Back
Nedarim
Daf 55bשֶׁנֶּאֱמַר ״כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא״.
as it is stated: “Every valley shall be lifted” (Isaiah 40:4).
תַּנְיָא הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן – אָסוּר אַף בְּפוֹל הַמִּצְרִי יָבֵשׁ, וּמוּתָּר בְּלַח. וּמוּתָּר בְּאוֹרֶז, בְּחִילְקָא, בְּטַרְגֵיס וּבְטִיסְנֵי. הַנּוֹדֵר מִן פֵּירוֹת הַשָּׁנָה – אָסוּר בְּכָל פֵּירוֹת הַשָּׁנָה, וּמוּתָּר בִּגְדָיִים וּבִטְלָאִים וּבְחָלָב וּבְבֵיצִים וּבְגוֹזָלוֹת, וְאִם אָמַר ״גִּידּוּלֵי שָׁנָה עָלַי״ – אָסוּר בְּכוּלָּן.
§ It is taught in a baraita : For one who vows that grain [ dagan ] is forbidden to him, it is prohibited to partake of the dry cowpea, and it is permitted for him to partake of fresh cowpea. And it is permitted for him to partake of rice,
RASHI
חילקא חטה שנחלקת לשנים:
טרגיס לשלשה:
טיסני לארבעה ולהכי שרי שכבר נשתנה החטה:
אסור בכולן דכולן גידולי שנה נינהו:
TOSAFOT
חילקא חטין כתושין חלוקין לשנים:
טרגיס חד לתלתא:
טיסני חד לארבעה:
אסור בכולן דכמיהין ופטריות בכלל גדולי קרקע הן:
הַנּוֹדֵר מִן פֵּירוֹת הָאָרֶץ – אָסוּר בְּכָל פֵּירוֹת הָאָרֶץ, וּמוּתָּר בִּכְמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת. וְאִם אָמַר ״גִּידּוּלֵי קַרְקַע עָלַי״ – אָסוּר בְּכוּלָּן.
For one who vows that produce of the land is forbidden to him,
RASHI
מותר בכמהין ופטריות שגדלין נמי על העצים:
אסור בכולן דכמהין ופטריות גידולי קרקע נינהו:
וּרְמִינְהִי: עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּידוּלוֹ מִן הָאָרֶץ אוֹמֵר ״שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ״, וְתַנְיָא: עַל הַמֶּלַח וְעַל הַזָּמִית וְעַל כְּמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת אוֹמֵר ״שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ״! אֲמַר אַבַּיֵי: מִירְבָּא רְבוּ מֵאַרְעָא, מֵינַק – מֵאַוִירָא יָנְקֵי, וְלָא מֵאַרְעָא. וְהָא קָתָנֵי ״עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּידוּלוֹ מִן הָאָרֶץ״! תָּנֵי: עַל דָּבָר שֶׁאֵין יוֹנֵק מִן הָאָרֶץ.
And the Gemara raises a contradiction from a mishna ( Berakhot 40b): And over a food item whose growth is not from the ground,
RASHI
זומית שלמור"א בלע"ז:
אומר שהכל נ"ב מדקא חשיב בכלל שאין גידולו מן הארץ כמהין ופטריות אלמא דלאו גידולי קרקע נינהו:
מאוירא ינקי שאין להם שרשים בארץ לפיכך אין מברכין עליהם כדבר שגדל מן הארץ:
והא קתני על דבר שאין גידולו מן הארץ והיינו כמהין ופטריות אלמא אפי' מירבא נמי לא רבו מארעא:
שאין יונק דהיינו כמהין ופטריות דמאוירא ינקי:
TOSAFOT
[מירבא רבו מארעא] כמהין ופטריות ודאי מארעא רבו ושפיר מיקרו גידולי קרקע אבל היניקה שלהם אינה אלא מאויר קרקע ולא מברכין בורא פרי האדמה:
מתני׳ הַנּוֹדֵר מִן הַכְּסוּת – מוּתָּר בְּשַׂק וּבִירִיעָה וּבַחֲמִילָה. אָמַר ״קוֹנָם צֶמֶר עוֹלֶה עָלַי״ – מוּתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בְּגִיזֵּי צֶמֶר״.״הַפִּשְׁתָּן עוֹלֶה עָלַי״ – מוּתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בַּאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן.
For one who vows that a garment is forbidden to him,
RASHI
מתני' חמילה כעין יריעה היא:
קונם צמר עולה כו' משמע מלבוש של צמר:
באניצי פשתן . דדייק ולא נפיץ:
TOSAFOT
שק יריעה וחמילה אינן בגדים הם:
מותר להתכסות בגיזי צמר שלא נתכוון זה אלא לבגד ארוג:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַכֹּל לְפִי הַנּוֹדֵר; טָעַן וְהִזִּיעַ וְהָיָה רֵיחוֹ קָשֶׁה, אָמַר ״קוֹנָם צֶמֶר וּפִשְׁתִּים עוֹלֶה עָלַי״ – מוּתָּר לְהִתְכַּסּוֹת, וְאָסוּר לְהַפְשִׁיל לַאֲחוֹרָיו.
Rabbi Yehuda says: Everything is determined according to the one who vows.
RASHI
טעון צמר ופשתן והזיע מחמת המשוי:
והיה ריחו קשה וכו':
ואסור להפשילן לאחוריו לעשות משוי מאותן מינין דבענין שנצטער נדר דהיינו לטעון ולא לכסות ולהכי מותר לכסות:
TOSAFOT
הכל לפי הנודר פירוש לפי ענין שהיה בשעת הנדר:
היה טעון פירוש מופשל לאחוריו כדרך נושאי משאות:
מותר להתכסות שלא נתכוון לאסור אלא בענין שהיה מצטער:
רוחו קצרה שמלבושן צר לו אינו אסור לו אלא בלבישה:
גמ׳ תַּנְיָא: הַנּוֹדֵר מִן הַכְּסוּת – מוּתָּר בְּשַׂק וּבִירִיעָה וּבַחֲמִילָה, וְאָסוּר בְּפוּנְדָא וּבִפְסַקִיָּא וּבִסְקוּרְטִיָּא וּבְקַטַבְלִיָּא וְאַנְפִּלְיָא וּפְלִינְיָא וּמִכְנָסַיִם וְכוֹבַע. מַאי אִיסְקוּרְטֵי? אֲמַר רַבָּה בַּר חָנָה: כִּיתּוֹנָא דְּצַלָּא.
It is taught in a baraita : For one who vows that a garment is forbidden to him, it is permitted to wear sackcloth, and to wear a sheet and to wear a coarse curtain, and it is prohibited for him to wear a money belt [ punda ],
RASHI
גמ' פונדא אזור חלול שחוגרין בו:
פסקיא פיישול"א:
אסקורטיא מפרש לקמן:
קטבליא מלבוש של עור קשה שלובש על האסקורטיא:
אנפליא הוש"ש בלע"ז של עור:
פליניא סינר:
כיתונא דצלא מלבוש של עור:
TOSAFOT
פונדא אבנט חלול וככסות דמי:
פסקיא פייש''א:
אנפליא קלצו''ן:
כיתונא דצלא פירוש מלבוש עור ויוצאין בשבת להגין מן הגשמים:
תַּנְיָא: יוֹצְאִין בְּשַׂק עָבֶה וּבְסָגוֹס עָבֶה וּבִירִיעָה וּבַחֲמִילָה מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, אֲבָל לֹא בְּתֵיבָה וְלֹא בְּקוּפָּה וְלֹא בְּמַחֲצֶלֶת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. הָרוֹעִים יוֹצְאִין בְּשַׂקִּים. וְלֹא רוֹעִים בִּלְבַד אָמְרוּ אֶלָּא כָּל אָדָם, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בְּהוֹוֶה.
It is taught in a baraita : One may go out into the public domain on Shabbat covered in thick sackcloth
RASHI
סגוס עבה מין שק הוא עבה טפי מיריעה:
יוצאין בשבת בכל אלו דברים:
אבל לא בתיבה שלא יכוף תיבה על ראשו ויצא דמשוי הוי:
TOSAFOT
אבל לא בתיבה קטנה שעל ראשו דמשוי הוא:
״רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַכֹּל לְפִי הַנּוֹדֵר״ כו'. תַּנְיָא, כֵּיצַד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַכֹּל לְפִי הַנּוֹדֵר? הָיָה לָבוּשׁ צֶמֶר, וְהֵצַר, וְאָמַר ״קוֹנָם צֶמֶר עוֹלֶה עָלַי״ – אָסוּר לִלְבּוֹשׁ וּמוּתָּר לִטְעוֹן. הָיָה טָעוּן פִּשְׁתָּן, וְהִזִּיעַ, וְאָמַר ״קוֹנָם פִּשְׁתָּן עוֹלֶה עָלַי״ – מוּתָּר לִלְבּוֹשׁ וְאָסוּר לִטְעוֹן.
§ We learned in the mishna that Rabbi Yehuda says: Everything is determined according to the one who vows. It is taught in a baraita : How,
RASHI
ומותר לטעון שלא נדר אלא ממלבוש שהרי היה מצטער ממלבוש:
והזיע מכובד משוי:
ואסור לטעון שלא נדר אלא כפי שהצר לו המשוי הילכך מותר ללבוש:
TOSAFOT
והזיע מחמת כובד משאו וה''ה דברישא מצי למיתני פשתן ובסיפא צמר: