּירוֹת שְׁבִיעִית מִמָּקוֹם שֶׁכָּלוּ לְמָקוֹם שֶׁלֹּא כָּלוּ, אוֹ מִמָּקוֹם שֶׁלֹּא כָּלוּ לְמָקוֹם שֶׁכָּלוּ – חַיָּיב לְבַעֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: צֵא וְהָבֵא לְךָ אַף אַתָּה.
The Sages stated a principle: And a person may not deviate from the local custom, due to potential dispute. Similarly, one who transports Sabbatical Year
RASHI
עד חצות חצי היום:
שלא לעשות כדי שלא יהא טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותקון מצה לצורך הלילה דמצוה לטרוח מבעוד יום כדי להסב מהר כדאמר בפרק בתרא (דף קט:)) חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו:
TOSAFOT
מתני' מקום שנהגו אור"י בשם ריב"א דמפרש בירושלמי מאי שנא ערבי פסחים משאר י"ט משום דזמן הפסח מחצות ואילך ואף יחיד קאמר התם בשאר ימות השנה ביום שמביא קרבן אסור במלאכה ופריך אם כן יהא כל היום אסור כמו יחיד שמביא קרבן ומפרש התם משום דראוי להקריב משחרית אבל פסח אינו יכול להקריבו אלא אחר חצות כדנפקא לן מבין הערבים ופריך אם כן קרבן תמיד שהוא לכל ישראל וקרב בכל יום יהא בכל יום אסור במלאכה ומשני שאני תמיד שהתורה הוציאה מן הכלל דכתיב ואספת דגנך ואם כל ישראל יושבים ובטלים מי יאסוף להן דגן ומשמע התם דמדאורייתא אסורה ונראה דאף בזמן הזה דליכא הקרבה כיון שנאסר אז אסור לעולם:
גמ׳ מַאי אִירְיָא עַרְבֵי פְסָחִים? אֲפִילּוּ עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְעַרְבֵי יָמִים טוֹבִים נַמִי! דְּתַנְיָא: הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה – אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם. הָתָם מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה הוּא דְּאָסוּר, סָמוּךְ לַמִּנְחָה – לֹא. הָכָא – מֵחֲצוֹת. אִי נַמִי: הָתָם – סִימַן בְּרָכָה הוּא דְּלָא חֲזִי, אֲבָל שַׁמּוֹתֵי – לָא מְשַׁמְּתִינַן לֵיהּ. הָכָא – שַׁמּוֹתֵי נַמִי מְשַׁמְּתִינַן לֵיהּ.
The Gemara asks: Why discuss this prohibition particularly with regard to Passover eves?
RASHI
ואל ישנה אדם בגמרא פריך ממקום שאין עושין למקום שעושין ואיהו נמי אל ישנה וליעבד והא אמרת נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם:
המוליך פירות שביעית ממקום שכלו לחיה מן השדה וחייבין בני המקום לבערן מן הבית והוליכן זה למקום שלא כלו ובני אותו מקום עדיין אוכלין הכנוסין בבית:
חייב לבער משום חומרי מקום שיצא משם:
צא והבא לך אף אתה מפרש בגמרא:
גּוּפָא: הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וּבְעַרְבֵי יָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב וּבְמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם נִידְנוּד עֲבֵירָה, לְאַתּוֹיֵי תַּעֲנִית צִיבּוּר – אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם.
The Gemara cites the source of the matter itself in its entirety: One who performs labor on Shabbat eves or on Festival eves from minḥa time onward, and similarly one who works immediately upon the conclusion of Shabbat,
RASHI
גמ' מאי איריא ערבי פסחים דקתני עד חצות במנהגא מכלל דמחצות ולהלן אסור ולמה ליה למיתני חצות לאשמעינן הך דיוקא הא כל ערבי ימים טובים אסירי:
מן המנחה תשע שעות ומחצה:
סמוך למנחה קודם לכן:
TOSAFOT
העושה מלאכה במוצאי שבתות אור"י דאיתא בירושלמי הכי הני נשי דנהיגי דלא למעבד עבידתא באפוקי שבתא לאו מנהגא עד דתיתפני סידרא מנהגא פי' שישלים התפלה מנהג כשר ובהא איירי נמי הכא:
תָּנוּ רַבָּנַן: יֵשׁ זָרִיז וְנִשְׂכָּר, וְיֵשׁ זָרִיז וְנִפְסָד, יֵשׁ שָׁפֵל וְנִשְׂכָּר וְיֵשׁ שָׁפֵל וְנִפְסָד. זָרִיז וְנִשְׂכָּר – דְּעָבֵיד כּוּלֵּי שַׁבְּתָא, וְלָא עָבֵיד בְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא. זָרִיז וְנִפְסָד – דְּעָבֵיד כּוּלֵּי שַׁבְּתָא, וְעָבֵיד בְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא. שָׁפֵל וְנִשְׂכָּר – דְּלָא עָבֵיד כּוּלֵּי שַׁבְּתָא. וְלָא עָבֵיד בְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא. שָׁפֵל וְנִפְסָד – דְּלָא עָבֵיד כּוּלֵּי שַׁבְּתָא, וְעָבֵיד בְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא. אָמַר רָבָא: הָנֵי נָשֵׁי דִּמְחוֹזָא, אַף עַל גַּב דְּלָא עָבְדַן עֲבִידְתָּא בְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא – מִשּׁוּם מְפַנְּקוּתָא הוּא, דְּהָא כָּל יוֹמָא נַמִי לָא קָא עָבְדַן, אֲפִילּוּ הָכִי – שָׁפֵל וְנִשְׂכָּר קָרֵינַן לְהוּ.
Apropos reward or lack thereof, the Gemara cites th e Tosefta in which the Sages taught: There is one who is diligent and rewarded for his diligence; and there is one who is diligent and penalized due to his diligence; there is one who is lazy and rewarded; and there is one who is lazy and penalized. How so? Diligent and rewarded is referring to one who works the entire week and does not work on Shabbat eve. Diligent and penalized is one who works all week and works on Shabbat eve. Lazy and rewarded is one who does not work the entire week and does not work on Shabbat eve. Lazy and penalized is one who does not work the entire week and works on Shabbat eve to complete the work he neglected to perform during the week. Rava said: With regard to those women of Meḥoza, even though they do not perform labor on Shabbat eve, it is due to excessive pampering, as neither do they work on any other day. Even so, we call them lazy and rewarded. Despite the fact that their laziness is not motivated by piety, their inactivity has a positive aspect to it.
RASHI
נידנוד עבירה רמז עבירה:
תענית צבור אסור במלאכה במסכת תענית (דף יב:) כשהיו מתענין על הגשמים אבל שאר תענית ציבור לא כדאמר שמואל אין חומר תענית ציבור בבבל (לקמן פסחים דף נד:):
במוצאי שבתות משום כבוד שבת שמוסיפין מחול על הקדש:
רָבָא רָמֵי, כְּתִיב: ״כִּי גָדֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ״, וּכְתִיב: ״כִּי גָדֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ״, הָא כֵּיצַד? כָּאן – בְּעוֹשִׂין לִשְׁמָהּ, וְכָאן – בְּעוֹשִׂין שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. וְכִדְרַב יְהוּדָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסוֹק אָדָם בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – בָּא לִשְׁמָהּ.
On the topic of reward for a mitzva fulfilled without intent, Rava raised a contradiction: It is written: “For Your mercy is great unto the heavens, and Your truth reaches the skies” (Psalms 57:11); and it is written elsewhere: “For Your mercy is great above the heavens,
RASHI
זריז בעל מלאכה:
שפל ונשכר דלא עביד כולה שבתא ולא במעלי שבתא ואע"ג דלאו לשום מצוה מיכוין מצוה שלא לשמה מיהא הויא דאמרינן לקמן יעסוק אדם במצוה ואפילו שלא לשמה:
ה"ג ואע"ג דהאי דלא קעבדן כו':
ה"ג ואע"ג דהאי דלא קעבדן כו':
תָּנוּ רַבָּנַן: הַמְצַפֶּה לִשְׂכַר אִשְׁתּוֹ, וְרֵיחַיִם – אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם. שְׂכַר אִשְׁתּוֹ – מַתְקוּלְתָּא. רֵיחַיָּיא – אַגַּרְתָּא. אֲבָל עָבְדָה וּמְזַבְּנָה – אִישְׁתַּבּוֹחֵי מִשְׁתַּבַּח בָּהּ קְרָא, דִּכְתִיב: ״סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר״.
The Sages taught: One who anticipates receiving the earnings of his wife or of a mill never sees a sign of blessing from them. The Gemara explains: Earnings of his wife is referring to a case where she spins thread for others and charges by weight on a scale
RASHI
עושין לשמה מעל שמים ושלא לשמה עד לשמים דמצוה מיהא קא עביד כדרב יהודה:
TOSAFOT
וכאן בעושים שלא לשמה וכדרב יהודה תימה (דרב) גופיה אמר בפ"ב דברכות (ד' יז.) כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא ואור"י דהתם מיירי כגון שלומד כדי להתיהר ולקנטר ולקפח את חביריו בהלכה ואינו לומד ע"מ לעשות אבל הכא מיירי דומיא דההיא דלעיל יש שפל ונשכר דלא עביד כוליה שבתא ולא במעלי שבתא שאין מתכוון לשום רעה אלא מתוך עצלות אפ"ה גדול עד שמים חסדו:
תָּנוּ רַבָּנַן: הַמִּשְׂתַּכֵּר בְּקָנִים וּבְקַנְקַנִּים – אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם. מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דְּנָפֵישׁ אַפְחַזַּיְיהוּ – שָׁלְטָא בְּהוּ עֵינָא. תָּנוּ רַבָּנַן: תַּגָּרֵי סִימְטָא, וּמְגַדְּלֵי בְּהֵמָה דַּקָּה, וְקוֹצְצֵי אִילָנוֹת טוֹבוֹת, וְנוֹתְנִין עֵינֵיהֶן בְּחֵלֶק יָפֶה – אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם. מַאי טַעְמָא? דְּתָהוּ בֵּיהּ אֱינָשֵׁי.
The Sages taught with regard to a sign of blessing: One who earns a living from selling rods or jugs will never see a sign of blessing from them. What is the reason for this? Since their volume is great, the evil eye dominates them. People believe that one is selling more than he is actually selling. Similarly, the Sages taught: Merchants who sell their wares in an alleyway [ simta ]
RASHI
מתקולתא נוטלת מאזנים בידה ומהלכת בשוק להשכירן לכל הצריכין דשכר מועט הוא ומתבזה אשתו על שכר מועט:
אגרתא שכר ריחיים שמשכירין טורח גדול ושכר מועט אבל קונה ריחיים ומוכרן הרי הוא כשאר פרקמטיא:
TOSAFOT
מתקולתא מטוה לכך קורא אותה מתקולתא לפי שנשכרת לשיעור משקל מטוה כדתנן בכתובות (ד' סד:) כמה היא עושה לו משקל ה' סלעים ופר"ח שהיא מתבזה על כך שהיא מגלה זרועותיה בשעת טוויה:
תָּנוּ רַבָּנַן, אַרְבַּע פְּרוּטוֹת אֵין בָּהֶן סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם: שְׂכַר כּוֹתְבִין, וּשְׂכַר מְתוּרְגְּמָנִין, וּשְׂכַר יְתוֹמִים, וּמָעוֹת הַבָּאוֹת מִמְּדִינַת הַיָּם.
Similarly the Sages taught: In four perutot , payments, there is never a sign of blessing: Wages of scribes of sacred books; wages of disseminators, who repeat and explain the lectures delivered by the Sages on Shabbat; payment of orphans, which one receives when engaging in a partnership with the executor of an orphan’s estate; and money that comes from a country overseas.
RASHI
בקנים כל מקלות דקים קרי קנים שעושין מהן גדרות ומחיצות:
אפחזייהו נפח שלהן:
תגרי סימטא יושבין ומוכרין בשוק ועין שולטת בהן:
ומגדלי בהמה דקה הכל צווחין עליהן:
וקוצצי אילנות טובות למוכרן לעצים הכל תמיהים ומלעיזין עליהם ומתוך כך עין שולטת בהן וצעקת בני אדם:
ונותנין עיניהם בחלק יפה כשחולקים עם אחרים תמיד מקפידין ליטול חלק יפה:
TOSAFOT
ומגדלי בהמה וקשה לר"ת דאמר (בחולין ד' פד:) הרוצה שיתעשר יעסוק בבהמה דקה ואמר נמי עשתרות שמעשרות את בעליהן וי"ל דהתם בחורשין:
בִּשְׁלָמָא שְׂכַר מְתוּרְגְּמָנִין – מִשּׁוּם דְּמֶיחֱזֵי כִּשְׂכַר שַׁבָּת. וּמְעוֹת יְתוֹמִים נַמִי – לָאו בְּנֵי מְחִילָה נִינְהוּ. מָעוֹת הַבָּאוֹת מִמְּדִינַת הַיָּם – מִשּׁוּם דְּלָאו כָּל יוֹמָא מִתְרַחֵישׁ נִיסָּא.
The Gemara asks: Granted, one will be unsuccessful when receiving wages of disseminators, as it appears as if he is receiving wages for work performed on Shabbat, even though what he is doing is not actually prohibited. And it is also understandable that one will see no blessing from orphans’ money, as minors are not capable of relinquishing property. Minors do not have the legal right to forgive even negligible losses, which partners typically overlook. Therefore, one who in the course of business takes even the smallest amount of money from them beyond the sum to which he is entitled is considered a thief. One sees no blessing from money that comes from a country overseas, because a miracle does not transpire every day. Since the risks involved in shipping cargo on long sea voyages are great, one’s merit is diminished each time his merchandise miraculously arrives intact.
RASHI
מתורגמנין שעומדין לפני החכם בשבתות ושומעין מפיו ומשמיעין לרבים:
אֶלָּא שְׂכַר כּוֹתְבִין מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע תַּעֲנִיּוֹת יָשְׁבוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה עַל כּוֹתְבֵי סְפָרִים תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁלֹּא יִתְעַשְּׁרוּ, שֶׁאִילְמָלֵי מִתְעַשְּׁרִין – אֵין כּוֹתְבִין. תָּנוּ רַבָּנַן: כּוֹתְבֵי סְפָרִים תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת, הֵן וְתַגָּרֵיהֶן וְתַגָּרֵי תַּגָּרֵיהֶן, וְכָל הָעוֹסְקִין בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם, לְאִיתוּיֵי מוֹכְרֵי תְּכֵלֶת – אֵינָן רוֹאִין סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם. וְאִם עוֹסְקִין לִשְׁמָהּ – רוֹאִין.
However, what is the reason that one sees no blessing from wages of scribes? Rabbi Yehoshua ben Levi said: The members of the Great Assembly observed twenty-four fasts, corresponding to the twenty-four priestly watches (Maharsha), for scribes who write Torah scrolls, phylacteries, and mezuzot , so that they will not become wealthy from their craft, as were they to become wealthy, they would no longer write these sacred items. Similarly, the Sages taught: Scribes who write scrolls, phylacteries, and mezuzot ; and their merchants, who buy the sacred scrolls from the scribes to sell them; and their merchants’ merchants; and all those engaged in the work of Heaven and earn their living from it, a phrase that comes to include those who sell the sky-blue dye for ritual fringes, never see a sign of blessing from their labor. And if they engage in these activities for their own sake, to ensure that there will be more sacred items available to the public, then they do see blessing from their labor.
RASHI
ומעות יתומין למחצית שכר:
ממדינת הים משלח ספינותיו תמיד במקום סכנה:
בְּנֵי בֵּיישָׁן נָהוּג דְּלָא הָווּ אָזְלִין מִצּוֹר לְצִידוֹן בְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא. אֲתוּ בָּנַיְיהוּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אָמְרוּ לוֹ: אַבְהֲתִין אֶפְשָׁר לְהוּ, אֲנַן לָא אֶפְשָׁר לָן. אֲמַר לְהוּ: כְּבָר קִיבְּלוּ אֲבוֹתֵיכֶם עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךְ וְאַל תִּטּוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ״.
As the mishna discusses the requirement to observe local customs, the Gemara relates: The residents of Beit She’an were accustomed not to travel from Tyre to market day in Sidon
RASHI
תכלת לציצית:
אינן רואין כדאמרן שאם יתעשרו לא יהו עסוקין:
ואם עוסקין לשמה להיות המצוה מצויה לצריכין לה:
רואין דהואיל ולשמה עושין לא יניחו בשביל עשרן:
TOSAFOT
כותבי ספרים אור"י בשם ריב"א דדוקא הכותבים כדי למכור עליהן בקשו דלעולם ימצאו לוקחין כדקתני הן ותגריהם אבל על המשכירים עצמן לבעלי בתים לא בקשו שלא היו מקפחים פרנסתן שלא ימצאו כל כך להשתכר:
בְּנֵי חוֹזַאי נָהֲגִי דְּמַפְרְשִׁי חַלָּה מֵאָרוּזָא. אֲתוּ וְאָמְרוּ לֵיהּ לְרַב יוֹסֵף. אֲמַר לְהוּ: נֵיכְלָהּ זָר בְּאַפַּיְיהוּ. אֵיתִיבֵיהּ אַבַּיֵי: דְּבָרִים הַמּוּתָּרִים וַאֲחֵרִים נָהֲגוּ בָּהֶן אִיסּוּר –
The Gemara relates additional customs: The residents of the city of Ḥozai
RASHI
מצור לצידון יום השוק של צידון בע"ש והם מחמירים על עצמן שלא להיבטל מצרכי שבת:
הוה אפשר להו להמנע מן השוק שעשירים היו: