Back
Nazir
Daf 53aחֲצִי קַב עֲצָמוֹת – אִין, רוֹבַע עֲצָמוֹת – לָא. הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵימָא דְּאִית בְּהוֹן עֲצָמוֹת כִּשְׂעוֹרָה – תֵּיפּוּק לֵיהּ מִשּׁוּם עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה! אֶלָּא, דְּאַקְמַח אַקְמוּחֵי.
The Gemara analyzes this ruling of the mishna: A half- kav of bones, yes, a nazirite must shave if he contracts impurity from them; a quarter- kav of bones, no, he does not. What are the circumstances? If we say that they contain
RASHI
חצי קב עצמות מיטמא עליו על מגעו ועל משאו ועל אהילו ועל רובע עצמות לא מיטמא ואפי' על מגעו ועל משאו:
ותיפוק לי' משום עצם כשעורה ומאי איריא רובע:
אלא דאקמח אקמוחי ששחקן דק הרבה כמו קמח שנטחן שאין בו עצם כשעורה וקמ"ל דאי אית ביה חצי קב מיטמא על מגעו ועל משאו ועל אהילו פחות מחצי קב אפי' על מגעו אינו מיטמא לפי שאין בו עצם כשעורה:
TOSAFOT
חצי קב עצמות כו' היכי דמי אי דאית בהו עצם כשעורה תיפוק ליה משום עצם כשעורה צ"ע מאי קא פריך הא לענין אהל איירינן ועצם כשעורה לא מטמא באהל ואומר ר"י דסמיך אמאי דבעינן למימר בסמוך דבתר דתנן ברישא חצי קב דמשמע אבל פחות לא אמאי איצטריך למיתני בסיפא רובע עצמות דאין הנזיר מגלח עליו ומשני בסמוך דאייתי למידק דפחות מחצי קב לא מגלח על אהילו אבל על מגעו ועל משאו מגלח וא"כ הוי עיקר רבותא דמתניתין לאשמועינן דעל מגעו ועל משאו מגלח ולכך דייק השתא פשיטא דעל פחות מחצי קב מגלח על מגעו ועל משאו ותיפוק ליה משום עצם כשעורה ומשני כגון דאקמח אקמוחי שטחן הדק כקמח או כעפר דכי האי גוונא לא מטמא משום עצם כשעורה:
״עַל אֵבֶר מִן הַמֵּת וְעַל אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי״. אֵין עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי מַאי? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן, רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן.
§ The mishna taught that a nazirite shaves for a limb severed from a corpse and for a limb severed from a living person, upon either of which there is a fitting quantity of flesh. The Gemara asks: If there is not a fitting quantity of flesh upon them,
RASHI
ושיש עליו בשר כראוי ש"מ דכי אין עליו בשר כראוי שאינו מגלח:
ריש לקיש אמר נזיר מגלח עליו ממאי מדקא חשיב בסיפא על אלו שאין הנזיר מגלח אע"פ שמיטמא בהן ולא קתני בהדייהו אין עליו בשר כראוי אין הנזיר מגלח ש"מ דאע"ג דאין עליו בשר כראוי שהנזיר מגלח על אהילו:
TOSAFOT
אין עליהם בשר כראוי מאי הא ודאי דעל אהילו לא יגלח כדקתני במתני' דוקא כשיש עליהם בשר כראוי אלא במגעו ובמשאו ובשאין שם עצם כשעורה:
רבי יוחנן אמר אין הנזיר מגלח דהואיל ואין בו עצם כשעורה ור"ש בן לקיש אמר נזיר מגלח על מגעו ועל משאו ואף כי אין בו עצם כשעורה וגם אין עליו בשר כראוי ואינו חשוב אבר לטמא באהל מ"מ חשוב לטמא במגעו ובמשאו כדדריש ליה מקראי בסמוך ורשב"ל אומר נזיר מגלח מדלא קתני לה בסיפא גבי אבל סככות ופרעות ואבר שאין עליו בשר כראוי אף במגעו ובמשאו לא יגלח מכלל דמטמא במגעו ובמשאו וכדדרשי' בסמוך ור' יוחנן אמר לך הא קתני ברישא על אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי [ולא קתני] אבל אין עליהם בשר כראוי למגעו ולמשאו מ"מ [מגלח] ומדלא קתני הכי ש"מ דלא מגלח אפילו על מגעו ועל משאו אי אין שם בשר כראוי ולא איצטריך תו למיתניי' בסיפא ורשב"ל אומר כל היכא דשמע מכללא דרישא (אמר מר ד) לא קתני בסיפא:
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן, דְּהָא קָתָנֵי בְּרֵישָׁא: עַל אֵבֶר מִן הַמֵּת, וְעַל אֵבֶר מִן הַחַי וכו׳, שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן כַּזַּיִת בָּשָׂר – אִין, אֲבָל אֵין עֲלֵיהֶם – לָא.
The Gemara explains their respective opinions. Rabbi Yoḥanan said: The nazirite does not shave for them, as the tanna teaches in the first clause of the mishna in the list of sources of ritual impurity for which a nazirite must shave: For a limb severed from a corpse and for a limb severed from a living person that contains a fitting quantity of flesh. One can infer from this: Those upon which there is an olive-bulk of flesh, yes, he must shave for them, but if there is not that amount of flesh upon them, no, a nazirite need not shave due to them.
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר: מְגַלֵּחַ, מִדְּלָא קָתָנֵי בְּסֵיפָא.
And Rabbi Shimon ben Lakish says that he shaves, employing the following reasoning: From the fact that the mishna does not teach the following in the latter clause, i.e., the subsequent mishna (54a), in the list of sources of impurity for which a nazirite need not shave: A limb that does not contain a fitting quantity of flesh, one can infer that a nazirite is obligated to shave for a limb of that type.
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לָךְ: כָּל הֵיכָא דְּמַשְׁמַע מִכְּלָלָא – לָא קָתָנֵי בְּסֵיפָא.
And Rabbi Yoḥanan could have said to you, in response to Rabbi Shimon ben Lakish’s argument: The fact that the mishna omits this case from the list is not proof, as the tanna does not teach in the latter clause anything that can be understood by inference from the earlier mishna.
RASHI
ור' יוחנן אמר לך כל היכא דתני מידי ומשמע ליה (חד) מכללא כגון הכא דתני ברישא אם יש עליו בשר כראוי מגלח:
וְהָא חֲצִי קַב עֲצָמוֹת, דְּמַשְׁמַע: חֲצִי קַב עֲצָמוֹת – אִין, רוֹבַע עֲצָמוֹת – לָא, וְקָתָנֵי בְּסֵיפָא רוֹבַע עֲצָמוֹת!
The Gemara raises a difficulty against this claim of Rabbi Yoḥanan: But the first clause of the mishna lists the case of a half- kav of bones, which indicates: A half- kav of bones, yes, a nazirite must shave for that; a quarter- kav of bones, no, he is not obligated to shave for that. And yet the tanna teaches in the latter clause that a nazirite does not shave for a quarter- kav of bones. This shows that the next mishna does not rely on the rulings of this mishna. Rather, it lists all the items for which a nazirite need not shave.
TOSAFOT
והא ברישא תני חצי קב עצמות דמשמע חצי קב אין רובע לא ואפילו הכי הדר תנא בסיפא רובע עצמות:
הָתָם, אִי לָאו רוֹבַע עֲצָמוֹת הֲוָה אָמִינָא: אֲפִילּוּ עַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ לָא, לְהָכִי אִיצְטְרִיךְ לְמִיתְנֵי רוֹבַע עֲצָמוֹת – דְּעַל אֲהִילָן הוּא דְּאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ.
The Gemara rejects this argument: There, had the tanna not taught a quarter- kav of bones, I would say that he need not shave even for touching it or carrying it. For this reason it was necessary for the mishna to teach the case of a quarter- kav of bones, to indicate that it is only for their ritual impurity contracted in a tent that a nazirite does not shave.
RASHI
אי לא הדר תני לה בסיפא הוה אמינא אפי' על מגעו ועל משאו לא יהא נזיר מגלח להכי תנייה דעל אהילו הוא דאין הנזיר מגלח אבל על מגעו מגלח וכגון דלא אקמח אקמוחי ויש בו עצם כשעורה ואידך נמי דקתני כגון הסככות והפרעות אע"ג דאיכא למשמע לה מכללא מדלא קתני ברישא לכי הדר תני להו משום דקא מיטמא בהן וצריך הזאה שלישי ושביעי:
TOSAFOT
התם אי לא תנא רובע עצמות ה"א דאפי' על מגעו ועל משאו לא יגלח להכי איצטריך למיתני רובע עצמות למימר דעל אהילו דוקא אין הנזיר מגלח הא על מגעו ועל משאו הנזיר מגלח:
וְהָא חֲצִי לוֹג דָּם, דְּשָׁמְעַתְּ מִינָּהּ: חֲצִי לוֹג דָּם – אִין, רְבִיעִית דָּם – לָא, וְקָתָנֵי בְּסֵיפָא רְבִיעִית דָּם. הָתָם לְאַפּוּקֵי מִדְּרַבִּי עֲקִיבָא, דַּאֲמַר רַבִּי עֲקִיבָא: רְבִיעִית דָּם הַבָּא מִשְּׁנֵי מֵתִים – מְטַמֵּא בְּאֹהֶל.
The Gemara raises a further difficulty: But the mishna lists a half- log of blood among those sources of impurity for which a nazirite must shave, from which you can learn that for a half- log of blood, yes, he shaves; for a quarter- log of blood, no, he does not shave. And yet the latter clause of the mishna teaches that he need not shave for a quarter- log of blood. The Gemara answers: It is also necessary to state this halakha unambiguously there, to exclude the opinion of Rabbi Akiva,
RASHI
לאפוקי מדר"ע דאמר רביעית דם הבא משני מתים מטמא באהל קמ"ל סיפא דממת אחד בעינא לה:
TOSAFOT
והא חצי לוג דם דשמעת מינה [חצי] לוג דם אין רביעית לא וקתני בסיפא רביעית דם:
ה"ג התם לאפוקי מדרבי עקיבא (דאמר רביעית דם הבא משני מתים) וה"פ לאפוקי מר"ע דאמר בשילהי פירקין דעל רביעית דם דעל מגעו ועל משאו מגלח:
הַאי אֵבֶר מִן הַמֵּת, הֵיכִי דָּמֵי? אִי דְּאִית בֵּיהּ עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה – מַאי טַעֲמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן? וְאִי דְּלֵית בֵּיהּ עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה – מַאי טַעֲמָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ? אָמַר לָךְ רֵישׁ לָקִישׁ: לְעוֹלָם דְּלֵית בֵּיהּ עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה, וְאֲפִילוּ הָכִי רַחֲמָנָא רַבְּיֵיהּ,
The Gemara analyzes the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish: What are the circumstances of this limb severed from a corpse that is not covered by sufficient flesh? If it contains a bone that is a barley-grain - bulk, what is Rabbi Yoḥanan’s reason for maintaining that a nazirite does not have to shave for this ritual impurity? A bone of this size imparts impurity even if there is no flesh upon it. And if it does not contain a bone that is a barley-grain - bulk, what is Reish Lakish’s reason for saying that a nazirite must shave due to this bone? The Gemara explains that Reish Lakish could have said to you: Actually we are dealing with a limb that does not contain a bone that is a barley-grain - bulk, and even so the Merciful One includes it as a source of ritual impurity.
RASHI
האי אבר מן המת שאין עליו בשר כראוי:
היכי דמי אי דאית ביה עצם כשעורה אמאי אינו מגלח על מגעו ומאי טעמא דר' יוחנן:
ואי דלית ביה עצם כשעורה ואין עליו בשר כראוי מאי טעמא דריש לקיש דאמר מגלח:
ואפילו הכי רבייה למגע:
TOSAFOT
האי אבר מן המת היכי דמי אי דאית ביה עצם כשעורה מאי טעמא דרבי יוחנן דאמר אין הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו ואי דלית ביה עצם כשעורה מאי טעמא דר"ש בן לקיש אמר לך ר"ש בן לקיש לעולם אימא לך דלית ביה עצם כשעורה ואפי' הכי רחמנא רבייה דתניא וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר על פני השדה זה המאהיל על פני המת מדלא כתיב אשר יגע במת אלא על דמשמע דמאהיל מיירי וכדאמר נמי בפ"ק דשבת (דף יז.) טימאוהו משום כלים המאהילים על המת רוצה לומר אפי' אין עליהם:
דְּתַנְיָא: ״וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת״. ״עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה״ – זֶה הַמַּאֲהִיל עַל פְּנֵי הַמֵּת, ״בַּחֲלַל״ – זֶה אֵבֶר מִן הַחַי וְיֵשׁ לוֹ לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה,
This is as it is taught in a baraita : “And whoever in the open field touches one who is slain by the sword, or one who dies on his own, or a bone of a man, or a grave, shall be unclean seven days” (Numbers 19:16). This verse is expounded by the Sages as follows: “In the open field”; this is referring to the halakha of one who overlies a corpse,
RASHI
דתניא כו' על פני השדה זה המאהיל על פני המת המוטל בשדה מדלא כתיב יגע במת בשדה:
בחלל זה אבר הנחלל מן החי הנקצץ מן החי ויש בו לעלות ארוכה:
TOSAFOT
בחלל זה אבר מן החי ויש בו כדי להעלות ארוכה דהכי משמע אבר שנפל מגוף החי ונחתך:
״חֶרֶב״ – הֲרֵי זֶה כֶּחָלָל, ״אוֹ בְמֵת״ – זֶה אֵבֶר הַנֶּחְלָל מִן הַמֵּת, ״אוֹ בְעֶצֶם אָדָם״ – זֶה רוֹבַע עֲצָמוֹת ״אוֹ בְקָבֶר״ – זֶה קֶבֶר סָתוּם.
The Sages further derive from the phrase “one who is slain by the sword” that the legal status of a metal sword in terms of its degree of ritual impurity is like that of one who is slain,
RASHI
זה קבר סתום שאין בו חלל טפח בין המת והגולל שמטמא:
TOSAFOT
חרב הרי הוא כחלל דכלי מתכות הנוגעים במת נעשים אבי אבות הטומאה כמת עצמו לטמא אדם הנוגע בו מטמא טומאת שבעה כנוגע במת עצמו או לטמא אדם הבא באהל אשר החרב בתוכו טומאת שבעה כבא אל אהל המת:
או במת זה אבר הנחלל מן המת ויש בו בשר כדי להעלות ארוכה דחשיב כמת עצמו:
או בעצם אדם זה רובע עצמות שמטמא באהל והלכה למשה מסיני היא דבעינן רובע וקרא אסמכתא בעלמא:
סתום דאמר מר טומאה בוקעת ועולה מן הקבר בוקעת ויורדת מן הקבר זה קבר סתום אין לומר דהיינו שאין בו פותח טפח דההוא הוה טומאה רצוצה ולא מטמא אלא כנגד גופו של מת והכא איירינן דהקבר עצמו מטמא אפי' שלא כנגד המת אלא הכא איירי בקבר סתום בכל רוחותיו ויש בו פותח טפח בינו למת דיש חילוק בטומאה רצוצה שהקבר עצמו מטמא באהל אפילו שלא כנגד המת והכי איתא בסיפרי או בקבר זה קבר סתום שמטמא כל צדדין אפילו ריקן שבו ודוקא שיש פותח טפח בין המת לקבר שעליו אבל אין פותח טפח אינו מטמא כל צדדין אלא טומאה בוקעת ועולה כנגדו דהיינו כנגד המת דוקא והביא רבינו שמשון נ"ע ראיה מפ"ז דאהלות (מ"א) נפש [אטומה] הנוגע בה מן הצדדין טהור מפני שהטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואם היה מקום הטומאה טפח על טפח טמא מפני שהיא כקבר סתום והא דאמרי' (ברכות דף יט:) רוב ארונות יש בהן פותח טפח צריך לומר שאותן הקברים היו פתוחים מן הצד ואין עליהן דין קבר סתום אם לא שכל הצדדים סתומים והכי תנן באהלות (פ"ג מ"ז) ביב שהוא קמור תחת הבית יש בה פותח טפח וביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טהור':