Back
Nedarim
Daf 78aמוֹעֲדֵי ה׳ צְרִיכִין קִידּוּשׁ בֵּית דִּין, שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית אֵין צְרִיכָה קִידּוּשׁ בֵּית דִּין.
The Festivals of the Lord require sanctification
RASHI
צריכין קידוש דכתיב (ויקרא כ״ג:ד׳) אשר תקראו אותם במועדם:
שבת בראשית אין צריכה קידוש דחיילא וקדשה מאליה:
TOSAFOT
מועדי יי' צריכי' קידוש ב״ד שצריכי׳ לקדש ניסן לעשות בו פסח בט״ו בו:
ואין שבת בראשית צריכה קידוש שאין צריך לקדש יום ראשו׳ לקדש בשביעי בו לשבת:
מוֹעֲדֵי ה׳ צְרִיכִין מוּמְחֶה, וְאֵין פָּרָשַׁת נְדָרִים צְרִיכִין מוּמְחֶה, אֲפִילּוּ בֵּית דִּין הֶדְיוֹטוֹת.
As for ben Azzai’s statement, it should be understood as follows: The Festivals of the Lord require an expert,
TOSAFOT
מועדי יי׳ צריכים מומחי׳ כדכתי׳ (דקרא כג) אלה מקראי קדש אשר תקראו אותס קרי ביה אתם משה ואהרן דמומחי׳ נינהו:
ואין נדרים צדיכי׳ מומחין ולהכי סמך פ׳ נדר׳ למועדי׳ לדרוש כן וע׳׳כ תלתא הדיוטו׳ בעי' כדפי׳ (ע׳׳א ד׳׳ה להכשיר) מדאצטרי׳ ראשי המטו׳ ליחיד מומחה:
וְהָא בְּפָרָשַׁת נְדָרִים ״רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת״ כְּתִיב! אָמַר רַב חִסְדָּא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: בְּיָחִיד מוּמְחֶה.
The Gemara raises a difficulty: But in the portion on vows the phrase “the heads of the tribes” (Numbers 30:2) is written. How, then, can it be said that vows can be dissolved by laymen? Rav Ḥisda said, and some say it was Rabbi Yoḥanan: From “the heads of the tribes,” the Sages derive that vows can be dissolved by a single expert
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַשּׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט – מֵפֵר אֲפִילּוּ מִכָּאן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים. מְתִיב רָבָא: אֵימָתַי אָמְרוּ מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב – בִּזְמַן שֶׁלֹּא שָׁמַע הַבַּעַל, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְשָׁתַק, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְהֵפֵר וּמֵת בּוֹ בַּיּוֹם. אֲבָל שָׁמַע וְקִיֵּים, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְשָׁתַק וּמֵת בַּיּוֹם שֶׁל אַחֲרָיו – אֵין יָכוֹל לְהָפֵר.
§ Rabbi Ḥanina says: A husband who is silent and does not formally nullify his wife’s vow in order to annoy [ lemeikat ]
RASHI
השותק על מנת למיקט שאינו שותק כדי לקיים הנדר אלא שעושה כדי להקניטה ולהוכיחה כדי שלא תרגיל עוד בנדרים שהיא סבורה שהוא שותק על מנת לקיימו:
אפי' מכאן עד י' ימים יכול להפר הואיל ולא היה דעתו לקיים:
TOSAFOT
השותק ע״מ למקט שתצטער אשתו ובדעתו לבטל לה אחרי כן:
אימתי [אמרו] מת הבעל כו' היינו ברייתא דאייתינן ריש פרקין (לעיל נדרים סח.):
מַאי לָאו – בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט? לָא, בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְקַיֵּים. אִי הָכִי הַיְינוּ אוֹ שָׁמַע וְקִיֵּים! אֶלָּא בְּשׁוֹתֵק סְתָם.
What, is the phrase: Heard and was silent, not referring even to one who is silent in order to annoy
RASHI
מאי לאו בשותק על מגת למיקט וכגון דאמר לחד דלמיקט עביד דכי מת ביום שלאחריו אין יכול להפר ותיובתא דרבי חנינא:
לא בשותק על מגת לקיים ולכך אינו יכול להפר:
היינו או שמע וקיים ותרי זימני למה לי:
בשותק סתם ולחומרא אזלינן:
TOSAFOT
מאי לאו הא דתנן שמע ושתק ע׳׳מ למיקט וקתני דהוי שתיקה מעליא ומהשתא הוא לסמיך אדבסמוך דאי בעי"מ לקיים היינו שמע וקיים:
שותק לקיים כמו לקיים בהדיא ואין יכול להפר:
מְתִיב רַב חִסְדָּא: חוֹמֶר בְּהֶקֶם מִבְּהֶפֶר, וּבְהֶפֶר מִבְּהֶקֶם; חוֹמֶר בְּהֶקֶם
Rav Ḥisda raised an objection from a different baraita : In some ways the halakha is more stringent in ratification than in nullification, and in other ways it is more stringent in nullification than in ratification. The stringency in ratification of vows is