Back
Nedarim
Daf 83aדִּלְמָא מִיַּיִן דְּאִית לָהּ צַעֲרָא – הֵפֵר לָהּ, מִטּוּמְאַת מֵת דְּלֵית לָהּ צַעֲרָא – לֹא הֵפֵר לָהּ!
Perhaps the husband nullified for her the vow that rendered wine forbidden to her, as she suffers pain when she refrains from drinking it. But as for her vow that impurity imparted by the dead is forbidden to her, he did not nullify it for her, as she suffers no pain by not becoming impure through contact with the dead. Why, then, does she not bring the offerings that must be brought by a nazirite who became ritually impure through contact with the dead? This implies that since the husband can nullify a vow with regard to a matter that would cause her to deprive herself, he can also nullify a vow with regard to a matter that would not cause her to deprive herself.
RASHI
דלמא מיין דאית לה צערא הפר מזג וחרצן לא הפר לה דהא אמרת אין נזירות לחצאין אהכי קאמר דמפר כולו ולא שייר אלא טומאת מת משום דלא אפשר ליה להפר לה ותייתי נמי עולת העוף דהא חייל עלה אכתי נזירות לענין טומאה:
אָמְרִי: מִטּוּמְאַת מֵת נַמִי אִית לָהּ צַעֲרָא, דִּכְתִיב ״וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ״ וְתַנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מַאי דִּכְתִיב ״וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ״? דְּיִסְפּוֹד – יִסְפְּדוּן לֵיהּ, דְּיִבְכּוּן – יִבְכּוּן לֵיהּ, דְּיִקְבַּר – יִקְבְּרוּנֵיהּ.
The Gemara rejects this argument: The Sages say in response that a woman who vows that impurity imparted by the dead is forbidden to her also suffers pain
RASHI
אמרי טומאת מת ודאי הוי נמי בכלל הפרה משום דאית לה צערא כדכתיב קרא והחי יתן אל לבו והויא עינוי נפש:
דיספוד יספדון ליה כו' כלומר יספוד לאינשי כי היכי דיספדון ליה נמי והיינו והחי יתן אל לבו שישתדל לעשות עם אחרים כדי שיזכה ויעשה לו כמו כן ולעיל מיניה כתיב טוב ללכת אל בית אבל וגו':
TOSAFOT
טומאת מת נמי אית לה צערא אם תמנע מלטמא דהויא עינוי נפש:
מתני׳ ״קוֹנָם שֶׁאֲנִי נֶהֱנָה לַבְּרִיּוֹת״ – אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר, וִיכוֹלָה הִיא לֵיהָנוֹת בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּבְפֵאָה.
If a woman vowed: The property of other people is konam for me, and for that reason I will not benefit
RASHI
מתני' קונם שאני נהנה לבריות קונם יהא עלי כל מה שאהנה מן הבריות:
אינו יכול להפר ויכולה ליהנות מלקט שבחה ופאה דלא של בריות הן אלא של הפקר:
TOSAFOT
קונם שאני נהנה לבריות כו' לא יפר דלא הוי עינוי נפש [וא''כ] לשמואל דאמר קונם שאני נהנה לפלוני יפר ותי' לא יפר משום נדרי עינוי נפש אבל מיפר משום דברים שבינו לבינה ורבי יוסי היא כדתרצינן מפירות מדינה:
ויכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה שאינו ממון כדאמרי' דאפי' טובת הנאה ליכא לבעלים דעזיבה כתיב בהו [דדוקא היכא דכתיב בהו] ונתת אית בהו טובת הנאה:
״קוֹנָם כֹּהֲנִים לְוִיִּם נֶהֱנִים לִי״ – יִטְּלוּ עַל כָּרְחוֹ. ״כֹּהֲנִים אֵלּוּ וּלְוִיִּם אֵלּוּ נֶהֱנִים לִי״ – יִטְּלוּ אֲחֵרִים.
If one said: I will not let priests and Levites benefit from me, as that is konam
TOSAFOT
כהנים לוים [נהנים] משלו יתן לכהנים תרומתו דטובת הנאה אינה ממון:
כהנים ולוים אלו יטלו אחרים דטובת הנאה ממון ובגמ' פריך מרישא לסיפא:
גמ׳ אַלְמָא אֶפְשָׁר דְּמִתְזְנָה מִדִּילֵיהּ, מִכְּלָל דְּבַעַל לָאו בִּכְלַל בְּרִיּוֹת הוּא. אֵימָא סֵיפָא: יְכוֹלָה לֵיהָנוֹת בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה. אֲבָל מִדְּבַעַל – לָא אָכְלָה, אַלְמָא בַּעַל בִּכְלַל בְּרִיּוֹת הוּא!
The mishna teaches that if a woman vowed not to derive benefit from people, her husband cannot nullify her vow. The Gemara infers from this halakha : Apparently, this is because the woman can be sustained from his, i.e., her husband’s, property, without having to take from others. This proves by inference that in this context a husband is not included in her reference to people, as, although she mentioned people in her vow, she did not mean to prohibit herself from deriving benefit from her husband. The Gemara asks: But say the latter clause of that same part of the mishna, which states: But she may benefit
RASHI
גמ' מדקאמר דאין יכול להפר משמע דאין בנדר הזה עינוי נפש משום דיכולה להתפרנס משלו:
אימא סיפא יכולה ליהנות בלקט שכחה ופיאה אבל מן הבעל לא אכלה דאי אכלה מבעל היכי מותרת בלקט שכחה ופאה דהא לאו עניה היא:
TOSAFOT
אלמא מדקתני לא יפר בעל לאו בכלל בריות הוא ומותרת ליהנות ממנו לכך לא חשיב האי נדר לעינוי נפש דאי הוי בכלל בריות אין לך עינוי גדול מזה דמשמע ליה הא דקתני דמותרת בלקט לא הוי טעמא דרישא מדלא קתני מפני שמותרת אלא מילתא באפי נפשה הוא וא''ת ובעל גופיה מתזן מן הבריות והוי פרנסתו מן החנוני דאמר לעיל (דאסורה) דיפר כדין עינוי נפש וי''ל דלעיל איירי דאסרה בפירות חנוני שיהא של חנוני אע''פ שאינו עתה שלו דומיא דפירות מדינה דרישא שאסרה במה שגדל במדינה אבל הכא מיירי שאסרה משל הבריות בעודו שלהם והואיל ובעל לאו בכלל בריות כשיבא לידו מותר אבל מן בעל לא אכלה מדלא קתני הותרה בהם:
אֲמַר עוּלָּא: לְעוֹלָם לָאו בִּכְלַל בְּרִיּוֹת הוּא, וְעוֹד אֵין יָכוֹל לְהָפֵר – מִפְּנֵי שֶׁיְּכוֹלָה לֵיהָנוֹת בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה.
Ulla said: Actually, a husband is not included in her reference to people, and there is no contradiction. Rather, the mishna provides two reasons why he cannot nullify his wife’s vow. The first reason, which is merely implied by the mishna, is that she can be sustained by her husband. And furthermore there is the stated reason, that he cannot nullify the vow because she may benefit from gleanings, forgotten sheaves, and pe’a .
RASHI
ה"ג אמר עולא לעולם בעל לאו בכלל בריות הוא חדא ועודי קתני כו' ואין יכול להפר דמתניתין אכ"ע קמהדר דאין יכול להפר אליבא דכ"ע משום דלאו נדרי עינוי נפש הויין ולאו דברים שבינו לבינה:
TOSAFOT
חדא ועוד קתני חדא דבעל אינו בכלל בריות ועוד כו' כך מגי''ה במשנתנו ולעולם בעל מכלל בריות הוא ומה טעם קאמר כו' קשה להר''ם לעיל [דאמרינן] אם לא היתה פרנסתו אלא ממנו הרי זה יפר ואפילו כדין עינוי נפש ואמאי והרי יכולה ליהנות בלקט שכחה ותי' דלעיל מיירי בנדרה בימות הגשמים דליכא לקט ופאה:
רָבָא אֲמַר: לְעוֹלָם בַּעַל בִּכְלַל בְּרִיּוֹת הוּא, וּמַה טַעַם קָאָמַר, מַה טַּעַם אֵין יָכוֹל לְהָפֵר – מִפְּנֵי שֶׁיְּכוֹלָה לֵיהָנוֹת בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה.
Rava said the opposite: Actually, a husband is included in her reference to people, and therefore his wife may not benefit from him. And when the mishna states the halakha , it employs the style known as: What is the reason,
רַב נַחְמָן אֲמַר: לְעוֹלָם בַּעַל לָאו בִּכְלַל בְּרִיּוֹת הוּא, וְהָכִי קָתָנֵי: נִתְגָּרְשָׁה – יְכוֹלָה לֵיהָנוֹת בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה.
Rav Naḥman said: Actually, a husband is not included in her reference to people,
RASHI
רב נחמן אמר לעולם בעל לאו בכלל בריות והאי דקאמר אין יכול להפר א"צ להפר קאמר:
ויכולה ליהנות בלקט כו' משנתגרשה קאמר דהתם לא מציא לאיתהנויי מבעל:
TOSAFOT
נתגרשה יכולה ליהנות בלקט דאז בשעת גירושין הוי בעל בכלל בריות דנדרה הכי קונם שאני נהנה לכל אדם שיקראו אותם בריות בשעת הנאתי מהם וכי מיגרשה מיקרי בעל [בריות] ואע''ג דהשתא לא מיתסר בעל לאחר גירושין מיתסר דהוי בכלל בריות לאסור בעלה על נפשה מהשתא ודמי להא דלקמן שדה שאני מוכר לך לכשאקחנה תקדיש הואיל ובידו להקדיש: