Back
Nedarim
Daf 88aכְּמַאן אָזְלָא הָא שְׁמַעֲתָא דְּרַב – כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: יַד אִשָּׁה כְּיַד בַּעְלָהּ.
In accordance with whose opinion among the tanna’im does Rav’s halakha correspond? It is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said as a principle that the hand of a woman
RASHI
כמאן אזלא הא שמעתא דרב דמתרץ למתני' דיד אשה כיד בעלה:
כרבי מאיר דאמר בעלמא דיד אשה כיד בעלה:
TOSAFOT
לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך דלא הויא המתנה שלה לכל דבר הילכך אם אמר לה ע''מ שאין לבעליך רשות בהם לא קנה הבעל אבל אמר לה מה שתרצי עשי קני יתהון בעל וכי הדר אמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהם לא אמר (לה) כלום דיד אשה כיד בעלה דמיא שנתנם לה לעשות כל מה שתרצה קנאתם בעל אבל כי אמר לה מה שאת נושאת ונותנת לפיך דמתנה לא הויא גמורה לא אמרינן יד אשה כיד בעלה ופר''ת דהלכה כרב לגבי שמואל דהיינו באיסורי והלכה כרבי מאיר דרב קאי כוותיה הארכתי בפ''ק דקידושין (דף כג: ד''ה ור''א):
וּרְמִינְהוּ: כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בְּמָבוֹי? מַנִּיחַ אֶת הֶחָבִית, וְאוֹמֵר: הֲרֵי זֶה לְכָל בְּנֵי מָבוֹי. וּמְזַכֶּה לָהֶן עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, וְעַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, וְעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ.
Rabbi Zeira continues: And raise a contradiction from an unattributed mishna ( Eiruvin 73b), which presumably follows the opinion of Rabbi Meir: How does one merge the courtyards that open into an alleyway
RASHI
ורמינהו כיצד משתתפין כו' במסכת עירובין וסתם מתני' ר' מאיר:
TOSAFOT
כמאן אזלא הך שמעתא דרב כר''מ דאמר פרק קמא דקידושין דיד עבד כיד רבו דמי ומשמע ליה לרבי [זירא] דהכי נמי אמר גבי אשה ומתני' ר''מ דסתם משנה ר"מ:
וְאִי אָמְרַתְּ קָנָה יַתְהוֹן בַּעְלָהּ – עֵירוּב לָא נָפֵיק מֵרְשׁוּתֵיהּ דְּבַעַל!
Rabbi Zeira states the contradiction: And if you say that a woman’s husband acquires anything given to her, the eiruv food has consequently not left the husband’s domain when he gives it to his wife, for anything she acquires belongs to him. Rather, it can be seen from here that Rabbi Meir does not extend his principle from a slave to a married woman, in opposition of the ruling of Rav.
TOSAFOT
ורמינהו כיצד משתתפין במבוי פירוש שיש הרבה חצירות פתוחות למבוי ואסורות לטלטל בתוכו להוציא ולהכניס בתוכו:
מניח חבית של יין ומזכה להם על ידי אשתו והוי כאילו הכא דיירי ואין אוסרין זה על זה:
אֲמַר רָבָא: אַף עַל גַּב דְּאָמַר רַבִּי מֵאִיר יַד אִשָּׁה כְּיַד בַּעְלָהּ – מוֹדֶה רַבִּי מֵאִיר לְעִנְיַן שִׁיתּוּף, דְּכֵיוָן דִּלְזַכּוֹת לַאֲחֵרִים הוּא מִיַּד בַּעְלָהּ – זַכְיָא.
Rava said in response: Even though Rabbi Meir said that in general the hand of a woman is like the hand of her husband, in accordance with the ruling of Rav, Rabbi Meir nevertheless concedes with regard to the merging of alleyways that since it is her aim to acquire the eiruv food for others
RASHI
אמר רבא דאע"ג דאמר רבי מאיר בעלמא יד אשה כיד בעלה וכמי שנתן לחתנו דמי:
מודה רבי מאיר לענין שיתוף דכיון דלזכות לאחרים הוא מיד בעלה זכיא כלומר כיון דבעל דעתו הוי לזכות לאחרים על ידי אשתו נמי יצא מיד בעלה ואין לו רשות בהן כלום ואהכי מזכי להו על ידה אבל בעלמא כגון דיהיב מתנה לאשתו אימא לך דיד אשה כיד בעלה:
TOSAFOT
ואי אמרת יד אשה כיד בעלה כו' אלא שמע מינה דר' מאיר לא אמר אלא בעבד אבל לא באשה וקשה לרב:
אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְרַב אַשִׁי: אֵלּוּ שֶׁזָּכִין לָהֶן – [עַל יְדֵי] בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, וְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין זָכִין לָהֶן – עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, וְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, וְאִשְׁתּוֹ!
Ravina raised an objection to Rav Ashi from the following baraita : These are the people who can acquire eiruv food on behalf of others: The eiruv food can be acquired by means of his adult son or daughter, and by means of his Hebrew slave or maidservant. And these are the people who cannot acquire an eiruv on behalf of others: The eiruv food cannot be acquired by means of his minor son or daughter, or by means of his Canaanite slave or maidservant, or by means of his wife. This indicates that a married woman does not have an independent right of acquisition to acquire the eiruv food on behalf of others, in opposition to the ruling of the mishna.
RASHI
אלו שזכין גבי שיתוף מבוי קמיירי שמזכה משלו לכל בני מבוי:
על ידי בנו ובתו הגדולים שכבר יצאו מרשותו אבל לא על ידי בנו ובתו הקטנים שידן כידו וכן לא על ידי אשתו אלמא לר"מ אפ. לו על ידי שיתוף יד אשה כיד בעלה דמיא:
TOSAFOT
כיון דלזכות אחרים מיד בעלה זכיא כיון דבעל עצמו מזכה בהם ומסתלק עצמו מחלקו [זכיא כדאמרי' במתנת [הבעל] שאין הבעל אוכל פירות:
אֶלָּא אֲמַר רַב אַשִׁי: מַתְנִיתִין בְּשֶׁיֵּשׁ לָהּ חָצֵר בְּאוֹתוֹ מָבוֹי עָסְקִינַן, דְּמִגּוֹ דְּזַכְיָא לְנַפְשָׁהּ – זַכְיָא לְאַחֲרִינֵי.
Rather, Rav Ashi said: In the mishna in Eiruvin , we are dealing with a woman who possesses a courtyard of her own in that alleyway, i.e., it is a case where the husband had earlier stipulated that she should have property of her own, to which he renounces all his rights. As, since she acquires the eiruv food for herself by virtue of the courtyard that she owns in that alleyway, she likewise acquires it for others.
RASHI
אלא אמר רב אשי מתניתין דלעיל דקאמר דיכול לזכות לכל בני מבוי על ידי אשתו:
כשיש לה חצר באותו מבוי לאותה אשה שאין חצרה זקוקה לבעלה דמגו דזכיא לנפשה לההוא חצר זכיא נני לאחריני את השיתוף:
TOSAFOT
איתיביה רבינא לרב אשי אמתני' דעירובין קאי ולא קאי אהך סוגיא כלל:
ואלו שזכין כלומר שמזכין על ידן וכו' ואשתו:
מתני׳ ״וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה…יָקוּם עָלֶיהָ״ כֵּיצַד? אָמְרָה ״הֲרֵינִי נְזִירָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם״ אַף עַל פִּי שֶׁנִּשֵּׂאת בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם – אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
The Torah states: “But every vow of a widow, and of her that is divorced,
RASHI
מתני' ונדר אלמנה וגרושה כיצד באיזה ענין אמר קרא כנדר אלמנה וגרושה יקום עליה:
אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום ובשעת שנדרה היתה אלמנה או גרושה:
אע"פ שניסת בתוך ל' יום קודם שיחול הנדר עליה ואיכא למימר הואיל ולא חל הנדר עליה יפר לה בעל אפי' הכי אין יכול להפר דבתר אמירה אזלינן והוי להו קודמין ואין הבעל מפר בקודמין:
TOSAFOT
בשיש לה בית בחצר ואוסר ביתה על המבוי וצריך הבעל לזכות גם לעצמה והיא קונה כדאמר כיון דבעל יהיב לה מגו דזכיא לנפשה קניא לאחרינא בהכי מיירי מתניתין דעירובין וברייתא דאבל לא על ידי אשתו כשאין לה בית בחצר ואין זוכה לאחרים דלא הוי כאילו הבעל נותן לעצמה: