Back
Pesachim
Daf 36bאוֹצִיא חִיטִּין וּשְׂעוֹרִין שֶׁיֵּשׁ בְּמִינָן בִּיכּוּרִים! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מַצּוֹת מַצּוֹת״ – רִיבָּה. אִי מַצּוֹת מַצּוֹת רִיבָּה אֲפִילּוּ בִּיכּוּרִים נַמִי! הֲדַר בֵּיהּ רַבִּי עֲקִיבָא.
I would then think this comparison excludes wheat and barley, which are from a species that are brought as first fruits
RASHI
הדר ביה ר' עקיבא מהך הקישא דמצה ומרור ויליף ביכורים מבכל מושבותיכם:
TOSAFOT
אוציא חטין ושעורין שיש במינן ביכורים א"ל אם כן נוציא כל חמשת המינין שיש במינן ביכורים דאנו לחם בעינן דממעטינן לעיל אורז ודוחן:
אי מצות מצות ריבה אפי' ביכורים נמי תימה לר"י דנימא אהני ריבוי לרבות יש במינו ביכורים ואהני מיעוט למעט ביכורי' ויש לומר דסברא הוא אי מרבינן הא מרבינן נמי הא:
דְּתַנְיָא: יָכוֹל יֵצֵא אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּבִיכּוּרִים – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת״ – מַצָּה הַנֶּאֱכֶלֶת בְּכָל מוֹשָׁבוֹת, יָצְאוּ בִּיכּוּרִים שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין בְּכָל מוֹשָׁבוֹת, אֶלָּא בִּירוּשָׁלַיִם. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אַף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מַצּוֹת מַצּוֹת״ רִיבָּה.
As it was taught in a baraita : I might have thought that a person can fulfill his obligation with matza from first fruit; therefore the verse states: “In all of your habitations you shall eat matzot ” (Exodus 12:20). The verse indicates that one can fulfill his obligation with matza that may be eaten in all habitations. It excludes first fruits, which may not be eaten in all habitations, but only in Jerusalem. I might have thought that I should also exclude second-tithe produce as fit for matza ; therefore the verse states: “ Matzot ,” “ matzot .” As stated above, this repetition serves to amplify, and it includes second tithe in the materials that may be used in the preparation of matza .
RASHI
אף מעשר שני בירושלים הואיל ואינו נאכל בכל מושבות מעתה משהביאו לירושלים שוב אינו יכול לחלל לאכול בחוץ כדאמרינן במסכת מכות (דף כ.) מחיצה לקלוט מדרבנן דמשקלטוהו מחיצות שוב אינו נפדה:
וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וּלְהוֹצִיא בִּיכּוּרִים – מַרְבֶּה אֲנִי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֶיתֵּר בְּכָל מוֹשָׁבוֹת כִּדְרַבִּי (אֱלִיעֶזֶר), וּמוֹצִיא אֲנִי בִּיכּוּרִים שֶׁאֵין לָהֶן הֶיתֵּר בְּכָל מוֹשָׁבוֹת.
The Gemara asks: And what did you see that led you to include second-tithe produce due to the words matzot matzot but to exclude first fruits? The Gemara explains: I include the second tithe, which has a means by which it may be permitted to be eaten in all habitations, in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, as will be explained. And I exclude first fruits, which do not have, under any circumstances, a manner by which it is permitted to eat them in all habitations.
RASHI
כר' אליעזר דאם נטמא פודין אותו ואוכלין אותו בכל מקום הלכך כי לא ניטמא נמי ולא נפדה נפיק ביה:
TOSAFOT
דאמר ר' אליעזר נראה לר"י דהא דאיצטריך למימר כר' אליעזר היינו אי מחיצה לקלוט דאורייתא אבל אי מחיצה לקלוט דרבנן לא צריך דר' אליעזר דהא נאכל בכל מושבות שיכול להוציאו חוץ לירושלים ולפדותו ומיהו רבי אליעזר מצי סבר מחיצה לקלוט דרבנן ואיצטריך קרא לנטמא שיכול לפדותו אפי' בירושלים ואם תאמר והא מעשר שני נאכל בכל ערי ישראל בנוב ובגבעון כדתנן בפרק בתרא דזבחים (דף קיב:) באו לנוב וגבעון הותרו הבמות קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדשים קלים ומעשר שני נאכלין בכל ערי ישראל ולקמן חשבינן הא נאכלין בכל מושבות גבי חלות תודה ורקיקי נזיר דקאמר ריש לקיש חלות תודה ורקיקי נזיר נאכלין בנוב וגבעון ולכך מפיק להו מקרא אחרינא מושמרתם ולא מצי מפיק להו מבכל מושבותיכם וביכורים נמי נאכלין בנוב וגבעון ובכל ערי ישראל דמאי שנא והיכי ממעטינן להו מבכל מושבותיכם ויש לומר דהכא לא ממעטינן להו מבכל מושבותיכם אלא לזמן בית עולמים ולא לזמן נוב וגבעון ולקמן גבי חלות תודה ורקיקי נזיר איצטריך למידרש מושמרתם לזמן נוב וגבעון ולא לזמן בית עולמים:
דְּאָמַר רַבִּי (אֱלִיעֶזֶר): מִנַּיִן לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא שֶׁפּוֹדִין אוֹתוֹ אֲפִילּוּ בִּירוּשָׁלַיִם – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ״
The Gemara explains: As Rabbi Eliezer said: From where is it derived with regard to second-tithe produce that became ritually impure,
RASHI
שאתו כשלא תוכל לאוכלו כגון זה שניטמא ונתת בכסף:
וְאֵין שְׂאֵת אֶלָּא אֲכִילָה – שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו״.
And it is derived by means of a verbal analogy that this carrying [ se’et ] is nothing other than eating,
מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר: בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי נָפֵיק בֵּיהּ – רַבִּי עֲקִיבָא, וְקָמְמַעֵיט לְהוּ לְבִיכּוּרִים מִ״בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם״. שְׁמַע מִינָּהּ: הֲדַר בֵּיהּ.
The Gemara applies this discussion to the issue at hand: Who did you hear that said: One can fulfill his obligation to eat matza with second tithe? It is the opinion of Rabbi Akiva, and yet he excludes first fruits due to the expression: “In all of your habitations.” Learn from this that Rabbi Akiva retracted his opinion and accepted Rabbi Yosei HaGelili’s derivation.
RASHI
מאן שמעת ליה כו' ר' עקיבא לעיל בברייתא קמייתא וקממעט להו לביכורים מבכל מושבותיכם ולא מהקיש מצה ומרור:
TOSAFOT
מאן שמעת ליה דאמר מעשר שני נפיק ביה ר' עקיבא אע"ג דכמה תנאי דרשי מסורת ולא מקרא ולדידהו נפיק במעשר שני דלא דרשינן אוני מ"מ אע"ג דס"ל דמסורת עיקר א"א דלא דרשי המקרא לשום דרשה:
וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, תֵּיפּוֹק לֵיהּ מִ״לֶחֶם עוֹנִי״ – מִי שֶׁנֶּאֱכָל בְּאוֹנִי, יָצָא זֶה שֶׁאֵין נֶאֱכָל אֶלָּא בְּשִׂמְחָה!
The Gemara asks: And Rabbi Yosei HaGelili, why does he learn this halakha from the phrase: “In all of your habitations”? Let him derive it from the phrase: Leḥem oni (Deuteronomy 16:3). Rabbi Yosei HaGelili derives from this expression that matza must be prepared from produce that can be eaten in a state of acute mourning; that excludes this second tithe, which may be eaten only in a state of joy. This exposition should apply to first fruits as well, as they must also be eaten in a state of joy.
RASHI
ור' יוסי למה ליה למילף ביכורים מבכל מושבותיכם תיפוק ליה מלחם עוני מהיכא דנפקא ליה מעשר שני בשלמא ר' עקיבא לא פירש אוני:
TOSAFOT
ורבי יוסי הגלילי תיפוק לי' שאינן נאכלין לאונן ואם תאמר לר' יוסי הגלילי מעשר שני תיפוק ליה מבכל מושבותיכם כמו ביכורים וי"ל דאי לאו עוני ה"א דמושבותיכם אתא דוקא לביכורים אבל מעשר שני שיכול להיות לו היתר בכל מושבות אם נטמא כר"א ה"א מצות מצות ריבה:
סָבַר לֵיהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּתַנְיָא: בִּיכּוּרִים אֲסוּרִין לָאוֹנֵן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.
The Gemara explains: Rabbi Yosei HaGelili maintains in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says that an acute mourner may eat first fruits. As it was taught in a baraita : First fruits are prohibited to an acute mourner,
מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן – דִּכְתִיב: ״לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ״ וְאָמַר מָר: ״תְּרוּמַת יָדֶךָ״ – אֵלּוּ בִּיכּוּרִים, דְּאִיתְקַשׁ בִּיכּוּרִים לְמַעֲשֵׂר, מַה מַּעֲשֵׂר אָסוּר לָאוֹנֵן – אַף בִּיכּוּרִים אָסוּר לָאוֹנֵן.
The Gemara explains this dispute: What is the reason for the Rabbis’ opinion, which maintains that an acute mourner may not eat first fruits? As it is written: “You may not eat within your gates the tithe of your corn, or of your wine, or of your oil, or the firstlings of your herd or of your flock, nor any of your vows which you vow, nor your free-will offerings, nor the offering of your hand” (Deuteronomy 12:17). And the Master said: “The offering of your hand,” these are first fruits, as this verse compares first fruits to the second tithe: Just as the second tithe is prohibited to an acute mourner,
RASHI
ואמר מר במסכת מכות (דף יז.) אלו ביכורים. דכתיב בהו יד ולקח הכהן הטנא מידך (דברים כ״ו:ד׳):
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן: תְּרוּמָה קָרֵינְהוּ רַחֲמָנָא, כַּתְּרוּמָה; מַה תְּרוּמָה מוּתֶּרֶת לָאוֹנֵן – אַף בִּיכּוּרִים מוּתָּר לָאוֹנֵן.
And Rabbi Shimon says in response to this contention: First fruits are called teruma by the Merciful One and therefore their status is like that of teruma : Just as teruma is permitted to an acute mourner, so too first fruits are permitted to an acute mourner.
RASHI
תרומה מותרת לאונן ביבמות בהערל נפקא לן מוכל זר יתירתא זרות אמרתי לך ולא אנינות:
TOSAFOT
מה תרומה מותרת לאונן אף ביכורים תימה לר"י דבפרק בתרא דמכות (דף יז.) קתני ותרומת ידך אלו הביכורים אמר ר' שמעון וכי מה בא זה ללמדך אם לאכלן חוץ לחומה פירוש דכתיב ברישא דקרא לא תוכל לאכול בשעריך קל וחומר ממעשר הקל וכו' והשתא נימא דאיצטריך קרא דאי לאו קרא הוה אמינא דלא נילף ממעשר הקל דתרומה קרינהו רחמנא כדאמרינן הכא ונראה לרשב"א דלענין חוץ לחומה איכא למילף ממעשר טפי לפי ששניהן ענין אחד הן ששניהן טעונין קריאה והבאת מקום:
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, נְהִי דְּהֶיקֵּישׁ לֵית לֵיהּ שִׂמְחָה מִיהָא מִיכְתַּב כְּתִיבָא בְּהוּ, דִּכְתִיב ״וְשָׂמַחְתָּ בְּכָל הַטּוֹב״!
The Gemara asks: And Rabbi Shimon, although he does not accept this juxtaposition of first fruits and second tithe, in any case the word joy is written with regard to first fruits, as it is written: “And you shall rejoice in all the good that the Lord has given you and your household” (Deuteronomy 26:11). In light of this, how can Rabbi Shimon permit an acute mourner to eat first fruits?
הַהוּא לִזְמַן שִׂמְחָה הוּא דַּאֲתָא, דִּתְנַן: מֵעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג – מֵבִיא וְקוֹרֵא, מֵהֶחָג וְעַד חֲנוּכָּה – מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא.
The Gemara answers: Rabbi Shimon does not learn from that verse that one must eat first fruits while he is personally happy; rather, it comes to teach us that first fruits should be eaten during the period of rejoicing. As we learned in a mishna: From Shevuot until Sukkot , one brings first fruits and recites the prayers of thanks to God that appear in the Torah. From Sukkot until Hanukkah one may bring first fruits, but he does not recite the portion from the Torah.
RASHI
ה"ג שמחה כתיב בהו ושמחת בכל הטוב:
זמן שמחה בזמן קצירה ולקיטה שאדם לוקט תבואתו ולבו שמח הצריכו הכתוב קרייה דארמי אובד אבי:
מעצרת דתנן במנחות (דף סח:) אין מביאין ביכורים קודם לעצרת ששתי הלחם של עצרת מתירין הבאת ביכורין דביכורים איקרו דכתיב וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה וגו':
ועד החג שבתוך הזמן הזה זמן לקיטה ושמח במעשיו:
מהחג ועד חנוכה אינו זמן שמחה ואינו קורא ומחנוכה ואילך אינו זמן הבאה דתניא בספרי אשר תביא מארצך כל זמן שמצויין על פני ארצך שלא כלו לחיה מן השדה:
תָּנוּ רַבָּנַן: ״לֶחֶם עֹנִי״ – פְּרָט לְחָלוּט וְלַאֲשִׁישָׁה. יָכוֹל לֹא יֵצֵא אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ אֶלָּא בְּפַת הַדְרָאָה – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מַצּוֹת מַצּוֹת״ – רִיבָּה, וַאֲפִילּוּ כְּמַצּוֹת שֶׁל שְׁלֹמֹה. אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֶחֶם עוֹנִי״ – פְּרָט לְחָלוּט וְלַאֲשִׁישָׁה.
The Sages taught that the phrase poor man’s bread [ leḥem oni ] excludes matza that was boiled [ ḥalut ]
RASHI
חלוט אישקלדי"ר וחשיבות הוא:
אשישה גלוסקה גדולה:
הדראה שניטל כל הדרה דהיינו פת קיבר:
של שלמה שהיה מעונג כלומר סלת נקייה:
TOSAFOT
פרט לחלוט משמע דחלוט הוי לחם אלא דלא הוי לחם עוני והא דאמרינן בסמוך מאי חלות המסרת חלוט של בעלי בתים משמע דלא הוי לחם מדפטר מן החלה לקמן מיירי בבלילתו רכה כמו שאפרש לפנים אי נמי הכא בדהדר אפייה בתנור אך קשה דאמרי' בהחולץ (יבמות מ.) אע"ג דחלטיה מעיקרא כיון דהדר ואפייה בתנור או באילפס לחם קרי' ביה ואדם יוצא ידי חובתו בפסח ואומר רבינו תם דהתם נמי מיירי בבלילתו רכה דקודם אפייה לאו לחם הוא כלל ואחר אפייתו הוא דחשיב לחם וחשיב נמי לחם עוני כיון שבלילתו רכה:
וּמַאי מַשְׁמַע דְּהַאי אֲשִׁישָׁה לִישָּׁנָא דַּחֲשִׁיבוּתָא – דִּכְתִיב: ״וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת וְאֶשְׁפָּר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה אַחַת וגו׳״.
The Gemara asks: From where may it be inferred that ashisha is an expression that indicates importance? As it is written with regard to King David’s celebration after he brought the Ark of the Covenant to Jerusalem: “And he dealt among all the people, among the whole multitude of Israel, both to men and women, to every one a cake of bread, and an eshpar , and an ashisha , and all the people departed, every one to his house” (II Samuel 6:19).
וְאָמַר רַב חָנָן בַּר אַבָּא: ״אֶשְׁפָּר״ – אֶחָד מִשִּׁשָּׁה בַּפָּר, ״אֲשִׁישָׁה״ – אֶחָד מִשִּׁשָּׁה בָּאֵיפָה. וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֲשִׁישָׁה – גַּרְבָּא דְּחַמְרָא, דִּכְתִיב: ״וְאֹהֲבֵי אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים״.
And Rav Ḥanan bar Abba said: The word eshpar refers to a portion of meat equivalent to one-sixth of an ox, and the word ashisha refers to a cake prepared from one-sixth of an eipha of flour. And this interpretation disputes the opinion of Shmuel, as Shmuel said: Ashisha means a jug of wine, as it is written: “And those who love the jug [ ashishei ] of grapes” (Hosea 3:1).
RASHI
גרבא דחמרא איפה של יין:
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין אוֹפִין פַּת עָבָה (בְּיוֹם טוֹב) בַּפֶּסַח, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי,
The Sages taught: One may not bake thick bread on the Festival, on Passover, as it might be leavened before it has a chance to bake; this is the statement of Beit Shammai.