Back
Nedarim
Daf 24bדַּאֲפִילּוּ בְּקַמַּיְיתָא, וּשְׁמַע מִינָּהּ פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ. שְׁמַע מִינָּהּ.
mean that even in the earlier cases,
RASHI
אפי' בקמייתא הנך דלעיל ש"מ:
מַאי הָוֵי עֲלָהּ? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַב הוּנָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, וְכֵן אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב.
With regard to the practical conclusion of this dispute, the Gemara asks: What halakhic conclusion was reached about this matter?
RASHI
מאי הוי עלה אי הוי הלכתא כוותיה דר' אליעזר דהוי נדרי זרוזין ומותר:
TOSAFOT
מאי הויא עלה וא''ת והא פשיטנא כבר דפליגי רבנן עליה לכן נראה לפרש הלכה כרבי אליעזר ב''י או לא:
מתני׳ נִדְרֵי הֲבַאי; אָמַר ״קוֹנָם אִם לֹא רָאִיתִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה כְּעוֹלֵי מִצְרַיִם״ ״אִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד״.
Vows of exaggeration
TOSAFOT
נדרי הבאי אם לא ראיתי פירוש שאמר קונם פירות העולם עלי אם לא ראיתי וכו' מותרין מטעם דעבידי אינשי דמשתעי הכי כדי לאמת ולצדק את דבריהן כשרואין מעשה אחד יותר ממה שרגיל להיות ואין בלבו לאסור ואנן סהדי כדפרישית לעיל:
כעולי מצרים לפי שראה עם רב יותר ממה שרגיל:
נחש טרוף לפי שראוהו טרוף - יותר משאר נחשים ודווקא כשראה כדפרישית אבל אם לא ראה שום אדם ולא שום נחש ודאי לא הוי נדר הבאי ואסור משום דעבידי אינשי דמישתעו הכי כיון שלא ראה כלל:
גמ׳ תָּנָא: נִדְרֵי הֲבַאי – מוּתָּרִין, שְׁבוּעוֹת הֲבַאי – אֲסוּרִין.
A Sage taught: Items rendered forbidden through vows of exaggeration [ havai ]
הֵיכִי דָּמֵי שְׁבוּעוֹת הֲבַאי? אִילֵימָא דַּאֲמַר ״שְׁבוּעָה אִם לֹא רָאִיתִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה״ – מִידַּעַם קָאָמַר?
The Gemara clarifies the details: What are the circumstances of the case of oaths of exaggeration? If we say that it is when one said: I take an oath if I did not see on this road as many people as those who ascended from Egypt, is he saying anything? This statement is not formulated in the form of an oath and therefore has no validity at all, even if he was serious.
אֲמַר אַבַּיֵי: דַּאֲמַר ״שְׁבוּעָה שֶׁרָאִיתִי״. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִם כֵּן לָמָּה לִי לְמֵימַר? וְעוֹד, דּוּמְיָא דְּנֶדֶר קָתָנֵי! אֶלָּא אֲמַר רָבָא: בְּאוֹמֵר ״יֵאָסְרוּ פֵּירוֹת הָעוֹלָם עָלַי בִּשְׁבוּעָה אִם לֹא רָאִיתִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה כְּעוֹלֵי מִצְרַיִם״.
The Gemara answers: Abaye said that in a case where one says: I take an oath that I saw on this road as many people as those who ascended from Egypt, the oath is valid. If he did not see that many people, he has taken a false oath. Rava said to him: If so, why do I need to say this;
RASHI
אמר ליה רבא א"כ מתניתא דאמר שבועה שראיתי בדרך הזה:
למה לי למימר דאסור דהיינו שבועה גמורה ודאי כאילו אמר שבועה שאכלתי:
ועודי דומיא דנדר קתני שבועות (נדרי) הבאי אסורין דמשמע דקאמר בלשון נדר ושבועה:
אלא אמר רבא קאמר הכי יאסרו כל פירות העולם עלי בשבועה:
אם לא ראיתי ולא קאמר שראיתי:
TOSAFOT
אלא אמר רבא דאמר יאסרו כל פירות שבעולם וכו' [בשבועות פירשו התוספות באורך]:
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אַשִׁי: וְדִלְמָא הַאי גַּבְרָא קִינָּא דְּשׁוּמְשְׁמָנֵי חֲזָא, וְאַסֵּיק לְהוֹן שְׁמָא ״עוֹלֵי מִצְרַיִם״, וְשַׁפִּיר מִשְׁתַּבַּע!
Ravina said to Rav Ashi: And perhaps this man saw an anthill and called them: Those who ascended from Egypt, because the quantity of ants was so numerous, and he took an oath properly. Why, then, do we say that this is an oath taken in vain?
RASHI
אמר ליה רבינא אמאי אסורות ודלמא שפיר אישתבע לדעתיה דידיה:
דלמא קינא דשומשמני נמלות מקובצות הרבה ראה ביחד כעולי מצרים דאפשר: