Back
Nedarim
Daf 73aמתני׳ בּוֹגֶרֶת שֶׁשָּׁהֲתָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְאַלְמָנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הוֹאִיל וּבַעְלָהּ חַיָּיב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ – יָפֵר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַבַּעַל מֵיפֵר עַד שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ.
With regard to a grown woman who waited
RASHI
מתני' הבוגרת והנערה ששהתה י"ב חדש ואלממה ששהתה ל' יום:
הואיל ובעלה חייב במזונותיה כדאמרינן במס' כתובות בפ' . אע"פ נותנין לבתולה י"ב חדש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה וכשם שנותנים לאשה כך נותנים לאיש לפרנס את עצמו הגיע זמן ולא נישאו אוכלת משלו וכו' ובוגרת נותנין ל' יום כאלמנה:
ר"א אומר יפר כדאמר לקמן כל הנודרת על דעת בעלה נודרת:
אין הבעל מיפר יחידי עד שתכנס לרשותו:
גמ׳ אָמַר רַבָּה: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד. דִּתְנַן: נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ לְפַרְנֵס עַצְמָהּ, הִגִּיעַ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – אוֹכֶלֶת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. אֲבָל הַיָּבָם אֵינוֹ מַאֲכִיל בִּתְרוּמָה.
Rabba says: Rabbi Eliezer and the initial version of the mishna said the same thing, as we learned in a mishna ( Ketubot 57a): A virgin is given twelve months
RASHI
גמ' משנה ראשונה בפרק אע"פ:
היבם אינו מאכיל לשומרת יבם מן הארוסין:
עָשְׂתָה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַבַּעַל וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַיָּבָם, וַאֲפִילּוּ כּוּלָּן בִּפְנֵי הַבַּעַל חָסֵר יוֹם אֶחָד, אוֹ כּוּלָּן בִּפְנֵי הַיָּבָם חָסֵר יוֹם אֶחָד – אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶם אָמְרוּ: אֵין הָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחוּפָּה.
If the woman completed six months of awaiting marriage under the aegis of the husband, and he died, and then she completed six months under the aegis of the yavam ; or even if she completed all of those months under the aegis of the husband,
RASHI
עשתה ששה חדשים שהיתה ארוסה לראשון ו' חדשים ולפני היבם ששה דהיינו י"ב חדש שנותנין לבתולה לפרנס את עצמה:
ואפילו עשתה כולן י"ב חודש לפני הבעל וחסר יום אחד אחרון לפני היבם אינו מאכילה בתרומה הא עשתה כולן י"ב חודש לפני הראשון ונפלה לפני היבם הואיל וכבר חייב הבעל במזונותיה מאכילה יבם בתרומה אף ע"פ שלא הכניסה ככנוסה דמיא וה"נ אמר ר"א הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר:
ב"ד של אחריהן אמרו אין האשה אוכלת בתרומה כו' והתם מפ' טעמא שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה את אחותה:
אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: דִּלְמָא לָא הִיא; עַד כָּאן לָא קָא אַשְׁמַעִינַן מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה אֶלָּא לְמֵיכַל בִּתְרוּמָה דְּרַבָּנַן, אֲבָל נְדָרִים דְּאוֹרַיְיתָא – אֵימָא לָא.
Abaye said to him: Perhaps it is not so. The initial version of the mishna teaches us only about the permissibility of her partaking of teruma whose status is by rabbinic law,
RASHI
אלא בתרומה דרבנן בזמן הזה דלא הוי אלא מדרבנן אי נמי בתרומה דרבנן כגון עציץ שאינו נקוב ופירות שנכנסו מח"ל:
אבל נדרים דאורייתא התם קא אמרי רבנן דאינו מיפר:
וְעַד כָּאן לָא שָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא גַּבֵּי נְדָרִים, כִּדְרַב פִּנְחָס מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא, דַּאֲמַר: כָּל הַנּוֹדֶרֶת – עַל דַּעַת בַּעְלָהּ הִיא נוֹדֶרֶת. אֲבָל תְּרוּמָה – אֲפִילּוּ מִדְּרַבָּנַן נַמִי לָא אָכְלָה.
And perhaps you did not hear Rabbi Eliezer state his opinion that a betrothed woman is regarded as married only with regard to vows. Perhaps Rabbi Eliezer holds like that which Rav Pineḥas
RASHI
וע"כ לא שמעת ליה לר"א אלא גבי נדרים והיינו טעמא דמשנתחייב יפר משום דרב פנחס וכו' והיינו לאחר שנתחייב במזונותיה אבל לגבי תרומה דיבם לא מבעיא בתרומה דאורייתא דלא אכלה אפי' עשתה י"ב בפני הבעל אלא אפילו בעציץ שאינו נקוב דתרומה דרבנן לא אכלה: