Back
Nedarim
Daf 90bלְמֵימְרָא דְּלָא הֲוָה בֵּיהּ מַעֲשֶׂה.
That is to say that there was not yet
RASHI
למימרא דילא הוה מעשה כלומר דלא הוה צריך למיעבד האי דעבד רב אחא בר רב הונא מההוא גברא דאתייה לקמיה דרב חסדא:
TOSAFOT
אבל בשאלה ד''ה מתיר מיד אע''פ שלא חל דכתיב לא יחל דברו למימר דלא הוי כמעשה כלומר מתיר מיד אע''פ שאין שם עדיין אלא דבור אמר הוא דלא יחל אבל אחרים מוחלין לו:
מֵיתִיבֵי: ״קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִפְלוֹנִי וּלְמִי שֶׁנִּשְׁאָל עָלָיו״ – נִשְׁאָל עַל הָרִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁאָל עַל הַשֵּׁנִי. אַמַּאי? אִי בָּעֵי – עַל הַאי נִיתַּשֵּׁיל בְּרֵישָׁא, וְאִי בָּעֵי – עַל הַאי נִיתַּשֵּׁיל בְּרֵישָׁא!
The Gemara raises an objection against this version of the tannaitic dispute from the aforementioned baraita : If one says: The property of so-and-so is konam for me, and for that reason I will not benefit from it, and deriving benefit from he who I will request dissolution for the vow is also konam for me, if he desires to dissolve the vows he must first request dissolution with regard to the first vow, and afterward he can request dissolution with regard to the second. But according to what was stated above, that all agree that a vow can be dissolved even before it has taken effect, why is this so? If he so wishes, he can first request dissolution with regard to this vow, and if he wishes, he can first request dissolution with regard to that one.
מִי יוֹדֵעַ הֵי רִאשׁוֹן וְהֵי שֵׁנִי?
The Gemara answers: Does he know which vow is first and which is the second? The wording of the baraita is not at all clear on this point. Perhaps, if he so wishes, he can first request dissolution of the vow not to derive benefit from the halakhic authority from whom he will request dissolution of his vow.
RASHI
מי קא ידעת הי הראשון דילמא האי דקאמר דנשאל על הראשון על ההוא דלא חל הנדר אף נשאל עליו קאמר:
TOSAFOT
מיתיבי קונם כו' כל הני דאייתי לעיל משום סיועא מייתי הכא לתיובתא ודחי להו כדדחי לעיל וסוף דבר איתותב רב פפי כדמסיק ונראה דהלכה כרב פפי דאמר דבנדר ד''ה אין חכם מתיר עד שיחול הנדר אבל בהפרה נראה דמפר כרבנן דרבי נתן אע''פ שלא חל וכן משמע אם ארחץ אם לא ארחץ דמפר מיד קודם שיחול:
מֵתִיבֵי: ״קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה וַהֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁאֶשָּׁאֵל עָלָיו״ – נִשְׁאָל עַל נִדְרוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁאָל עַל נִזְרוֹ. וְאַמַּאי? אִי בָּעֵי – עַל נִדְרוֹ נִיתַּשֵּׁיל בְּרֵישָׁא, וְאִי בָּעֵי – עַל נִזְרוֹ נִיתַּשֵּׁיל בְּרֵישָׁא! תְּיוּבְתָּא.
The Gemara raises a further objection from the second baraita cited above: If one says: The property of so-and-so is konam for me, and for that reason I will not benefit from it, and I am hereby a nazirite for when I will request dissolution of this vow, if he desires to dissolve the vows he must first request dissolution with regard to his vow that rendered benefit from a particular person forbidden, and afterward he can request dissolution with regard to his vow of naziriteship that he accepted upon himself should he request dissolution of his first vow. But why must he proceed in this manner? If he so wishes he can first request dissolution with regard to his vow not to derive benefit from that other person, and if he wishes he can first request dissolution with regard to his vow of naziriteship. The fact that the baraita does not say this indicates that a vow can be dissolved only once it has gone into effect. The Gemara concludes: Here is a conclusive refutation
RASHI
[נשאל על נדרו וכו'] ואי אמרת דנשאל לחכם לדברי הכל אע"ג דלא חל הנדר הא מני דלא כרבי נתן ודלא כחכמים:
מתני׳ בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: שָׁלֹשׁ נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְנוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה: הָאוֹמֶרֶת ״טְמֵאָה אֲנִי לְךָ״, ״שָׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינְךָ״ וּ״נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים״.
Initially the Sages would say that three women are divorced even against their husbands’ will, and nevertheless they receive payment of what is due to them according to their marriage contract. The first is the wife of a priest who says to her husband: I am defiled to you, i.e., she claims that she had been raped, so that she is now forbidden to her husband. The second is a woman who says to her husband: Heaven is between me and you,
RASHI
מתני' יוצאות בעל כרחו של בעל:
טמאה אני לך בא עלי אדם אחד וטימאני לך ובאונס קאמר באשת כהן דבאונס נמי אסורה לו ולהכי נוטלת כתובתה דלא פשעה דאי באשת ישראל אינה יוצאה דאנוסה מותרת לו כדנפקא לן (כתובות דף נא:) מוהיא לא נתפשה דאי ברצון קמיירי אפי' לישראל אסורה ואין לה כתובה דהא פשעה ובגמרא מפרש לה הכי:
חָזְרוּ לוֹמַר, שֶׁלֹּא תְּהֵא אִשָּׁה נוֹתֶנֶת עֵינֶיהָ בְּאַחֵר וּמְקַלְקֶלֶת עַל בַּעְלָהּ, הָאוֹמֶרֶת ״טְמֵאָה אֲנִי לְךָ״ – תָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ, ״הַשָּׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינְךָ״ – יַעֲשׂוּ דֶּרֶךְ בַּקָּשָׁה, וּ״נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים״ – יָפֵר לְחֶלְקוֹ וּתְהֵא מְשַׁמַּשְׁתּוֹ, וּתְהֵא נְטוּלָה מִן הַיְּהוּדִים.
They subsequently retracted their words and said that in order that a married woman should not cast her eyes on another man and to that end ruin her relationship with her husband and still receive payment of her marriage contract, these halakhot were modified as follows: A priest’s wife who says to her husband: I am defiled to you,
RASHI
השמים ביני לבינך שאינו מזריע דדבר זה אינו גלוי לבריות אלא לשמים:
יעשו דרך בקשה יבקשו הימנו שיפטרנה בגט כראוי ואין מכריחין אותו:
TOSAFOT
בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך ובגמרא מוקי לה באשת כהן ובביאת אונס דאילו באשת ישראל לא מתוקם דאי באונס שריא ואי ברצון לית לה כתובה:
השמים ביני לבינך כלומר לשמים גלוי דברים שביני לבינך שאין השכבת זרע יורה כחץ דאינו ראוי להוליד בבאה מחמת הטענה כדאמר סוף פרק הבא על יבמתו דקאמרה בעינא חוטרא לידא ומרא לקבורה דאל''כ אמרינן לה זילי לא מפקדת וסבירא לן למשנה ראשונה דמהימנא:
ונטולה אני מן היהודים שאסרה הנאת תשמיש כל היהודים עליה אפילו מן בעלה וסבירא ליה למשנה ראשונה דבעל אינו יכול להפר ולכך יוצאה ותימה כיון דאסרה עצמה על הבעל א''כ היא נתנה אצבע בין שיניה ולמה יש לה כתובה רש''י פירש ביבמות דאנן סהדי דלא היתה נודרת כך אלא א''כ תשמיש קשה לה והויא כמו אנוסה:
גמ׳ אִיבַּעֲיָא לְהוּ: אָמְרָה לְבַעְלָהּ ״טְמֵאָה אֲנִי״, מַהוּ שֶׁתֹּאכַל בִּתְרוּמָה? רַב שֵׁשֶׁת אֲמַר: אוֹכֶלֶת, שֶׁלֹּא תּוֹצִיא לַעַז עַל בָּנֶיהָ. רָבָא אֲמַר: אֵינָהּ אוֹכֶלֶת, אֶפְשָׁר דְּאָכְלָה חוּלִּין.
A dilemma was raised before the Sages, based on the second ruling of the mishna: If the wife of a priest said to her husband: I am defiled to you, what is the halakha with regard to whether she may partake of teruma ?
RASHI
גמ' מהו שתאכל בתרומה כיון דלא מפקינא לה מיניה כל כמה דלא אתו סהדי דאמרי נאנסה:
שלא תוציא לעז על בניה דאי אמרת לא תאכל בתרומה אתו למימר דבניה פסולין מן הכהונה דהרי בני אנוסה נינהו שהרי נפסלה מן התרומה מחמת אונס:
דאפשר דאכלה חולין דהואיל דאפשר בתקנתא לא ספינא לה תרומה:
TOSAFOT
חזרו לומר אינה נאמנת דחיישינן שמא נתנה עיניה באחר וא״ת טמאה אני לך אמאי לא מהימנא הא שויתה נפשה חתיכא דאיסורא כדאמר בקידושין פרק האומר (דף סה.) קידשתני והוא אומר לא קידשתיך הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ותירץ הרב רבי אליעזר דלא מצינו זונה שהיא אסורה לינשא לכהן דודאי הוא מוזהר עליה אבל היא אינה מוזהרת עליו הילכך גם לדבריה אינה אסורה בו וקשה דקאמר פרק יש מותרות (יבמות דף פד:) כל היכא דאיהו מוזהר איהי מוזהרת וע״ק דאמר בגמרא דאוכלת בתרומה שלא להוציא לעז על בניה ואמאי והא לגבי תרומה שויתה נפשה חתיכה דאיסורא ונראה לי דכיון דיש לחוש שמא נתנה עיניה באחר יש כח ביד חכמים לעקור דבריה מכל וכל בסברא גדולה כזאת ומיהו נראה דאף למשנה אחרונה אם אומרת אשה טמאה אני לך ואמר הבעל שמאמינה דאסורה לו דאיהו שויא לנפשיה חתיכה דאסורא ואפי' תחזור בה האשה ותאמר באונס היה ויש אומרים דמשמתינא ליה על שגרם שתיאסר אשתו עליו ועובר על חרם תקנת רבינו גרשם:
יעשו דרך בקשה כלומר יבקשו ממנה שלא תאמר עוד כן משום דלא מהימנא עוד פר״ח ביבמות יבקשו רחמים מאת המקום שיהא להם בנים ולא מהימנא וא״ת והלא סוף פרק הבא על יבמתו (יבמות דף סה.) הוא אמר מינה והיא אומרת מיניה פירוש שאין הזרע יורה כחץ איהי מהימנא משום דאיהי קים לה ביורה כחץ ותירץ הרב רבי אליעזר דהתם קאי אנשאת לשלישי ולא היו לה בנים דאיירי בה לעיל וקאמר תצא בלא כתובה ועלה קאי רבי אמי דהיכא דאמרה מיניה דאומרת שהיא רוצה לעמוד תחתיו דאז ליכא חששא דשמא נתנה עיניה באחר מהימנא ומיהו קשה א״כ היכי משכחת לה נישאת לשלישי תצא בלא כתובה לעולם תערים ותאמר שאינו יורה כחץ וי״ל כגון שיש לו בנים מאשה אחרת ומיירי שמתו דאם היו קיימין לא אמר שתצא והתם כי אמרה מיניה לאו כל כמינה וא״ת והא כל הני עובדי דמייתי פרק הבא על יבמתו מסיבה דיליה מה תיהוי עלה דההיא אתתא וכן ההיא דבעינא חוטרא לידא ומרא לקבורה דקאמר כה״ג ודאי כפינן להוציא ויתן לה כתובה ואמאי ליחוש שמא נתנה עיניה באחר ואור״י דהתם איירי באדם עקור שיש קצת הוכחות בדבר שהיא אומרת אמת שאני וכן פירש' לשם:
יפר חלקו דתשמיש הוי דברים שבינו לבינה הילכך מיפר לעצמו:
ותהא נטולה מן היהודים לכשתתגרש ותינשא לאחרים דלא מהניא הפרתו [אלא] לעצמו ואין לתמוה היאך חל נדרה על תשמיש יהודים אחרים בעודה אשת איש והא אין איסור חל על איסור וי''ל דהוי איסור כולל מגו דאיתחל בתשמיש בעל שהוא היתר חל נמי על האחרים וצ''ע למ''ד לעיל (נדרים דף פב.) כוליה פירקין כר' יוסי דהא ר' יוסי לית ליה איסור כולל באשת איש ונעשית חמותו דאמר נידון בזיקה ראשונה הבא עליו (יבמות דף לב.) ה''ר שמואל מאיור''ה ז''ל:
אֲמַר רָבָא: וּמוֹדֶה רַב שֵׁשֶׁת שֶׁאִם נִתְאַרְמְלָה שֶׁאֵינָהּ אוֹכֶלֶת. מִידֵּי הוּא טַעְמָא – אֶלָּא מִשּׁוּם תּוֹצִיא לַעַז עַל בָּנֶיהָ, נִתְאַרְמְלָה וְנִתְגָרְשָׁה – אָמְרִי: הָשְׁתָּא דְּאִיתְנִיסָא.
Rava said: And Rav Sheshet concedes that if this wife of the priest who claimed to have been raped was then widowed from him, she may not continue to partake of teruma . Why? Isn’t the reason that she is permitted to partake of teruma only that she should not cast aspersions on her children? This being the case, if she was widowed or divorced, people will say that only now it occurred that she was raped, i.e., the entire incident occurred after she was no longer married to her husband. Therefore, rumors will not circulate that the children that she bore him beforehand are unfit.
RASHI
ומודה רב ששת דאי נתארמלה או נתגרשה דהשתא ליכא לעז דמימר אמרי השתא לאחר גירושין הוא דאיתניסא:
TOSAFOT
אמרה לבעלה טמאה אני מהו שתאכל בתרומה למשנה אחרונה מיבעינן ליה דאמרה (אכלה בתרומה) דלא מהימנא לאסור לבעל ומיבעיא לענין תרומה אי מהימנא ליאסר בתרומה כדאמר ביבמות דף לה.) דאפילו באונסי' אשת כהן אסורה לאכול בתרומה:
שלא להוציא לעז כיון שאינה אוכלת בתרומה ודאי מחמת זנות נפסלה:
אפשר דאכלה חולין ולא ירגישו העולם שמחמת זנות נמנעת לאכול בתרומה:
אֲמַר רַב פַּפָּא: בָּדֵיק לָן רָבָא: אֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁנֶּאֶנְסָה, יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה אוֹ אֵין לָהּ כְּתוּבָּה? כֵּיוָן דְּאוֹנֶס לְגַבֵּי כֹּהֵן כְּרָצוֹן לְגַבֵּי יִשְׂרָאֵל דָּמֵי – אֵין לָהּ כְּתוּבָּה. אוֹ דִּילְמָא מָצֵי אָמְרָה לֵיהּ – אֲנָא הָא חֲזֵינָא,
§ Rav Pappa said: Rava tested us with the following question: As for the wife of a priest who was raped
RASHI
אשת כהן שנאנסה בעדים כו' מתני' לא מיתוקמא אלא באשת כהן שנאנסה ובין למשנה ראשונה ובין למשנה אחרונה יש לה כתובה:
TOSAFOT
שאם נתארמלה או נתגרשה ויש לה בנים מן הכהן וקיימא לן בפרק יש מותרות (יבמות דף פז:) דאוכלת בשביל בנה דכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו אמרינן השתא היא דאיתניסא כלומר השתא נבעלה לפסול לה שנפסלה מן התרומה: