Back
Nedarim
Daf 9aכִּי קָאָמַר רַבִּי מֵאִיר – בְּנֶדֶר, בִּנְדָבָה לָא קָאָמַר. וְהָא קָתָנֵי: ״כְּנִדְבוֹתָם״ – נָדַר בְּנָזִיר וּבְקָרְבָּן! תְּנֵי: נָדַב בְּנָזִיר וּבְקָרְבָּן.
When Rabbi Meir said that one should abstain from making vows, he was referring only to a vow; he did not say it with regard to a gift offering. The Gemara asks: But it is taught in the mishna that if one said: Like the gift offerings of the virtuous, he has vowed with regard to becoming a nazirite or bringing an offering; this indicates that the virtuous vow to become nazirites and bring offerings. The Gemara answers: Teach the mishna in the following emended formulation: He has volunteered with regard to becoming a nazirite or bringing an offering.
RASHI
כי קאמר ר"מ בנדר אסור בלשון נדרים דוקא קאמר:
אבל בנדבה לא אמר והיינו מתני' דקתני כנדבתם דכשרין נדרי בלשון נדבה:
והא קתני כנדבותם נדר כו' דמשמע דבלשון נדר קאמר:
TOSAFOT
והא קתני כנדבתם תימה מגופיה דמתני' תיקשי ליה דקתני כנדבתם והדר קתני נדר וי''ל דאין ה''נ ולשנויא ניחא הכל:
מַאי שְׁנָא נוֹדֵר דְּלָא – דִּלְמָא אָתֵי בָּהּ לִידֵי תַּקָּלָה? נְדָבָה נַמִי לָא, דִּלְמָא אָתֵי בָּהּ לִידֵי תַּקָּלָה!
The Gemara asks: What is different about one who vows, i.e., one who says: It is incumbent upon me to bring an offering, which is not proper to do due to the concern that perhaps he will encounter a stumbling block and not bring it promptly, thereby violating the prohibition against delaying? One should also not designate a particular animal as a gift offering
RASHI
דלמא אתי בה לידי תקלה דכי אמר בל' נדר הרי עלי קרבן אתי בה לידי תקלה דעבר משום בל תאחר:
נדבה נמי כי אמר הרי זו קרבן אתי בהו לידי תקלה לידי גיזה ועבודה א] אבל בבל תאחר לא דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא:
כְּהִלֵּל הַזָּקֵן. דְּתַנְיָא: אָמְרוּ עַל הִילֵּל הַזָּקֵן שֶׁלֹּא מָעַל אָדָם בְּעוֹלָתוֹ כָּל יָמָיו; מְבִיאָהּ כְּשֶׁהִיא חוּלִּין לַעֲזָרָה, וּמַקְדִּישָׁהּ, וְסוֹמֵך עָלֶיהָ וְשׁוֹחֲטָהּ.
The Gemara answers: In the case of a gift offering, he can act like Hillel the Elder.
RASHI
[כהלל] מתני' דקתני נדבה מותר כגון דעביד כהלל דמקדישה בעזרה דחו לא אתי בה לידי מטילה:
TOSAFOT
כהלל הזקן שמביאין בעזרה וא''ת אכתי היכי קרי ליה נדבת כשרים הא ליכא שריותא כ''א כהלל כשהבהמה בעזרה ומתני' משמע בכל ענין ועוד דהא תינח נדרי קרבן אבל נדרי דקונם כגון שאוסר ככר עליו התם לא שייך טעם זה ואומר הר''ר אליעזר כיון דכשרים מתנדבים בשום צד בעזרה גם חוץ לעזרה נמי תפיס שפיר הנדבה בלשון זה ואף על גב דכשרים לא מתנדבים כה''ג אבל נדרי כשרים לא הוו כלל בשום צד אף כשהיא בעזרה נמי איכא חששא שמא תמות ויהא חייב באחריות ואתי לידי תקלה דבל תאחר הלכך כנדרי כשרים לא אמר כלום:
הָנִיחָא נְדָבָה דְּקָרְבָּנוֹת, נְדָבָה דִּנְזִירוּת מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? סָבַר לָהּ כְּשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק.
The Gemara asks: This works out well with regard to voluntary gifts in the context of offerings, but with regard to the voluntary acceptance of naziriteship, what is there to say? There is still room for concern that he will not fulfill the obligations incumbent upon him as a nazirite. The Gemara answers: Rabbi Meir holds in accordance with the opinion of Shimon HaTzaddik.
RASHI
נדבה דנזירות מאי איכא למימר היכי עביד דלא ליתי לידי תקלה דקתני נדב בנזיר דמותר דכשרים מתנדבים בנזירות:
סבר לה כשמעון הצדיק דמנזיר לשם שמים כאותו שבא לפני שמעון הצדיק:
TOSAFOT
דנזירות מאי איכא למימר והלא מיד שנדר קם ליה בבל יאכל ובבל ישתה ואיכא חששא לתקלה שמא יעבור ומשני כי ההיא דשמעון הצדיק דנדר נזירות לשם שמים מאהבה ולכך קרי ליה נדבה כדכתיב (שמות לה) כל נדיב לב וא''ת והלא כל הכשרים שמתנדבים לשם שמים נודרין בלשון נדר [וא''כ] כנדרי כשרים אמאי לא אמר כלום אף כי שמא זה אינו מתכוין לשם שמים תופס שפיר הלשון כיון שיש כשרים שנודרים נזירות לשם שמים מידי דהוה אנדבת כשרים דקרבן לפירוש הר''ר אליעזר וכדפרישית לעיל וי''ל דמ''מ נדר כשר לא מיקרי כלל דנדר משמע מה שאדם נודר מדאגת יסורים מעונותיהם ולא מאהבת המקום אבל כשרים תופס שפיר דנדבה משמע מאהבה דכתיב (הושע יד) אהבם נדבה אלמא נדבה משמע מאהבה וכן בתוספ' קתני כנדבת רשעים לא אמר כלום לפי שאין הרשעים מתנדבין כלל ואע''ג דכמה מתנדבים בלשון נדבה ואומרים הרי זו עולה מ''מ לא מיקרי נדבה משום שאין עושין מנדבת לבם מאהבה רק מדאגת יסורים מעונותיהם כנדבת רשעים אינו קרויין נדבה לפי שאין עושין מאהבת המקום נדרי כשרים נמי אינו קרוי נדר כיון שאין עושין מדאגת יסורים אלא מאהבה (אלא) קרוי נדבה ולכך קרי נזירות כשרין נדבתם אע''ג דבלשון נדר נמי דכל נזירות בלשון נדר הוא:
דְּתַנְיָא, אָמַר (רַבִּי) שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק: מִיָּמַי לֹא אָכַלְתִּי אֲשַׁם נָזִיר טָמֵא אֶלָּא אֶחָד. פַּעַם אַחַת בָּא אָדָם אֶחָד נָזִיר מִן הַדָּרוֹם, וּרְאִיתִיו שֶׁהוּא יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רוֹאִי, וּקְווּצוֹתָיו סְדוּרוֹת לוֹ תַּלְתַּלִּים. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, מָה רָאִיתָ לְהַשְׁחִית אֶת שְׂעָרְךָ זֶה הַנָּאֶה?
As it is taught in a baraita that Rabbi Shimon HaTzaddik said: In all my days as a priest, I never ate the guilt-offering of a ritually impure nazirite
RASHI
לא אכלתי אשם נזיר טמא דנזיר שמיטמא מביא אשם ואח"כ מונה ימי נזירות אחר ומאותו אשם לא אכל וטעמא מפרש לקמן:
בא לפני אדם אחד שבא להקריב קרבן נזירותו ולגלח שערו:
אָמַר לִי: רוֹעֶה הָיִיתִי לְאַבָּא בְּעִירִי, הָלַכְתִּי לְמַלְּאוֹת מַיִם מִן הַמַּעְיָין וְנִסְתַּכַּלְתִּי בַּבָּבוּאָה שֶׁלִּי, וּפָחַז עָלַי יִצְרִי, וּבִקֵּשׁ לְטוֹרְדֵנִי מִן הָעוֹלָם. אָמַרְתִּי לוֹ: רָשָׁע! לָמָּה אַתָּה מִתְגָּאֶה בְּעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶלְּךָ? בְּמִי שֶׁהוּא עָתִיד לִהְיוֹת רִמָּה וְתוֹלֵעָה? הָעֲבוֹדָה שֶׁאֲגַלֶּחְךָ לַשָּׁמַיִם!
He said to me: I was a shepherd for my father in my city, and I went to draw water from the spring, and I looked at my reflection [ babavua ]
RASHI
ופחז יצרי עלי מתוך שראיתי במים צורתי כל כך נאה נתגבר עלי יצרי ובקש להביאני לידי מעשים רעים לטורדני מן העולם:
מִיָּד עָמַדְתִּי וּנְשַׁקְתִּיו עַל רֹאשׁוֹ, אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, כָּמוֹךָ יִרְבּוּ נוֹזְרֵי נְזִירוּת בְּיִשְׂרָאֵל, עָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר ״אִישׁ כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה׳״.
Shimon HaTzaddik continues the narrative: I immediately arose and kissed him on his head. I said to him: My son, may there be more who take vows of naziriteship like you
RASHI
אמרתי לו כך אמר בעצמו:
עליך הכתוב אומר איש כי יפליא כו' דהיינו לה' לשם שמים:
מַתְקִיף לָהּ רַבִּי מָנִי: מַאי שְׁנָא אֲשַׁם נָזִיר טָמֵא דְּלָא אָכַל – דְּאָתֵי עַל חֵטְא? כָּל אֲשָׁמוֹת נַמִי לָא לֵיכוּל, דְּעַל חֵטְא אָתוּ!
Rabbi Mani strongly objects to the statement of Shimon HaTzaddik. What is different about the guilt-offering of a ritually impure nazirite that Shimon HaTzaddik did not eat, because it came as a result of sin when the individual violated the terms of his naziriteship by becoming impure? Let him also not eat all other guilt-offerings,
RASHI
דאתי על חטא שטימא עצמו וכיון דאתי על חטא הוא א"כ לא בעי למיכל שום קרבן חטאת אלא היינו טעמא דלא אכל אשם נזיר טמא:
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹנָה: הַיְינוּ טַעֲמָא; כְּשֶׁהֵן תּוֹהִין – נוֹזְרִין, וּכְשֶׁהֵן מִטַּמְּאִין, וְרַבִּין עֲלֵיהֶן יְמֵי נְזִירוּת – מִתְחָרְטִין בָּהֶן, וְנִמְצְאוּ מְבִיאִין חוּלִּין לַעֲזָרָה.
Rabbi Yona said to him: This is the reason: When they regret their misdeeds they become nazirites,
RASHI
כשהן תוהין מתפחדים כמו ופחדת לילה ויומם (דברים כ״ח:ס״ו) ומתרגמינן ותהית כשהן כועסין נודרין שאינן נודרים לשם שמים אלא לשם כעס מנזרין עצמי:
וכשהן מטמאין דאתא טומאה וסתרי להנהו יומי דנזירות ובעו למימני יומי נזירות אחר וריבה עליהן ימי טומאה דשמא מיטמא פעם אחרת ובעי למיסתר כל הני יומי דנזירות ומתחרטין בעצמן שנדרו וכיון דמתחרטין לא הוי נזירות לש"ש ונמצאו מביאין חולין לעזרה ומשו"ה לא אכל אלא מזה דודאי לש"ש הוא דעבד:
TOSAFOT
כשהן תוהין נודרין תוהין לשון ותוהא על הראשונות כלומר כשהן תוהין בעונותיהם ודואגין מן היסורין נודרין להגין מן היסורין וכשרבים עליהם ימי טומאה מתחרטין:
אִי הָכִי אֲפִילּוּ נָזִיר טָהוֹר נַמִי! נָזִיר טָהוֹר לָא, דַּאֲמוּדֵי אֲמִיד נַפְשֵׁיהּ דְּיָכוֹל לִנְדּוֹר.
The Gemara asks: If so, then Shimon HaTzaddik should have abstained from eating even the offerings of a ritually pure nazirite as well for the same reason; perhaps he too regretted his decision to become a nazirite. The Gemara answers: In the case of a pure nazirite there is no concern because he assessed himself and realized that he was able to vow and to keep his vow for the term of his naziriteship. However, in the case of a ritually impure nazirite, where the naziriteship was extended for longer than he had estimated due to his contracting impurity, there is concern that he regrets having become a nazirite.
RASHI
א"ה אפי' נזיר טהור דדלמא מתחרט על נזירותו ונמצא מביא חולין לעזרה:
בנזיר טהור ליכא למיחש דמתחרט דכיון דלא נטמא ולא רבו עליו ימי טומאה ודאי לא מתחרט ואי אמרת אפ"ה הוא מתחרט דאינו יכול לעמוד בנזירותו להא ליכא למיחש דאי לאו דאמיד בנפשיה קודם שנדר דיכול לעמוד בו לא הוה נדר ולא מיתחרט כל היכא דלא נטמא:
וְאִיבָּעֵית אֵימָא:
The Gemara suggests a different answer to the question of the identity of the tanna whose opinion is expressed in the mishna. And if you wish, say: