Back
Nedarim
Daf 35aמתני׳ וְתוֹרֵם אֶת תְּרוּמָתוֹ וּמַעַשְׂרוֹתָיו לְדַעְתּוֹ, וּמַקְרִיב עָלָיו קִינֵּי זָבִין, קִינֵּי זָבוֹת, קִינֵּי יוֹלְדוֹת, חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. וּמְלַמְּדוֹ מִדְרָשׁ, הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת, אֲבָל לֹא יְלַמְּדֶנּוּ מִקְרָא. אֲבָל מְלַמֵּד הוּא אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנוֹתָיו מִקְרָא.
The mishna proceeds to list other tasks that one may perform for someone who is prohibited by vow from benefiting from him. And he separates his teruma
RASHI
מתני' ותורם את תרומתו וכו' מפרש בגמרא:
[ומקריב עליו] אם היה כהן אותו שנדר שלא יהנה ממנו יכול להקריב עליו קיני זבין וקיני זבות וכו':
TOSAFOT
מקריב עליו קינין וכו' אם היה המדיר כהן מקריב לזה המודר:
לא ילמדנו מקרא מפרש בגמרא דבלימוד מקרא נוטל שכר אבל מלמדו מדרש כמו ת''כ והלכות דאין נוטלין עליה שכר ובגמ' מפרש טעמא דנוטלין שכר על המקרא ואין נוטלין שכר על המדר':
אבל מלמד בניו מקרא מצוה קא עביד ולא הוה אלא גורם הנאה בעלמא ואפילו במקום נמי דנוטלין שכר עליה דמ''מ לא היה המודר נותן שכר למלמד לבניו:
גמ׳ אִיבַּעֲיָא לְהוּ: הָנֵי כָּהֲנֵי, שְׁלוּחֵי דִּידָן הָווּ אוֹ שְׁלוּחֵי דִּשְׁמַיָּא? לְמַאי נָפְקָא מִינָּהּ – לְמוּדָּר הֲנָאָה. אִי אָמְרַתְּ דִּשְׁלוּחֵי דִּידָן הָווּ – הָא מְהַנֵּי לֵיהּ, וְאָסוּר. וְאִי אָמְרַתְּ שְׁלוּחֵי דִּשְׁמַיָּא – שָׁרֵי. מַאי?
A dilemma was raised before the Sages: Are these priests our agents
RASHI
גמ' הני כהני שמקריבין קרבנות:
שלוחי דידן דבעלי קרבן:
TOSAFOT
איבעי' להו הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו וכו' ואי אמרת שלוחי [דידן] נינהו הא מהני ליה דעבד שליחותא - דודאי גוף הקרבן מצוה קעביד מיהו כיון דהאי כהן שלוחו בזה אסור וה''נ אמרינן גבי תורם דאי אמרת צריך דעת הא קמהני ליה וה''נ אי שלוחי דידן נינהו אסור מיהו קשה אמאי לא פשיט ליה מההוא דפ' קמא דקידושין (דף כג -) אמר רב כהנא הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאי ס''ד שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד ואינהו קא עבדי וי''ל דרוצה לפשוט ממשנה או מברייתא:
תָּא שְׁמַע, דִּתְנַן: מַקְרִיב עָלָיו קִינֵּי זָבִין כו'. אִי אָמְרַתְּ שְׁלוּחֵי דִּידָן – קָא מְהַנֵּי לֵיהּ!
Come and hear proof to resolve the dilemma, as we learned in the mishna: And he sacrifices for him the bird nests of zavin , etc. The Gemara infers: If you say that the priests are our agents, the priests would thereby provide benefit to one for whom benefit from them is forbidden. Based on the ruling in the mishna, apparently, priests are agents of Heaven.
RASHI
הא קא מהני ליה שליח לכפר כפרתו ואיהו הדירו שלא יהנה ממנו:
TOSAFOT
ת''ש ומקריב עליו קיני זבים ואי אמרת שלוחי דידן הא קמהני ליה ויש להקשות דלמא דאמר כל הרוצה להקריב יבוא ויקריב דכה''ג לא מהני ליה ושמא נראה לו דמיירי במודר הנאה בכל כהני דהאי ודאי לא מצינו למימר כי בכה''ג שאני דאז לא יצטרך דעת בעלים ואותן הוו שלוחי דידן:
וְלִיטַעֲמִיךְ, לִיתְנֵי: מַקְרִיב עָלָיו קָרְבָּנוֹת! אֶלָּא, מְחוּסְּרֵי כַּפָּרָה שָׁאנֵי. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַכֹּל צְרִיכִין דַּעַת, חוּץ מִמְּחוּסְּרֵי כַּפָּרָה, שֶׁהֲרֵי אָדָם מֵבִיא קָרְבָּן עַל בָּנָיו וְעַל בְּנוֹתָיו הַקְּטַנִּים, שֶׁנֶּאֱמַר ״זֹאת תּוֹרַת הַזָּב״ – בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן.
The Gemara rejects the proof: And according to your reasoning, that the mishna holds that priests are agents of Heaven, let the mishna teach in general: He sacrifices for him offerings. Why did the mishna list these particular offerings? Rather, perforce, offerings brought by those lacking atonement
RASHI
אלא מדקתני מקריב עליו קיני זבין וכו' ש"מ דשלוחי דשמיא נינהו:
[וליטעמיך] אם כן דשלוחי דשמיא נינהו ליתני סתם מקריב עליו קרבנות אלא מדלא קתני אלא קיני זבין וכו' ש"מ דשלוחי דידן נינהו ודקשיא לן הא קמהני ליה תריץ לא קמהני ליה דבמחוסרי כפרה שאני כי הני דמתני':
דא"ר יוחנן הכל צריכין דעת כל הקרבנות צריכין שיהו מקריבים בעלים חוץ ממחוסרי וכו':
על בניו ועל בנותיו הקטנים כשהן מחוסרי כפרה דכתיב זאת תורת הזב וגו' ונשים שמביא קרבן עליהן אע"פ שאין להם דעת הם הכי נמי גדולים אין צריכין להביא כפרתן לדעתן הלכך הואיל ומקריב עליו שלא לדעתו לא מהני ליה דהא לא ידע ומותר:
TOSAFOT
כדרבי' יוחנן דאמר הכל צריך דעת בעלים אם מחוייב אדם עולה ושלמים אינו יכול לפטור אותו חבירו שלא מדעתו:
שהרי מקריב אדם על בניו ועל בנותיו להתירן לאכול בקדשים דכתיב זאת תורת הזב בין גדול בין קטן וקטן לאו בר דעת הוא אלמא דאין צריך דעת בעלים להתירו לאכול בקדשים במחוסר כפרה:
אֶלָּא מֵעַתָּה לְרַבִּי יוֹחָנָן ״זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת״ וגו' – בֵּין קְטַנָּה וּבֵין גְּדוֹלָה, קְטַנָּה בַּת לֵידָה הִיא?! וְהָא תָּנֵי רַב בֵּיבָי קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן: שָׁלֹשׁ נָשִׁים מְשַׁמְּשׁוֹת בְּמוֹךְ: קְטַנָּה, וּמְעוּבֶּרֶת, וּמֵנִיקָה. קְטַנָּה – שֶׁמָּא תִּתְעַבֵּר וְתָמוּת!
The Gemara asks: However, if that is so according to Rabbi Yoḥanan, with regard to that which is written: “This is the law of a woman after childbirth” (Leviticus 12:7), would he interpret that the halakhot of a woman after childbirth apply to both an adult and a minor? Is a minor capable of giving birth? But didn’t Rav Beivai teach a baraita before Rav Naḥman: It is permitted for three women to engage in intercourse with a contraceptive resorbent:
RASHI
אלא מעתה לר' יוחנן דמפיק מזאת תורת הזב בין גדול בין קטן הכא נמי מצי למימר מהאי קרא נמי:
שמא תתעבר ותמות ודאי אלמא לאו בת לידה היא:
TOSAFOT
אלא מעתה לרבי יוחנן זאת תורת היולדת וכו' קצת קשה דבלאו רבי יוחנן ברייתא היא בפ' בנות כותים (נדה דף לד:) דכתיב זאת תורת הזב בין גדול בין קטן:
הַהִיא ״זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת״ – בֵּין פִּקַּחַת בֵּין שׁוֹטָה, שֶׁכֵּן אָדָם מֵבִיא קָרְבָּן עַל אִשְׁתּוֹ שׁוֹטָה,
The Gemara explains: That verse: “This is the law of a woman after childbirth,” does not come to include a minor. Rather, it comes to teach that the halakhot of a woman after childbirth apply to both a halakhically competent woman and a woman who is an imbecile, as a man brings an offering for his wife who is an imbecile.
RASHI
אמר לך רבי יוחנן ההוא זאת תורת היולדת לא מרבי לה לקטנה אלא בגדולה מיירי וקא מרבה אפילו יולדת שוטה:
שכן אדם מביא קרבן עשיר אפילו על אשתו שוטה אדם מביא קרבן עשיר על אשתו בין פקחת בין שוטה ולא אמרינן דאע"פ שנשאת לעשיר עניה היא דמה שקנתה אשה קנה בעלה אלא כל הקרבנות שחייבת מביא עליה:
TOSAFOT
ומשני ההיא זאת תורת היולדת בין פקחת בין שוטה שכך מצינו שאדם מביא קרבן על אשתו שוטה:
כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אָדָם מֵבִיא קָרְבַּן עָשִׁיר עַל אִשְׁתּוֹ, וְכָל קָרְבָּנוֹת שֶׁחַיֶּיבֶת.
This halakha is in accordance with the statement of Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: A man brings the offering of a wealthy person for his wife,
TOSAFOT
מביא אדם קרבן עשיר על אשתו אם היא חייבת קרבן לידה או מצורעת ואין יכול לומר עניה היא ואין לה שום דבר שכך כתב לה בכתובתה דאחריות דאית לך עלי מן קדמת דנא דמשמע ליה אפילו שוטה צ''ע מנא ליה הא דמשמע שהוא חייב כל מה שחייבת קודם מזה יש ללמוד דאדם חייב לפרוע חובות אשתו שהיא חייבת קודם שישאנה ולא נראה דבפרק יש נוחלין (ב''ב דף קלט -) איבעיא ליה אי בעל בנכסי אשתו לוקח הוי או יורש הוי דאי לוקח הוי לא יפרע לבעלי חובות של אשתו שלוותה קודם ואפילו מנכסי מלוג שלה ואם יורש הוי יפרע מנכסי מלוג שלה כמו יורש שפורע חובות אביו מקרקעי ואם כן לא מיבעי אלא מנכסי מלוג שלה אבל מנכסים שלו לא יפרע שום דבר - והך בעיא דלוקח הוי או יורש הוי פסק רבינו שמואל בן בתו של רש''י קבלה מרבינו חננאל דיורש הוי וצריך הבעל לפרוע מנכסי מלוג שהכניסה לו אשתו והכי הלכתא שאדם פורע חוב אשתו שהיא חייבת קודם לכן אם יש מטלטלין או חובות כעין שהכניסה לו אע''פ שיורש אינו פורע ממטלטלין מיהו לאחר תקנות גאונים שתיקנו להיות עתה מטלטלין כמקרקעי וגובה כתובתה ממטלטלין אע''ג דממנה אין לגבות כ''א ממקרקעי כמו כן גם החובות נמי יתפרעו מן המטלטלין דכל הדין הנוהג בקרקעות נוהג במטלטלין והא דאמר הכא כל קרבנות שהיא חייבת דוקא קרבנות אבל חוב לא יפרע אלא ממה שהכניסה לו דכיון דיורש הוי ומטלטלין כקרקעות עתה שיעבודם על אותן נכסים אין יכולת ביד הבעל להפקיען אבל יותר ממה שהכניסה לו [אינו פורע] וקרבנותיה נמי דוקא קרבנות חובה אבל לא נדרים ונדבות ואם לאחר נישואין [נדרה קרבן] לא ישלם נדריה דאם לא כן יכולה להחריב בעלה - והכי משמע בירושלמי - גרסא אחרת אם פטרה אינו חייב וה''פ כל קרבנות שהיא חייבת כשהיא תחתיו חייב לפרוע ולפיכך אם פטרה שגירשה אינו חייב שכך כתבה בשובר של כתובה והתקבלתי כתובתי ואחריות דאית לי עלך מן קדמת דנא ולגירסא זו אינו חייב לשלם כלום מקודם נישואין:
שֶׁכָּךְ כּוֹתֵב לָהּ: וְאַחֲרָיוּת דְּאִית לֵיךְ עָלַי מִן קַדְמַת דְּנָא.
The fact that he is obligated to bring a wealthy person’s offering on her behalf is due to the fact that this is what he writes in her marriage contract:
RASHI
שבך כתב לה ואחריות כו' דהכי משמע אחריותא עלי וכי היכי דהאי מביא קרבן על אשתו יולדת אפילו שוטה כך כל מחוסרי כפרה אין צריכין דעת ולעולם שלוחי דידן נינהו: