Back
Nazir
Daf 9aמַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא. דְּתַנְיָא, רַבִּי נָתַן אוֹמֵר: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נָדוּר וְנָזִיר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נָדוּר וְאֵין נָזִיר. בֵּית שַׁמַּאי סָבְרִי לָהּ כְּרַבִּי מֵאִיר וּכְרַבִּי יְהוּדָה, וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי לָהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי.
§ The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of this tanna . As it is taught in a baraita : Rabbi Natan says that if one says: I am hereby a nazirite and therefore will refrain from dried figs, Beit Shammai say: He has rendered dried figs forbidden to himself by a vow, and he is also a nazirite; and Beit Hillel say: He has rendered dried figs forbidden to himself by a vow, but he is not a nazirite.
RASHI
ב"ש דסברי נדור מן הגרוגרות ונזיר מן היין סברי להו כר"מ דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה וכיון דאמר הריני נזיר ה"ז נזיר והוי נמי נדור מן הגרוגרות דסברי לה כר' יהודה דאמר שאוסרין עליו כקרבן ומתני' קתני דב"ש סברי נזיר ותו לא:
ובה"א נדור מן הגרוגרות ודבילה ואינו נזיר מן היין משום דנדר ופתחו עמו הוא ומתניתין קתני דבית הלל אומרים אינו נזיר דבין לרבי יהודה בין לתנא קמא דידיה אליבא דבית הלל אינו נדור ואינו נזיר:
TOSAFOT
ב"ש סברי כר"מ דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה להכי הוי [נזיר וכרבי יהודה] דמתני' דאמר נדור הוי וב"ה סברי כר' יהודה דמתני' דנדור מיהא הוי ודלא כר"ש דפטר לגמרי:
ב"ש כר' יהודה ונדור מיהא הוי וב"ה כר"ש ואפילו נדור לא הוי:
לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אָמְרִי לָהּ: רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נָדוּר וְאֵינוֹ נָזִיר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא נָדוּר וְלֹא נָזִיר. בֵּית שַׁמַּאי – כְּרַבִּי יְהוּדָה, וּבֵית הִלֵּל – כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
Some say a different version
RASHI
לישנא אחרינא אמרי לה כו' נדור ואינו נזיר ותנא קמא דר' יהודה אמר דנזיר אליבא דב"ש והיינו דלא כרבי נתן:
תְּנַן הָתָם: הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי מִנְחָה לְהָבִיא מִן הַשְּׂעוֹרִים״ – יָבִיא מִן הַחִיטִּים: ״קֶמַח״ – יָבִיא סוֹלֶת: ״שֶׁלֹּא בְּשֶׁמֶן וּלְבוֹנָה״ – יְבִיאֶנָּה בְּשֶׁמֶן וּלְבוֹנָה: ״חֲצִי עִשָּׂרוֹן״ – יָבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם: ״עִשָּׂרוֹן וּמֶחֱצָה״ – יָבִיא שְׁנַיִם. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, שֶׁלֹּא הִתְנַדֵּב כְּדֶרֶךְ הַמִּתְנַדְּבִים.
§ The Gemara discusses a case mentioned earlier. We learned in a mishna there ( Menaḥot 103a): With regard to one who says: It is incumbent upon me to bring a meal-offering
RASHI
אמר הרי עלי מנחה להביא קמח מביא סולת או שאמר הרי עלי מנחה בלא שמן ולבונה כו':
TOSAFOT
יביא מן החיטין שאין מנחה באה שעורין אלא דחוטא ומנחת קנאות:
יביא עשרון שלם שאין מנחה פחותה מעשרון והוי טעמא דכולהו:
מַאן תַּנָּא, דְּכִי אָמַר ״הֲרֵי עָלַי מִנְחָה מִן הַשְּׂעוֹרִים״ – מֵבִיא מִן הַחִיטִּים? אָמַר חִזְקִיָּה: בְּמַחֲלוֹקֶת שְׁנוּיָה, וּבֵית שַׁמַּאי הִיא. לָאו אָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי כִּי אָמַר ״מִן הַגְּרוֹגָרוֹת וּמִן הַדְּבֵילָה״ הָוֵי נָזִיר – הָכִי נַמִי, כִּי אָמַר ״מִן הַשְּׂעוֹרִין״ – מֵבִיא מִן הַחִיטִּים.
The Gemara asks: Who is the tanna who taught that when one said: It is incumbent upon me to bring a meal-offering from barley, he brings a meal-offering from wheat? Ḥizkiyya said that this halakha is taught as a dispute between tanna’im , and it is the opinion of Beit Shammai. He explains: Didn’t Beit Shammai say that when one said: I am hereby a nazirite and therefore will refrain from dried figs and from cakes of dried figs, he is a nazirite, indicating that he is held to only the first part of his statement, and the conflicting details are ignored? So too, when he said that he will bring a meal-offering from barley, he brings it from wheat, and the same analysis applies to the other cases listed in this mishna.
RASHI
מי לא אמרי ב"ש דאע"ג דלא קביל להיות נזיר אלא מן הגרוגרות הוי נזיר מן היין הכא נמי כי אמר מן השעורין מייתי לה מסולת של חיטים כהלכתה:
TOSAFOT
לאו אמרי ב"ש מן הגרוגרות ומן הדבילה הוי נזיר אע"ג דגרוגרות לא שייכי לנזירות כלל מטעמא דפרישית לעיל משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ה"נ מן השעורין אע"ג דלא שייכי שעורין למנחה יביא חיטין דאין אדם מוציא דבריו לבטלה:
וְרַבִּי יוֹחָנָן אֲמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא דִּבְרֵי הַכֹּל, בְּאוֹמֵר ״אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין נוֹדְרִין כָּךְ – לֹא נָדַרְתִּי כָּךְ אֶלָּא כָּךְ״.
And Rabbi Yoḥanan said: You can even say that all, including Beit Hillel, agree with the opinion of the Rabbis of the mishna, as the mishna may be stated with regard to one who later says, to clarify his earlier statement: Had I known that one cannot vow in this manner, that one cannot bring a voluntary meal-offering from barley, I would not have vowed that way, only this way, to bring a meal-offering from wheat. Mentioning barley was an error on his part rather than a condition, and he actually meant to bring a standard meal-offering. In this case even Beit Hillel, who maintain in the mishna here that there is no vow at all, deem him liable to bring a proper meal-offering.
RASHI
ור' יוחנן אמר אפילו תימא דברי הכל דאפי' ב"ה מודו בהא דיביא מן החיטים אע"פ שלא התנדב אלא מן השעורים כגון שאמר לכך התנדבתי שעורין שהייתי סבור שמביאין מנחה מהן אבל אילו הייתי יודע שאין נודרין אלא חיטין לא נדרתי שעורין הלכך גמר בנפשיה לאיתויי מידי דבר חיובא להכי יביא מן החיטין:
TOSAFOT
באומר אילו הייתי יודע כו' בבי"ת גרסי' באומר כלו' באומר בפירוש אילו הייתי יודע שאין נודרים שעורין כו' אבל טעיתי לומר דנודרין שעורין כמנחת חוטא וקנאות ולולי זה הייתי נודר חטים להכי מייתי חטין וכן בקמח טעה במנחת קנאות ובשמן ובלבונה וכן בחצי עשרון לא ידע שצריך להביא עשרון שלם:
אָמַר חִזְקִיָּה: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאָמַר ״מִן הַשְּׂעוֹרִים״. אֲבָל אָמַר ״מִן הָעֲדָשִׁים״ – לָא מַיְיתֵי וְלָא כְּלוּם.
With regard to this ruling Ḥizkiyya says: They taught that he must bring a meal-offering from wheat only if he said that he will bring a meal-offering from barley. But if he said he will bring a meal-offering from lentils,
RASHI
אלא בזמן שהתנדב מן השעורין דהתם הוא הואיל ומנחת סוטה ומנחת העומר מן השעורים קמייתי להו דממינו קרב לגבי מזבח להכי הוא דאמר דחל עליה נדבת מנחה ויביא מן החיטים:
אבל אמר מנחה מן העדשים שאין במינו קרב לגבי מזבח לא מייתי ולא כלום:
TOSAFOT
לא שנו אלא מן השעורים דמצי למיתלי בטעות כיון דאיכא אוחרי דהויין משעורים אבל מן עדשים לא מייתי כלום דליכא למיתלי בטעותא דליכא של [עדשים]:
מִכְּדִי חִזְקִיָּה כְּמַאן מוֹקִים לָהּ לְמַתְנִיתִין – כְּבֵית שַׁמַּאי, וְהָא עֲדָשִׁים לְגַבֵּי מִנְחָה כִּגְרוֹגָרוֹת לְגַבֵּי נָזִיר דָּמוּ, וְקָאָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי הָוֵי נָזִיר! הֲדַר בֵּיהּ חִזְקִיָּה.
The Gemara asks: Now consider, in accordance with whose opinion does Ḥizkiyya establish the mishna in Menaḥot ? It is in accordance with the opinion of Beit Shammai. But lentils relative to a meal-offering are comparable to dried figs relative to a nazirite, as everyone is likewise aware that one cannot be a nazirite and therefore refrain from figs, and yet Beit Shammai say he is a nazirite. Why not say that one who vows to bring a meal-offering from lentils is obligated to bring a standard meal-offering? The Gemara answers: Ḥizkiyya retracted
RASHI
מכדי חזקיה כמאן מוקי ליה למתניתין דמנחות כבית שמאי:
והא עדשים לגבי מזבח כגרוגרות לגבי נזיר דמו וכי היכי דהתם אמרי בית שמאי דהוי נזיר הכא נמי כי אמר מן העדשים יביא מן החיטין:
הדר ביה חזקיה דאמר לעיל ב"ש היא דלא אמרי ב"ש מן הגרוגרות הוי נזיר אלא טעמא דמוקי לה כב"ש דסבר לה כרבי נתן כלישנא בתרא דאית להו לב"ש דנדור ואינו נזיר כר' יהודה דאמר באומר הרי הן עלי כקרבן דגרוגרות ודבילה כולהו בני נדר נינהו וכי היכי דלהלן אמרי ב"ש דהוי נדור משום דבני נדר נינהו הכא נמי כי אמר מן השעורין הואיל דבני הקרבה נינהו במנחת העומר ובמנחת סוטה להכי הוא דאמרינן דמביא מן החיטין:
TOSAFOT
מכדי חזקיה כמאן מוקי לה מתני' דמנחות כב"ש כו' ואומרים ב"ש דהוי נזיר מטעם דאמרי' אין אדם מוציא דבריו לבטלה א"כ אפי' עדשים נייתו חיטין:
הדר ביה חזקיה מההיא פי' ממאי דאוקי לה מתני' דמנחות כב"ש ומוקי לה כרבי יוחנן ובאומר:
וְאַמַּאי הֲדַר בֵּיהּ? אֲמַר רָבָא: מַתְנִיתִין קְשִׁיתֵיהּ, מַאי אִירְיָא דְּתָנֵי ״מִן הַשְּׂעוֹרִים״? לִיתְנֵי ״מִן הָעֲדָשִׁים״. אֶלָּא סָבַר חִזְקִיָּה: כִּי קָאָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי הָתָם – כְּרַבִּי יְהוּדָה.
The Gemara asks: And why did he in fact retract from it? Rava said: The mishna caused him difficulty and demonstrated his error. If the mishna is in accordance with Beit Shammai’s opinion with regard to a nazirite, why does the tanna specifically teach the case of one who says that he will bring a meal-offering from barley? Let him teach a greater novelty, i.e., that even one who vowed to bring a meal-offering from lentils is obligated to bring a meal-offering made from wheat. Rather, Ḥizkiyya holds that when Beit Shammai stated their opinion there, i.e., in the mishna with regard to a nazirite, their intention was as explained by Rabbi Yehuda, that one’s statement is interpreted to be meaningful and it can have the meaning of creating a vow that dried figs are forbidden to him. In the case of the meal-offering, even they agree that since one’s vow has no meaning, as there cannot be a meal-offering made of lentils, no vow takes effect.
RASHI
ואמאי הדר ביה חזקיה מההיא לוקמא כמעיקרא כת"ק דאמר האומר מן הגרוגרות הוי נזיר גמור אע"ג דנזיר אין אסור בגרוגרות ולוקמא למתניתין דמנחות באומר הרי עלי עדשים מביא מן החיטין אע"ג דעדשים אינן ראויים לגבי מזבח מידי דהוי אגרוגרות לגבי נזיר דהוי נזיר גמור:
מתניתין דמנחות קשיתיה אם איתא דלית להו לב"ש נדור ואינו נזיר דלא סבירא להו כר' יהודה דאמר באומר הרי הן עלי קרבן דגרוגרות ודבילה בני נדר נינהו אלא נזיר הוי וכי היכי דלהלן אמרי ב"ש דכי אמר הריני נזיר מן הגרוגרות הוי נזיר מן היין גבי מנחות מאי איריא דאמר מן השעורין דהוי דבר הראוי לגבי מזבח ליתני מן העדשים דהא עדשים לגבי מזבח כגרוגרות לגבי נזיר דמי אלא מתני' דמנחות כב"ש ולא תני בה מן העדשים אלמא דלא הוי טעמא דיביא מן החיטין אלא משום דהתנדב מן השעורין דבני הקרבה נינהו ודכוותה נמי גבי נזיר כי אמר הריני נזיר מן הגרוגרות לא הוי נזיר אלא נדור משום דבני נדר נינהו לב"ש אית להו כר' יהודה ומתני' דמנחות כב"ש ולא כב"ה כלל (כלל) דאי כב"ה הא אמרי דאפילו נדור לא הוי משום דבלשון נזירות קא נדר הכא נמי כי אמר מן השעורים לא יביא מן החיטין שלא התנדב כדרך המתנדבין:
TOSAFOT
מתניתין קשיתיה כו' ליתני מן העדשים כלומר אי מתניתין כבית שמאי ומטעם דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ליתני עדשים דהוי רבותא טפי:
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ מִן הָעֲדָשִׁים. וְהָא רַבִּי יוֹחָנָן הוּא דְּאָמַר: בְּאוֹמֵר ״אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין נוֹדְרִין כָּךְ – לֹא נָדַרְתִּי כָּךְ אֶלָּא כָּךְ״! לִדְבָרָיו דְּחִזְקִיָּה הוּא דְּקָאָמַר:
And Rabbi Yoḥanan said: Even one who vowed to bring a meal-offering from lentils must bring a meal-offering from wheat. The Gemara asks: But Rabbi Yoḥanan is he who said that the mishna is referring to a case of one who says: Had I known that one cannot vow in this manner, I would not have vowed that way, only this way? In the case of the lentils, it is not reasonable to say that he erred in thinking that one may vow to bring a meal-offering from lentils. The Gemara answers: He stated this ruling in accordance with the statement of Ḥizkiyya. Rabbi Yoḥanan was not stating his own opinion; he was challenging the ruling of Ḥizkiyya.
RASHI
ור' יוחנן אמר אפילו מן העדשים יביא מן החטין:
והא א"ר יוחנן כו' וכדמוקים לה בכגון דקא טעי אלמא דבמידי דטעי בה כגון שעורין משום דבני הקרבה נינהו [קא מוקי] מתני' דמנחות אבל לא בעדשים דאע"ג דאמר אילו הייתי יודע שאין נודרין כך לא משגחינן ביה דסתמא דמילתא דבשעורין הוא דקא טעי אבל לא בעדשים:
לדבריו דחזקיה קא"ל ר' יוחנן והכי קא"ל מ"ט הדרת בך משום דלא קתני ביה עדשים:
TOSAFOT
התם משום טעותא הוא ובאומר אילו הייתי יודע הלכך כי אמר שעורים איכא למימר דטעה דיש מנחה באה שעורים אבל בעדשים ליכא למיטעי דאין מנחה באה מהם כלל ולא גרס הכא בספר קסבר חזקיה בית שמאי כר' יהודה ובמנחות פ' המנחות והנסכים (מנחות דף קג.) לא גרסינן ליה והתם גריס אלא ש"מ משום דהוא בשעורים טעי בעדשים לא טעי ורבי יוחנן אמר [כו'] דאיכא למימר מיהדר הוא דקמיהדר ביה דדיבור האחרון סותר הראשון דכשאמר מנחה משמע מנחה כשרה מסולת וכי הדר אמר מעדשים הדר מדיבור ראשון ותפוס לשון ראשון:
אַתְּ מַאי טַעֲמָא קָא הָדְרַתְּ בְּךָ – מִשּׁוּם דְּלָא קָתָנֵי ״מִן הָעֲדָשִׁים״. דִּלְמָא לָא מִיבָּעֲיָא קָאָמַר; לָא מִיבָּעֲיָא כִּי אָמַר ״מֵעֲדָשִׁים״ – דְּמַיְיתֵי מִנְחָה מַעַלְיְיתָא, דְּאִיכָּא לְמֵימַר מִיהֲדַר הוּא דַּהֲדַר בֵּיהּ, וּתְפוֹס לָשׁוֹן רִאשׁוֹן. אֶלָּא כִּי אֲמַר ״מִן הַשְּׂעוֹרִין״ וַדַּאי דְּהָכִי קָאָמַר: אִי קָדְשָׁה כְּמִנְחַת הָעוֹמֶר,
The Gemara explains his challenge: What is the reason you retracted your earlier opinion that the mishna is in accordance with the opinion of Beit Shammai? You did so because it does not teach: From lentils. That is not conclusive, as perhaps it is speaking utilizing the style of: It is not necessary, as follows: It is not necessary to say that when one says: It is incumbent upon me to bring a meal-offering from lentils, that he brings a proper meal-offering of wheat. In that situation it can be said that by saying: From lentils, he is retracting his first statement and now wants to rescind his vow. And yet Beit Shammai hold that he is held to the first part of his statement, and they do not allow the rescinding of a vow of consecration. But if he said: It is incumbent upon me to bring a meal-offering from barley, since it is possible to explain that certainly this is what he said: If this meal-offering that I have vowed to bring from barley is consecrated like the omer meal-offering,
RASHI
דלמא לא מיבעיא קאמר' דלא תימא דכי אמר מן העדשים דמייתי מנחה מעלייתא משום דאיכא למימר דכי אמר הרי עלי מנחה מנחה מעלייתא קבל עילויה והא דאמר בתר הכי מן העדשים משום דקא בעי למיהדר ביה קאמר דמידע ידע דמן העדשים אין מביאים כלום והרי לפטור עצמו קאמר ותפוס לשון ראשון ויביא מן החיטין:
אלא כי אמר מן השעורין ודאי דלית לך למימר הכי דהואיל ובמינו קריבין דלהקריב קאמר והכי קאמר אם אפשר דקדשה כמנחת העומר וכמנחת סוטה תקדוש ומייתינן לה מן השעורין ואי לא לא מייתינן כלל:
TOSAFOT
אלא כי קאמר מן השעורין ה"ק לא בא לסתור דבריו ראשונים דאמר הרי עלי מנחה [אלא] לפרש ולומר (כיון) שאמר מן השעורין ואפשר ליקדוש במנחת העומר ובמנחת סוטה תיקדוש ואי לא אפשר לה ליקדוש במנחה לא יתחייב במנחה אחרת קמשמע לן דמייתי חיטין ולעולם כבית שמאי ומשום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה: