Back
Nedarim
Daf 59aאִם הָיוּ עָלִין שֶׁלָּהֶן שְׁחוֹרִין – אֲסוּרִין, הוֹרִיקוּ – מוּתָּרִין. וְכִי שְׁחוֹרִין אַמַּאי אֲסוּרִין? לֵימָא: הֶיתֵּר שֶׁבָּהֶן לְהֵיכָן הָלַךְ? אֲמַר לֵיהּ: מִי סָבְרַתְּ עַל עִיקָּר קָתָנֵי? אַתּוֹסֶפֶת קָתָנֵי אֲסוּרִין. אִי הָכִי מַאי אֲתָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְמֵימַר? דְּתַנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַגָּדֵל בְּחִיּוּב – חַיָּיב, הַגָּדֵל בִּפְטוּר – פָּטוּר. תַּנָּא קַמָּא נַמִי הָכִי אָמַר!
if their leaves were black,
RASHI
אתוספת קתני דאסורין לאכלן בשמינית דחייב לבערן אבל העיקר שרי דאמרינן היתר שבהן להיכן הלך:
הגדל בחיוב בשביעית חייב בביעור:
והגדיל בפטור דזהו העיקר הגדל בששית פטור הכי נמי קאמר תנא קמא כו':
TOSAFOT
אם היו עלין [שלהן] שחורין אסורין אף מה שגדלו בששית אלמא היתר דידהו פקע:
אמר ליה רב חסדא מי סברת על עיקר קתני אסורין על תוספת קתני אבל על עיקר מותר אם ניכר מן הגידולין:
א''ה דלת''ק אין איסור אלא בגידולין לבד מאי אתא למימר דתני ר''ג הגדל בחיוב חייב הגדל בפטור פטור רבן גמליאל [קאמר] אפי' עליהן שרי ואינם אסורין אלא הגדל בחיוב כלומר באיסור שביעית אבל הגדל בפטור כלומר בהיתר קודם שביעית ונהי דאין העיקר ניכר וכולו אסור מכל מקום נפקא מינה במה שהעיקר מותר שאינו צריך ששים רק מן הגידולין:
ת״ק נמי הכי קאמר בתמיה דלדידך דאמרת דלת״ק אינו אוסר אלא הגידולין: ה״ג כולה מתניתין ר״ג [קתני לה] (דלת״ק אינו אסור אלא גידולין) ועד כאן לא שמיע ליה לר״ג דלא טרח אבל טרח בטל ברוב כך השיב לו רבה דסבירא ליה דהתר פקע וקאמר דר״ג נמי דאמר גדלו בפטור פטור מודה הכא בליטרא בצל שתיקנה וזרעה שהיתר שבו פקע דהתם במילתי' דר״ג לא טרח בגידולין ומאיליהם הם באים הלכך לא חשיבי לבטל העיקר אבל בבצל דטרח בגידולין והחשיבם מבטלין את העיקר ואמר הר״ם דהאי טעמא דטרח ולא טרח היינו כדאמר במנחות פרק רבי ישמעאל (מנחות דף ע -) גבי הך דבצל שתיקנה דהכא דטרח בנטיעתו אבל התם בגידולין דשביעית לאו היינו נטיעתו כלו' אין הנטיעה באיסור שבערב שביעית נטועי' ובאים משביעית אבל הכא תחלת נטיעתה [באה בשביעית] לכך מבטלין גידולין לעיקר ודבר זה מגומגם דליתא להך מילתא דר״ג גבי הך ברייתא ואם היו שחורים עליהן:
כּוּלָּהּ מַתְנִיתִין רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל קָתָנֵי לָהּ. וְעַד כָּאן לָא שָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל – דְּלָא קָא טָרַח, אֲבָל הֵיכָא דְּקָא טָרַח – בָּטֵיל בְּרוּבָּא.
The Gemara explains: This is not difficult, as this entire mishna, Rabban Shimon ben Gamliel taught it. In the baraita Rabban Shimon ben Gamliel is not disagreeing with the opinion of the first tanna of the mishna; he is merely restating it. And nevertheless, the mishna and the baraita pose no difficulty with regard to the opinion of Rabba, as you heard that Rabban Shimon ben Gamliel said that the prohibition of the primary, original part is not neutralized only
RASHI
תריץ כולה מתניתין ר' שמעון בן גמליאל קתני לה והכי קתני שרשב"ג אומר הגדל כו'. ולעולם אמרי' היתר שבהם להיכן הלך וקא מהדר גמרא לעול' ואפי' לר"ש לא אמרי' היתר שבהן להיכן הלך ועד כאן לא אמר רשב"ג הגדל בפטור פטור דאמרינן היתר שבהן להיכן הלך דלא קא בטיל היתר היכא דלא קא טרח כגון התם שירדו עליהן גשמים וצמחו מאיליהן אבל היכא דקא טרח כגון הכא דנטען כדקתני שתיקנה וזרעה הואיל ועבד בה מעשה גידולין של איסור מבטלין את ההיתר והוי הכל אסור להכי מתעשר לפי כולה:
וְכָל הֵיכָא דְּקָא טָרַח בָּטֵיל בְּרוּבָּא? וַהֲרֵי לִיטְרָא מַעֲשֵׂר טֶבֶל, דְּקָטָרַח, וְקָתָנֵי: וְאוֹתָהּ לִיטְרָא מְעַשֵּׂר עָלָיו מִמָּקוֹם אַחֵר לְפִי חֶשְׁבּוֹן! שָׁאנֵי גַּבֵּי מַעֲשֵׂר דְּאָמַר קְרָא ״עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר״ ְוגו', וְהֶיתֵּירָא – זָרְעֵי אֱינָשֵׁי, אִיסּוּרָא – לָא זָרְעֵי אֱינָשֵׁי.
The Gemara asks: And anywhere that one exerts himself, is the original part nullified by the majority? The Gemara asks: And isn’t there the case of one who sowed a litra of untithed tithe, where he exerts himself to sow it, and it is taught: And that original litra of untithed first tithe that he sowed, one proportionally tithes for it from produce in a different place, and its prohibition is not neutralized by the growth. The Gemara answers: It is different with regard to tithe, as the verse states: “You shall tithe
RASHI
מעשר עליה לפי חשבון ואף על גב דקא טרח לגבי שאר גידולין:
היתירא זרעי אינשי דבר שהוא מתוקן רגילים בני אדם לזרוע וסגי ליה בשני מעשרות במעשר ראשון ומעשר שני אבל דבר של איסור אין רגילין בני אדם לזרוע והואיל ואיהו קא זרע באיסורא שזרעה בלא תרומה ומעשר קנסינן ליה השתא שמעשר אותו עישור שהיה לו ליתן אשתקד שלא ישתכר בכך:
TOSAFOT
והרי ליטרא מעשר טבל פי' לעיל אלמא אף על גב דלא קא טרח לא קמבטלי:
שאני התם בהך דקאמר דמתעשר לפי כולה דאמר קרא עשר תעשר את תבואת זרעך אלמא תבואה זרועה בעי לעשורי כל המעשרות והך נמי שתיקנה הוי סתם זריעה דהיתירא זרעי אבל איסור לא זרעי שאין דרך לזרוע מעשר עצמו כשאינו מתוקן לתרומת מעשר ומינה לא איירי קרא הלכך לא בטל ולא בעי לעשורי כבתחלה כיון דטרח בטלה אבל בהך ליטרא שתיקנה דהיינו כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה יש לנו להעמיד בזה קרא דעשר תעשר שצריך לחזור ולעשר כבתחלה:
גּוּפָא, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא תִּירְתָּאָה אָמַר רַבִּי יַנַּאי: בָּצָל שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנְּטָעוֹ, וְרַבּוּ גִּידּוּלָיו עַל עִיקָּרוֹ – מוּתָּר. לְמֵימְרָא דְּגִידּוּלֵי
§ With regard to the matter itself, Rabbi Ḥanina Tirta’a said that Rabbi Yannai said: With regard to an onion of teruma that one planted, if its growths exceeded its principal, it is permitted. The Gemara asks: Is this to say that growths that are
TOSAFOT
גופא אמר רבי חנינא טירטאה בצל של תרומה כו' מותר דהוי חולין ומותר לזרים: