Back
Nedarim
Daf 8aכָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַחֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים.
so too, it is impossible to dream without idle matter.
RASHI
כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים ושמא הא דשרו ליה דברים בטלים הוו:
רָבִינָא הֲוָה לָהּ נִדְרָא לִדְבֵיתְהוּ, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אַשִׁי, אֲמַר לֵיהּ: בַּעַל מַהוּ שֶׁיֵּעָשֶׁה שָׁלִיחַ לַחֲרָטַת אִשְׁתּוֹ? אֲמַר לֵיהּ: אִי מִכַּנְּפִין – אִין, אִי לָא – לָא.
The Gemara relates that Ravina’s wife had taken a vow
RASHI
הוה ליה נדרא לדביתהו ואיהו לא הפיר לה בו ביום ששמע:
אי מיכנפין תלתא מומחין דשרו ליה שפיר דמי:
TOSAFOT
רבינא ה''ל נדרא לדביתהו אתא לקמיה דרב אשי שיתיר לה נדרה ומיירי בנדרי' שאין בהן עינוי נפש לכך לא היה יכול להפר אי נמי כשקיים לה הנדר מיהו למ''ד (לקמן נדרים דף סט.) [אין] נשאלין על ההיקם צריך לומר כפירוש ראשון ועתה אשתו אמרה ליפתח בחרטה לנדרה כדי שיאמרו לרב אשי:
מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו להביא חרטת אשתו לפני חכם כדי להתיר לה נדרה:
אמר ליה אי מיכנפי אין ואי לא לא כלומר שאינו מוצא ג' מזומנים ומכנפי אלא צריך לחזור אחריהם לא וצ''ע טעמא מאי ופר''י דחיישינן שמא מתוך שהוא טרוד לטרוח לחזר אחריהם לכנופייהו שמא ישכח מדברי הפתח והחרטה שאמרה לו אשתו וישנה דבורה ויוסיף עליה כדי ליישב החרטה יפה יפה:
שְׁמַע מִינָּהּ תְּלָת; שְׁמַע מִינָּהּ: בַּעַל נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לַחֲרָטַת אִשְׁתּוֹ, וּשְׁמַע מִינָּהּ: לָא שָׁרֵי לְמִישְׁרֵי נִדְרָא בְּאַתְרָא דְּרַבֵּיהּ, וּשְׁמַע מִינָּהּ: כִּי מִכַּנְּפִין – שַׁפִּיר דָּמֵי.
The Gemara comments: Learn from this incident three halakhot : Learn from this that a husband can become an agent to express his wife’s regret. And learn from this that a Sage is not permitted to dissolve a vow in the location of his teacher,
RASHI
לא שרי למישרי נידרא באתרא דרביה משום הכי לא בעי רבינא למישרא לה מקמיה רביה:
TOSAFOT
ש''מ לא שרי נדרא באתרא דרביה מדלא הוה רבינא שרי לאשתו נדרה ובהתרת חכם וא''ת דלמא דהיינו משום דס''ל לרבינא כרבי יהודה דאמר במס' נגעים (פ''ב) כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי אשתו שבינה לבין אחרים וי''ל דמ''מ היה מוצא שפיר ג' שהיו מתירין לה בביתו ויהיה שרי למשרי אלא הוה באתריה דרביה:
וש''מ כי מכנפין שפיר דמי פי' לעשות שליח לחרטת אשתו וש''מ לכנופי לא וש''מ שמתא אפי' באתרא דרביה שפיר דמי להתיר השמתא דפעמים שלא יהא הרב מזומן או לא יהיה פנוי ואין לדחות היתר השמתא דודאי גבי נדר אין חשש כל כך אם יבא לדחות ההיתר ויהיה נדרו עליו עד שיהיה הרב מזומן להתיר אבל שמתא אין להשהות על האדם:
וְשַׁמְתָּא – אֲפִילּוּ בְּאַתְרָא דְּרַבֵּיהּ, וְיָחִיד מוּמְחֶה שָׁרֵי שַׁמְתָּא.
The Gemara adds: And one may dissolve excommunication even in the location of his teacher.
RASHI
ויחיד מומחה שרי שמתא דלא בעי עשרה כמו לנידוי:
TOSAFOT
ויחיד מומחה שרי שמתא אגב דאיירי בשמתא מסיק להא דיחיד מומחה שרי שמתא ולא בעי עשרה ולא למעוטי נדר דבנדר נמי מועיל יחיד מומחה להתיר והקשה רשב״ם דמאי קאמר אי מכנפי אין דמשום דצריך ג' להתיר הנדר והלא רב אשי לבדו יכול להתירה שהרי רב אשי היה מומחה כדמוכח פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לו:) שהרי מתיר הבכור לבדו ואמר לשם על ג' מתירין הנדר במקום שאין מומחה וי״ל דרבינא שאל לו סתמא מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו ולא פירש אם להתיר ביחיד מומחה או בשלשה הדיוטות על כן השיב לו רב אשי דלענין ג' אי מיכנפי כו' אי נמי שמא י״ל אע״ג דרב אשי היה מתיר הבכור לבדו היינו משום דמומחה דבעינן גבי בכור היינו גמיר אפי' בלא סמיכה כמו שפירש בבכורות אבל במומחה דבעינן בהיתר נדרים היינו מומחה בסמיכה דומיא דראשי המטות כך נראה להרי״ף נ״ע מיהו קשה לרשב״ם דמה שייך ענין זה דנדרים כאן בפירקא דמיירי בשמתא אבל לא בנדרים לקמן בפרק ארבעה נדרים הוה ליה לאיתויי דהתם מיירי במילי דנדרים ועוד כיון שיכול החכם להתיר הנדר שלא בפני הנודר ע״י שליח כדקאמר הכא שהבעל נעשה שליח לחרטת אשתו א״כ מאי קאמר בפרק השולח (גיטין דף מו.) אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב״ד בנדר שצריך חקירת חכם פירוש שתתבזה במה שתלך לפני חכם להתיר והלא יכולה לעשות שליח בב״ד להתירה ומה בזיון יהא לה אם יתירו לה בב״ד ע״י שליח לב״ד לכן נראה לרשב״ם דגרס הכא רבינא הוה ליה נידוי לדביתהו פי' שנידוה בחלום והיתה בושה לבוא לב״ד לפני רב אשי להתיר לה וגרס מהו שיעשה שליח לאשתו להתיר לה נידוי מי מדמי לנידוהו בפניו דאין מתירין לו אלא בפניו דבפניה נידוה בחלום או דלמא כיון שלא נידוה אלא בחלום כשלא בפניו דמי ומתירין לו שלא בפניו והשיב לו רב אשי אי מכנפי העשרה מתירים לו ע״י שליח שלא בפניו דמסתייעא מילתא כיון שמצאן מזומנין ומכונפין ואי לאו שלא מצאן מזומנין ומכונפין וצריך לחזור אחריהם לא. פי' לא יתירו ע״י שליח אבל ודאי ע״י מנודה עצמו יועיל אפי' ע״י חיזור:
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר זְבִיד אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר טַבְלָא, אָמַר רַבִּי חִיָּיא אֲרִיכָא דְּבֵי רַבִּי אַחָא, אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, אָמַר רַבִּי מְיָאשָׁה מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בַּר אֶילְעַאי: מַאי דִּכְתִיב ״וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי״ (שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וגו׳) – אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵן יְרֵאִין לְהוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה – ״שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא״. אֲמַר אַבַּיֵי: שְׁמַע מִינָּהּ חִרְגָּא דְּיוֹמָא מָסֵי.
§ Rabbi Shimon bar Zevid said
RASHI
יראי שמי למי שיראין להוציא שם שמים:
חירגא זיהרא דשימשא והיינו לא (יומא ב:) דכתיב וכל דארי ארעא כלא חשיבין:
מסי מרפא כדכתיב שמש צדקה ומרפא:
TOSAFOT
אלו בני אדם שיראים להזכיר שם שמים לבטלה שמש להם צדקה ומרפא בעוה''ז קאמר מדמסיק עלה ש''מ הדין חירגא דיומא מסי חירגא היינו עפרורית הבאה בזריחת השמש:
חירגא דיומא מסי תימה מאי רפואה יש בו ושמא מרפא כשמסתכלין בו קאמר אי נמי לחולה קאמר כדאמרינן בבבא בתרא (דף טז:) אידלי חמה אידלי קצירא:
וּפְלִיגָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, דְּאָמַר: אֵין גֵּיהִנָּם לָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ, צַדִּיקִין מִתְרַפְּאִין בָּהּ, וּרְשָׁעִים נִידּוֹנִין בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ״ וגו׳. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּתְעַדְּנִין בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק״.
The Gemara comments: Abaye disagrees with the opinion of Rabbi Shimon ben Lakish,
RASHI
צדיקי' מתרפאין בה באותו השמש דלע"ל אבל בהאי שמש לית ביה רפואה:
TOSAFOT
ופליגא דרשב''ל פירוש הא דאוקימנא קרא דמרפא בכנפיה בעוה''ז פליג אדרשב''ל ומוקי לה ברפואה בעוה''ב ומיהו גם רשב''ל מודי הא דאמרי אינשי אידלי חמה אידלי קצירא אך לא מן הפסוק:
וְהָרְשָׁעִים נִידּוֹנִין בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר ״הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר״ וגו׳.
And the wicked will be punished by the same sun, as it is stated: “For behold, the day is coming, it burns as a furnace; and all the proud, and all that work wickedness, shall be stubble; and the day that comes shall set them ablaze” (Malachi 3:19). Consequently, Rabbi Shimon ben Lakish holds that the sun heals only in the World-to-Come, whereas Abaye interprets the verse as referring to this world.
RASHI
ולהט אותם היום הבא שמש של אותו יום: