Back
Nazir
Daf 61aיָצָא גּוֹי שֶׁאֵין לוֹ טוּמְאָה. מְנָלַן דְּלֵית לְהוּ טוּמְאָה? דְּאָמַר קְרָא ״וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִתּוֹךְ הַקָּהָל״ – בְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קָהָל, יָצָא זֶה שֶׁאֵין לוֹ קָהָל.
which excludes a gentile, who has no potential to become ritually impure.
RASHI
אלא אימא הכי לאמו ולאביו במי שמוזהר על כיבוד אביו בא לך הכתוב לומר שלא יטמא בשביל נזירות שעליו ועובד כוכבים הואיל ואינו בכיבוד אביו אין נזירות חלה עליו:
TOSAFOT
מי שמוזהר על כיבוד [אב] אבל עובד כוכבים לא מוזהר:
מידי [בנזיר כבד] אביך כתיב ולעיל כי קאמר לענין ירושה לא פריך הכי דסתם אב נקרא אב לענין ירושה:
מִמַּאי? דִּלְמָא כָּרֵת הוּא דְּלָא מִיחַיַּיב, אֲבָל אִיטַּמּוּיֵי מִיטַּמּוּ. אָמַר קְרָא ״וְהִזָּה הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא״. כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ טָהֳרָה יֵשׁ לוֹ טוּמְאָה, וְכָל שֶׁאֵין לוֹ טָהֳרָה – אֵין לוֹ טוּמְאָה.
The Gemara asks: From where is it derived that this verse teaches that ritual impurity does not apply to a gentile at all? Perhaps the verse is referring merely to excision from the World-to-Come [ karet ], i.e., it is teaching that he is not liable to receive karet for entering the Temple when impure, but that perhaps a gentile does become impure. The Gemara answers that the previous verse states: “And the pure person shall sprinkle upon the impure”; this indicates that anyone who has the possibility of attaining ritual purity by means of the waters of purification also has the potential for ritual impurity, and anyone who does not have the possibility of attaining purity
RASHI
יצא עובד כוכבים שאין לו טומאה שאם נגע במת אינו טמא:
וְאֵימָא: טָהֳרָה הוּא דְּלָא הָוְיָא לֵיהּ, טוּמְאָה הָוְיָא לֵיהּ. אָמַר קְרָא ״וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא״.
The Gemara asks: But one can say that it is only purity by means of the waters of purification that he does not have, but he does have the potential for impurity. The Gemara answers: It is for this reason that the verse states: “But the man who shall be impure and shall not purify himself” (Numbers 19:20), to teach that these two statuses are interdependent. One who cannot be purified by the waters of purification cannot become impure in the first place.
RASHI
דלמא כרת הוא דלא מיחייב כי נכנס במקדש:
אבל איטמויי איטמי כי נגע במת כדי לטמא אדם וכלים והואיל והוא מיטמא נמצאת אתה אומר שתהא נזירות חלה עליו:
כל שיש לו טהרה בהזאה ובטבילת מקוה יש לו טומאה ועובד כוכבים שאין לו טהרה אין מקבל טומאה והא דאמרינן במס' יבמות בפ' הערל (יבמות דף עא:) ערל מקבל הזאה כגון ערל ישראל שלא נימול שמתו אחיו מחמת מילה אבל ערל עובד כוכבים לא וכיון שאין מקבל הזאה לפיכך אין לו טומאה:
TOSAFOT
איש כי יפליא דכתיב בערכין למה לי לרבויי עובדי כוכבים להיות נערכין כיון דקיימא לן דעובדי כוכבים נודרים נדרים ונדבות כישראלים [לא הוה] ממעט אפילו שתק מאיש הוה מוקמינן מיעוטא דבני ישראל למעוטי עובדי כוכבים דאין מעריכין דסברא הוא להשוותם מקרא דנודרין נדבות כישראל לכל מה שיוכל:
ודלמא כרת הוא דלא מחייב ת"ל דקאמר מהני [דלא] תיתי לומר שיהא עובד כוכבים בכרת אבל אטמויי מיטמו:
אמר קרא והזה הטהור על הטמא כל מי שיש לו טהרה יש לו טומאה וכל שאין לו טהרה אין לו טומאה ועובד כוכבים אין לו טהרה דכתיב והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת היא למשמרת לבני ישראל ולא לעובדי כוכבים כפי הקונטרס:
רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אֲמַר: שָׁאנֵי הָכָא, דְּאָמַר קְרָא ״וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם״.
Rav Aḥa bar Ya’akov said a different reason why a gentile cannot become a nazirite, despite the fact that the term “man” does include gentiles in the case of valuations. Here, with regard to naziriteship, it is different,
RASHI
ודלמא טהרה הוא דלית ליה שאם קיבל טומאה אפילו שהוזה לא נטהר מטומאתו ופוסל את הקדשים במגעו הא טומאה הויא ליה שאם נגע במת שהוא טמא ומטמא אדם וכלים:
אמר קרא [איש אשר] יטמא ולא יתחטא איתקש טומאה לטהרה דתרווייהו טומאה וטהרה קמישתעו בחד גברא והכי משמע כל מי שאין לו טהרה אין לו טומאה ועובד כוכבים הואיל ואי אפשר לו בטהרה אין לו טומאה:
TOSAFOT
ודלמא טהרה הוא דלא הוי להו הא טומאה אית לה דהאי והזה הטהור על הטמא לא מייתר דבפ"ק דיומא (דף יד.) מוקמינן ליה למילי אחריני למתכוין להזות על האדם והזה על הבהמה ומשני אמר קרא אשר יטמא ולא יתחטא דמייתר יטמא דהוה ליה למכתב אשר לא יתחטא ועוד י"ל משום דוהזה הטהור לא מיירי בטהרה דחיטוי אלא מיירי בטהור גמור לפי הפשט או בטבול יום כדאית' ביבמות (דף עג.) וקרא דממעטינן מיניה עובדי כוכבים מטהרה היינו מטהרת חיטוי כדכתיב לבני ישראל למשמרת למי נדה חטאת היא להכי אייתי קרא דאשר יטמא ולא יתחטא דמיירי בחיטוי וצריך עיון ואף על גב דאמת הוא דעובד כוכבים אין לו שום טהרה ואפילו טבילה מ"מ ניחא ליה לאתויי מחיטוי גופיה דומיא דלמשמרת למי נדה חטאת היא דמיניה ממעטינן עובדי כוכבים דמיירי בחיטוי. (ושמא) הא דעובד כוכבים אין לו טהרה ואפי' טבילה היינו משום דאיתקש טבילה להזאה דכתיב וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר:
לשון הר"ף אמר קרא אשר יטמא ולא יתחטא ואיתקש טומאה לטהרה:
כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ נַחֲלָה – יֵשׁ לוֹ טוּמְאָה, וְכָל שֶׁאֵין לוֹ נַחֲלָה – אֵין לוֹ טוּמְאָה. אִי הָכִי עֲבָדִים נַמִי לָא.
Rav Aḥa bar Ya’akov explains: This verse teaches that anyone who has inheritance, i.e., he has the ability to bequeath his slaves to his children, also has the status of a father with regard to impurity, and the verse prohibiting a nazirite from becoming impure to bury his father can be addressing him. But anyone who does not have inheritance does not have the status of a father with regard to impurity. Since a gentile cannot bequeath slaves to his child (see Gittin 38a), the status of a father with regard to impurity also does not apply to him. Consequently, the verse prohibiting a nazirite from becoming impure to bury his father cannot be addressing him. The Gemara asks: If so, slaves should also not be included in the halakhot of ritual impurity or naziriteship, as they too cannot bequeath slaves to their children.
RASHI
רב אחא בר יעקב אמר שאני הכא גבי נזירות טעמא מאי אימעיטו להו עובדי כוכבים מנזירות כתיב הכא לאביו ולאמו לא יטמא והתם כתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה כל מי שיש לו נחלה להוריש לבניו את עבדיו דבר לך הכתוב גבי נזיר שיש לו אב ואם כדכתיב לאביו ולאמו יש להם טומאה והני עובדי כוכבים הואיל ואין להם נחלה כדי להוריש עבדו לבנו כדכתיב וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו ואמרינן במס' (גיטין דף לח.) אתם קונים מהם ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה את זה לא הוי להו טומאה וכל שאין לו טומאה אין לו תורת נזירות:
TOSAFOT
רב אחא בר יעקב אמר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם אעבדים קאי רב אחא בא ליישב דרשא של אביו דלעיל מי שיש לו אב לענין כל ירושה המפורשת בתור' וירושת עבדים מפורשת בקרא דוהתנחלתם ועובד כוכבים אינו מוריש עבדו לבניו שאין לעובד כוכבים קנין בגוף העבד כדדרשינן פרק השולח (גיטין דף לח.) אתם קונין מהם ולא הם קונין מכם ולא הם קונין זה את זה א"כ כל שיש לו נחלה בעבדים קרוי אביו והוי בכלל לאביו ולאמו לא יטמא וכל שאין לו נחלה אינו בכלל טומאה כלומר בכלל אביו ואמו לא יטמא:
אֶלָּא אֲמַר רָבָא: בִּשְׁלָמָא גַּבֵּי עֲרָכִין, שֶׁנֶּאֱמַר ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ – בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַעֲרִיכִין, וְאֵין הַגּוֹיִם מַעֲרִיכִין. יָכוֹל לֹא יְהוּ נֶעֱרָכִין – תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִישׁ״.
Rather, Rava said a different reason why a gentile cannot become a nazirite, even though he is included in the halakhot of valuations, and despite the fact that the term “man” appears in both passages. Granted, with regard to valuations, as it is stated: “Speak to the children of Israel” (Leviticus 27:2), one can derive that the children of Israel can take a valuation vow but gentiles cannot take a valuation vow. One might have thought that gentiles cannot be valuated either. Therefore, the verse states: “Man” (Leviticus 27:2), so as to include a gentile in only one aspect of the halakhot of valuations, i.e., that a gentile can be the subject of a valuation. This does not negate the derivation from “the children of Israel” that gentiles are generally excluded.
RASHI
אי הכי עבדים נמי לא ליהוו בתורת נזיר לפי שאינן בתורת נחלה להוריש לבניהם דכל מה שקנה עבד קנה רבו ולא הן קונין זה את זה דהא לאו ישראל נינהו:
TOSAFOT
אי הכי עבדים נמי נמעטו מנזירות מהך דרשא שכמו כן אין מוריש עבד אחד שניתן לו על מנת שלא יהיה לרבו רשות בו שאינו קונה אותו כדפרישית ולא הם קונים זה מזה וכ"ת דעבדים איתרבו מאליהם עובדי כוכבים נמי ליתרבו מאיש וה"ה דאשינויא קמא דמי שיש לו טהרה יש לו טומאה פריך:
הָכָא, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נוֹזְרִין וּמְבִיאִין קָרְבָּן, וְאֵין הַגּוֹיִם נוֹזְרִין וּמְבִיאִין קָרְבָּן. יָכוֹל אַף לֹא יְהוּ נְזִירִין כְּלָל – תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִישׁ״?
Rava continues his explanation: However, here, in the case of naziriteship, there is no possibility of interpreting the word “man” to include a gentile in only one aspect of the halakhot of naziriteship. Rava explains: If one would suggest the following derivation: From the phrase “the children of Israel” (Numbers 6:2) derive that the children of Israel can both take a vow of naziriteship and bring the nazirite offering, but gentiles cannot both take a vow of naziriteship and bring the nazirite offering, one might have thought that gentiles cannot be nazirites at all; therefore, the verse states: “Man,” which includes gentiles in one aspect of the halakhot of naziriteship, i.e., that they can become nazirites.
RASHI
אלא אמר רבא בשלמא גבי ערכין דכתיב [בני] ישראל לא מצית למעוטי עובדי כוכבים לגמרי דהא דכתיב בני ישראל ממעריך בלבד הוא דקממעט להו כדאמרינן בני ישראל מעריכין אבל לגמרי לא מצית למעוטי להו דלא ליהוו נערכין דהא הדר בהו איש דמייתי את העובדי כוכבים דליהוו נערכין אבל הכא גבי נזירות ליכא לך למימר דליהוי בכלל נזיר כלל דהיכי אמרת בני ישראל נוזרין ומביאין קרבן ואין העובדי כוכבים נוזרין ומביאין קרבן דהאי דכתיב בנזיר בני ישראל קא ממעט להו מקרבן ומשום מיעוטא דקרבן לא איצטריך למיכתב בני ישראל דמהתם נפקא שאין נוזרין ומביאין קרבן דאמרינן במסכת מנחות בפרק אלו מנחות נקמצות (מנחות דף עג:) איש איש מבית ישראל כו' אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם לרבות את העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל דמלכל נדריהם ולכל נדבותם נפקא לרבות עולה ושלמים ועופות ויין ולבונה א"כ מה ת"ל לעולה דכתיב אשר יקריבו לה' לעולה פרט לנזירות דאין העובדי כוכבים מביאין קרבן נזירות דברי ר' יוסי הגלילי וכיון דמהתם נפקא שאין מביאין קרבן נזירות בני ישראל דהכא למאי אתא אלא לומר לך דלא חל עלייהו נזירות כלל והאי דכתיב בהו איש איידי דכתיב אשה לצורך כתב נמי איש שלא לצורך:
TOSAFOT
אלא אמר רבא בשלמא גבי ערכין איכא לאוקמי מיעוטא דבני ישראל למעוטי עובדי כוכבים דאין מעריכין וריבוי דאיש לרבות עובדי כוכבים דנערכים אבל הכא אי איש לרבות עובדי כוכבים לנזירות א"כ [מאי] ממעט בני ישראל דמשמע ולא עובדי כוכבים וכ"ת בני ישראל נודרים ומביאין קרבן ולא העובדי כוכבים יכול לא יהו נודרים כלל ליאסר באיסורי נזיר [ת"ל איש] אך לא יביאו קרבן אי משום קרבן לאו מהכא נפקא אלא מהתם לעולה פרט לנזירות בקרא דאיש איש בפרשת אמור דמרבינן מיניה שהעובדי כוכבים נודרין נדבות כישראל וכתיב בסיפיה דקרא לעולה פרט לנזירות דעובד כוכבים דאינו מביא קרבן נזירות וא"ת וכיון דעובדי כוכבים אימעיטו לגמרי מנזירות א"כ למה לי לעולה פרט לקרבנות נזירות [י"ל] שלא יביא עובד כוכבים קרבנות נזירות כדי לפטור ישראל נזיר מקרבנותיו וצ"ע:
אָמְרִי: אִי מִשּׁוּם קָרְבָּן – לָאו מֵהָכָא נָפְקָא לֵיהּ, אֶלָּא מֵהָתָם: ״לְעוֹלָה״, פְּרָט לִנְזִירוּת, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי!
Rava continues his explanation: However, the Sages would say in response to this suggestion: If the phrase “the children of Israel” is written due to the need to exclude a gentile from bringing a nazirite offering, one does not need to derive this halakha from here, and this is because it is already derived from there, as a baraita teaches that the verse: “Any man from the house of Israel, or of the strangers in Israel, who sacrifices his offering, whether it be any of their vows, or any of their gift offerings, which are sacrificed to the Lord as a burnt-offering” (Leviticus 22:18), excludes a gentile from the offering of naziriteship; this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Therefore, the phrase “the children of Israel” must exclude gentiles from the entire passage of naziriteship, and not just from bringing the offerings.
אֵימָא: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נוֹזְרִין נְזִירוּת עוֹלָם, וְאֵין הַגּוֹיִם נוֹזְרִים נְזִירוּת עוֹלָם. יָכוֹל לֹא יְהוּ נְזִירִים – תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִישׁ״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִי כְּתִיב נְזִיר עוֹלָם?
The Gemara asks: But it can still be argued that “the children of Israel” is excluding a gentile from only some aspects of naziriteship, as one can say that this phrase teaches that the children of Israel can take a vow of permanent naziriteship, but gentiles cannot take a vow of permanent naziriteship, and one might have thought that gentiles cannot be nazirites at all. The verse therefore states: “Man,” to teach that they can become nazirites. The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan said: Is it written: A permanent nazirite? Since the verse does not specify a particular type of naziriteship, it excludes gentiles from all types.
אֵימָא: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַדִּירִין בְּנֵיהֶם בְּנָזִיר, וְאֵין הַגּוֹיִם מַדִּירִין בְּנֵיהֶם בְּנָזִיר. יָכוֹל לֹא יְהוּ נְזִירִים – תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִישׁ״. הָאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר.
The Gemara offers another suggestion: But it can still be argued that “the children of Israel” is excluding a gentile from only some aspects of naziriteship, as one can say that this phrase teaches that “the children of Israel” can vow that their minor sons be nazirites, but gentiles cannot vow that their minor sons be nazirites; and one might have thought that gentiles cannot be nazirites at all. The verse therefore states: “Man,” to teach that they can become nazirites. The Gemara answers: Didn’t Rabbi Yoḥanan say that the fact that a father can take a vow that his minor son will be a nazirite is a halakha transmitted to Moses at Sinai with regard to a nazirite? Since this halakha is not stated in the Torah, it cannot be excluded by a verse.
RASHI
ואימא דהאי דכתיב בני ישראל גבי נזירות משום דקאתי לאשמועי' דממעט להו לעובדי כוכבים מנזירות עולם ומיהו בנזירות סתם קאי בלא קרבן מדכתיב בהו איש:
מי כתיב נזיר עולם בקרא דקאמרת בני ישראל נוזרין נזירות עולם אבל לא העובדי כוכבים והא לא גמרי נזירות עולם אלא מאבשלום כדאמרינן לעיל בפירקא קמא (נזיר דף ד:):
אֵימָא: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְגַלְּחִין עַל נְזִירוּת אֲבִיהֶן, וְאֵין הַגּוֹיִם מְגַלְּחִין עַל נְזִירוּת אֲבִיהֶן.
The Gemara offers another suggestion: But it can still be argued that “the children of Israel” is excluding a gentile from only some aspects of naziriteship, as one can say that this phrase teaches that “the children of Israel” can shave
RASHI
והאמר רבי יוחנן בפירקין דלעיל (נזיר דף כח:) הלכה היא בנזיר שהאב מזיר את בנו בנזיר הואיל דלאו מקרא נפקא ליכא לך למימר דבני ישראל אתא לומר דישראל מדירין את בניהם בנזיר ולא העובדי כוכבים ואתא איש לרבות את העובדי כוכבים בנזיר עצמו בלא קרבן אלא דהאי דכתיב בהו ישראל קא ממעט להו מנזירות לגמרי:
TOSAFOT
ואימא בני ישראל מדירין בניהן בנזיר כו' יכול לא יהו נזירין ת"ל איש הא איתמר עלה א"ר יוחנן הלכה היא בנזיר א"כ הלכה לא נשנית אלא לגבי ישראל אין סברא דליתי מיעוטא למעוטי דבר שאינו אלא הלכה למשה מסיני: