Back
Nazir
Daf 7bוְאִי תְּנָא ״שָׁעָה אַחַת״ – מִשּׁוּם דְּלָא נָחֵית לְדַוְקָא, אֲבָל ״אַחַת וּמֶחֱצָה״ דְּנָחֵית לְדַוְקָא – אֵימָא לָא לִימְנֵי תַּרְתֵּי, קָמַשְׁמַע לָן: כּוּלְּהוּ נָזִיר שְׁתַּיִם.
And if the mishna taught only the case where one said: I am hereby a nazirite and one hour, one might have said that he is obligated in two periods of naziriteship because he did not go into specific detail [ davka ].
RASHI
ואי תנא שעה אחת התם הוא נמי הואיל דלא נחית לנזירות דוקא למהוי שלשים יום ושעה אחת לפי שאין נודרין לשעות להכי הוא דאמר דמחייב בשתי נזירות: אבל היכא דאמר נזירות אחת ומחצה דנזירות נחת לדוקא אימא דלא לימני תרתי אלא מ"ה ימים בלבד:
קמ"ל דבכולהו חייב תרתי והיכא דאמר ברישא הריני נזיר סתמא חיילא עליה נזירות וכי הדר ואמר או יום אחד או שעה אחת או נזירות ומחצה כיון דקיבל מקצתה כמי שקיבל את כולה דמי וחייב בב' נזירות:
TOSAFOT
ואי תנא שעה אחת משום דלא נחית לדוקא פי' דבר שאינו יכול להיות שאין נודרין שעות וכיון שיש להוסיף על דבורו נוסיף נזירות שלם אבל אחת ומחצה דנחית לדוקא שיכול להיות נזיר אימא לא לימני תרתי אלא מ"ה הוי קמ"ל דבכולהו נזיר שתים:
מתני׳ ״הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם וְשָׁעָה אַחַת״ – נָזִיר שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד יוֹם, שֶׁאֵין נְזִירוּת לְשָׁעוֹת.
One who says: I am hereby a nazirite for thirty days and one hour,
RASHI
מתני' האומר הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת נעשה כאומר ל"א יום ואינו חייב אלא ל"א יום בלבד:
TOSAFOT
הריני נזיר שלשים [יום] ושעה אחת ומעתה לא קיימא דבור דנזיר אשעה והוי נזירות ל"א יום שאין הנזירות לשעות ומאותה שעה נעשה יום והוי כאילו אמר הריני נזיר שלשים ואחד יום דודאי חייל עליה ל"א יום דיום אחד מצטרף שפיר בהדי שלשים יום למיהוי נזיר כל ל"א יום והוא הדין אם אמר הריני נזיר שלשים (יום) ויום אחד דלא הוה נזיר אלא ל"א יום כיון שהפסיק בתיבת ל' דארישא קאי אלא דנקט אחד מן הדינין וממאי דסליק חילק דהיינו דקאמר לעיל הריני נזיר ושעה אחת והוא הדין שיש לחלק ארישא דמתניתין דקאמר הריני נזיר ויום אחד:
גמ׳ אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דְּאָמַר ״שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד יוֹם״ אֲבָל אָמַר ״שְׁלֹשִׁים [יוֹם] וְיוֹם אֶחָד״ – נָזִיר שְׁתַּיִם.
Rav said: They taught that he is a nazirite for thirty-one days only
RASHI
גמ' אמר רב האי דדייקי' ממתני' דכי אמר שלשים יום ושעה נעשה כמי שאמר ל"א ואינו חייב בנזירות אלא ל"א בלבד:
לא שנו אלא דאמר ל"א יום אבל אמר הריני נזיר שלשים יום ויום אחד כיון דאמר לישנא יתירא הוי נזיר שתים דרב סבר לה כר"ע דדריש לישנא יתירא דתנן המוכר בית לחברו והיה לו שם בור ודות לא מכר את הבור ואת הדות אע"פ שכתב לו עומקא ורומא:
TOSAFOT
לא שנו אלא דאמר ל"א יום פי' [אז] לא הוי נזיר אלא ל"א יום אבל אמר שלשים יום ויום אחד נזיר שתים לפי שייתר בלשונו ב' פעמים יום וכדמפרש ואזיל דסבר לה כר"ע וק"ק דבמתניתין לא קתני האי לישנא ל"א יום אלא ל' ושעה אחת וי"ל דבמתניתין פירש לישנא דסליק היינו הרייני נזיר [ושעה] אחת (יום) והוא הדין דברישא נמי כי אמר הריני נזיר ויום אחד דהוי נזיר שתים [אי אמר] הריני נזיר [ל'] ויום אחד דהפסיק בתיבת שלשים בינתיים דלא הוי נזיר אלא שלשים ואחד יום ואהא קאמר רב לא שנו שאינו מפרש להדיא ודייק ליה מדיוקא:
רַב סָבַר לָהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּדָרֵישׁ לִישָּׁנָא יְתֵירָא.
The Gemara comments: In this regard, Rav holds in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who derives meaning from superfluous language.
דִּתְנַן: לֹא אֶת הַבּוֹר וְלֹא אֶת הַדּוּת, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ ״עוּמְקָא וְרוּמָא״. וְצָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
As we learned in a mishna ( Bava Batra 64a): According to Rabbi Akiva, if one sold his house to another without specification, he has sold neither the pit nor the cistern [ dut ]
RASHI
וצריך לו למוכר ליקח לו דרך לילך לבור ודות שלו או יפרח באויר דברי רבי עקיבא דקסבר בעין יפה הוא מוכר ולא שייר דרך לעצמו:
TOSAFOT
לא את הבור כו' שאינו בכלל בית וצריך מוכר זה ליקח לו דרך לבור מן הלוקח שמכר לו בעין יפה ולא שייר לעצמו:
אין צריך ליקח לו דרך דבעין רעה מוכר ושייר לעצמו דרך:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ ״חוּץ מֵאֵלּוּ״ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.
And the Rabbis say: He does not need to purchase a path, as it is assumed that just as he maintained his rights to the pit or cistern, he also maintained the right to walk through the rest of the property in order to access the pit or cistern. And Rabbi Akiva concedes that when he says to him in the document of sale: Apart from these,
RASHI
וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך דאמרינן כשם ששייר את הבור ואת הדות לעצמו כך שייר לו דרך:
בזמן שאמר לו מוכר בפירוש חוץ מאלו בור ודות כיון דאמר לישנא יתירא דהא אפילו לא אמר חוץ לא הוו מכורין להכי אמר חוץ לשייר לו את הדרך:
TOSAFOT
חוץ מאלו וכו' שייתר בלשונו שבלאו הכי לא מכר את הבור אלא לשייר לעצמו דרך קמיכוין: