Back
Niddah
Daf 5bמִפְּקִידָה לִפְקִידָה מִיבָּעֲיָא!
is it necessary to teach that an examination reduces the time from examination to examination, which is less than twenty-four hours?
RASHI
מפקידה לפקידה דשחרית היום דזמן מועט מבעיא:
מַהוּ דְּתֵימָא: מֵעֵת לְעֵת – חָשׁוּ בָּהּ רַבָּנַן לִפְסֵידָא דְּטָהֳרוֹת, אֲבָל מִפְּקִידָה לִפְקִידָה – לָא, קָא מַשְׁמַע לָן.
The Gemara answers: This ruling is necessary, lest you say that with regard to the significant passage of a twenty-four-hour period the Sages are concerned for the possible loss of ritually pure items, but with regard to the smaller period from examination to examination, the Sages are not concerned for the loss of pure items, and therefore the use of an examination cloth should not reduce the time of possible impurity between that and her next examination. Therefore, the mishna teaches us that it does reduce this time.
״כֵּיצַד דַּיָּהּ שָׁעָתָהּ״ וכו׳. לָמָּה לִי לְמִיתְנֵי ״הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בַּמִּטָּה, וְעָסְקָה בְּטָהֳרוֹת״? לִיתְנֵי ״הָיְתָה עֲסוּקָה בְּטָהֳרוֹת וּפָרְשָׁה וְרָאֲתָה״!
§ The mishna teaches with regard to a woman who has a fixed menstrual cycle: Her time is sufficient, how so? If the woman was sitting in a bed and engaged in handling ritually pure items, and she left the bed and saw blood, she is impure and those items are pure. The Gemara asks: Why do I need the mishna to teach: If the woman was sitting in a bed and engaged in handling pure items? Let the mishna teach the same ruling without mentioning the bed: If she was engaged in handling pure items and she left and saw blood. The detail that she was sitting in a bed is apparently superfluous.
הָא קָא מַשְׁמַע לָן: טַעֲמָא – דְּדַיָּה שָׁעָתָהּ, הָא מֵעֵת לְעֵת – מִטָּה נַמִי מִטַּמְּיָא. מְסַיַּיע לֵיהּ לִזְעֵירִי, דַּאֲמַר זְעֵירִי: מֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה – עוֹשָׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְּגָדִים.
The Gemara answers: This detail teaches us that the reason why the bed is not rendered impure is that her time is sufficient and there is no retroactive impurity. It can be inferred that in a case where she is impure retroactively for a twenty-four-hour period, her bed is also rendered impure. This supports the opinion of Ze’eiri, as Ze’eiri said: The level of impurity of the retroactive twenty-four-hour period of a menstruating woman renders impure a bed
RASHI
טעמא משום דיה שעתה משום דיש לה וסת הא אם אין לה וסת דמטמיא מעת לעת מטה נמי טמאה כמשכב נדה עצמה שמטמא אדם הנוגע בו טומאה חמורה לטמא בגדים שעליו דכתיב (ויקרא ט״ו:כ״א) וכל (אשר יגע) במשכבה יכבס בגדיו:
ה"ג לטמא אדם לטמא בגדים שהאדם מטמא בגדים שעליו ואע"פ שלא נגעו בגדים במטה:
TOSAFOT
מסייע ליה לזעירי תימה דממתני' לא שמעינן לטמא אדם ובגדים:
מִכְּדִי הַאי מִטָּה דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לִישָּׁאֵל הוּא, וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לִישָּׁאֵל – סְפֵקוֹ טָהוֹר! תִּרְגְּמָהּ זְעֵירִי: כְּשֶׁחַבְרוֹתֶיהָ נוֹשְׂאוֹת אוֹתָהּ בַּמִּטָּה, דְּהָוְיָא לֵיהּ יַד חַבְרוֹתֶיהָ.
This Gemara raises a difficulty: Now, this bed upon which she sat is an entity that lacks consciousness in order for it to be asked, and the principle with regard to any entity that lacks consciousness in order for it to be asked is that the item with uncertain status is deemed pure. The Gemara explains: Ze’eiri interpreted his ruling as applying specifically to a case where her friends are carrying her in the bed, where the bed is considered as the extended hand of her friends. In other words, it is part of an entity that has consciousness in order for it to be asked, and therefore the item with uncertain status is deemed impure.
RASHI
מכדי הך מטה דבר שאין בו דעת לישאל הוא ומעת לעת ספק טומאה הוא וכל שאין בו דעת לישאל כו' דבשלמא אטהרות בלא מטה ניחא דכיון דהיא עסוקה בהן ואוחזתן בידה הוו להו כידה והיא יש בה דעת לישאל אלא מטה כיון דע"ג קרקע מונחת דלאו בידה הוא וספקו טהור דכל ספק טומאה לטמא מסוטה גמרינן לה וסוטה יש בה דעת לישאל:
כשחברותיה נושאות אותה במטה באותו מעת לעת דהויא ליה הך מטה ביד חברותיה שיש בה דעת לישאל הלכך טמאה:
TOSAFOT
מכדי מטה אין בו דעת לישאל מטהרות לא פריך דכיון שעסוקין בהן מיקרי שפיר יש בו דעת לישאל כדפירש הקונטרס:
כשחברותיה נושאות אותה במטה משמע הכא דפשיטא דכיון דחברותיה נושאות אותה במטה דמקרי מטה דבר שיש בו דעת לישאל ותימה לריב"א דבסוף פ"ק דפסחים (דף יט.) קאמר ועל המחט שנמצא בבשר שהסכין והידים טהורות ומוקי לה במחט טמא מת וטהורות משום דעזרה רה"ר הוא אבל אי הוה רה"י הוה טמא ופריך אמאי והא אין בו דעת לישאל הוא דאמר כרבי יוחנן דאמר ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה והשתא מאי מקשה התם ומה צריך לאתויי הך דרבי יוחנן דכיון דאדם תופס את הסכין חשוב דבר שיש בו דעת לישאל אפילו בלא רבי יוחנן כדמשמע הכא וי"ל דהכא חשיב טפי דבר שיש בו דעת לישאל כשחברותיה נושאות אותה במטה משום דנדה נמי המטמאה יש בה דעת לישאל אי נמי משום שגם חברותיה הנושאות גם הם טמאות במשא הנדה אבל התם אין האדם טמא אלא הסכין שנגע במחט והשתא נמי אתי שפיר דפריך בסמוך לרבי יוחנן מהיה מתעטף בטליתו ולא פריך נמי לזעירי משום דאדם התופס הטלית לא דמי לחברותיה שגם הן טמאות ויש בהן דעת לישאל[או משום שהנדה הטמאה יש בה דעת לישאל]:
וְהָשְׁתָּא דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: סְפֵק טוּמְאָה הַבָּאָה בִּידֵי אָדָם – נִשְׁאָלִין עָלֶיהָ, אֲפִילּוּ בִּכְלִי מוּנָּח עַל גַּבֵּי קַרְקַע, כְּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לִישָּׁאֵל – אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חַבְרוֹתֶיהָ נוֹשְׂאוֹת אוֹתָהּ בַּמִּטָּה.
The Gemara provides another answer: And now that Rabbi Yoḥanan said: In a case of uncertain ritual impurity that comes about by the hand of a person, i.e., through his involvement, the owner of the vessel must consult a Sage about it, i.e., it is considered an entity that has consciousness in order for it to be asked, as in such a case even with regard to a vessel that is placed upon the ground, which is certainly incapable of providing an answer if asked, its halakhic status is like that of an item that has consciousness in order for it to be asked. With this statement in mind, one can explain that according to Ze’eiri a menstruating woman transmits impurity to a bed even though her friends are not carrying her in the bed. Rather, as the bed’s ritual impurity was caused by the hand of a person, it has the halakhic status of an item that has consciousness in order for it to be asked.
RASHI
הבאה בידי אדם כגון זו דטומאה על ידה באה וכגון נושא שרץ בידו ספק נגע בכלי המונח ע"ג קרקע ספק לא נגע ואע"פ שאדם לא היה עסוק בכלי המיטמא הואיל והטומאה באה ע"י אדם ספק נגעה הטומאה בכלי ספק לא נגעה חשבינן לה כמו שיש בה דעת לישאל וברה"י ספקו טמא:
נשאלין כלומר טמא:
כמי שיש בו דעת לישאל וכי אמרינן דבר שאין בו דעת לישאל ספקו טהור כגון שרץ המוטל אצל כלי ע"ג קרקע ספק נגע ספק לא נגע:
TOSAFOT
ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה ואפילו בכלי המונח ע"ג קרקע וא"ת מאי קמ"ל רבי יוחנן מתני' היא (טהרות פ"ג מ"ח) תינוק שנמצא בצד העיסה כו' דחכמים מטמאין משום דעשו לתינוק כיש בו דעת לישאל אע"פ שהעיסה אין בה דעת לישאל ובמס' טהרות פ"ד (מ"ט) תנן טמא שפשט רגלו לבין המשקין ספק נגע ספק לא נגע טמא ברה"י עוד תנן התם בסיפא היה מקל בידו ובראשו מלאה משקין טמאין וזרקה לבין הככרות ספק נגע בו טהור וטעמא משום דטומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא וה"ל ספק [לטמא אחרים] דרבנן כדמפרש התם הא לאו הכי ספקו טמא וי"ל דמצי למימר שהעיסה והמשקין והככרות בידי אדם וקמ"ל רבי יוחנן אפילו מונחים ע"ג קרקע או טהרות ביד טהור וטומאה מונחת ע"ג קרקע:
גּוּפָא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: סְפֵק טוּמְאָה הַבָּאָה בִּידֵי אָדָם – נִשְׁאָלִים עָלֶיהָ, אֲפִילּוּ בִּכְלִי הַמּוּנָּח עַל גַּבֵּי קַרְקַע – כְּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לִישָּׁאֵל.
§ The Gemara discusses the matter of Rabbi Yoḥanan’s statement itself. Rabbi Yoḥanan says: In a case of uncertain ritual impurity that comes about by the hand of man, its owner must consult a Sage about it, i.e., it is ritually impure, as in such a case even with regard to a vessel that is placed upon the ground, its halakhic status is like that of an item that has consciousness in order for it to be asked.
מֵיתִיבֵי, הָיָה מִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ וְטָהֳרוֹת וְטוּמְאוֹת בְּצִדּוֹ, וְטָהֳרוֹת וְטוּמְאוֹת לְמַעְלָה מֵרֹאשׁוֹ, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע – טָהוֹר. וְאִם אִי אֶפְשָׁר אֶלָּא אִם כֵּן נָגַע – טָמֵא.
The Gemara raises an objection from a baraita ( Tosefta , Teharot 4:1): If a man who contracted ritual impurity was wrapping himself in his cloak
RASHI
היה מתעטף בטליתו וטהרות בצדו והוא היה טמא ספק טימא טהרות בטלית כשהגביהו על כתפו ספק לא נגע או טמאות בצדו כגון שרץ והוא טהור ספק נטמא טליתו ספק לא נטמא:
טהור קס"ד דאפילו ברה"י משום דהוי דבר שאין בו דעת לישאל ואע"ג דבאה בידי אדם הואיל וטהרות מונחות על גבי קרקע ואין אוחזן בידו אין נשאלין עליהם:
TOSAFOT
היה מתעטף בטליתו פירוש טליתו טמא וטהרות בצדו או טליתו טהור וטמאות בצדו כגון שרץ ואינו יודע אם נגע בו או טומאה וטהרות לפניו וטליתו טהור ואינו יודע אם נגע לטומאה ואח"כ לטהרות וקמ"ל דלא הוי ספק ספקא שמא לא נגע הטלית בשרץ ואפילו נגע ספק לא נגע בטהרות דאם נגע בשרץ כמו כן נגע בטהרות:
ואם אי אפשר אא"כ נגע טמא וא"ת פשיטא כיון דאי אפשר ודאי נגע וי"ל דלאו א"א כלל קאמר אלא כלומר קרוב לודאי ובתוספתא נמי תניא אם אי אפשר אא"כ נגע ספקו טמא מדקאמר ספקו טמא משמע דלא הוי ודאי נגע וכן מדקאמר רבן שמעון בן גמליאל אומרים לו שנה דליכא למימר דארישא קאי דקאמר ספקו טהור וקאמר איהו אומרים לו שנה ואם נגע טמא דא"כ לא הוי פליגי רבנן לומר אין שונין בטהרות דבפרק הרואה (לקמן נדה נח.) אמרינן דדוקא להקל אין שונין אבל להחמיר שונין וכן בריש שחיטת חולין (דף ב:) אמרינן אי אמר ברי לי שלא נגעתי לאו דוקא ברי דעזרה רה"ר כדאמרינן בפסחים (דף):
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אוֹמְרִים לוֹ ״שְׁנֵה״, וְשׁוֹנֶה. אָמְרוּ לוֹ: אֵין שׁוֹנִים בְּטָהֳרוֹת,
The baraita continues: Rabban Shimon ben Gamliel says that we say to him: Repeat your action. And he repeats the action of wrapping himself with his cloak, and it can then be determined whether or not the cloak and the other items came in contact with each other. The Rabbis said to him: We do not rely on repeated actions with regard to the determination of ritually pure items. Since the second action may not exactly mimic the first, it cannot be relied upon to determine ritual purity status.
RASHI
שנה פעם אחרת אם יגע עכשיו בידוע שנגע בתחלה:
אין שונין שמא עכשיו נגע וקודם לכן לא נגע או חילוף:
אַמַּאי? הָא סְפֵק טוּמְאָה הַבָּאָה בִּידֵי אָדָם הוּא!
The Gemara explains the objection: But according to the Rabbis, why is the halakha that the items in question remain pure? Isn’t this a case of uncertain ritual impurity that comes about by the hand of man, which, according to Rabbi Yoḥanan, is considered as having consciousness in order for it to be asked? If so, these items should be ritually impure.
בַּר מִינֵּיהּ דְּהַהִיא, דְּתָנֵי רַב הוֹשַׁעֲיָא: בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד – סְפֵקוֹ טָמֵא, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – טָהוֹר.
The Gemara answers: Except for that one, i.e., do not raise a difficulty from that baraita , since it is referring to a specific case. As Rav Hoshaya teaches with regard to an item whose purity status is uncertain: When it is in the private domain, the item with uncertain status is deemed impure; when it is in the public domain, it is deemed pure. The baraita is referring to an item located in the public domain. Consequently, even if it is considered as having consciousness in order to be asked, nevertheless it is pure, as its uncertainty occurred in the public domain.
גּוּפָא, אָמַר זְעֵירִי: מֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה – עוֹשָׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְּגָדִים.
§ The Gemara analyzes the matter of Ze’eiri’s ruling itself. Ze’eiri says: The level of impurity assumed during the retroactive twenty-four-hour period of a menstruating woman renders a bed upon which she lies and a chair upon which she sits impure to the extent that they transmit impurity to a person who comes in contact with them to the extent that he transmits impurity to the garments he is wearing.
אִינִי, וְהָא כִּי אֲתָא אֲבִימִי מִבֵּי חוֹזַאי, אֲתָא וְאַיְיתֵי מַתְנִיתָא בִּידֵיהּ: מֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה – מִשְׁכָּבָהּ וּמוֹשָׁבָהּ כְּמַגָּעָהּ. מַאי לָאו: מַה מַּגָּעָהּ לֹא מְטַמֵּא אָדָם – אַף מִשְׁכָּבָהּ לֹא מְטַמֵּא אָדָם!
The Gemara asks: Is that so? But when Avimi
RASHI
כמגעה בכלי שנגעה בו נדה שאינו מטמא אדם שהרי ראשון הוא ואינו מטמא אדם אלא אב הטומאה:
אף משכבה לא מטמא אדם וקשיא לזעירי דאמר משכבה ומושבה מטמא אדם אף לטמא בגדים:
אָמַר רָבָא: וְתִסְבְּרָא? קַל וָחוֹמֶר הוּא, וּמַה כְּלִי חֶרֶס הַמּוּקָּף צָמִיד פָּתִיל, הַנִּיצּוֹל בְּאוֹהֶל הַמֵּת – אֵינוֹ נִיצּוֹל בְּמֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה. מִשְׁכָּבוֹת וּמוֹשָׁבוֹת, שֶׁאֵינָן נִיצּוֹלִין בְּאֹהֶל הַמֵּת – אֵינוֹ דִּין שֶׁאֵין נִיצּוֹלִין בְּמֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה?
Rava says: And how can you understand it in that manner? There is an a fortiori inference here: And if an earthenware vessel sealed with a tightly bound cover, which is spared from impurity when it is in a tent that has a corpse in it,
RASHI
כלי חרס ניצול באהל המת דכתיב (במדבר יט) וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הא יש צמיד פתיל עליו טהור:
אינו ניצול אם הסיט בתוך מעת לעת טמא כאילו הסיטתה לאחר ראייתה כדתניא בברייתא לקמן:
אינו דין שאינן ניצולין במעת לעת שיטמאו כמשכב נדה עצמה אדם ובגדים שעליו:
TOSAFOT
ומה כלי חרס שהוא מוקף צמיד פתיל וא"ת ונימא דיו כמשכבות דאהל המת דלא מטמא אדם ובגדים או דיו ככלי חרס דמעת לעת ועוד נימא פכין קטנים יוכיחו דטמאים במת וטהורים במעת לעת שבנדה דלא אתו לכלל מגע אף משכבות כמו כן ומיהו רש"י פי' דהכי עביד ק"ו ומה כלי חרס שטהור באהל המת טמא במעת לעת שבנדה כמו בנדה עצמה משכבות ומושבות דטמאים באהל המת אינו דין שיטמאו במעת לעת שבנדה כנדה עצמה ומיהו אכתי קשה מה לכלי חרס שכן אין לו טהרה במקוה כדפריך בפ' כשם (סוטה כט:) או שכן מטמא מאוירו וי"ל טהרות דשאר כלים יוכיחו שאין להם טומאת אויר ויש להם טהרה במקוה וטמאין במעת לעת שבנדה כבנדה עצמה שהם ראשונים דהא פשיטא ליה דאפילו משכבות טמאין במעת לעת כדאמר בברייתא ועביד ק"ו לטמא אדם ובגדים ולא מצי למיעבד הכי ק"ו ומה כלי חרס שאינו מטמא מגבו ככל טמאות טמא תוכו במעת לעת שבנדה כנדה עצמה משכבות לא כל שכן כדאמר בפרק בהמה המקשה (חולין עא:) אטו מגבו קאמרינן מתוכו קאמרינן והתם מפורש הפשט:
[ה"ג הניצול באהל המת כו' תימה הא דאינו ניצול במעת לעת היינו בהיסט דחשיב כאילו נגע בתוכו דמריבויא דמגע אתי ובמגע אהל המת נמי טמא דכך צ"ל (כר"ע) דקאמר מה פכין קטנים שטהורים בזב א"ד שטימא באהל המת נימא כלי חרס המוקף צמיד פתיל יוכיח דהא טהור מן המדרס]:
וְהָא אֲבִימִי מִבֵּי חוֹזָאִי מַתְנִיתָא קָאָמַר! אֵימָא: מִשְׁכָּבָהּ וּמוֹשָׁבָהּ
The Gemara asks: But Avimi from Bei Ḥozai cited a baraita that apparently does not accept Rava’s a fortiori inference. The Gemara answers: One can say that the baraita does not mean that her bed and chair are rendered impure with the light level of impurity caused by her touch, but rather: Her bed upon which she lies and her chair upon which she sits