Back
Nedarim
Daf 46aמַחֲלוֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי חֲלוּקָה, אֲבָל אֵין בָּהּ כְּדֵי חֲלוּקָה – דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר.
The dispute between Rabbi Eliezer ben Ya’akov and the Rabbis is with regard to a courtyard where there is sufficient area in the courtyard
RASHI
כשיש בה בדי חלוקה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה וטעמא דמאן דאסר הואיל ואפשר בחלוקה:
אבל אין בה כדי חלוקה דבר הכל מותר דמאי אפשר ליה למיעבד:
אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף: הֲרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת, דִּכְמִי שֶׁאֵין בּוֹ כְּדֵי חֲלוּקָה דָּמֵי, וּתְנַן: שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין בְּדָבָר שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר!
Rav Yosef said to Rabba: A synagogue
RASHI
בדבר של אותה העיר כדמפרש בית הכנסת והתיבה וכו':
אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר זְעֵירֵי: מַחֲלוֹקֶת שֶׁאֵין בָּהּ כְּדֵי חֲלוּקָה, אֲבָל יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי חֲלוּקָה – דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר.
Rather, Rav Yosef said: Ze’eiri must have said: The dispute holds where there is not sufficient area in the courtyard for it to be divided, but if there is sufficient area in it for it to be divided, everyone agrees that it is forbidden,
RASHI
שאין בה כדי חלוקה ומאן דאסר משום דכבית הכנסת דמי דקתני דש ניהם אסורים ומאן דשרי הואיל ואי אפשר בחלוקה:
אבל יש בה כדי חלוקה דברי הכל אסור דסגי ליה בחלוקה:
TOSAFOT
אמר רב הונא הלכה כרבי אליעזר בן יעקב וקשה דבפרק בתרא פסקינן כרבי אושעיא דאמר בדאורייתא אין ברירה בדרבנן יש ברירה והכא דאורייתא הוא ומפרש ר''ת דהא דפסקי' כרבי אליעזר בן יעקב לאו מטעם דיש ברירה אלא משום דויתור מותר במודר הנאה וכשהדירו זה את זה מדריסת הרגל לא נאסרו וא''כ לפי זה שאם אסרו עצמם בדריסה אסורין ליכנס לחצר ואדם מן השוק שאסר מותר ליכנס דויתור מותר ור''י פי' דפסקינן שפיר מטעמא דיש ברירה ובביצה (דף לח:) לא פסיק כר' אושעיא אלא ממאי דאמר בדרבנן יש ברירה הילכך שותפין שנדרו דריסת הרגל מותרין בחצר ואדם מן השוק מודר הנאה מחבירו אסור ליכנס דויתור אסור דאשכחן סתמא בפרקין דלעיל דויתור אסור:
אָמַר רַב הוּנָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, וְכֵן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב.
Rav Huna said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. And so too, Rabbi Elazar said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov.
TOSAFOT
למחצה לשליש ולרביע שהמשכיר מקבל שליש הריוח ואין לשוכר כ''א ב' חלקים דברשותו הוא מקבל ואסור:
אבל בבציר פירוש בפחות מותר:
אביי אמר אפילו בבציר אסור כך הגירסא ראשונה:
דמקבל בטסקא פירוש שמקבל השוכר מן המשכיר בכך וכך לשנה ואיתא ספרים דגרסי אפילו בבצין פירוש קרקע היוצר כמו על הבצין של יוצר (ב''מ דף עד.) ורגילין לייבשן במרחץ ואם רגילות להשכיר לייבש בצין של משכיר באותו מרחץ הוה תפיסת יד:
״הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ וְיֵשׁ לוֹ שָׁם מֶרְחָץ״ וכו׳. וְכַמָּה תְּפִיסַת יָד? אֲמַר רַב נַחְמָן: לְמֶחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ, אֲבָל בִּבְצִיר – לָא. אַבַּיֵי אֲמַר: אֲפִילּוּ בִּבְצִיר – אָסוּר. הֵיכִי דָמֵי דְּשָׁרֵי – דִּמְקַבֵּל בְּטַסְקָא.
§ The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Naḥman said: In cases where he receives one half, one-third,
RASHI
וכמה תפיסת יד יש לו למדיר באותו מרחץ דליתסר ביה האי:
אבל בבציר מרביע לא חשיב תפיסת יד ומותר בו המודר וספרים דכתיב בהו בבצין משמע נמי בבצים ואית דגרסי בביצין כמו ביצין של יוצר כדאמר בב"מ (דף עד.) שהיוצר עושה כמין ביצים של חומר ומהם עושה קדרות והכי משמע ליה דאית ליה תשמישתא כלום אבל כדי להניח ביצים של יוצר להתם לייבשם אין זו תפיסת יד:
אביי אמר אפי' בבציר מרביע הוי תפיסת יד ואסור בהם המודר והכי נמי איכא לפרש כל הני לישני:
דמקבל בטסקא שקיבלו השוכר לתת ממנו מס בכל שנה ושנה דהאי לא הוי תפיסת יד כלל:
TOSAFOT
מחלוקת בשיש בו כדי חלוקה דאז מתהני בחלוקה שיכול לכוף את חבירו לחלוק לכך לא קנסוה רבנן אבל אין בה דין חלוקה שאין יכול לכוף את חבירו קנסו רבנן: