Back
Pesachim
Daf 30aאֵין טָשִׁין אֶת הַתַּנּוּר בְּאַלְיָה, וְאִם טָשׁ – כָּל הַפַּת כּוּלָּהּ אֲסוּרָה, עַד שֶׁיַּסִּיק אֶת הַתַּנּוּר, הָא הוּסַּק הַתַּנּוּר – מִיהָא שָׁרֵי. תְּיוּבְתָּא דְּרָבָא בַּר אֲהִילַאי! תְּיוּבְתָּא.
one may not smear the inside of an oven with the fat tail [ alya ] of a sheep,
RASHI
טשין לשון טח:
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אַשִׁי: וְכִי מֵאַחַר דְּאִיתּוֹתַב רָבָא בַּר אֲהִילַאי, אַמַּאי קָאָמַר רַב קְדֵירוֹת בַּפֶּסַח יִשָּׁבְרוּ. אֲמַר לֵיהּ: הָתָם – תַּנּוּר שֶׁל מַתֶּכֶת, הָכָא בִּקְדֵירָה שֶׁל חֶרֶס.
Ravina said to Rav Ashi: Since the statement of Rava bar Ahilai was refuted, why did Rav say that pots that were used for leavened bread on Passover should be broken? Presumably, their status could be remedied in the same way as was that of this oven, by heating them on a fire until the flavor of the leavened bread absorbed in them was removed. Rav Ashi said to him: There is a distinction between these two cases. There, it is referring to a metal oven, which can be cleansed through an additional kindling, while here, it is referring to an earthenware pot, where additional kindling is insufficient, as the earthenware has the capacity to absorb more of the flavor of the leavened bread and it cannot be purged by fire.
RASHI
מאחר דאיתותב רבא בר אהילאי ושמעינן דהיסק מועיל לכלי חרס קדירות בפסח אמאי ישברו יסיקם ויתלבנו:
א"ל רב מוקים ליה לההוא דקתני עד שיוסק דמשמע הא הוסק שרי בתנור של מתכת אבל של חרס התורה העידה עליו שאינו יוצא מידי דופיו לעולם:
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא בְּשֶׁל חֶרֶס, זֶה – הֶסֵּיקָן מִבִּפְנִים, וְזֶה – הֶסֵּיקָן מִבַּחוּץ. וְכִי תֵּימָא הָכִי נַמִי לֶיעֱבַד לֵיהּ הַסָּקָה מִבִּפְנִים – חָיֵיס עֲלֵיהּ מִשּׁוּם דְּפָקְעָה.
If you wish, say instead that both this, the oven, and that, the pot, are earthenware, but that the following distinction applies. This, the oven, is kindled from the inside, and as the fire is kindled inside the oven itself, it consumes the absorbed flavor of the leavened bread. While that, the pot, is kindled from the outside, such that the flavor of the prohibited material absorbed in the pot is not purged by the fire. And if you say, so too here, in the case of the pot, he should perform the kindling procedure on the pots from the inside to remove that which has been absorbed, this is not reasonable. Presumably, the owner of the pot will be concerned lest it burst if he makes the pot too hot. Therefore, he will not use sufficient heat to ensure that the leavened bread that has been absorbed will be completely purged.
RASHI
חייס עלייהו ואי שרית ליה על ידי היסק פנים מורה היתירא וסמיך אהיסק בחוץ:
הִלְכָּךְ, הַאי בּוּכְיָא – הֶסֵּיקוֹ מִבַּחוּץ הוּא, וְאָסוּר. וְאִי מָלְיֵיהּ גּוּמְרֵי – שַׁפִּיר דָּמֵי.
The Gemara concludes: Therefore, based on this principle, this griddle made from earthenware tiles that was used to bake bread is a type of oven where the kindling is from the outside and therefore prohibited. But if he fills it with burning coals, then it seems well and it can be used afterward.
RASHI
בוכיא כלי שהוא מרעפים שקורין טיילי"ש ואופין ומטגנין בו ככר:
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אַשִׁי: הָנֵי סַכִּינֵי בְּפִסְחָא הֵיכִי עָבְדִינַן לְהוּ? אֲמַר לֵיהּ: לְדִידִי חֲדַּתָּא קָא עָבְדִינַן. אֲמַר לֵיהּ: תֵּינַח מָר דְּאֶפְשָׁר לֵיהּ, דְּלָא אֶפְשָׁר לֵיהּ מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא כְּעֵין חֲדַתָּא קָאָמִינָא; קַתַּיְיהוּ בְּטִינָא, וּפַרְזְלַיְיהוּ בְּנוּרָא, וַהֲדַר מְעַיְילָנָא לְקַתַּיְיהוּ בְּרוֹתְחִין. וְהִלְכְתָא: אִידֵי וְאִידֵי בְּרוֹתְחִין, וּבִכְלִי רִאשׁוֹן.
Ravina said to Rav Ashi: With regard to these knives,
RASHI
לדידי חדתא עבדא לצורכי עושין סכינים חדשים:
למר אפשר ליה שהרי עשיר אתה:
קתייהו בטינא להגן עליהם שלא ישרפם האור:
והלכתא לא צריך לאותבינהו בנורא אלא פרזלייהו כי קתייהו נמי סגי להו בהגעל' ברותחין:
TOSAFOT
והלכתא אידי ואידי ברותחין תימה דתניא בתוספתא דע"ז הסכין והשפוד והאסכלא מלבנן באור ובפרק קמא דחולין (דף ח: ושם) אמר כגון שליבנה באור אלמא צריך ליבון ותירץ ר"ת דאמר בירושלמי דמיירי בסכינים ארוכים שצולין בהם בשר דומיא דשפוד וכן ההוא דחולין ועוד יש לחלק בין התירא בלע ובין איסורא בלע כדמחלק רב אשי בשילהי מסכת ע"ז והא דמצריך להו רב אשי הכא ליבון מחמיר על עצמו היה:
אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: עֵץ פָּרוּר מַגְעִילוֹ בְּרוֹתְחִין וּבִכְלִי רִאשׁוֹן. קָסָבַר: כְּבוֹלְעוֹ כָּךְ פּוֹלְטוֹ.
Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: A wooden ladle
RASHI
עץ פרור שמגיסין בו הקדרה:
כבולעו כך פולטו כבולעו מתוך כלי ראשון כך פולטו בכלי ראשון:
בְּעוּ מִינֵּיהּ מֵאַמֵימַר: הָנֵי מָאנֵי דְּקוֹנְיָא מַהוּ לְאִישְׁתַּמוּשֵׁי בְּהוּ בְּפִסְחָא? יָרוֹקָא לָא תִּיבָּעֵי לָךְ – דְּוַדַּאי אֲסִירִי. כִּי תִּיבָּעֵי לָךְ – אוּכָּמֵי וְחִיוָּרֵי מַאי? וְהֵיכָא דְּאִית בְּהוּ קַרְטוֹפָנֵי – לָא תִּיבָּעֵי לָךְ, דְּוַדַּאי אֲסִירִי. כִּי תִּיבָּעֵי לָךְ – דְּשִׁיעֵי מַאי?
They raised a dilemma before Ameimar: Concerning certain glazed [ konya ]
RASHI
קונייא פלומי"ר בלע"ז ושל חרס הוא וטוח באבר:
ירוקי עשויין מקרקע שחופרים ממנה צריף אלו"ם בלע"ז והוא עז ובולע לעולם:
ה"ג ירוקי לא תיבעי לך דודאי אסירי דמצרפי ובלעי דמצרפי צריף:
קרטופני בקעים:
כי תיבעי לך דשיעי שהן חלקים:
אֲמַר לֵיהּ: חֲזִינָא לְהוּ דְּמִידַיְיתִּי, אַלְמָא בָּלְעִי וַאֲסִירִי, וְהַתּוֹרָה הֵעִידָה עַל כְּלִי חֶרֶס שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי דוֹפְיוֹ לְעוֹלָם.
Ameimar said to him: I saw that some of the liquid is expelled [ demidayeti ]?
RASHI
דמידייתי פולטין המשקין מדופנן החיצון ובלע"ז טרשטדט"ש וכיון דמידייתי ודאי בלעי והואיל ובלעי שוב אינן פולטין שהתורה העידה על כלי חרס שכיון שבלע אינו יוצא מידי דופיו לעולם שהרי בכלי עץ ומתכות כתב לך ישטף תעבירו באש ומורק ושוטף אבל בכלי חרס ישבר:
TOSAFOT
התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם דכתיב ביה ישבר וא"ת תיפוק ליה דחזינן להו דמידייתי והיינו אחר הגעלה דאי לפני הגעלה שאר כלים נמי מידייתי וי"ל דלעולם מיירי קודם הגעלה וכמו שפ"ה בע"ז (דף לד.) דמידייתי בחוץ וכיון דמידייתי מבחוץ בלעי טפי וא"ת והלא יוצא מידי דופיו ע"י כבשונות דבזבחים בפ' דם חטאת (זבחים דף צו. ושם) פריך וליהדרינהו לכבשונות ואמאי קדירות במקדש ישברו ומשני לפי שאין כבשונות בירושלים הא יש כבשונות שרו בחזרה לכבשונות וכן לעיל אמר (אבל) קדירה לא דלמא חייס עלה הא לאו הכי שרי קדירות בהיסק מבפנים וכן אמר אי מליא גומרי שפיר דמי ואור"ת דזה לא חשיב יוצא מידי דופיו דכיון שהסיקו נעשה ככלי חדש שכן דרך כלי חרס כשעושין אותו נותנו אותו בכבשן להסיקו וא"ת והיכי מייתי ראיה מדכתיב ישבר דילמא גזירת הכתוב הוא דאפי' תלאו באויר התנור בעי התם רבא בר חמא אי קפיד רחמנא אבישול בלא בלוע או לא וי"ל דלכלי נחושת מועיל שטיפה ומריקה אפילו בבישול ובלוע א"כ מה שהקפיד בכלי חרס אבישול בלא בלוע היינו לפי שעשאו כבישול וכבלוע ולר"ת יש להקשות תנור שנטמא אמאי חולקין לשלשה כיון דחשיב כאחד ליעבד ליה היסק ותו לא ונראה לרשב"א דמיירי בקדרה שאין דרכה להסיק כשמחזירין אותה לכבשונות אז פנים חדשות באו לכאן אבל תנור כל שעה ושעה מסיקו מבפנים ולאו כפנים חדשות דמי וצריך שבירה:
וּמַאי שְׁנָא לְעִנְיַן יֵין נֶסֶךְ, דְּדָרֵישׁ מָרֵימָר: מָאנֵי דְּקוֹנְיָא, בֵּין אוּכָּמָא בֵּין חִיוָּרֵי וּבֵין יָרוֹקֵי – שָׁרֵי. וְכִי תֵּימָא: יֵין נֶסֶךְ – דְּרַבָּנַן, חָמֵץ – דְּאוֹרַיְיתָא. כֹּל דְּתַקּוּן רַבָּנַן – כְּעֵין דְּאוֹרַיְיתָא תַּקּוּן. אֲמַר לֵיהּ: זֶה תַּשְׁמִישׁוֹ עַל יְדֵי חַמִּין, וְזֶה תַּשְׁמִישׁוֹ עַל יְדֵי צוֹנֵן,
The Gemara asks: What is different about wine used for a libation, with regard to which the halakha of earthenware vessels is more lenient? As Mareimar taught: A glazed earthenware vessel is permitted whether it is black, white, or green if it was used to store wine belonging to gentiles.
RASHI
חמץ תשמישו ע"י חמין כל השנה אבל יין נסך לא נשתמש בו אלא צונן:
אָמַר רָבָא בַּר אַבָּא אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אַשִׁי אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל הַכֵּלִים שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן חָמֵץ בְּצוֹנֵן – מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן מַצָּה, חוּץ מִן בֵּית שְׂאוֹר, הוֹאִיל שֶׁחִימּוּצוֹ קָשֶׁה. אָמַר רַב אַשִׁי: וּבֵית חֲרוֹסֶת כְּבֵית שְׂאוֹר שֶׁחִימּוּצוֹ קָשֶׁה דָּמֵי.
The Gemara continues discussing the ways that a vessel must be cleansed so that it can be used during Passover. Rava bar Abba said that Rav Ḥiyya bar Ashi said that Shmuel said: Any vessel that was used for leavened bread only while cool can be used for matza ,
RASHI
בית חרוסת כלי שנותנין בו חומץ וכל דבר שיש לו קיהוי ורגילין ליתן בו קמח ועשוי לטבל בו בשר כל ימות השנה והקמח מתחמץ מחמת הקיהוי ולשון חרוסת קיהוי אייגירו"ש (איגרו"ם: חמיצוּת) בלע"ז:
בית שאור כלי שהאשה שורה ומנחת בו את השאור ונותנתו בעיסה ופעמים שהוא שוהה שם בלילה:
אֲמַר רָבָא: הָנֵי אַגָּנֵי דִּמְחוֹזָא, הוֹאִיל וּתְדִירִי לְמֵילַשׁ בְּהוּ חֲמִירָא, וּמַשְׁהוּ בְּהוּ חֲמִירָא – כְּבֵית שְׂאוֹר שֶׁחִימּוּצוֹ קָשֶׁה דָּמֵי. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: כֵּיוָן דִּרְוִיחָא – שַׁלִּיט בְּהוּ אֲוִירָא וְלָא בָּלְעִי, קָא מַשְׁמַע לָן.
Rava said: With regard to certain bowls of Meḥoza, since it is common to knead leavened bread in them and then store the leavened bread in them, they are considered to be like a leaven container whose leavening is potent.
RASHI
אגני עריבות מיי"ץ:
מתני׳ גּוֹי שֶׁהִלְוָה אֶת יִשְׂרָאֵל עַל חֲמֵצוֹ אַחַר הַפֶּסַח – מוּתָּר בַּהֲנָאָה, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהִלְוָה אֶת גּוֹי עַל חֲמֵצוֹ אַחַר הַפֶּסַח – אָסוּר בַּהֲנָאָה.
If a gentile lent money to a Jew,
RASHI
מתני' נכרי שהלוה את ישראל מעות על חמצו קודם הפסח ועבר עליו הפסח מותר בהנאה ולקמיה בגמרא מוקי לה כשהרהינו אצלו בביתו ושוהה אצל הנכרי כל ימות הפסח דכיון דמטא זמניה ולא פרעיה ומחוסר גוביינא נמי לא הוה שהרי אצלו נתון איגלאי מילתא למפרע דמשעה שהרהינו אצלו הוה דידיה:
ישראל שהלוה את הנכרי כו' נמי כיון דהרהינו אצלו ומטא זמניה ולא פרעי' מההיא שעתא דאוזפיה קם ליה ברשותיה:
גמ׳ אִיתְּמַר, בַּעַל חוֹב; אַבַּיֵי אָמַר: לְמַפְרֵעַ הוּא גּוֹבֶה, וְרָבָא אָמַר: מִכָּאן וּלְהַבָּא הוּא גּוֹבֶה. כָּל הֵיכָא דְּאַקְדֵּישׁ לֹוֶה וְזַבֵּין לֹוֶה – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאָתֵי מַלְוֶה וְטָרֵיף,
It was stated that the amora’im disagree about the rights of a creditor with regard to collateral. Abaye said: He retroactively collects the property. In a case where the creditor had a lien on the property of the debtor and the debtor defaults on the loan, it is considered as if the creditor acquired rights to the collateral at the time of the loan and not at the time of collection. And Rava said: This is not the case, but rather, he acquires the collateral from that point forward, and has rights to the collateral only from the time that the loan was due. This dispute has ramifications for the status of the property, and actions undertaken with regard to it, during the intervening period. The Gemara sets several limitations on the scope of this dispute: Anywhere that the debtor consecrated or sold the field that was serving as collateral, everyone agrees that the creditor can come and seize this property and override the sale, because its status as collateral preceded its sale.
RASHI
גמ' בעל חוב המלוה את חבירו ושיעבד לו נכסיו שאם לא אפרע לך עד יום פלוני גבה מנכסי והגיע זמן ולא פרע:
אביי אמר למפרע הוא גובה גבייתו שגבה עכשיו איגלאי מילתא דמשעה שהלווהו עמדו נכסיו הללו בחזקתו:
ורבא אמר אינן בחזקתו אלא מיכן ולהבא ולקמיה מפרש למאי נפקא מינה:
כל היכא דאקדיש לוה נכסיו בתוך הזמן:
או זבין לוה מוכרן לאחרים:
כולי עלמא לא פליגי אפילו לרבא דאמר עד עכשיו היו ברשות לוה מודה הוא דאין מכירתו לאחרים מכירה ואין הקדישו הקדש שהרי ממושכנין הן למלוה ואף על גב שהן שלו אינן ברשותו ורחמנא אמר (ויקרא כ״ז:י״ד) ואיש כי יקדיש את ביתו קדש מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו:
דאתי מלוה וטריף מן הלקוחות בחנם: