Back
Nedarim
Daf 49bכְּמַאן מְצַלֵּינַן עַל קְצִירֵי וְעַל מְרֵיעֵי [כְּמַאן – כְּרַבִּי יוֹסֵי]. מִדַּאֲמַר קְצִירֵי וּמְרֵיעֵי, שְׁמַע מִינָּהּ: קְצִירֵי – קְצִירֵי מַמָּשׁ, מְרֵיעֵי – רַבָּנַן.
In accordance with whose opinion do we pray every day for the sick and for the suffering? In accordance with whose opinion? In accordance with the opinion of Rabbi Yosei,
RASHI
מצלינן אקצירי רופא חולי עמו ישראל:
מריעי על פליטת סופריהן:
TOSAFOT
כמאן מצלינן האידנא על החולים כר' יוסי דאמר אדם נדון בכל יום דאילו למאן דאמר דנדון בראש השנה הוי תפלת שוא:
״וּמוּתָּר בְּעָבֶה״. מַתְנִיתִין דְּלָא כְּבַבְלָאֵי. דַּאֲמַר רַבִּי זֵירָא: בַּבְלָאֵי טִפְּשָׁאֵי, דְּאָכְלִי לַחְמָא בְּלַחְמָא.
§ It is stated in the mishna that one who vowed that loose cooked food is forbidden to him is permitted to taste a thick cooked food. The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the custom of the Babylonians, as Rabbi Zeira
RASHI
מתניתין דקתני דעבה לא מיתאכלא בריפתא:
דלא כבבלאי דמלפתי פיתן בדייסא דהויא עבה:
TOSAFOT
מתני' דלא כבבלאי דאכלי דייסא בנהמא וא''כ גם תבשיל עבה אסור לדידהו:
אֲמַר רַב חִסְדָּא: דְּמַשְׁאִיל לְהוֹן לְהָלֵין נַקְדָּנֵי דְּהוּצָל: הָדֵין דַּיְיסָא הֵיכִין מַעֲלֵי לְמֵיכְלָהּ? דְּחִיטֵּי – בְּלַחְמָא דְּחִיטֵּי, וּדְשַׂעֲרֵי – בְּלַחְמָא דְּשַׂעֲרֵי, אוֹ דִּלְמָא דְּחִיטֵּי – בִּדְשַׂעֲרֵי, וּדְשַׂעֲרֵי – בִּדְחִיטֵּי?
In that context, Rav Ḥisda said that those fastidious resi- dents of Huzal,
RASHI
נקדני דייקנים במאכל:
[היכין מעלי] באיזה דבר מעולה אכילת הדייסא:
דחיטי יכול לאכלה בלחם של חטים ודייסא דשערי יכול לאכלה בלחם של שעורים:
או דילמא דייסא של חטים יפה לאכול בשל שעורים ושל שעורים בשל חטים ואית דגרסי נקרני מלשון כי קרן עור פניו (שמות ל״ד:כ״ט) מלאים חכמה ומאירה פניהם שנא' חכמת אדם תאיר פניו:
TOSAFOT
איכא דמשאיל להני נקרני פירוש מי ימצא שישאל להני נקיי הדעת כמו נקיר שמיה (פסחים קיא:) וכן לנקר חצירו (ביצה ח:) ויש מפרשין נקדני כמו (ברכות נ -) הנקדנין תופסים אותו ע''כ וכל המדקד' בדברי' נקרא נקדן:
רָבָא אָכְלֵיהּ בְּחַסִּיסֵי. רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אַשְׁכָּחֵיהּ לְרַב הוּנָא דְּקָאָכֵיל דַּיְיסָא בְּאֶצְבְּעָתֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: אַמַּאי קָאָכֵיל מָר בִּידֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אֲמַר רַב: דַּיְיסָא בְּאֶצְבְּעָתָא בְּסִים, וְכָל דְּכֵן בְּתַרְתֵּין, וְכָל דְּכֵן בִּתְלָת.
The Gemara relates: Rava would eat his bread with ḥasisei ,
RASHI
אכלה בחסיסי היה מלפת פיתו בחסיסי ומפרש לה במסכת פסחים (דף לט:) קימחא דאבישונא קמח של קליות שעורים שלא הביאו שליש ומיבשין אותן בתנור וקלופין הן:
TOSAFOT
בחסיסי קמח של קליות וכן פר''י (פרק כל שעה ד' לט) ור''ח פירש קמח של עדשים ופירושו נראה יותר דלפרש''י היה לו לקרותו קימחא דאבישונא ועוד אמר פ' כל שעה ממחו ליה קדרה בחסיסי ואי קימחא דאבשונא הא אמר לעיל מיניה בההוא פירקא דאסור:
אֲמַר לֵיהּ רַב לְחִיָּיא בְּרֵיהּ, וְכֵן אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא לְרַבָּה בְּרֵיהּ: מִזַמְּנִים לָךְ לְמֵיכַל דַּיְיסָא – עַד פַּרְסָה, לְמֵיכַל בִּישְׂרָא דְּתוֹרָא – עַד תְּלָתָא פַּרְסִין. אֲמַר לֵיהּ רַב לְחִיָּיא בְּרֵיהּ, וְכֵן אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא לְרַבָּה בְּרֵיהּ: כָּל מִידַּעַם לָא תִּפְלוֹט קַמֵּיהּ רַבְּךָ, לְבַר מִן קָרָא וְדַיְיסָא, שֶׁהֵן דּוֹמִין לִפְתִילְתָּא שֶׁל אֲבָר, וַאֲפִילּוּ קַמֵּי שָׁבוֹר מַלְכָּא פְּלוֹט.
Rav said to his son Ḥiyya, and Rav Huna similarly said to his son Rabba: If you are invited to eat porridge, for such a meal you should travel up to the distance of a parasang [ parsa ].
RASHI
מזמני לך לאכל דייסא עד פרסה דע שאותו מאכל איכו סועד לבך אלא עד הילוך פרסה. ובשר השור עד שלש פרסאות: ע"א אי מזמני לך לאכול דייסא עד פרסה לך אחר דייסא לאכול וטפי לא ולאכול בשר שור לך עד שלש פרסאות:
כל מידעם לא תפלוט קמי רבך לא תרוק רוק בפני רבך כדאמר במס' עירובין (דף צט.) הרק לפני רבו חייב מיתה שנאמר וכל משנאי אהבו מות אבל אם אכלת דלעת ודייסא ונזדמן לך הרוק בפיך פלוט בפני רבך וזרוק אותו לחוץ שיש בו סכנת נפשות שהן קשין לגופו של אדם כפתילה של אבר:
ואפילו לפני שבור מלכא פלוט ואל תתבייש:
TOSAFOT
לפלוט כלומר אם יצטרך לרוק ירוק ואל יניח בשביל כבוד רבו:
רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי יְהוּדָה, חַד אָכֵיל דַּיְיסָא בְּאֶצְבְּעָתֵיהּ וְחַד אָכֵיל בְּהוּצָא. אֲמַר לֵיהּ דְּאָכֵיל בְּהוּצָא לִדְאָכֵיל בְּאֶצְבְּעָתֵיהּ: עַד מָתַי אַתָּה מַאֲכִילֵנִי צוֹאָתְךָ! אֲמַר לֵיהּ דְּאָכֵיל בְּאֶצְבְּעָתֵיהּ לִדְאָכֵיל בְּהוּצָא: עַד מָתַי אַתָּה מַאֲכִילֵנִי רוּקְךָ!
The Gemara relates more incidents: Rabbi Yosei and Rabbi Yehuda dined together. One of them ate porridge with his fingers, and the other one ate with a fork [ hutza ].
RASHI
צאתך עפרורית שבצפרניו:
עד מתי אתה מאכילני רוקך שהיה נותן ההוצא בפיו ומדביק בו הרוק שבפיו ומחזירו בקערה:
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אַיְיתוּ לְקַמַּיְיהוּ בְּלוֹסְפַּיִין, רַבִּי יְהוּדָה אֲכַל, רַבִּי שִׁמְעוֹן לָא אֲכַל. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה: מַאי טַעְמָא לָא אָכֵיל מָר? אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵלּוּ אֵין יוֹצְאִין מִבְּנֵי מֵעַיִם כָּל עִיקָּר. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה: כָּל שֶׁכֵּן שֶׁנִּסְמוֹךְ עֲלֵיהֶן לְמָחָר.
Belospayin ,
RASHI
בלוספיין תאנים שנתבשלו יותר מדאי:
כיון שאין יוצאין מבני מעים:
כ"ש דמעלו שנסמוך עליהן שאין אנו צריכים לאכול מאכל אחר למחר:
TOSAFOT
בלוספיין מין תאנים רעים:
כל שכן דנסמוך עליהם למחר שלא יתעכלו מהר וכל זמן שהמאכל בתוך הבני מעיים הלב נסעד:
רַבִּי יְהוּדָה הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַבִּי טַרְפוֹן. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי טַרְפוֹן: הַיּוֹם פָּנֶיךָ צְהוּבִּין. אֲמַר לֵיהּ: אֶמֶשׁ יָצְאוּ עֲבָדֶיךָ לַשָּׂדֶה, וְהֵבִיאוּ לָנוּ תְּרָדִין, וַאֲכַלְנוּם בְּלֹא מֶלַח. וְאִם אָכַלְנוּם בְּמֶלַח – כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהָיוּ פָּנֵינוּ צְהוּבִּין.
Rabbi Yehuda was sitting before Rabbi Tarfon. Rabbi Tarfon said to him: Your face today is ruddy, i.e., a rosy, healthy color. Rabbi Yehuda said to him: Last night your servants, i.e., we students, went out to the field, and beets were brought to us, and we ate them without salt. This is the reason for our healthy complexion. And had we eaten them with salt, all the more so would our faces have been ruddy.
אָמְרָה הַהִיא מַטְרוֹנִיתָא לְרַבִּי יְהוּדָה: מוֹרֶה וְרָוֵי?! אֲמַר לָהּ: הֵימָנוּתָא בִּידָא דְּהַהִיא אִיתְּתָא, אִי טָעֵימְנָא אֶלָּא קִידּוּשָׁא וְאִבְדַּלְתָּא וְאַרְבָּעָה כָּסֵי דְּפִסְחָא, וְחוֹגְרַנִּי צִידְעַי מִן הַפֶּסַח עַד הָעֲצֶרֶת. אֶלָּא: ״חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו״.
The Gemara cites related incidents: A certain gentile lady [ matronita ]
RASHI
מורה ורוי אתה תלמיד בעל הוראה ואתה שיכור מפני שהיו פניו צהובין כל שעה:
הימנותא בידא דההיא איתתא אמונתי בידך שאיני שותה כל השנה יין אלא קידושא ואבדלתא:
וחוגר אני צדעי וקושר אני צדעי פדחתי משום מיחוש ראשי מפני ד' כוסות ששתיתי שאני חושש מהן מפסח עד עצרת:
TOSAFOT
וחוגרני צדעי פירוש חוגר וקושר היה צדעיו לפי שהיה חש בראשו על היין ששתה בפסח:
אֲמַר לֵיהּ הַהוּא מִינָא לְרַבִּי יְהוּדָה: פָּנֶיךָ דּוֹמִין אִי כְּמַלְוֵי רִבִּית אִי כִּמְגַדְּלֵי חֲזִירִין. אֲמַר לֵיהּ: בִּיהוּדָאֵי תַּרְוַיְיהוּ אֲסִירָן, אֶלָּא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בֵּית הַכִּסֵּא אִית לִי מִן בֵּיתָא עַד בֵּי מִדְרָשָׁא, וְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה אֲנִי נִכְנָס לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.
A certain heretic said to Rabbi Yehuda: Your face is similar either to usurers or to pig breeders. These people would earn a good living without expending much energy, which gave them plump, healthy complexions. Rabbi Yehuda said to him: Both of these occupations are prohibited to Jews. Rather, my face is ruddy because I have twenty-four bathrooms
RASHI
אי כמלוי ברבית כו' שהן מרויחין ביותר ופניהן צהובין ויפין:
תרוייהו לגדל חזירין ולהלוות ברבית אסירי ליהודאי ודאי לאו מינייהו פני צהובין:
רַבִּי יְהוּדָה כַּד אָזֵיל לְבֵי מִדְרָשָׁא שָׁקֵיל גּוּלְפָא עַל כַּתְפֵיהּ, אֲמַר: גְּדוֹלָה מְלָאכָה שֶׁמְּכַבֶּדֶת אֶת בְעָלֶיהָ. רַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁקֵיל צַנָּא עַל כַּתְפֵיהּ, אֲמַר: גְּדוֹלָה מְלָאכָה שֶׁמְּכַבֶּדֶת אֶת בְעָלֶיהָ.
§ The Gemara relates: When Rabbi Yehuda would go to the study hall he would carry a pitcher [ gulefa ]
RASHI
שקיל גולפא היה נושא הקנקן לבית המדרש לישב עליה:
מלאכה שמכבדת כו' דעכשיו ישב עליה בבית המדרש:
TOSAFOT
שקיל גולפא לישב בבית המדרש:
שמכבדת בעליה שלא אצטרך לישב על גבי קרקע:
דְּבֵיתְהוּ דְּרַבִּי יְהוּדָה נָפְקַתְּ נָקְטַתְּ עַמְרָא, עָבְדָה גְּלִימָא דְּהוּטְבֵי. כַּד נָפְקַתְּ לְשׁוּקָא מִיכַּסְיָא בֵּיהּ, וְכַד נָפֵיק רַבִּי יְהוּדָה לְצַלּוּיֵי הֲוָה מְכַסֵּי וּמְצַלֵּי. וְכַד מִיכַּסֵּי בֵּיהּ הֲוָה מְבָרֵךְ ״בָּרוּךְ שֶׁעֲטָנִי מְעִיל״.
The Gemara further relates: Rabbi Yehuda’s wife went out to the market, collected wool, and made a thick [ hutevei ]
RASHI
נפקת נקטת עמרא יצאת לשוק וקנתה לצמר ועבדה גלימא:
דהוטבי ועשתה ממנו סרבל טוב:
וכד נפקת איהי לשוקא הות ניכסי ביה:
ורבי יהודה כד הוה מצלי הוה נמי מכסי ביה:
שעטני מעיל שתיה להן חביב כל כך שלא היה להן אחר:
TOSAFOT
שעטני מעיל חשוב היה לו כמעיל:
זִימְנָא חֲדָא גָּזַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל תַּעֲנִיתָא, רַבִּי יְהוּדָה לָא אֲתָא לְבֵי תַּעֲנִיתָא. אָמְרִין לֵיהּ: לָא אִית לֵיהּ כִּסּוּיָא. שְׁדַר לֵיהּ גְּלִימָא וְלָא קַבֵּיל.
On one occasion Rabban Shimon ben Gamliel, the Nasi , decreed a fast. Rabbi Yehuda did not come to the house of the fast, where everyone gathered. The people said to Rabban Shimon ben Gamliel: Rabbi Yehuda does not have a dignified garment to cover himself with, and therefore he shies away from public events. Rabban Shimon ben Gamliel sent him a cloak of his own, but Rabbi Yehuda did not accept this gift.