Back
Nedarim
Daf 86aאֶלָּא אֲמַר רַב אַשִׁי: שָׁאנֵי קוֹנָמוֹת, דְּכִי קְדוּשַּׁת הַגּוּף דָּמֵי, וְכִדְרָבָא.
Rather, Rav Ashi said that this is the reason Shmuel ruled in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri: Although a person cannot consecrate an entity that has not yet come into the world, konamot are different.
RASHI
אלא אמר רב אשי לעולם באומרת יקדשו ידי לעושיהם לכי מתגרשה כדתריצנא לעיל ודקאמרת כי אמרה הכי מי מהניא אין:
שאני קונמות היינו הקדש דכקדושת הגוף דמיא דלא סגי להו בפדיון כקדשי מזבח דאין להם פדיון:
TOSAFOT
דקדושת הגוף נינהו כקדושת מזבח לפי שאין להם פדיון:
דְּאָמַר רָבָא: הֶקְדֵּשׁ חָמֵץ וְשִׁחְרוּר מַפְקִיעִין מִידֵי שִׁעְבּוּד.
As Rava said: Consecration
RASHI
וכדרבא דאמר הקדש כו' מפקיעין מידי שעבוד ובהקדש דקדושת הגוף קמיירי שאם היה לו בהמה ועשאה אפותיקי לבעל חובו ואחר כך הקדיש אפי' בסתם חיילא עלה קדושת הגוף ואין לו לבעל חובו שום שעבוד עלה והיינו טעמא משום דהוי דבר הראוי למזבח דחייל עלה קדושת הגוף אבל אם היו לו נכסים אחרים ששעבדן לבעל חובו ואח"כ הקדישן לא פקע שיעבודיה דבעל חובו הואיל ואין בהן אלא קדושת בדק הבית דלאו קדושת הגוף הוא דאתי בעל חובו וגבי ליה מהקדש כדאמרינן במסכת ערכין (דף ע:) מוסיף עוד דינר ופודה כל הנכסים האלו דבאותו דינר יכול לפדות אפילו שוה אלף זוז והתם מפרש האי דינר מאי עבידתיה גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון וכי האי דאמרינן במסכת יבמות (דף סו:) ההיא איתתא דעיילא לגברא איצטלא דמילתא שכיב ובעיא למישקליה בכתובתה אתו יתמי פרסוה אמיתנא אמר רב קנייה מיתנא ואיתסר בהנאה ולית ליה פדיון לעולם:
חמץ ישראל שלוה מן העובד כוכבים ועשה (לו) חמצו אפותיקי לעובד כוכבים והרי הוא ברשותו של ישראל והגיע ו' שעות אותו ישראל חייב עליו בבל יראה ובבל ימצא דאתי איסור חמץ ומפקע לשעבודא דעובד כוכבים מיניה וחייב לבערו:
וכן שחרור עשה עבדו אפותיקי ושחררו מפקיעו מיד שעבודו של זה והא איתתא נמי מציא לאפקועי שעבודו של זה קודם שתתגרש:
TOSAFOT
מפקיעין מידי שעבוד דבעל:
הקדש עשה שורו אפותיקי והקדישו אין ב''ח גובה הימנו ורבא אזיל לטעמיה דאמר בעל חוב מכאן ולהבא הוא גובה ועד זימניה ברשות הלוה הוא ומצי מקדיש ליה ופרש''י דהיינו דוקא קדושת הגוף אבל קדושת דמים אמרינן בערכין דמוסיף עליו דינר ופודה כל הנכסים הללו ומפרש בערכין דמה''ת אינה צריכה פדיון אלא שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון:
חמץ עשה חמצו אפותיקי לעובד כוכבים ועבר עליו הפסח אסור דחמצו של ישראל הוא וכן עשה עבדו אפותיקי ושחררו:
אִי הָכִי, לָמָּה לִי שֶׁמָּא יְגָרְשֶׁנָּהּ! תְּנֵי: וְעוֹד, שֶׁמָּא יְגָרְשֶׁנָּהּ.
The Gemara asks: If so, why do I need Rabbi Yoḥanan ben Nuri’s stated reason: Perhaps he will one day divorce her? If the woman’s konam abrogates the husband’s lien, the prohibition should take effect immediately. The Gemara answers: Teach that the vow takes effect right away, which is why the husband must nullify it. And furthermore, adds Rabbi Yoḥanan ben Nuri, even if you maintain that the Sages strengthened a husband’s lien so that the vow does not take effect immediately, there is another reason to nullify the vow, as perhaps he will one day divorce her.
RASHI
אי הכי למה לי שמא יגרשנה דמוקמית למתניתין שמא יגרשנה אפי' לא רצה לגרשה ליקדשו מהשתא ומשני אלמוה רבנן לשעבודא דבעל דלא אתי הקדש ומפקע לשעבודא מיניה:
TOSAFOT
למה לי שמא יגרשנה השתא נמי קדישי:
אלומיה אלמוה רבנן לשעבודיה דבעל בעודה תחתיו דשויה כלוקח גמור ולא כמלוה ונראה דלא שייך למיפרך מי איכא מידי דהשתא לא קדיש [ולקמיה] קדוש דקדושיה מיתלא תליא ואי פקע שעבודו דבעל חיילא קדושה דעד השתא (לא) סבירא לן דקדושה אינו יכול להפקיע שום שעבוד הוי חשיב [למיפרך] כיון דלא קדשה השתא לא קדשה לקמיה אבל השתא דאמרי דמן הדין מפקעת אי לא דאלמוה אם כן לאחר שפקע יחול ההקדש:
מתני׳ נָדְרָה אִשְׁתּוֹ וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה בִּתּוֹ, נָדְרָה בִּתּוֹ וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה אִשְׁתּוֹ, נָדְרָה בְּנָזִיר וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה בְּקָרְבָּן, נָדְרָה בְּקָרְבָּן וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, נָדְרָה מִתְּאֵנִים וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה מִן הָעֲנָבִים, נָדְרָה מִן הָעֲנָבִים וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה מִן הַתְּאֵנִים – הֲרֵי זֶה יַחֲזוֹר וְיָפֵר.
If a man’s wife took a vow
RASHI
מתני' נדרה אשתו וסבור שהיא בתו כששמע הנדר היה סבור שבתו היא נדרה והפר לשם בתו:
נדרה בקרבן לשום נדר:
בנזיר כגון דאמרה הריני נזירה:
הרי זה יחזור ויפר אפי' לאחר זמן:
TOSAFOT
נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו והפר נדרה:
בנזיר שאמרה הרי עלי נזירות וסבור שנדרה בקרבן כלומר שאמרה דבר זה עלי כקרבן והפר הרי זה יחזור ויפר דכתיב יניא אותה ולא הפרה דטעות:
גמ׳ לְמֵימְרָא דְּ״יָנִיא אוֹתָהּ״ דַּוְקָא הוּא?
With regard to the mishna’s ruling that if a man’s wife took a vow, but he thought that it was his daughter who had taken the vow and he nullified the vow, he must nullify the vow a second time, the Gemara asks: Is this to say that the phrase “But if her husband disallowed her [ otah ]” (Numbers 30:9) is precise?
RASHI
גמ' למימרא דהי אי דכתיב (במדבר ל׳:ו׳) כי הניא אביה אותה דוקא אותה הוא דבעינא שיהא מפר לשם אותה הנודרת דוקא:
TOSAFOT
למימרא דאותה דוקא ולכך בעל צריך שידע נדר שנדרה: