Back
Pesachim
Daf 48bחֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח וְעוֹד חַיָּיבִין בְּחַלָּה! הָכִי קָאָמַר: קַבָּא מְלוֹגְנַאי נַמִי אַהַאי שִׁיעוּרָא קָאֵי.
Dough made from five-quarters of a log of flour and a bit more obligates one to separate ḥalla ?
RASHI
חמשת רבעים לוגין ציפורים שהן שבעה ועוד מדבריים שזה הוא שיעור העומר שהיתה עיסת מדבר שנאמר גבי חלה (במדבר טו) ראשית עריסותיכם כדי עריסותיכם דהיינו עיסת מדבר שהוא עומר לגולגולת והוא עשירית האיפה והאיפה שלש סאין וסאה ששה קבין מדבריות חשוב עישור שבהן ותמצא שבעת רבעי קב וביצה וחומש ביצה כיצד חלק שלש סאין שהן שמונה עשרה קבין ועשה מהן רבעי קב היינו לוגין ותמצא בהן שבעים ושנים לוג טול עישור של שבעים הרי שבעה והשנים הנשארים שתים עשרה ביצים הן עישור שלהן ביצה וחומש ביצה הרי שבעת רבעים ועוד דהוא ביצה וחומש ביצה ובירושלים הוסיפו על המדות שתות מלבר שהוא חומש מלגו שנתנו ששה מן הראשונים בתוך חמשה האחרונים הרי ששת רבעים הראשונים נעשו חמשה והרובע וביצה וחומש הנשארים נעשו רובע שהרובע שש ביצים עשה מהן חמש ביצים גדולות והביצה וחומש ביצה נעשית ביצה גדולה שניתוסף עליה חומשא מלגו דהוא שתות מלבר הרי שש ביצים גדולות דהוא רובע קב גדול הרי עומר המדבר ששה רבעים ירושלמיים וסאה ציפורית עודפת על ירושלמית שתות מלבר כדאמר בעירובין (דף פג.) הרי עומר שהיה ששה רבעים ירושלמיים נכנס בחמש ציפוריים:
TOSAFOT
חמשת רבעים קמח רש"י לא גרס ועוד משום דחמשה לוגין ציפורים בצמצום הוי כעיסת מדבר ור"ת מפרש דהיינו כר' יוסי דאמר בפ"ק דשבת (דף טו.) חמשה פטורים חמשה ועוד חייבין והיינו טעמא דר' יוסי דלאחר הפרשת חלה בעינן שיעור עריסותיכם:
אֲמַר רַב יוֹסֵף: הָנֵי נָשֵׁי דִּידָן נַהוּג לְמֵיפָא קְפִיזָא קְפִיזָא לְפִיסְחָא. אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: מַאי דַּעֲתִיךְ – לְחוּמְרָא, חוּמְרָא דְּאָתֵי לִידֵי קוּלָּא הוּא, דְּקָא מַפְקַע לָהּ מֵחַלָּה!
Rav Yosef said: These women of our family ordinarily bake kefiza
RASHI
נהוג למיפא בפיסחא קפיזא קפיזא שלשת לוגין לחומרא לשומרו מן החימוץ:
אמר ליה כר' אליעזר סביר' לן דהסל מצרפן לחלה לאחר אפייתן והאידנא קיימא לן כר' אליעזר בחלה של אור דאין שורפין קדשים ביום טוב ולהשהותם אי אפשר ומשיקרא עליה שם אסור לאפותה דהא לאו לאכילה היא ולא קרינן עלה שם אלא עושה חררה קטנה אצל גדולה ואופה שתיהן וכשהוא רודה נותנן לכלי והוא מצרפם ונוטל הקטנה וקורא שם ומברך ומצניעה ושורפה משתחשך או למחר וכן הורה לנו רבינו יעקב בן יקר:
אֲמַר לֵיהּ: דְּעָבְדַן כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, (דְּתַנְיָא), רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָרוֹדֶה וְנוֹתֵן לַסַּל – הַסַּל מְצָרְפָן לְחַלָּה. וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
Rav Yosef said to him: They do separate ḥalla from the dough, in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.
אֲמַר לֵיהּ: וְהָא אִיתְּמַר עֲלָהּ, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא כִּכָּרוֹת שֶׁל בָּבֶל, שֶׁנּוֹשְׁכוֹת זוֹ מִזּוֹ, אֲבָל כְּעָכִין – לֹא! הָא אִיתְּמַר עֲלָהּ, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: אֲפִילּוּ כְּעָכִין.
Abaye said to him: But wasn’t it stated with regard to that baraita that Rabbi Yehoshua ben Levi said: They taught that a basket combines the loaves only with regard to Babylonian loaves that bite from one another. In other words, the loaves are slightly attached, and when one separates them, a bit from one loaf comes off with the other loaf. However, it does not apply to long, rod-like loaves [ ke’akhin ]
RASHI
שנושכות זו את זו שהן רחבות ועגולות כעין שלנו וכשמדביקין זו אצל זו בתנור נושכות זו מזו הלכך חדא היא:
אבל כעכין קויילו"ש (קילי"ש: יתדות (של משחק. וכאן, בהשאלה, לחמים מוארכים בעלי קצוות חדים)) בלעז ארוכין וקצרין ואין נושכין זה מזה:
TOSAFOT
לא שנו אלא ככרות שנושכות זו את זו תימה דלא משמע הכי במסכת חלה (פ"ב משנה ד) דתנן העושה עיסתו קבין פטור מן החלה עד שישוכו רבי אליעזר אומר אף הרודה וכו' אלמא לא בעי ר' אליעזר שישוכו ואי לא גרס אף אתי שפיר דמצי למימר דבעי תרתי שישוכו ויתנם לסל:
בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: טַבְלָא שֶׁאֵין לָהּ לְבִזְבְּזִין מַהוּ? תּוֹךְ כְּלִי בָּעֵינַן – וְהָא לִיכָּא, אוֹ דִּילְמָא: אֲוִיר כְּלִי בָּעֵינַן – וְהָא אִיכָּא? תֵּיקוּ.
In light of this discussion, Rabbi Yirmeya raised a dilemma: With regard to a board without a rim [ levizbezin ],
RASHI
טבלא שאין לה לבזבז מסגרת ושפה סביב לה ורדה פת לתוכה מן התנור:
מהו שתצטרף לר' אליעזר:
תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַסַּל מְצָרְפָן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: תַּנּוּר מְצָרְפָן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כִּכָּרוֹת שֶׁל בָּבֶל שֶׁנּוֹשְׁכוֹת זוֹ מִזּוֹ – מִצְטָרְפוֹת.
It was taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: A basket combines different loaves placed in it with regard to the obligation to separate ḥalla . Rabbi Yehoshua says: An oven combines them.
RASHI
תנור מצרפן אף תנור מצרפן אף על פי שלא נתנן לסל:
ככרות של בבל כו' אבל כעכין לא:
מתני׳ רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ נָשִׁים לָשׁוֹת כְּאַחַת, וְאוֹפוֹת בְּתַנּוּר אֶחָד, זוֹ אַחַר זוֹ.
Rabban Gamliel says: Three women may knead their dough as one,
RASHI
מתני' רבן גמליאל אומר שלש נשים לשות כאחת כל אחת מלא התנור ואין כאן חימוץ אף על פי שהאחת ממתנת עד שיאפו השתים:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: שָׁלֹשׁ נָשִׁים עוֹסְקוֹת בְּבָצֵק כְּאַחַת, אַחַת לָשָׁה, וְאַחַת עוֹרֶכֶת, וְאַחַת אוֹפָה.
And the Rabbis say: Three women may be engaged in preparing dough as one, in the following manner: One kneads her dough as another one arranges her own dough so it takes the form of matza , while another one bakes her dough.
RASHI
וחכמים אומרים אין להקל כל כך שיהו לשות כאחת אלא שלש נשים עוסקות כל אחת בבצק שלה:
אחת לשה האחרונה לשה כשחבירתה האמצעית מקטפת והשלישית שלשה תחלה אופה וסידרא מפרש בגמרא:
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא כָּל הַנָּשִׁים וְלֹא כָּל הָעֵצִים וְלֹא כָּל הַתַּנּוּרִים שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל: תָּפַח – תִּלְטוֹשׁ בַּצּוֹנֵן.
Rabbi Akiva says: Not all women, not all wood, and not all ovens are the same, and therefore no set rules should be established. Rather, this is the principle: If the dough begins to rise, she should spread cold water
RASHI
לא כל הנשים יש עצלניות ומחמיצות אם ישהו כל כך ויש תנור שאינו חם מהר ויש עצים שאינם נבערים מהר:
זה הכלל תפח הבצק בידה שהיא רואה שרוצה לתפוח:
תלטוש ידיה במים צונן ותקטפנה ותצטנן:
גמ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: לָשָׁה, הִיא מְקַטֶּפֶת וַחֲבֶירְתָּהּ לָשָׁה תַּחְתֶּיהָ. מְקַטֶּפֶת – הִיא אוֹפָה וַחֲבֶירְתָּהּ מְקַטֶּפֶת תַּחְתֶּיהָ, וְהַשְּׁלִישִׁית לָשָׁה. אוֹפָה – הִיא לָשָׁה, וַחֲבֶירְתָּהּ אוֹפָה תַּחְתֶּיהָ, וְהַשְּׁלִישִׁית מְקַטֶּפֶת, וְחוֹזֶרֶת חֲלִילָה. כָּל זְמַן שֶׁעוֹסְקוֹת בְּבָצֵק אֵינוֹ בָּא לִידֵי חִימּוּץ.
The Sages taught in a baraita : When the woman who kneads first completes her kneading, she arranges her dough and another woman kneads in her place. When the first woman finishes arranging her dough, she bakes and another woman arranges her dough in her place, and the third woman kneads her dough. When the first woman finishes baking, she kneads the dough for her next batch, and another woman bakes in her place, and the third woman arranges her dough, and they continue in turn. As long as they are engaged in handling the dough,
RASHI
גמ' תנא לשה היא מקטפת אדרבנן קאי הראשונה שקדמה ללוש מלא התנור קטן שלהן תחלה כשהיא מקטפת דהיינו עריכה שקורין אנטוורטי"ר (אינטורטי"ר: להעגיל (לעצב מאפה בצורה עגולה)) וחברתה מתחלת ללוש עיסה שלה:
מקטפת היא אופה וזו הראשונה שהיתה מקטפת עכשיו וגמרה קיטופה היא אופה ונותנת לתנור וחבירתה שהיתה לשה מקטפת תחתיה והשלישית לשה וכשגמרה ראשונה לאפות גמרה אמצעית לקטף ואחרונה ללוש הרי האמצעית המקטפת אופה וחבירתה האחרונה מקטפת תחתיה והראשונה חוזרת ולשה שהיו תנורין קטנים ולא היתה מספקת [אלא] כמלא תנור:
וכן חוזרות חלילה חלילה לשון מחול סביב סביב:
״רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לֹא כָּל הַנָּשִׁים וכו׳״. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: דַּנְתִּי לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, יְלַמְּדֵינוּ רַבֵּינוּ בְּנָשִׁים זְרִיזוֹת אוֹ בְּנָשִׁים שֶׁאֵין זְרִיזוֹת? בְּעֵצִים לַחִים אוֹ בְּעֵצִים יְבֵשִׁים? בְּתַנּוּר חַם אוֹ בְּתַנּוּר צוֹנֵן? אָמַר לִי: אֵין לְךָ אֶלָּא מַה שֶּׁשָּׁנוּ חֲכָמִים, זֶה הַכְּלָל: תָּפַח תִּלְטוֹשׁ בַּצּוֹנֵן.
It was taught in the mishna that Rabbi Akiva says that not all women, not all wood, and not all ovens are the same. It was taught in a baraita that Rabbi Akiva said: I deliberated this matter before Rabban Gamliel, asking: May our master teach us if your statement, cited in the mishna, was said with regard to diligent women or women who are not diligent? Was it said with regard to an oven fueled with moist wood
RASHI
דנתי לפני רבן גמליאל שהיה אומר כלל דבר בכל שלש נשים לשות כאחת וממתנת האחת עד שיאפו השתים:
מתני׳ שִׂיאוּר יִשָּׂרֵף, וְהָאוֹכְלוֹ פָּטוּר, סִידּוּק – יִשָּׂרֵף, וְהָאוֹכְלוֹ חַיָּיב כָּרֵת.
Dough at the beginning of the leavening process [ siur ], must be burned, but one who eats it is exempt from the punishment of karet because the dough had not become fully leavened. Dough that has reached the stage of cracking must be burned, and one who eats it intentionally is liable to receive karet , as he has intentionally eaten leavened bread during Passover.
RASHI
מתני' שיאור שלא החמיץ כל צרכו:
סידוק כשהוא מחמיץ נעשין בו סדקין:
אֵיזֶהוּ שִׂיאוּר – כְּקַרְנֵי חֲגָבִים, סִידּוּק – שֶׁנִּתְעָרְבוּ סְדָקִין זֶה בָּזֶה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זֶה וָזֶה הָאוֹכְלוֹ חַיָּיב כָּרֵת. וְאֵיזֶהוּ שִׂיאוּר – כָּל שֶׁהִכְסִיפוּ פָּנָיו, כְּאָדָם שֶׁעָמְדוּ שַׂעֲרוֹתָיו.
What is considered siur ? Dough that has been leavened to the point that it has cracks that look like the antennae of locusts.
RASHI
קרני חגבים סדק לכאן וסדק לכאן:
זה וזה האוכלו בכרת דקרני חגבים נמי סידוק הוי:
ואיזהו שיאור שפטור זה שאין בו סדק אבל הכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו ומתוך פחד ורתת פניו מכסיפין:
גמ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ שִׂיאוּר – כָּל שֶׁהִכְסִיפוּ פָּנָיו כְּאָדָם שֶׁעָמְדוּ שַׂעֲרוֹתָיו. סִידּוּק – כְּקַרְנֵי חֲגָבִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵיזֶהוּ שִׂיאוּר – כְּקַרְנֵי חֲגָבִים, סִידּוּק – שֶׁנִּתְעָרְבוּ סְדָקִין זֶה בָּזֶה. וְזֶה וָזֶה הָאוֹכְלוֹ חַיָּיב כָּרֵת.
The Sages taught: What is siur ? It is any dough whose surface has become pale like the face of a person whose hair stands on end due to fear. Cracking is considered to have occurred when cracks like the antennae of locusts appear. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: What is siur ? It is when the dough forms cracks like the antennae of locusts, and cracking is when the cracks intermingle. And one who intentionally eats either this or that is liable to receive karet .
RASHI
גמ' חכמים דברייתא הוא ר' יהודה דמתני' וחכמים דמתני' הוא ר' מאיר:
ה"ג בברייתא וחכמים אומרים אי זהו שיאור כקרני חגבים סידוק שנתערבו סדקין זה בזה וזה וזה האוכלו בכרת:
וְהָאֲנַן תְּנַן: שִׂיאוּר יִשָּׂרֵף, וְהָאוֹכְלוֹ פָּטוּר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה! אֵימָא: לְרַבִּי מֵאִיר זֶה וָזֶה הָאוֹכְלוֹ חַיָּיב כָּרֵת.
The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna that siur must be burned but that one who eats it is exempt from karet ; this is the statement of Rabbi Yehuda. The opinion attributed to the Rabbis in the baraita appears to be the same as that which is attributed to Rabbi Yehuda in the mishna, but according to Rabbi Yehuda, one who eats siur is exempt from karet . The Gemara answers: Say that the baraita should be understood in the following manner: According to the opinion of Rabbi Meir, whose opinion was mentioned previously, one who intentionally eats either this or that is liable to receive karet , whereas according to the Rabbis he is exempt.
RASHI
והא אנן תנן דר' יהודה פטר בשיאור דידיה דאע"ג דאמר ישרף לא מיחייב עלה לא מלקות ולא כרת:
אימא לרבי מאיר זה וזה בין שיאור דרבי יהודה דקרני חגבים בין סידוק חייבין כרת דתרוייהו לרבי מאיר סידוק נינהו:
אָמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר – אֵין לְךָ כָּל סֶדֶק וָסֶדֶק מִלְּמַעְלָה שֶׁאֵין לוֹ כַּמָּה סְדָקִים מִלְּמַטָּה.
Rava said: What is the reason for the opinion of Rabbi Meir? It is that there is no crack above that does not have several cracks below. Therefore, even if only one small crack appears on the surface, it is a sign that the inside of the dough is filled with cracks and has become leavened.
RASHI
כמה סדקין מלמטה בתוכו הלכך כי הוי למעלה כקרני חגבים הוי למטה כנתערבו סדקין: