Back
Nazir
Daf 58bדְּלָא אָתֵי עֲשֵׂה וְדָחֵי אֶת לֹא תַּעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה, לֵילַף מִכֹּהֵן דְּדָחֵי!
that a positive mitzva does not come and override
אֶלָּא, מִכֹּהֵן לָא יָלְפִינַן; מַה לְּכֹהֵן – שֶׁכֵּן לָאו שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה בַּכֹּל. נָזִיר מִכֹּהֵן נַמִי לָא יָלֵיף – שֶׁכֵּן לָאו שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה בַּכֹּל.
Rather, he would explain that we do not derive other cases of the Torah from the halakha of a priest, for the following reason: What is different about the prohibition of a priest is that it is a prohibition that is not equally applicable to all, i.e., the prohibitions of a priest do not apply to Israelites. For the same reason, the case of a nazirite also cannot be derived from that of a priest, as the prohibition of a priest is a prohibition that is not equally applicable to all,
RASHI
אלא מכהן לא ילפינן דאיכא למיפרך מה לכהן שכן לאו שאינו שוה בכל כו' תאמר בנזיר שהוא שוה בכל לכך הוצרך הכתוב ראשו גבי נזיר למידחי את ל"ת ועשה שבו ואפי' הכי בעלמא לא ילפינן מיניה כדלקמן מה לנזיר שכן ישנו בשאלה תאמר בעלמא שאינו בשאלה אבל כהן מיהא מנזיר גמרינן הואיל דכהן לאו שאינו שוה בכל הוא ונזיר שוה בכל אע"ג דאיתיה בשאלה אפי' הכי עדיף טפי למילף כהן מנזיר משום דישנו שוה בכל ולאו למיגמר נזיר מכהן דלאו שאינו שוה בכל הוא ולאידך סבירא ליה דנזיר מכהן עדיף טפי משום דכהן אינו בשאלה דומיא דשאר מצות מה שאין כן בנזיר:
וּמַאן דְּמוֹקֵים לְהַאי ״רֹאשׁוֹ״ בְּנָזִיר, לָמָּה לִי ״זְקָנוֹ״?!
The Gemara turns its attention to the other opinion: And according to the one who establishes this verse: “He shall shave all his hair; his head and his beard” (Leviticus 14:9), as referring to a nazirite, i.e., he derives from this verse the principle that in certain cases, including that of a leprous priest, a positive mitzva overrides a prohibition and a positive mitzva, why do I need the term “his beard”?
RASHI
ולמאן דמוקים ליה להאי ראשו בנזיר ויליף כהן מנזיר א"כ למה לי דכתב רחמנא זקנו במצורע:
TOSAFOT
אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער מיתיבי כו' הרי זה לוקה משום לא ילבש גבר כדדרשינן בסמוך לא קשיא הא בתער הא במספרים והא רב נמי בתער קאמר כעין תער:
מִיבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״זְקָנוֹ״ מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ״. יָכוֹל אַף כֹּהֵן מְצוֹרָע כֵּן – תַּלְמוּד לוֹמַר ״זְקָנוֹ״.
The Gemara answers: He requires it for that which is taught in a baraita with regard to the shaving of a leper, which must be performed with a razor: Why must the verse state: “His beard,” as it already stated that he shaves all his hair? Since it is stated: “Neither shall they shave off the corners of their beard” (Leviticus 21:5), one might have thought that even a priest who is a leper is included in the prohibition against shaving. The verse therefore states: “His beard,” to teach that a leprous priest must shave his beard as well.
RASHI
מיבעי ליה לתגלחת מצורע שיהא בתער ולא במלקט ורהיטני וכדתניא זקנם לא יגלחו יכול אפילו מצורע תלמוד לומר זקנו התיר במצורע מה שאסר הכתוב גבי גילוח זקן שלא אסר הכתוב אלא בתער שעושה השחתה אבל במלקט ורהיטני לא וכדאמרינן בפרק שלשה מינין (לעיל נזיר מ:) דאי ס"ד עביד במלקט ורהיטני נמי מצוה קעביד לשתוק קרא מיניה ותו לא מדלא כתיב ביה תער מוטב דליעבד במלקט ורהיטני משום דריש לקיש דאמר כל מקום שאתה מוצא וכו':
וּמְנָלַן דִּבְתַעַר? דְּתַנְיָא: ״וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ״. יָכוֹל אַף גִּילְּחוֹ בְּמִסְפָּרַיִם יְהֵא חַיָּיב – תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְלֹא תַשְׁחִית״. אִי לֹא תַשְׁחִית, יָכוֹל לִיקְּטָן בְּמַלְקֵט וּבִרְהִיטְנִי חַיָּיב.
And from where do we derive that a leper must shave with a razor?
TOSAFOT
א"ר יוחנן המעביר בית השחי ובית הערוה הרי זה לוקה מיתיבי העברת תער אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים והוה מצי לסיועיה מברייתא דלעיל אלא ניחא ליה לשנויי מאי לוקה דרבנן דלא ליפלגו ברייתות אהדדי ר' יוחנן אף במספרים אוסר ומשמע דרבי יוחנן פליג אדרב:
תַּלְמוּד לוֹמַר ״וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ״. אֵיזוֹ גִּילּוּחַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַשְׁחָתָה – הֱוֵי אוֹמֵר זֶה תַּעַר.
The verse therefore states: “Neither shall they shave off the corners of their beard.” Together the two verses lead to the following conclusion: Which is the type of shaving [ giluaḥ ] that involves destruction [ hashḥata ]?
וּמַאן דְּמַפֵּיק לֵיהּ לְהַאי ״רֹאשׁוֹ״ לְלָאו גְּרֵידָא, לָמָּה לִי לְמִיכְתַּב ״רֹאשׁוֹ״ וְלָמָּה לִי לְמִיכְתַּב ״זְקָנוֹ״?
The Gemara continues to inquire: And according to the one who derives from the term “his head” the principle that a positive mitzva overrides only a prohibition, why do I need the verse to write: “His head,” and why do I also need the same verse to write: “His beard”? Once is it derived from the phrase “his beard” that a positive mitzva overrides a positive mitzva and a prohibition, the same should certainly apply to a prohibition by itself.
RASHI
ולמאן דמפיק ליה להאי ראשו לעשה ול"ת דבנזיר איצטריך ליה זקנו לתגלחת דמצורע בתער אלא למאן דמפיק ליה להאי ראשו ללאו גרידא למה ליה למיכתב זקנו כלל אי משום עשה ול"ת ליכתוב רחמנא ראשו ותו לא דהוי משמע דלמידחי לאו גרידא קאתי לאו דלא תקיפו ומשמע נמי למידרשיה גבי נזיר דהאי קרא שקול הוא דלא מסתיים מהיכא קאי ומשום הכי אית לך למימר שיבואו שניהם ממנו:
לעולם איצטריך למיכתב זקנו משום למידחי עשה ול"ת דבכהן דאי אמרת דלא ליכתוב זקנו וכי אתא ראשו למידחי עשה ול"ת דבנזיר הוא דאתא אכתי ליכא למיגמר מיניה עשה ול"ת דבכהן משום דאיכא למיפרך מה לנזיר שכן ישנו בשאלה ואי אמרת נמי דהאי ראשו משום עשה ול"ת דבכהן הוא דאתא אכתי לית לך למילף מיניה עשה ול"ת דבנזיר משום דאיכא למיפרך כדאמרן דאי מנזיר איכא למיפרך מה לנזיר שכן ישנו בשאלה ואי מכהן מה לכהן שכן לאו שאינו שוה בכל הילכך איצטריך ליה זקנו לעשה ול"ת דבכהן וראשו ללאו גרידא:
TOSAFOT
נזיר מכהן נמי לא יליף שכן לאו שאינו שוה בכל הוא והשתא הוה מצי למיפרך אמאי לא [ילפינן] מנזיר דעלמא דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה אפי' שוה בכל דנזיר שוה בכל הוא ולמסקנא ניחא דפרכינן בסמוך מה לנזיר שכן ישנו בשאלה:
מַשְׁמַע לְמִידְחֵי לָאו גְּרֵידָא, וּמַשְׁמַע לְמִידְחֵי לֹא תַּעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה, הִילְכָּךְ שָׁקוּל הוּא, וְיָבוֹאוּ שְׁנֵיהֶן.
The Gemara answers: Both the term “his head” and the term “his beard” could come to teach the overriding of only a prohibition, and they also could teach the overriding of a prohibition and a positive mitzva. Since the verse is formulated in general terms, it includes a priest or a nazirite. Therefore, as it cannot be determined to which case the Torah is referring, it is even, i.e., equally balanced, and consequently let both terms come and teach this principle, one with regard to a nazirite, and the other with regard to a priest.
כֹּהֵן מִנָּזִיר לָא יָלֵיף – שֶׁכֵּן יֶשְׁנוֹ בִּשְׁאֵלָה, נָזִיר מִכֹּהֵן לָא יָלֵיף – שֶׁכֵּן לָאו שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה בַּכֹּל. וּבְעָלְמָא לָא יָלְפִינַן מִינַּיְיהוּ, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ כְּדַאֲמָרַן.
The Gemara adds that both terms are necessary, as the halakha of a priest cannot be derived from that of a nazirite, as the case of a nazirite is lenient in that it is possible to dissolve naziriteship by request from a halakhic authority. Likewise, the halakha of a nazirite cannot be derived from that of a priest, as the case of a priest involves a prohibition that is not equally applicable to all. The Gemara comments: And generally, with regard to other halakhot , we cannot derive from these two cases that a positive mitzva overrides a prohibition and a positive mitzva, due to the fact that this argument can be refuted as we said here.
TOSAFOT
ולמאן דמוקי ראשו בנזיר זקנו למה לי לחנם פי' הש"ס כן דכוותיה קיימא גם לחנם שינה לשונו דקאמר לעיל דלמאן דמפיק ראשו לעשה ול"ת מבעיא ליה לכדתניא למילף דתגלחת מצורע בתער הוא דאילו מראשו דנזיר [לא] נפקא דסבירא לן כמ"ד פ' ג' מינין (לעיל נזיר מ.) דנזיר חייב בכל מעבירין ולהכי איצטריך זקנו דאילו השחתת זקן אינה אלא בתער כדמפרש ואזיל וצ"ע כי פריך זקנו למה לי אמאי לא משני וליטעמיך הא קי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה נילף מנזיר מצורע דדחי אלא מאי אית לך למימר מה לנזיר שכן ישנו בשאלה:
אָמַר רַב: מֵיקֵל אָדָם כָּל גּוּפוֹ בְּתַעַר. מֵיתִיבֵי: הַמַּעֲבִיר בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה – הֲרֵי זֶה לוֹקֶה.
§ Rav said: A person who is not a nazirite may lighten his burden by removing all the hair of his body with a razor. One who feels he has too much hair may shave all of it off with a razor, apart from his beard and the corners of his head. The Gemara raises an objection against this from a baraita : A man who removes the hair of the armpit or the pubic hair is flogged for transgressing the prohibition: “A man shall not put on a woman’s garment” (Deuteronomy 22:5), as this behavior is the manner of women.
RASHI
אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער ואין בו משום לא ילבש גבר שמלת אשה:
המעביר שער שבבית השחי תחת אצילי ידיו:
הָא בְּתַעַר, הָא בְּמִסְפָּרַיִם. וְהָא רַב נַמִי בְּתַעַר קָאָמַר! כְּעֵין תַּעַר.
The Gemara answers: In this case he is flogged because he shaved with a razor, whereas in that case Rav said it is permitted because he was referring to one who removes hair with scissors, an act that is not considered a prohibition. The Gemara raises a difficulty: But Rav said it is permitted with a razor as well. The Gemara answers: He did not mean an actual razor; rather, he said that one may use an implement that is similar to a razor,
RASHI
כעין תער שגזז במספרים בסמוך לבשר כעין תער:
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמַּעֲבִיר בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה לוֹקֶה. מֵיתִיבֵי: הַעֲבָרַת שֵׂיעָר אֵינָהּ מִדִּבְרֵי תּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. מַאי לוֹקֶה נַמִי דְּקָאָמַר – מִדְּרַבָּנַן.
Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: A man who removes the hair of the armpit
RASHI
מיתיבי העברת שער של כל גופו כגון שבבית השחי ושבבית הערוה אינה מדברי תורה ואת אמרת דלוקה:
מאי לוקה דאמרי מכות מרדות מדרבנן:
TOSAFOT
ולמאן דמפיק ראשו ללאו גרידא למה לי לכתוב זקנו לבד דמשמע בין זקנו דכהן בין זקנו דישראל ומינה שמעי' (בין) ל"ת גרידא בישראל ומינה שמעי' ל"ת ועשה מכהנים דמקרא מלא דיבר הכתוב ואע"ג דראשו נמי מקרא מלא הוא ולא בעי לאוקומי אלא בראשו גרידא ולא בראשו דנזיר שאני התם דשני לאוין הן לאו דהקפה ולאו דנזיר תער לא יעבור הילכך לא מסתברא ליה למימר כולי האי מקרא מלא לאוקומי אפילו בראשו דנזיר אבל השחתת הזקן הכל לאו אחד הוא בין דישראל לא תשחית פאת זקנך בין דכהנים ופאת זקנם לא יגלחו הילכך נראה לומר דמקרא מלא דיבר הכתוב דעשה דמצורע דזקנו ידחה בין לאו דישראל בין לאו דכהנים כיון דאזהרה אחת היא:
הר"ף והשתא מצי לשנויי דאי מזקנו איכא למיפרך שכן לאו שאינו שוה בכל הוא דליתיה בנשים ואיצטריך ראשו דאם אינו ענין ללאו שאינו שוה בכל תניהו ענין לשוה בכל ונראה דסלקא דעתיה דשקולים הן ולכך מודה לו דל"ת גרידא השוה בכל כמו ל"ת ועשה שאינו שוה בכל אלא האריך יותר דאיידי דבעי לאסוקי הך פירכא מסיק ואזיל לכולי צדדי דפירכות ומשני כהן מנזיר לא יליף שכן ישנו בשאלה ונזיר מכהן לא יליף שכן לאו שאינו שוה בכל ובעלמא לא ילפינן מינייהו משום דאיכא למיפרך כדאמרן וקשה להר"ם דמאי קאמר כהן מנזיר לא יליף כו' לימא דכהן איצטריך משום תער דבעינן תער במצורע כדקא אמרינן וע"ק לו דקא פריך למ"ד ראשו ללאו גרידא וקמהדר ליה למ"ד ראשו לנזיר אתא מדקאמר כהן מנזיר לא יליף כו' לכך נראה להר"ם לפרש דמשמע ליה השתא כיון דמסקינן דזקנו אתא לאשמועי' תער מעתה למאן דאית ליה דראשו אתא ללאו גרידא מנלן דנזיר מצורע מגלח וכהן מצורע אלא על כרחיך צריך. לומר דמקרא מלא דבר הכתוב דכיון דקרא סתמא כתיב מיירי בכל ענין בין שהוא כהן בין שהוא נזיר ולמה לי למיכתב זקנו ואם תאמר והא שפיר איצטריך לאשמועינן דתגלחת מצורע בתער וי"ל דהכי פריך למה ליה לתנא דלעיל לאיתויי זקנו למילף דכהן מצורע מותר בתגלחת דקתני זקנו מה ת"ל כו' מראשו שמעינן שאפילו נזיר מצורע מגלח ראשו אע"ג דאיכא לאו ועשה דקרא סתמא כתיב דמיניה משמע שגם כהן מגלח זקנו דהשתא סבירא ליה דלהאי תנא הם שקולין ומשני אין הכי נמי דודאי סבירא ליה דמקרא מלא דבר הכתוב ומראשו גרידא שמעינן שגם נזיר מצורע מגלח ראשו ואפי' הכי אי לאו דכתב רחמנא זקנו לא הוה שמעינן כהן כדפרישית שכן ישנו בשאלה ואי כתב זקנו לא הוה שמעינן נזיר שכן לאו שאינו שוה בכל ולפי מסקנא זו תנא דמוקי ראשו ללאו גרידא ה"ה דשמעינן מיניה לאו ועשה ומה שהזכיר לאו דהקפה גרידא לגלות לנו דעתו דסבר דאי לאו הני קראי דראשו וזקנו אפילו לאו גרידא לא הוה ידעינן שיהא עשה דוחה אותו דקרא דגדילים הוה מוקמינן ליה לכדרבא ובעלמא לא ילפינן כדאמרן כלומר דאיכא למיפרך מה לכהן שכן לאו שאינו שוה בכל ומה לנזיר שכן ישנו בשאלה ואם תאמר ונילף מתרוייהו במה הצד ואור"י דאיכא למיפרך מה לעשה דמצורע דאיכא שלום בית ובכי האי גוונא אמרינן בפ' שילוח הקן (חולין דף קמא.) דסלקא דעתך אמינא עשה דצפרי מצורע לידחי לא תעשה ועשה דשילוח הקן משום שלום בית: