Back
Niddah
Daf 15bלֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת לְיָמִים אֶלָּא יֵשׁ לָהּ וֶסֶת לְיָמִים וְלִקְפִיצוֹת, כֵּיוָן דִּבְמַעֲשֶׂה תַּלְיָא מִילְּתָא – אֵימָא לָא קָפֵיץ וְלָא חֲזַאי. אֲבָל יֵשׁ לָהּ וֶסֶת לְיָמִים – אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ,
The Sages taught this halakha , that a woman has a presumptive status of purity to her husband, only in a case where she does not have a menstrual cycle of days
קָסָבַר – וְסָתוֹת דְּאוֹרַיְיתָא.
The Gemara explains that Rav Huna maintains that the concern for impurity of women at the projected time of their periods applies by Torah law. Since she has an uncertain status of impurity by Torah law when the projected day of her period arrives, it is permitted for her to engage in intercourse with her husband only after an examination.
RASHI
לא שנו הא דתנן בחזקת טהרה דמשמע אפילו הגיע עת וסתה:
אלא באין לה וסת לימים לחודייהו בלא קפיצה אלא לקפיצה ולימים:
רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר: אֲפִילּוּ יֵשׁ לָהּ וֶסֶת לְיָמִים – מוּתֶּרֶת, קָסָבַר – וְסָתוֹת דְּרַבָּנַן.
Rabba bar bar Ḥana says: Even if she has a menstrual cycle of days alone, she is permitted to her husband. Rabba bar bar Ḥana maintains that the concern for impurity of women at the projected time of their periods applies by rabbinic law. Consequently, she is not considered to have experienced bleeding, though by rabbinic law she should have examined herself to ascertain if she was pure.
אָמַר רַב שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת – בַּעְלָהּ מְחַשֵּׁב יְמֵי וִסְתָּהּ וּבָא עָלֶיהָ.
Rav Shmuel says in the name of Rabbi Yoḥanan: With regard to a woman who has a fixed menstrual cycle, and her husband was away for seven days after the expected onset of her period, at which point he returned home, her husband calculates the days of her cycle; and if in the elapsed time it was possible for her to immerse and purify herself, he can presume that she did so, and he may engage in intercourse with her even without asking her whether she is pure.
אֲמַר לֵיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר יֵיבָא לְרַבִּי אַבָּא: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֲפִילּוּ יַלְדָּה, דִּבְזִיזָא לְמִטְבַּל?
Rav Shmuel bar Yeiva said to Rabbi Abba: Did Rabbi Yoḥanan state this ruling even with regard to a young girl, who is embarrassed to go and immerse herself,
RASHI
מחשב ימי וסתה אם שהה בדרך שבעה ימים אחר וסתה דעכשיו עומדת בימים שיכולה להטהר אפילו הגיע וסתה אמרינן טבלה ואין צריך לשואלה:
TOSAFOT
אפילו ילדה דבזיזא למיטבל פ"ה אפי' נערה שבושה לטבול ומשני ודאי ראתה מי א"ר יוחנן הך נמי כיון שלא ראתה בודאי שרי רבי יוחנן ואינו מיושב ור"ח מפרש וכן ר"ת אפי' ילדה דבזיזא למיטבל פי' שהולידה ומפחדת לטבול תוך ל' כדאמר בפ' מפנין (שבת דף קכט.) דבת רב חסדא טבלה תוך שלשים ללידה וחלתה ואמטיה רבא לערסא ואיתסיאת והשתא אתי שפיר דא"ל ודאי ראתה מי א"ר יוחנן א"כ יולדת אפילו לא היתה דואגת לטבול לא יתיר רבי יוחנן דספק טבילה אינו מוציאה מידי ודאי ראתה ובזיז לשון פחד כההיא דפ"ב דיבמות (דף כו.) לא מיבעיא אביו דבזיז בריה מיניה מיהו בפ' אלו דברים (פסחים דף עב:) משמע שהוא לשון בושת גבי יבמתו בזיזה מיניה ובפ' ב"ש (יבמות דף קיב.) מבזז בזיז מיניה מיהו גם יש לפרש לשון פחד ובערוך פי' לשון בושת:
אֲמַר לֵיהּ: אַטּוּ וַדַּאי רָאֲתָה מִי אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן? אֵימַר דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן – סָפֵק רָאֲתָה סָפֵק לֹא רָאֲתָה, וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר רָאֲתָה – אֵימָא טָבְלָה,
Rabbi Abba said to Rav Shmuel bar Yeiva: Is that to say that Rabbi Yoḥanan applied this halakha to all cases? Did Rabbi Yoḥanan say that a woman who definitely saw blood is also permitted to her husband? You can say that Rabbi Yoḥanan said his ruling with regard to a case where it is uncertain whether the woman saw blood and it is uncertain whether she did not see blood, and therefore her husband may engage in intercourse with her, as one can reason as follows: If you say that she saw blood, one can still say that perhaps she immersed.
RASHI
דבזיזא בושה היא לטבול עד שיפייסנה:
אֲבָל וַדַּאי רָאֲתָה – מִי יֵימָר דְּטָבְלָה? הֲוָה לֵיהּ סָפֵק וּוַדַּאי, וְאֵין סָפֵק מוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי.
But if she definitely saw blood, it is not permitted for the husband to engage in intercourse with her. The reason is: Who is to say that she immersed? It is a conflict between an uncertainty as to whether or not she immersed, and a certainty that she saw blood, and there is a principle that an uncertainty does not override a certainty. In the case of a young girl, since it is uncertain whether she saw blood, and it is uncertain whether she immersed, she is permitted to her husband.
RASHI
ודאי ראתה מי א"ר יוחנן שלא יהא צריך לשואלה ואפילו היא זקנה:
אימר טבלה וכיון דטעמא דר' יוחנן משום ספיקא הוא לא שנא ילדה לא שנא זקנה:
וְלָא? וְהָתַנְיָא: חָבֵר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ מְגוּרָה מְלֵאָה פֵּירוֹת, אֲפִילּוּ הֵן בְּנֵי יוֹמָן – הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת מְתוּקָּנִין. וְהָא הָכָא, וַדַּאי טֶבֶל, סָפֵק מְעוּשָּׂר סָפֵק אֵינוֹ מְעוּשָּׂר, וְקָאָתֵי סָפֵק וּמוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי!
The Gemara raises a difficulty with this principle: And does an uncertainty not override a certainty? But isn’t it taught in a baraita : In the case of a ḥaver
RASHI
הוי ספק להיתר:
ודאי לאיסור:
ואין ספק מוציא את הדבר מידי ודאי שלו:
TOSAFOT
חבר שמת והניח מגורה מלאה פירות כו' בפ"ק דחולין (דף י.) גבי שחט ונמצא סכין פגומה קאמר נמי אין ספק מוציא מידי ודאי ולא מייתי מהך דחבר ושפחה משום דהכא הוי ספק טוב ורגיל ואפי' לקולא מוציא מידי ודאי וה"נ לא שייך לאתויי ההיא דהתם דטבל ועלה דאתי ספק ומוציא מידי ודאי דהתם היינו משום דהוי לחומרא:
הָתָם וַדַּאי וּוַדַּאי הוּא, כִּדְרַב חֲנִינָא חוֹזָאָה. דַּאֲמַר רַב חֲנִינָא חוֹזָאָה: חֲזָקָה עַל חָבֵר שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתוּקָּן.
The Gemara rejects this claim: There, the conflict that leads to the question with regard to the produce’s status is between certainty and certainty, as the ḥaver certainly tithed the produce. This presumption is in accordance with the statement of Rav Ḥanina Ḥoza’a; as Rav Ḥanina Ḥoza’a said: There is a presumption with regard to a ḥaver that he does not release an item from his possession that is not ritually prepared.
RASHI
והא הכא דודאי טבל דהא חזינן שנגמרה מלאכתן וממורחין הן:
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: סָפֵק וְסָפֵק הוּא, וְכִדְרַבִּי אוֹשַׁעֲיָא. דַּאֲמַר רַבִּי אוֹשַׁעֲיָא: מַעֲרִים אָדָם עַל תְּבוּאָתוֹ וּמַכְנִיסָהּ בַּמּוֹץ שֶׁלָּהּ, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא בְּהֶמְתּוֹ אוֹכֶלֶת וּפְטוּרָה מִן הַמַּעֲשֵׂר.
And if you wish, say instead that in that case the conflict is between uncertainty and uncertainty, as it is possible that there was never an obligation to tithe this produce, in accordance with the opinion of Rabbi Oshaya. As Rabbi Oshaya said: A person can employ artifice to circumvent obligations incumbent upon him in dealing with his grain, and bring it into his courtyard in its chaff,
TOSAFOT
בהמתו אוכלת דוקא בהמתו כדפ"ה דכל מה שהיא אוכלת מיקרי עראי אבל אדם אסור מדרבנן לאכול אכילת קבע וכן משמע בתוספתא ומייתי לה בפ"ק דביצה (דף יג.) הכניס לבית שבלים לעשות מהן עיסה אוכל מהן עראי ופטור וכן משמע נמי מדנקט בהמתו והא דפריך במנחות בפרק רבי ישמעאל (מנחות דף סז.) אמאי דקאמר מירוח העובד כוכבים אינו פוטר משום בעלי כיסים פירוש עשירים שמוכרין תבואתן לעובדי כוכבים קודם מירוח וחוזרין וקונין אחר מירוח אפשר דעבד כר' אושעיא פירוש שיוכל להערים ולפטור שיכניס התבואה במוץ שלה ומה הועילו חכמים בתקנתם משמע דלגמרי פטור ה"פ עביד ליה כרבי אושעיא ובמידי דמאכל בהמה מה הועילו חכמים בתקנתם מיהו אי מירוח העובד כוכבים אינו פוטר רק עראי כמו שהיה קודם מירוח אתי שפיר אך צ"ע בשילהי פ"ק דבכורות (דף יא:) והשתא קשה כיון דהוי ודאי טבל לענין אכילת קבע אפילו הכניסה במוץ כדפרישית היכי אתי ספק ומוציא מידי ודאי דחשבינן להו בחזקת מתוקנים וליכא למימר דספק מוציא מידי ודאי דרבנן דהא בפרק קמא דפסחים (דף ט.) פריך מיניה אהא דקאמר התם כל מקום שחולדה וברדלס מצויין שם אין צריך בדיקה הא ודאי חמץ צריך בדיקה דספק אכל אין מוציא מידי ודאי ופריך מהך דחבר ומשני ספק וספק הוא כדרבי אושעיא והשתא מ"מ חזינא הכא דמוציא מידי ודאי דרבנן ובדיקת חמץ נמי הוי דרבנן דמדאורייתא בבטול בעלמא סגי ואומר ר"י דמתניתי' דהתם איירי שלא בטלו דהוי ודאי דאורייתא ועוד אומר ר"י דהא דקאמר הכא דהוו בחזקת מתוקנים היינו בהנך דלא חזו אלא לבהמה:[וע"ע תוס' פסחים לד. ד"ה מחמין לו]:
כדי שתהא בהמתו אוכלת משמע דבטבל שראה פני הבית אפילו בהמתו נמי לא אכלה ותימה לר"י מ"ש משאר הנאות דשרו דלא מצינו טבל שיהיה אסור בהנאה וי"ל דדרשינן בבמה מדליקין (שבת דף כו.) גבי אין מדליקין בטבל טמא משום דכתיב את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת טהורה ואחת טמאה מה טהורה אין לך בה פי' אכילתה אלא משעת הרמה ואילך אף טמאה כן דהיינו הדלקה והדר גמר טהורה מטמאה דמיתסרה בהדלקה קודם הרמה וה"ה למאכיל לבהמתו וכל שאר הנאה של כילוי ומהכא נמי שמעינן דאין ישראל מאכיל לבהמתו כרשיני תרומה:
וְאַכַּתִּי, אֵין סָפֵק מוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי? וְהָתַנְיָא: מַעֲשֶׂה בְּשִׁפְחָתוֹ שֶׁל מַסִּיק אֶחָד בְּרִימּוֹן, שֶׁהִטִּילָה נֵפֶל לַבּוֹר, וּבָא כֹּהֵן וְהֵצִיץ בּוֹ לֵידַע אִם זָכָר אִם נְקֵבָה,
The Gemara challenges: And still, is it correct that an uncertainty does not override a certainty? But isn’t it taught in a baraita : There was an incident involving the maidservant of a certain olive gatherer [ massik ]
RASHI
איבעית אימא ספק וספק הוא דכי היכי דמספקא לן אי מעשרי אי לא ה"נ מספקא לן דלמא לא טביל ולא איחייב במעשר דאימא כרבי אושעיא עיילה ומכניסה במוץ שלה דאין טבל מתחייב במעשר אלא בראיית פני הבית כשרואה את הפתח וכיון דבשעת ראיית פני הבית לא נגמרה מלאכתו למעשר תו לא מיחייבא אע"פ שהוא דשה וממרחה לאחר שהכניסה מידי דהוה אמכניס פירות דרך גגו וקרפיפו לבית אפילו היא ממורחת דקיימא לן דפטורה מן המעשר הואיל ולא ראתה את הפתח:
כדי שתהא בהמתו אוכלת אפי' לאחר מירוח. ולהכי נקט בהמתו דאילו אמאכל אדם לא מצי למימר הכי דאי נמי לא מחייב מדאורייתא רבנן גזור על אכילת קבע אפי' בדבר שלא נגמרה מלאכתו אבל מאכל בהמה קבע שלה עראי חשיב לה דתנן במסכת פאה (פ"א מ"ו) מאכיל לבהמה לעופות ולחיות עד שימרח הילכך כל כמה דלא חל עליה שם טבל דאורייתא מאכיל לבהמתו. והכא כיון דאיכא למימר דעביד להו כרבי אושעיא מותרין לאדם דלגבי איסורא דרבנן מהניא חזקת חבר:
TOSAFOT
בשפחתו של מסיק משמע דשפחה מטמאה בלידה וכן מוכח בפ' רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלה:) דקאמר לקח שפחה ונתעברה אצלו זהו יליד בית שנימול לשמונה והתם קאמר כל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול לשמונה ובת"כ תניא נמי בהדיא אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה בין משוחררת ובין שאינה משוחררת מנין ת"ל אשה ונראה דהא דיליף לאינה משוחררת מאשה אסמכתא בעלמא הוא ואגב אחריני נקט לה דבפ"ק דכריתות (דף ז:) משמע מג"ש דלה לה אתיא ובפ' הערל (יבמות דף עד:) לא יליף מאשה אלא גיורת ומשוחררת ושאינה משוחררת אינו מזכיר שם:
ובא כהן והציץ אומר ר"ת דכהן שוטה היה דאפילו אם נאמר דשל גבירתה היה וכהן זה קרוב היה לא היה לו לטמאות דאמר בת"כ דאין כהנים מטמאין לנפלים דבעינן דומיא דאביו ואמו ועוד דכאן לא היה לצורך המת:
מסיק בסמ"ך גרס שהיה מוסק זיתים:
וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְטִהֲרוּהוּ, מִפְּנֵי שֶׁחוּלְדָּה וּבַרְדְּלָס מְצוּיִים שָׁם.
And the incident came before the Sages to rule whether or not the priest contracted ritual impurity while standing over the corpse, and they deemed him ritually pure. The basis for this ruling was: Due to the fact that martens
RASHI
אם זכר הוא כו' כהן חכם היה ומורה הוראות ומתכוין להורות לה ימי טומאה וטהרה. אי נמי שגורה אצלו בבית ונוגעת בתרומתו ורוצה להזהר ממנה כל ימי טומאתה. וי"א לידע אימתי יהא זמן הבאת קרבנה אם יארע במשמרתו אם לאו. ולא סבירא לי דבשביל תור עולה אחת לכולה משמרה לא עייל האי כהן נפשיה להכי ועוד שהרי היא יכולה לאחר קרבנה כל זמן שתרצה וגם לשון ראשון אינו נראה דאי חכם הוא כלום הוא בא להאהיל ולעבור על לאו דטומאת מת אלא כהן עם הארץ היה או קטן ושגרתו אשה להציץ ולראות:
וְהָא הָכָא – דְּוַדַּאי הִטִּילָה נֵפֶל, סָפֵק גְּרָרוּהוּ סָפֵק לֹא גְּרָרוּהוּ, וְקָאָתֵי סָפֵק וּמוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי!
The Gemara explains the challenge from this baraita : And here, where it is certain that the maidservant cast the non-viable newborn into the pit, and it is uncertain whether an animal dragged it away and it is uncertain whether no animal dragged it away, the Sages nevertheless ruled that an uncertainty comes and overrides a certainty.
RASHI
וטהרוהו מאהל המת:
TOSAFOT
ספק גררוהו ההיא שעתא כו' וא"ת והאי בור היכא קאי אי ברה"ר אפילו בספקא אחת טהור אי ברה"י מאי משני שהטילה כמין נפל לבור והתניא דברה"י כל ספקות שאתה יכול להרבות טמא וי"ל דגרירת חולדה וברדלס הוי ספק הרגיל וקרוב לודאי ותדע דאפילו מידי ודאי בעי למימר שמוציא זה הספק ואומר ר"י דצריך לומר דרגלי הכהן היו ברה"ר דאי רגליו היו ברה"י ניחוש דלמא גררוהו כנגד רגליו וטומאה בוקעת ועולה דע"כ ליכא בחוריהן פותח טפח דכי איכא מאי מועלת גרירה והא בפותח טפח מביא הטומאה ועוד י"ל דרגלי הכהן ברשות היחיד וגררוהו ואכלוהו הוי ספק הרגיל:
לָא תֵּימָא ״הִטִּילָה נֵפֶל לַבּוֹר״, אֶלָּא אֵימָא
The Gemara rejects this challenge: Do not say in the baraita that the woman certainly cast a non-viable newborn into a pit; rather, say