Back
Nedarim
Daf 77bבְּקִיטוֹנָא דְּבֵי רַב עוֹמֵד, יְחִידִי, וּבַלַּיְלָה.
in a side room [ kitona ]
אָמַר רַבָּה אָמַר רַב נַחְמָן: הֲלָכָה, נִשְׁאָלִין נְדָרִים עוֹמֵד, יְחִידִי, וּבַלַּיְלָה, וּבַשַּׁבָּת, וּבִקְרוֹבִים, וַאֲפִילּוּ הָיָה לָהֶן פְּנַאי מִבְּעוֹד יוֹם.
Rabba said that Rav Naḥman said: The halakha is that one can request the dissolution of vows even when the halakhic authority is standing or alone, i.e., without a court of three, as long as he is a halakhic authority, and that one can do so at night, on Shabbat, and by relatives, and even when those requesting dissolution on Shabbat had the opportunity to do so while it was still day, i.e., before Shabbat.
עוֹמֵד? וְהָתַנְיָא: יָרַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל מִן הַחֲמוֹר וְנִתְעַטֵּף וְיָשַׁב וְהִתִּיר לוֹ נִדְרוֹ! רַבָּן גַּמְלִיאֵל סָבַר פּוֹתְחִין בַּחֲרָטָה; מִיעֲקַר נִדְרָא בָּעֵינַן, וּבָעֵי עִיּוּנֵי, אַהָכִי יָשַׁב. וְרַב נַחְמָן סָבַר: אֵין פּוֹתְחִין בַּחֲרָטָה, וַאֲפִילּוּ מְעוּמָּד.
The Gemara raises a difficulty with this ruling: Can a judge dissolve a vow while standing? But it is taught in a baraita that Rabban Gamliel alighted from a donkey, and wrapped himself in his shawl in the customary manner of a judge, and sat, and dissolved a man’s vow for him. If one can dissolve a vow while standing, why did he sit? The Gemara explains: Rabban Gamliel holds that one must broach dissolution based on regret.
RASHI
והתניא במסכת עירובין (דף סד:):
ירד ר"ג וישב כו' אלמא דבעי ישיבה:
ר"נ סבר פותחין בחרטה דצריך החכם לפתוח לו בתחלת הנדר ולהעמיד תחילת הנדר בטעות שיהא מתחרט על כך כדאמרינן אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה דהשתא עקר ליה לנדריה לגמרי דכמאן דלא הוי נדר דמי הלכך הואיל ולא אפשר בהיתר אי לאו דמיעקר נדרא בעי עיוני טפי למיעקרי' ואהכי ישב:
ורב נחמן סבר אין פותחין בחרטה ואי לא אמר בפירו' מיחריטנא שרינן ליה ולא בעי לעיוני ויכול להפר אפילו מעומד:
אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: חֲזִי מָר הַאי מֵרַבָּנַן דַּאֲתָא מִמַּעַרְבָא, וַאֲמַר: אִיזְדְּקִיקוּ לֵיהּ רַבָּנַן לִבְרֵיהּ דְּרַב הוּנָא בַּר אָבִין וּשְׁרוּ לֵיהּ נִדְרֵיהּ, וַאֲמַרוּ לֵיהּ: זִיל וּבְעֵי רַחֲמֵי עַל נַפְשָׁךְ דַּחֲטַאת. דְּתָנֵי רַב דִּימִי אֲחוּהּ דְּרַב סָפְרָא: כָּל הַנּוֹדֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְקַיְּימוֹ – נִקְרָא חוֹטֵא. אֲמַר רַב זְבִיד: מַאי קְרָא – ״וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא״, הָא לֹא חָדַלְתָּ – אִיכָּא חֵטְא.
Rava said to Rav Naḥman: Master, see that Sage who came from the West, Eretz Yisrael, and who said: The Sages attended to the dissolution of a vow taken by the son of Rav Huna bar Avin, and they dissolved his vow and said to him: Go and request mercy
RASHI
ואמרו ליה זיל בעי רחמי אנפשיך כך פתחו לו בחרטה:
הלא לא חדלת אלא נדרת אית בר חטא:
תַּנְיָא: הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ ״כָּל נְדָרִים שֶׁתִּדּוֹרִי אִי אֶפְשִׁי שֶׁתִּדּוֹרִי״, ״אֵין זֶה נֶדֶר״ – לֹא אָמַר כְּלוּם. ״יָפֶה עָשִׂית״ וְ״אֵין כְּמוֹתֵךְ״ וְ״אִם לֹא נָדַרְתְּ מַדִּירֵךְ אֲנִי״ – דְּבָרָיו קַיָּימִין.
§ It is taught in a baraita : One who says to his wife: Any vows which you will vow, I do not want [ ee efshi ]
RASHI
אי אפשי שתידור לא אמר כלום דאין הפרה בלשון הזה: ואם בא לקיימו ואמר לה יפה עשית שנדרת ואין כמותך אשה חשובה לפי שנדרת ואם לא נדרת אני הייתי מדירך שכל כך ישר בעיני:
דבריו קיימין דאין לך קיום גדול מזה:
לֹא יֹאמַר אָדָם לְאִשְׁתּוֹ בַּשַּׁבָּת ״מוּפָר לֵיכִי״, ״בָּטֵיל לֵיכִי״ כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹמֵר לָהּ בַּחוֹל, אֶלָּא אוֹמֵר לָהּ ״טְלִי וְאִכְלִי״, ״טְלִי וּשְׁתִי״ וְהַנֵּדֶר בָּטֵל מֵאֵלָיו. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְצָרִיךְ שֶׁיְּבַטֵּל בְּלִבּוֹ.
A man should not say to his wife
RASHI
טלי ואכלי טלי ושתי להכי נקט הכי משום דהוו דברים שיש בהם עינוי נפש וצרכי שבת נינהו:
וצריך שיבטל בלבו שיאמר בלבו מופר ליכי:
תַּנְיָא, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בַּשַּׁבָּת – מְבַטֵּל בְּלִבּוֹ, בַּחוֹל – מוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה מְבַטֵּל בְּלִבּוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו.
It is taught in a baraita : Beit Shammai say: On Shabbat he cancels the vow in his heart
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חָכָם שֶׁאָמַר בִּלְשׁוֹן בַּעַל, וּבַעַל שֶׁאָמַר בִּלְשׁוֹן חָכָם – לֹא אָמַר כְּלוּם.
§ Rabbi Yoḥanan said: A halakhic authority who pronounced his dissolution of a vow with language appropriate to a husband,
RASHI
חכם שאמר בלשון בעל מופר ליך:
ובעל שאמר בלשון חכם מותר ליך:
דְּתַנְיָא: ״זֶה הַדָּבָר״ – הֶחָכָם מַתִּיר וְאֵין בַּעַל מַתִּיר. שֶׁיָּכוֹל, וּמֶה חָכָם שֶׁאֵין מֵפֵר – מַתִּיר, בַּעַל שֶׁמֵּפֵר – אֵינוֹ דִּין שֶׁמַּתִּיר? תַּלְמוּד לוֹמַר:
As it is taught in a baraita : The verse “This is the thing which the Lord has commanded” (Numbers 30:2) indicates that the husband’s nullification, which is the topic of the subsequent verses, must be done specifically in this way. The Sages concluded that a halakhic authority dissolves a vow, but a husband does not dissolve it. As, one might have thought: And just as a halakhic authority,