Back
Nedarim
Daf 57aלְאַחַר הַפֶּסַח – בְּ״בַל יָחֵל״. ״שֶׁאַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד הֶחָג אִם הוֹלֶכֶת אַתְּ לְבֵית אָבִיךְ עַד הַפֶּסַח״, הָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח – אֲסוּרָה בַּהֲנָאָתוֹ עַד הֶחָג, וּמוּתֶּרֶת לֵילֵךְ אַחַר הַפֶּסַח.
If she derived benefit from him before Passover and went to visit her father after Passover, she is liable for violating the prohibition of: He shall not profane
RASHI
הלכה אחר הפסח והרי היא נהנית ממנו קודם הפסח נמצא עובר בלא יחל דברו במה שנהנית ממנו קודם הפסח שהרי הוא הדירה עד הפסח:
ומותרת לילך אחר הפסח שהרי לא הדירה אלא עד הפסח:
TOSAFOT
לאחר הפסח אם נהנית לפני הפסח משלו הרי היא בבל יחל שהרי תלה שלא תלך:
שאת נהנית לי עד החג אם את הולכת עד הפסח והיא עומדת בחדש אחד לפני הפסח:
הלכה לפני הפסח אסורה להנות משלו עד החג ומותרת לילך לאחר הפסח דבשלא הלכה לפני הפסח לא חל הנדר כלל:
גמ׳ הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ ״קוֹנָם מַעֲשֵׂה יָדַיִךְ עָלַי״, ״קוֹנָם הֵן עַל פִּי״, ״קוֹנָם הֵן לְפִי״ וכו׳. יִשְׁמָעֵאל אִישׁ כְּפַר יַמָּא, וְאָמְרִי לָהּ אִישׁ כְּפַר דִּימָא, הֶעֱלָה בְּיָדוֹ: בָּצָל שֶׁעֲקָרוֹ בַּשְּׁבִיעִית וּנְטָעוֹ בַּשְּׁמִינִית, וְרַבּוּ גִּידּוּלָיו עַל עִיקָּרוֹ. וְהָכִי קָא מִיבָּעֲיָא לֵיהּ: גִּידּוּלָיו הֶיתֵּר וְעִיקָּרוֹ אָסוּר, כֵּיוָן דְּרַבּוּ גִּידּוּלָיו מֵעִיקָּרוֹ – אוֹתָן גִּידּוּלֵי הֶיתֵּר מַעֲלִין אֶת הָאִיסּוּר, אוֹ לֹא? אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמִי – לָא הֲוָה בִּידֵיהּ.
We learned in the mishna: For one who says to his wife: Your handicraft is konam upon me, or it is konam upon my mouth, or it is konam to my mouth, it is prohibited to benefit from her handicraft. Yishmael,
a man of Kefar Yamma,
RASHI
גמ' העלה בידו בצל ברייתא היא איבעי' היא דאיבעיא בבי מדרשא:
שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית איכא דאמרי שעיקרו גדל בשביעית ונתגדל עד שרבו גידוליו על עיקרו:
וקא מיבעיא ליה הכי גידוליהן איתינהו היתר שגדלו בשמינית ועיקרו אסור בהנאה שהרי גדל בשביעית וחייבין בביעור וכיון דרבו גידוליו על עיקרו שהיו יותר מן העיקר אותן גידולי היתר מעלין את האיסור שמבטלין את האיסור כולו או לא:
TOSAFOT
כפר ימא יושב על שפת הים:
כפר דימא שם הכפר:
העלה בידו בצל שגדל בשביעית ועקרו בשביעית ויש לו דין פירות שביעית לענין ביעור ושאר דינין:
ונטעו בשמינית שכן דרך נוטעי בצלים שנוטע אחד והרבה גדלים ממנו והוא אינו כלה:
והכי קמיבעיא לי' גידולי היתר הם דלא גזרו על גידולי שביעית להיות שביעית כמו שגזרו על גידולי תרומ' שבתרומה החמירו משום גזל השבט ועיקר אסור בפירות שביעית מי [אתו] גידולי היתר ומעלים את האיסור או לא דנהי דמדאורייתא בטל ברוב שמא חכמים החמירו כיון דעיקר חשוב ולא בטל ומדרבנן הוא דמיבעיא ליה והקשה הרב ר' אליעזר ממיץ אמאי לא הוי זה וזה גורם ומותר שהקרקע שהיא היתר והעיקר שהוא איסור גורמין לגידולין ותירץ דסבר זה וזה גורם (מותר) [אסור] וקשיא להר״ם דהכא חד גורם הוא דקרקע לא חשבינן לה לגורם דהיתר כדאמר פרק אלו טריפות (חולין דף נח ) [ומודו] בביצה טריפה שהיא אסורה בדספנא מארעא דחד גורם הוא והטעם משום דגורם דקרקע אינו מינו ואינו דומה לגורם דתרנגולת ולכך לא חשיב זה וזה גורם דדוקא גבי שאור של חולין ושל תרומה וכן גבי זבל של עבודת כוכבים דדמי אהדדי ולכן מפרש הר״ם דלא שייך זה וזה גורם [אלא] היכא דגורם דאיסור דהיינו עיקר מתבטל הוא בגידולים ואינו בעין שאינו ניכר לא שייך זה וזה גורם וכן בשאור של תרומה מיירי שהוא בעין:
אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא – פְּשַׁט לֵיהּ מִן הָדָא דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא תְּרִיתָאָה אָמַר רַבִּי יַנַּאי: בָּצָל שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנְּטָעוֹ, וְרַבּוּ גִּידּוּלָיו עַל עִיקָּרוֹ – מוּתָּר. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה, וְאִיתֵימָא רַבִּי זְרִיקָא: שָׁבֵיק מָר תְּרֵין וְעָבֵיד כְּחַד?!
Yishmael came and raised the dilemma before Rabbi Yitzḥak Nappaḥa, who resolved it for him from that which Rabbi Ḥanina Terita’a
RASHI
מותר דגידולי היתר מבטלין את האיסור והכא נמי לא שנא:
TOSAFOT
בצל של תרומה שנטעו ולקמן מוקי לה בבצל דגידולי תרומה דגידולי גידולין מותרין:
ורבו גידולים על עיקרו מותר אלמא גידולי היתר מעלין עיקר דאיסור ואע''פ שאין זרעו כלה כמו בצל:
מַאן נִינְהוּ תְּרֵין – דְּאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יַלְדָּה שֶׁסִּיבְּכָה בִּזְקֵינָה וּבָהּ פֵּירוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹסִיפָה מָאתַיִם – אָסוּר.
The Gemara asks: Who are they, the two Sages who disagree with his opinion? The Gemara answers: It is as Rabbi Abbahu said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to a young vine within
three years of its planting, whose fruits are orla and forbidden, that one grafted
RASHI
ילדיה של ערלה:
שסיבכה שהרכיבה בתוך אילן זקן של היתר והיו בה פירות הערלה:
ואע"פ שהוסיפה פירות לאחר שהרכיבה מאתים חלקים יותר ממה שהיתה בשעת הרכבה אע"ג דשאר ערלה בטלה במאתים:
אסור אלמא דלא אתו גידולין דהיתר ומעלין את האיסור:
TOSAFOT
ילדה שסיבכה בזקנה ובה פירות שהם ערלה אפי' הוסיף במאתים דהיתר אסורים הפירות דעיקר חשוב ואינו בטל בתוספת היתר דכל התוספת דמסיבוך ואילך מותרים דבטל בזקנה גם אילו לא היה - בה פירות וסיבכה תהיה מותרת שמתבטלה בזקנה (אחר) [אלמא] גידולי היתר אין מבטלין עיקר של איסור:
וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: בָּצָל שֶׁנְּטָעוֹ בְּכֶרֶם, וְנֶעֱקַר הַכֶּרֶם – אָסוּר.
And Rabbi Shmuel bar Rabbi Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: With regard to an onion that one planted in
a vineyard,
TOSAFOT
בצל שנטעו בכרם ונאסר כדין כלאי הכרם ונעקר הכרם דהשתא מותרין כל הגידולין:
אסור אפילו הוסיפו מאתים על העיקר אלמא דעיקר האסור אינו בטל ה''נ בצל דשביעית אינו בטל אלמא (אי איכא [תרין] דאמרי דגידולי היתר אין מבטלין לעיקר דאיסור:
הֲדַר אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמִי, וּפָשֵׁיט לֵיהּ מִן הָדָא דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לִיטְרָא בְּצָלִים שֶׁתִּיקְּנָהּ וּזְרָעָהּ – מִתְעַשֶּׁרֶת לְפִי כּוּלָּהּ. אַלְמָא: אוֹתָן גִּידּוּלִין מְבַטְּלִין עִיקָּר.
Yishmael then came and raised the dilemma before Rabbi
Ami, who resolved it for him from that which Rabbi Yitzḥak said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to a litra
RASHI
ופשט ליה מן הדא דמותר דהווין נמי תרין:
ליטרא ממש של בצלים:
שתיקנה שעישרה כהלכתה וזרעה וגדלה:
מתעשרת לפי כולה אע"פ שכבר עישר מן העיקר והעיקר קיים ואינו כלה צריך להפריש מן הגידולים ומן העיקר לפי שבטלו גידולים את העיקר הכא נמי ההוא בצל שהעלה ישמעאל גידולין מבטלין את העיקר:
TOSAFOT
ליטרא בצל שתיקנה פירוש שעישרה מתרומות ומעשרות וזרעה:
מתעשרת לפי כולה ולא אמרי' דליטרא א' שעם הגדולין היה מן העיקר שהרי אין זרעו כלה וכבר היא מתוקנת משום דגידולי איסור מבטלין העיקר ה''נ נימא דגידולי שמינית מבטלין עיקר של שביעית:
דִּלְמָא לְחוּמְרָא שָׁאנֵי!
The Gemara rejects that resolution: There is no proof from the ruling in the case of the litra of onions, as perhaps it is different when the ruling is a stringency.
RASHI
דלמא לחומרא שאני כגון הכא גבי ליטרא בצלים דלחומרא קאמר דצריך לעשר משום דגדולין מבטלין את העיקר אבל לקולא כגון בעיא דישמעאל דהוי להתיר לא אמר:
TOSAFOT
דלמא התם לחומרא דגידולי איסור מבטלין היתר אבל של היתר שמא לא יבטלו איסור:
אֶלָּא מִן הָדָא: דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר.
Rather, proof may be cited from this source; as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: