Back
Niddah
Daf 62aאֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְרַב אַשִׁי: מִידֵי בִּקְפֵידָא תַּלְיָא מִילְּתָא?
Rabbi Abba said to Rav Ashi, with regard to his statement: Does the matter of purity or impurity depend on whether or not one is particular about the blood stain? If the items he handled on the garment between the first and second washings are ritually pure, then any items he handled after the second washing should likewise be pure.
TOSAFOT
אמר רבי אבא מידי בקפידא תליא מילתא דכיון דלא עבר בראשונה נתבטל בבגד וכי עבר נמי בשניה לא טמא הבגד ביציאתו לחוץ לפי שנתבטל במי תכבוסת וא"ת ולר' אבא תקשה אמאי נקט במתניתין הרי זה צבע אפילו דם (נדה) ודאי טהור אף למפרע דכיון דלא עבר איגלאי מילתא למפרע שנתבטל בבגד אלא ודאי בקפידא תליא מילתא וי"ל דלא איגלאי מילתא למפרע שלא היה ראוי לעבור מתחלה ע"י שלא עבר עתה שהרי כל שעה הוא מתייבש יותר ויותר ומעיקרא שמא היה ראוי לעבור אי נמי היה סבור כריש לקיש דמטמא טומאה בלועה לכך. אצטריך לומר ה"ז צבע:
אֲמַר לֵיהּ: אִין, דְּתַנְיָא, רַבִּי חִיָּיא אוֹמֵר: דַּם הַנִּדָּה וַדַּאי – מַעֲבִיר עָלָיו שִׁבְעָה סַמָּנִין וּמְבַטְּלוֹ,
Rav Ashi said to him: Yes, the status of purity depends upon whether or not the owner of the garment is particular about the stain. As it is taught in a baraita that Rabbi Ḥiyya says: If one finds blood on a garment that is certainly from a menstruating woman
RASHI
גמ' כבריתא גפרית:
וְאַמַּאי? הָא דַּם נִדָּה הוּא! אַלְמָא – בִּקְפֵידָא תַּלְיָא מִילְּתָא, הָכִי נַמִי – בִּקְפֵידָא תַּלְיָא מִילְּתָא.
Rav Ashi analyzes this ruling: But why is the garment pure? After all, it has blood from a menstruating woman on it. Evidently, the matter of whether or not it is ritually pure depends upon whether or not the owner of the garment is particular about the blood stain.
RASHI
הוסיפו עליהן לענין שביעית הלביצין:
עיקר שורש שממנו חי. וגפרית קרקע בעלמא הוא:
TOSAFOT
אלמא בקפידא תליא מילתא וא"ת אם כן מה צורך בהעברת סמנים כיון דמבטל בלבו סגי וי"ל דבטלה דעתו אצל כל אדם אם יבטלנו בלא שבעה סממנים:
תְּנַן הָתָם: חֲרָסִין שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן זָב, שֶׁבָּלְעוּ מַשְׁקִין, וְנָפְלוּ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, וְהוּסַּק הַתַּנּוּר – הַתַּנּוּר טָמֵא, שֶׁסּוֹף מַשְׁקֶה לָצֵאת.
§ We learned in a mishna there (see Kelim 9:5): In a case of pottery, i.e., a chamber pot, that a man who experiences a gonorrhea-like discharge [ zav ] has used and that has absorbed impure liquids
RASHI
רמצא דפרזלא:
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לֹא שָׁנוּ – אֶלָּא מַשְׁקִין קַלִּים, אֲבָל מַשְׁקִין חֲמוּרִין – טָמֵא, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוּסַּק הַתַּנּוּר. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֶחָד מַשְׁקִין קַלִּין וְאֶחָד מַשְׁקִין חֲמוּרִין, אִם הוּסַּק הַתַּנּוּר – אִין, אִי לָא – לָא.
The amora’im disagree with regard to the correct interpretation of this mishna. Reish Lakish says: They taught that the oven is impure once it is heated only with regard to liquids of lesser ritual impurity, i.e., that are not primary sources of impurity, such as the tears or urine of one who was rendered impure by contact with a corpse. But with regard to liquids of greater ritual impurity, e.g., urine of a zav or zava , the oven is impure even though the oven was not heated. Rabbi Yoḥanan says: With regard to both liquids of lesser ritual impurity and liquids of greater ritual impurity that fell into an oven, if the oven was heated, then yes, the oven is impure, but if the oven was not heated, it is not impure.
אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: הִטְבִּילוֹ וְעָשָׂה עַל גַּבָּיו טָהֳרוֹת, וְהֶעֱבִיר עָלָיו שִׁבְעָה סַמָּנִין וְלֹא עָבַר – הֲרֵי זֶה צֶבַע, וְטָהֳרוֹתָיו טְהוֹרוֹת, וְאֵין צָרִיךְ לְהַטְבִּיל!
Rabbi Yoḥanan raised an objection to Reish Lakish from the mishna: If one immersed the garment with the stain whose nature is unknown, and then handled ritually pure items with the garment, and then applied these seven substances to the stain and it did not disappear, that stain is presumably from a dye, and therefore the ritually pure items are ritually pure, and he need not immerse the garment again, as there is no impurity. Rabbi Yoḥanan understands that the stain is not definitely from a dye; even if it is from blood, such blood that is absorbed into the garment to the degree that it does not come out after this process is performed, does not impart ritual impurity. The same should apply in the case of the oven, i.e., the liquids should impart impurity only when the oven is heated and they actually emerge.
RASHI
צפון שבו"ן בלע"ז:
אֲמַר לֵיהּ: הַנַּח לִכְתָמִים – דְּרַבָּנַן.
Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan in response: Leave aside blood stains, i.e., one cannot cite a proof from them, as they impart impurity by rabbinic law, and for this reason the Sages were lenient and ruled that they do not impart impurity until they actually emerge. But with regard to liquids that are impure by Torah law, the halakha is different.
RASHI
שנאן ועבר טהרותיו טהורות דאם איתא דדם הוא בהעברה קמייתא הוה עבר:
TOSAFOT
הנח לכתמים דרבנן מיהו כיון דרגילות לבא כתם מגופה לא מקילינן אי לאו משום דאיכא למתלי בצבע כדפירש במתניתין ולא דמי לדם תבוסה דלקמן דמקילינן משום דהוי מדרבנן אי נמי כדי לטהר אפילו למפרע נקט הרי זה צבע או שמא מתחלה שלא נתייבש כל כך היה יכול לצאת:
וְהָתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: דַּם הַנִּדָּה וַדַּאי – מַעֲבִיר עָלָיו שִׁבְעָה סַמָּנִין, וּמְבַטְּלוֹ!
Rabbi Yoḥanan raises another objection to Reish Lakish: But didn’t Rabbi Ḥiyya teach: If one finds blood on a garment that is certainly from a menstruating woman and therefore renders the garment impure, one may apply the seven substances listed in the mishna to it and nullify the stain from being considered a blood stain at all, even if the stain is not entirely removed; and he may then immerse the garment in a ritual bath and it is ritually pure?
RASHI
תכבוסת העברת סממנין:
שהרי הקפיד עליו כשחזר והעבירן גילה דעתו שמקפיד עליו בספק דם:
ועבר על ידי העברה זו ונעשה בו מעשה דם שכן דרך דם לעבור על ידי שבעה הסממנים:
אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי לֹא שָׁנָה, רַבִּי חִיָּיא מְנָא לֵיהּ?
Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan in response: You cannot raise an objection to me from the baraita of Rabbi Ḥiyya, since if Rabbi Yehuda HaNasi did not teach this halakha in the Mishna, from where did Rabbi Ḥiyya learn it?
RASHI
מידי בקפידא תליא מילתא בתמיה. כיון דטהרות שבינתיים טהורות אלמא לאו דם הוא אחרונות משום קפידא אמאי טמאות:
TOSAFOT
רבי חייא מנא ליה וא"ת אם כן לעולם לא ניתיב תיובתא מברייתא דמתני בי ר' חייא ובי רבי אושעיא וי"ל דבכולהו איכא למימר כדאמר אילפא בתענית (דף כא.) ובכתובות (דף סט:) כל דאמר מילתא דבי ר' חייא ור' אושעיא ולא פשיטנא ליה ממתני' כו' והך הוה פשיטא ליה לר"ל דלא רמיזא במתניתין ועוד דסברא הוא מדנקט מתניתין כתם ולא דם נדה שמע מינה דדם נדה ודאי לא מצי לבטל ולית ליה חילוק בין להבא בין למפרע:
אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: רְבִיעִית דָּם שֶׁנִּבְלַע בַּבַּיִת – הַבַּיִת טָמֵא. וְאָמְרִי לָהּ: הַבַּיִת טָהוֹר, וְלָא פְּלִיגִי, הָא – בְּכֵלִים דְּמֵעִיקָּרָא, הָא – בְּכֵלִים דְּבַסּוֹף.
Rabbi Yoḥanan raised an objection to Reish Lakish from a mishna ( Oholot 3:2): With regard to a quarter - log of blood from a corpse that was absorbed in the floor of a house,
RASHI
דם הנדה ודאי כגון נדה שקנחה בסדין דם אף על גב דודאי דם הוא:
מעביר עליו ז' סממנין ומבטלו ואפילו לא עבר הרי הוא בטל וטהור הוא הואיל ואין אדם מקפיד עליו אחר העברת הסמנין מדאזל לה חזותא:
נִבְלְעָה בִּכְסוּת, אִם מִתְכַּבֶּסֶת וְיוֹצֵא מִמֶּנָּה רְבִיעִית דָּם – טְמֵאָה, וְאִם לָאו – טְהוֹרָה!
The mishna continues: In a case where the blood was absorbed in a garment,
TOSAFOT
אם מתכבסת ויוצא ממנה רביעית דם פרש"י בהגוזל (ב"ק קא:) שיתנו מים במדה ואם כשיסחטנו לחוץ ימצאו רביעית יותר א"כ ודאי היה בו רביעית דם וקשה דאפילו לא ימצאו רביעית יותר מ"מ יכול להיות שהיה בו רביעית שהרי הכסות בלועה גם מן המים וגם מן הדם שאין הכל יכול לצאת ונראה כדתניא בתוספתא דאהלות (פ"ד) רביעית דם שבלוע בכסות כיצד משערין אותו מביא מים במדה ומכבס ומביא מים אחרים ונותן בתוכו רביעית דם ואם היה שוה מראיהן טמאה שאם כן גם מן הבגד יצא רביעית דם שהרי גם מן המים ומן הדם נשארו בבגד ולא יהיה מראהו שוה אם לא היה בו רביעית דם מתחלה ואם תאמר ומה צריך מדה למים הראשונים לא היה צריך אלא שיתן מים במדה שיצא מן הבגד פחות רביעית ויתן רביעית דם לתוכו ואם ישוה מראיהן טמא וכ"ת שלא הזכיר מדה ראשונה אלא לתת מן השניה כמדתה הלא על כרחך אינו צריך מן השניים כשיעור שבלעה כסות מן הראשונים ויש לומר דמשום הכי נקט מדה בראשונה שאם ימצא רביעית יותר א"צ לחזור ולטרוח ולהביא מים שניים כדפרש"י:
ואם לאו טהורה אע"ג דכל הרביעית נבלע בבגד וא"ת משעה שנפל עליה יחד נטמא הכסות וי"ל דמיירי דקודם שנפל רביעית נבלע בכסות מה שאינו יכול לצאת ע"י סתם כבוס ונתבטל בבגד ולא היה רביעית שלם מעולם:
אֲמַר רַב כָּהֲנָא: מִקּוּלֵּי רְבִיעִיּוֹת שָׁנוּ כָּאן, שָׁאנֵי דַּם תְּבוּסָה – דְּרַבָּנַן.
Rav Kahana said in response: They taught here a halakha from among the leniencies that apply to the measurement of a quarter- log . That is, this case is different, as the mishna is referring to the blood of submission discharged from a body at the time of death, and such blood is ritually impure by rabbinic law.
RASHI
חרסין כגון עביט של מי רגלים של זב ושל זבה:
שסוף משקה לצאת כלומר דרך משקה לצאת ע"י ליבון החרס וכיון שהיו חרסין אלו בתנור בשעת היסקו יצאו המשקין ונטמא תנור מאוירו:
TOSAFOT
מקולי רביעיות שנו כאן תימה דבהגוזל קמא (ב"ק דף קא.) פריך תנא בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק אלמא חזותא מילתא היא ורמינהי רביעית דם שנבלע בבגד כו' ומשני מקולי רביעיות שנו כאן והא הך שינויא לא הוי אלא לר"ל א"כ תקשה לר' יוחנן וי"ל דלר' יוחנן לא קשה מידי טומאה לערלה דגבי טומאה משום קפידא וכיון דאינו יכול לצאת אלא ע"י הדחק בטל דטומאה בלועה לא מטמיא אבל גבי ערלה ניחא ליה בחזותא ולא מבטל ליה והתם משני שינוייא דמהני לר"ל וה"ק אפילו לפי דבריך שאתה מדמה טומאה לאיסור לא קשה דדם תבוסה דרבנן:
אֵיתִיבֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַבָּלוּעַ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת – טָהוֹר, הָא יָכוֹל לָצֵאת – טָמֵא, וְאַף עַל גַּב דְּלָא נָפֵיק!
Reish Lakish raised an objection to Rabbi Yoḥanan from a mishna ( Oholot 3:2): Any liquid that is absorbed but that is unable to emerge is pure. Reish Lakish infers from this mishna that if it is able to emerge it is impure, and that this is the halakha even though it has not yet emerged.
RASHI
לא שנו הא דקתני הוסק אין לא הוסק לא דכל זמן שהן נבלעין בחרסין אין מטמאין את אויר התנור אלא משקין קלין שאינן אב הטומאה כגון דמעת עינו ודם מגפתו או מי רגלים דטמא מת או טמא שרץ דאפילו כשהוסק ויצאו והיו הן ממש באויר התנור לא טמאוהו אלא מדרבנן דאין משקה מטמא כלי חוץ ממשקה אב הטומאה:
אבל משקין חמורין כגון מי רגלים של זב ושל זבה שריבה בהן הכתוב מעיינות לטמא אדם וכלים:
טמא התנור אפילו לא הוסק כיון דיכולין לצאת ע"י היסק לאו טומאה בלועה היא ומטמאה:
אי לא לא דהוה ליה טומאה בלועה בחרסין וטומאה בלועה לא מטמיא כדאמר בבהמה המקשה (חולין עא.):
TOSAFOT
הא יכול לצאת טמא ואם תאמר ומאי קושיא דלמא הכי פירושו כל הבלוע שאינו יכול לצאת על ידי סתם תכבוסת טהור אע"ג דיכול לצאת על ידי הדחק בצפון הא יכול לצאת ע"י סתם תכבוסת טמא דהא הך דכל הבלוע סיפא דהך דלעיל שנבלע בכסות והאי בסתם תכבוסת אוקמינן ופרישנא ואם לאו טהורה אע"ג דיכול לצאת ע"י הדחק בצפון ואדרבה קשיא לריש לקיש ויש לומר דהך דכל הבלוע משמע שאינו יכול לצאת כלל דסתמא קתני ואפילו הכי קיימא שפיר ארישא דה"פ לריש לקיש שכל הבלוע שאינו יכול לצאת אפילו על ידי הדחק בצפון טהורה ואם לאו דיכול לצאת ע"י הדחק טמאה אפילו בטומאה דאורייתא ואם כן בדם תבוסה דרבנן אפילו יוצא על ידי הדחק טהור והשתא מפרש בסיפא ויהיב טעמא לרישא בטומאה דאורייתא דכי אינו יכול לצאת טהורה אבל יכול לצאת על ידי הדחק טמאה ולר' יוחנן דמפרש כדמשני רב פפא פירוש דרישא אם מתכבסת ויוצא ממנו בתכבוסת סתם טמא שכן דרך להקפיד עליו הואיל ויוצא בקל ואם לאו טהורה ואפילו יוצא ע"י צפון דאין דרך להקפיד עליו כיון שאינו יוצא בתכבוסת סתם ומייתי כל הבלוע ליתן טעם לרישא דכיון דאינו יכול לצאת כלל אפילו הקפיד בפירוש אין קפידתו קפידא דבטלה דעתו אצל כל אדם שאין דרכן להקפיד ברישא נמי יכול לצאת על ידי הדחק ועל ידי כבוס סתם אינו יכול לצאת טהור הואיל ואין דרך להקפיד בסתם והיינו כדמשני רב פפא כל היכא דאינו יכול לצאת כו' והשתא רב פפא אינו סותר מה שאמר למעלה אלא בא לתרץ דה"פ הא יכול לצאת על ידי הדחק והקפיד עליו להוציאו טמא וכי קאמר לעיל טהור בשלא הקפיד עליו להוציאו ולא היה צריך רב פפא לומר אלא התם בדקפיד אלא בא להשמיענו פלוגתא דרבי יוחנן ור"ל דפליגי בדלא קפיד ויכול לצאת על ידי הדחק דר"ל מטמא ור"י מטהר:
אֲמַר רַב פַּפָּא: כָּל הֵיכָא דְּאֵין יָכוֹל לָצֵאת, וְלֹא הִקְפִּיד עָלָיו – דִּבְרֵי הַכֹּל טָהוֹר, יָכוֹל לָצֵאת וְהִקְפִּיד עָלָיו – דִּבְרֵי הַכֹּל טָמֵא, ––
Rav Pappa said in defense of Rabbi Yoḥanan’s opinion: Anywhere that the liquid is unable to emerge and the owner of the garment is not particular about it, i.e., he is not bothered that this liquid is absorbed within the garment, everyone, i.e., both Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish, agrees that the garment is pure. If the liquid is able to emerge and the owner of the garment is particular about it and does not want it in his garment, everyone agrees that the garment is impure.
RASHI
טהרותיו טהורות אי אמרת בשלמא בלוע שאינו יכול לצאת אלא ע"י הדחק טהור משום הכי תלינן לקולא ואמרינן צבע הוא וטהור משום דאי נמי דם הוא כיון דנבלע כל כך דאין הסממנין יכולין להעבירו ואף פי שיכול לצאת על ידי צפון טהור אלא לדידך דאמרת הואיל ויכולין לצאת על ידי היסק כי לא יצאו נמי טמאין הכא היכי תלינן לקולא לאכול תרומה תלויה דדלמא דם הוא:
כִּי פְּלִיגִי – דְּיָכוֹל לָצֵאת וְלֹא הִקְפִּיד עָלָיו. מָר סָבַר: כֵּיוָן דְּיָכוֹל לָצֵאת – אַף עַל גַּב דְּלֹא הִקְפִּיד עָלָיו. וּמָר סָבַר: אַף עַל גַּב דְּיָכוֹל לָצֵאת,
They disagree when the liquid is able to emerge and the owner is not particular about it. One Sage, Reish Lakish, holds that since the liquid is able to emerge, even though the owner is not particular about it, the garment is impure. And one Sage, Rabbi Yoḥanan, holds that even though the liquid is able to emerge,
RASHI
אמר ליה הנח לכתמים דעיקר תחילת גזרתן אינה אלא מדרבנן הילכך מקילינן דמדאורייתא עד שתראה בבשרה: