Back
Nedarim
Daf 27bדְּאִי הֲוָה יָדַע דְּמִית – מִן לְאַלְתַּר הֲוָה גָּמַר וְיָהֵיב גִּיטָּא.
for had he known that he would die within a year he would have immediately finalized his decision and given her the bill of divorce. Since he gave it to her initially so that she not require levirate marriage, it is assumed that his intent was to deliver it even in this case. By contrast, in the case where one stipulated about his rights, which he certainly did not intend to forfeit, it is assumed that he would not have wanted his statement to take effect in this situation.
RASHI
דאי הוי ידע בשעת התנאי דמיית בתוך הזמן לאלתר גמר ויהיב גיטא מעכשיו הלכך הוי גט ולהכי גמר בלביה למיהוי גט אבל האי אי הוה ידע דאתניס לא הוה מבטל זכוותיה ולא גמר ומקני:
מַאי שְׁנָא מֵהַהוּא דַּאֲמַר לְהוּ: אִי לָא אָתֵינָא מִכָּאן עַד תְּלָתִין יוֹמִין – לֶיהֱוֵי גִּיטָּא. אֲתָא, וּפְסָקֵיהּ מַעַבְּרָא, אֲמַר לְהוּ: חֲזוּ דַּאֲתַאי, חֲזוּ דַּאֲתַאי! וַאֲמַר שְׁמוּאֵל: לָא שְׁמֵיהּ מָתְיָיא. אַמַּאי? וְהָא מֵינַס אֲנִיס!
The Gemara continues to question Rava: In what way is it different from the following case: There was a certain man who said to the agents with whom he entrusted a bill of divorce: If I do not return from now until thirty days have passed, let this be a bill of divorce. He came on the thirtieth day but was prevented from crossing the river by the ferry
RASHI
ואמר להו שמואל לא שמיה מתייא אע"ג דאניס והא מינס אניס ולא ליהוי גיטא:
דִּלְמָא אוּנְסָא דְּמִיגְלַיָא שָׁאנֵי, וּמַעַבְּרָא מִיגְלֵי אוּנְסֵיהּ.
The Gemara responds: Perhaps the case of circumstances beyond one’s control that are apparent to everyone and could have been anticipated ahead of time is different, and a ferry is considered an apparent type of circumstance beyond one’s control, which he should have considered and stipulated explicitly. Since he did not do so, it is not considered a circumstance beyond one’s control.
RASHI
דלמא אונסא דמיגליא שאני ומעברא אונסא דמיגליא הוא דזימנין דלא משתכחא בהאי גיסא ומבעיא ליה לאסוקי אדעתיה (ודלמא אסיק אדעתיה) ואפי' הכי לא התנה משום הכי אי מיתניס בהאי זמן אמר גמר ומקני דליהוי גט אפילו עיכבו שום אונס אבל בעלמא אי איתניס פטור:
וּלְרַב הוּנָא, מִכְּדִי אַסְמַכְתָּא הִיא, וְאַסְמַכְתָּא לָא קָנְיָא! שָׁאנֵי הָכָא, דְּמִיתְפְּסָן זְכוּתָן.
The Gemara asks: And according to Rav Huna, who said that his documents for a favorable verdict are rendered void if he does not return by the set time, it is difficult to understand why the stipulation is valid. After all, it is a transaction with inconclusive consent [ asmakhta ],
RASHI
ולרב הונא דאמר בטלן זכוותיה אמאי הא אסמכתא הוא דברים בעלמא וסמך על דעתו כסבור שהוא יכול לבא בזמנו להכי קאמר הכי ואסמכתא לא קניא:
שאני הכא להכי קני:
דאתפיס זכותיה לב"ד דכגבוי דמי ולא הוה אסמכתא:
TOSAFOT
ולרב הונא אסמכתא היא הוה מצי למימר דס''ל לרב הונא דאסמכתא קניא אלא ניחא ליה ליישב רב הונא אליבא דהלכתא דר''נ פסיק בסמוך כרבי יהודה:
וְהֵיכָא דְּמִיתְפְּסִין לָאו אַסְמַכְתָּא הִיא? וְהָתְנַן: מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ וְהִשְׁלִישׁ אֶת שְׁטָרוֹ, וְאָמַר: אִם אֵין אֲנִי נוֹתֵן לוֹ מִכָּאן עַד שְׁלֹֹשִׁים יוֹם – תֵּן לוֹ שְׁטָרוֹ.
The Gemara asks: And in a case where his rights are held by another party, is it not considered an asmakhta ? But didn’t we learn in a mishna ( Bava Batra 168a): In the case of one who repaid part of his debt, and deposited his loan document with a third party for purposes of security, and said: If I do not give him the remainder of the debt from now until thirty days, give him his loan document and he can collect the entire amount.
RASHI
מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו שהניח השטר שהיה לו לבעל חוב עליו ביד נאמן ואמר לו אם איני פורע החוב מכאן עד ל' יום תן לו שטרו למלוה ויחזור ויגבה בו כל מה שכתוב בו בתחילה:
הִגִּיעַ זְמַן וְלֹא נָתַן, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יִתֵּן, וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יִתֵּן. וְאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב: אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר אַסְמַכְתָּא קָנְיָא!
If the time arrived and he did not give the remainder of the debt to the creditor, Rabbi Yosei says: The third party should give the document to the debtor. And Rabbi Yehuda says: He should not give it. And Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said that Rav said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei,
RASHI
ולא נתן ולא פרע:
רבי יוסי אומר יתן השליש השטר למלוה ואע"ג דאסמכתא היא דסבור היה לפרוע באותו הזמן קנה המלוה את השטר:
אין הלכה וכו' הא הכא אע''ג דאתפיס השטר ביד [השליש] הויא אסמכתא ולא קניא לטעמיה דרב:
שָׁאנֵי הָכָא דַּאֲמַר לִבָּטְלָן זַכְוָתֵיהּ.
The Gemara responds: It is different here because the one who deposited his documents with the court explicitly said that documents for a favorable verdict should be void,
RASHI
שאני הכא דאמר ליבטלן זכותיה שלא יהא בהן ממש דזהו חמור מתן לו שטרו:
TOSAFOT
שאני הכא דאמר ליבטלו זכוותיה פי' מטעם הודאה כדפרישית לעיל:
וְהִלְכְתָא: אַסְמַכְתָּא קָנְיָא, וְהוּא דְּלָא אֲנִיס, וְהוּא דְּקָנוּ מִינֵּיהּ בְּבֵית דִּין חָשׁוּב.
The Gemara concludes: And the halakha in these cases is as follows: An asmakhta effects acquisition
RASHI
והלכתא אסמכתא קניא ואע"ג דלא מתפיס:
והוא דלא אניס באונסא דמוכחא לאינשי כי האי דלעיל דפסקיה מעברא:
והוא דקנו מיניה שלא יחזור בו:
ובב''ד חשוב שיהא מומחה לרבים וכל הני תלת מילי בעינן בה דאי הוה חד בלא אידך לא קני אלא כולהו ג' בעינן דלא אניס וקנין ובב''ד חשוב:
TOSAFOT
והלכתא אסמכתא קניא וכו' לכאורה דאמר בלא מעכשיו דאילו אמר מעכשיו מועיל שפיר בלא קנין בב''ד חשוב כדמוכח פר' איזהו נשך (ב''מ דף סז) ומיהו אור''י דע''כ הכא מיירי דאמר מעכשיו מדאמר דקנו מיניה וסתם קנין בסודר וקנין סודר בלא מעכשיו אינו מועיל כלום כדאמר לקמן פרק השותפין (נדרים דף מח:) דהא הדר סודרא למרא פירוש כשחל הקנין אינו מועיל כלום כגון אם אמר לאחר ל' יום א''כ אין הקנין עד לאחר ל' יום וכבר הדרא סודרא למריה וא''כ ע''כ מיירי הכא דאמר מעכשיו ואפ''ה קאמר דדוקא בב''ד חשוב קנו מיניה אבל בלא קנין בב''ד חשוב לא מועיל מעכשיו בלא אסמכתא והא דמשמע באיזהו נשך דמעכשיו מועיל בלא ב''ד חשוב י''ל דאסמכתא דהתם שאני לפי שהוא דרך מכר דמיירי שהלוהו על שדהו ואמר ליה אם אין אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי הוא שלי אור''ת שלכך נהגו לאסוף כל בני העיר בשעת שידוכין היינו כי היכי דליהוו ב''ד חשוב ולא יהא ערבון אסמכתא ואין נראה לר''י שהרי כמה פעמים אין שם אלא קרובים וגם אין מתקיים לשום קיום תנאי לכ''נ דלענין ערבון של שידוכין נראה דהכי הוא דקני שפיר בלא מעכשיו וגם בלא קנין ב''ד חשוב דלפי שמתבייש ביותר מי שחוזר בו לא חשוב אסמכתא כלל דלאו גוזמא הוא מה שמתנה עמו בערבון אם יחזור בו דדמי בושתו הוא ולא גזרינן כמו אם אוביר ולא איעביד אשלם במיטבא:
מתני׳ נוֹדְרִין לֶהָרָגִין וְלֶחָרָמִין וְלַמּוֹכְסִין שֶׁהִיא תְּרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ תְּרוּמָה, שֶׁהֵן שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בַּכֹּל נוֹדְרִין
One may take a vow to murderers,
RASHI
מתני' להרגין שהוא הורג על עסקי ממון שאם בא להורגו יכול לדור על זה שהוא של תרומה ויאמר נדר זה עלי אם אינו של תרומה אע''פ שאינו של תרומה כדי שלא יטלם לפי שיש חיוב מיתה לזו והנדר מותר והיינו נמי נדרי אונסין:
ולחרמין שהוא ליסטים בעלמא שאינו הורג:
ולמוכסים נוטל מכס המלך ורוצה ליטול פירותיו בע"כ:
אף על פי שאינן של תרומה יכול לידור שהן של תרומה כדי שלא יטלם ומתני' לא זו אף זו קתני:
בכל נודרים להם:
TOSAFOT
נודרים להרגין הורגים נפשות על עסקי ממון ולחרמים קילי טפי וזו אף זו קתני:
שהם של תרומה וא''ת התינח הרגין וחרמים שגוזלין ממון ועתה כשאמר להם שהם של תרומה לא יגזלו אותם דאינם מתכוונים כ''א לגזול ולא לאיסורא כיון שאינה ראויה לאכילה לזרים אבל מוכסין מאי אהני לעולם ישאל המכס וי''ל שלא היו רגילים ליקח מכס זה ממוליכי תרומה לכהנים: