Back
Nedarim
Daf 14bתַּנְיָא: הַנּוֹדֵר בַּתּוֹרָה – לֹא אָמַר כְּלוּם, בְּמַה שֶּׁכָּתוּב בָּהּ – דְּבָרָיו קַיָּימִין, בָּהּ וּבְמַה שֶּׁכָּתוּב בָּהּ – דְּבָרָיו קַיָּימִין.
§ It is taught in a baraita : One who takes a vow by associating an item with a Torah scroll
RASHI
הנודר בתורה שאוכל לך לא אמר כלום:
קָתָנֵי: ״בְּמַה שֶּׁכָּתוּב בָּהּ״ – דְּבָרָיו קַיָּימִין: ״בָּהּ וּבְמַה שֶּׁכָּתוּב בָּהּ״ צָרִיךְ לְמֵימַר?
The Gemara asks: It is taught that if he associates the item with what is written in the Torah scroll, his statement is upheld. Need it be said that the halakha is the same if he associates the item with it and with what is written in it? That is obvious.
אֲמַר רַב נַחְמָן: לָא קַשְׁיָא; הָא – דְּמַחְתָּא אוֹרַיְיתָא אַאַרְעָא, הָא – דְּנָקֵיט לָהּ בִּידֵיהּ; מַחְתָּא עַל אַרְעָא – דַּעְתֵּיהּ אַגְּוִילֵי, נָקַט לָהּ בִּידֵיהּ – דַּעְתֵּיהּ עַל הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבָּהּ.
Rav Naḥman said: This is not difficult. This case, in which the item is associated with it and with what is written in it, is referring to where the Torah scroll is placed on the ground,
RASHI
אי מחתא ספר תורה אארעא ואמר במה שכתוב בה:
דעתיה אגוילי דכשנדר לא נדר אלא בגוילין שכתוב בהן התורה דכיון שהיה רואה אותה מונחת על הארץ סבר הואיל ומונחת על הארץ ודאי אין כתוב בה ולא נדר אלא בגוילין ולא אמר כלום אבל אי אמר בה ובמה שכתוב בתוכה אפילו אי מחתא אארעא מוכחא מילתא דודאי שבועה גמורה עשה ודבריו קיימין אע"ג דמחתא אארעא דלהכי אמר בה ובמה שכתוב בה:
אבל אי מנקיט ליה בידיה אפילו אמר במה שכתוב בה דבריו קיימין ובהכי מיירי הא דקתני במה שכתוב בה דבריו קיימין דכיון דמנקיט ליה בידיה בכבוד ורואה ויודע מה שבתוכה כי אמר במה שכתוב בה דבריו קיימין דשבועה גמורה חשיבא וכ"ש כי אמר בה ובמה שכתוב בה:
TOSAFOT
הא דמחתא אארעא והכי דייקינן סיפא דבעינן תרתי בה ובמה שכתוב בה אבל מה שכתוב בה לחוד אמרי' דעתיה אגוילין וה''ק במה שכתוב בה דהיא הקלף אבל כשאמר בה ובמה שכתוב בה ע''כ מדייתר לשונו שמע מינה דדעתיה אאזכרות שבה ורישא דנקיט ליה בידיה הילכך כשאמר במה שכתוב בה לחוד דעתיה אאזכרות אבל בה לחוד לעולם דעתו אגוילין אע''ג דנקט ליה בידיה איבעית אימא רישא מחתא אארעא והא קמ''ל דמחתא אארעא ואמר במה שכתוב בה לחודיה מהני וה''ג סיפא דנקיט ליה בידיה והא [קמ''ל] אע''ג דלא אמר אלא בה כמ''ד שכתוב בה דמי והא דקתני סיפא בה ובמה שכתוב בה ה''ק סיפא זימנין דבה לחודה מהני כמה שכתוב בה והיינו היכא דנקיט ליה בידיה:
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּמַחְתָּא עַל אַרְעָא, וְהָא קָא מַשְׁמַע לָן: דְּאַף עַל גַּב דְּמַחְתָּא עַל אַרְעָא, כֵּיוָן דַּאֲמַר ״בְּמַה שֶּׁכָּתוּב בָּהּ״ – מְהַנֵּי, וְזוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר זוֹ קָתָנֵי.
And if you wish, say instead that the entire baraita is referring to a case where it is placed on the ground, and this middle clause of: With what is written in the Torah scroll, teaches us that even though it is placed on the ground, since he said: With what is written in it, it is an effective vow, as he was clearly referring to the names of God. And the tanna of the baraita teaches employing the style: This, and it is unnecessary to say that. The baraita teaches the halakha where he said: What is written in it, which has a novel element, and then states a more obvious ruling, i.e., it goes without saying that if he associates the item with it and with what is written in it, the vow takes effect.
וְאִי בָּעֵית אֵימָא: כּוּלָּהּ מְצִיעָתָא נַמִי דְּנָקֵיט לֵיהּ בִּידֵיהּ, וְהָא קָא מַשְׁמַע לָן: כֵּיוָן דְּנָקֵיט לֵיהּ בִּידֵיהּ, אַף עַל גַּב דְּלָא אֲמַר אֶלָּא ״בָּהּ״, כְּמַאן דַּאֲמַר ״בְּמַה שֶּׁכָּתוּב בָּהּ״ דָּמֵי.
And if you wish, say instead that the entire middle clause, i.e., the latter clause, where he associates the item with it and with what is written in it, is referring to a case where he is holding the Torah scroll in his hands. And the baraita teaches us this: Since he is holding it in his hands, even though he said only: With the Torah scroll, and did not explicitly state: With what is written in it, he is considered to be like one who said: With what is written in it. Therefore, the item is prohibited.
RASHI
תרוייהו מיירי בדנקיט לה בידיה ואהכי תנא בה ובמה שכתוב בה דהא קמ"ל דכיון דנקיט לה בידיה דיודע שהיא כתובה אי אמר בה גרידא כמאן דאמר במה שכתוב בה דמי ודבריו קיימין:
מתני׳ ״קוֹנָם שֶׁאֲנִי יָשֵׁן״ ״שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר״ ״שֶׁאֲנִי מְהַלֵּךְ״, הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה ״קוֹנָם שֶׁאֲנִי מְשַׁמְּשֵׁךְ״ – הֲרֵי זֶה בְּלֹא יָחֵל דְּבָרוֹ.
With regard to one who says: Sleeping is forbidden for me as if it were an offering [ konam ],
RASHI
מתני' קונם שאני ישן שאגי מהלך האומר יאסר עלי כקרבן אם אני ישן או אני מהלך והכי גרסינן גבי נדר בל יחל וגבי שבועה אסור משום דהאי לא יחל דנדר מוקי לה בגמרא דמדרבנן הוא ודשבועה הוי איסור דאורייתא:
גמי אִיתְּמַר: ״קוֹנָם עֵינַי בְּשֵׁינָה הַיּוֹם אִם אִישַׁן לְמָחָר״ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַל יִשַּׁן הַיּוֹם, שֶׁמָּא יִשַּׁן לְמָחָר. וְרַב נַחְמָן אָמַר: יִשַּׁן הַיּוֹם, וְלָא חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא יִשַּׁן לְמָחָר. וּמוֹדֶה רַב יְהוּדָה בְּאוֹמֵר ״קוֹנָם עֵינַי בְּשֵׁינָה לְמָחָר אִם אִישַׁן הַיּוֹם״ – שֶׁיִּשַׁן הַיּוֹם.
gemara It was stated that with regard to one who says: Sleeping is konam for my eyes today
RASHI
גמ' קונם עיני בשינה היום אם אני אישן למחר מה שאני ישן היום יהא עלי בקונם על מנת אם אישן למחר דאם ישן הוא למחר לוקה על מה שישן אתמול:
אל ישן היום דשמא יישן מיד למחר ולא מיקיים תנאיה ונמצא עובר בבל יחל על מה שישן אתמול:
ורב נחמן אומר יישן היום ולא חיישי' שמא יישן למחר דלמחר מיזהיר זהיר שלא יישן כדי שלא ילקה על מה שישן אתמול:
TOSAFOT
איתמר קונם עיני בשינה היום ושינה הוא שם דבר בלשון הש''ס כמו שינה בלשון פסוק:
רב נחמן אמר ישן ואין חוששין שמא ישן למחר מפרש טעמיה בגיטין (ד' פד.) דאי בעי מבריז נפשיה בסילוא: