Back
Nazir
Daf 42bגמ׳ אִיתְּמַר, אָמַר רַבָּה אָמַר רַב הוּנָא: מִקְרָא מָלֵא דִּבֵּר הַכָּתוּב ״לֹא יִטַּמָּא״, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״לֹא יָבֹא״ – לְהַזְהִירוֹ עַל הַטּוּמְאָה, לְהַזְהִירוֹ עַל הַבִּיאָה. אֲבָל טוּמְאָה וְטוּמְאָה – לֹא.
A dispute among amora’im was stated. Rabba said that Rav Huna said: The Torah stated a halakha involving a nazirite in a categorical verse: “He shall not become impure for his father, or for his mother, for his brother, or for his sister, when they die” (Numbers 6:7). This includes all manners of contracting impurity imparted by a corpse, whether ritual impurity imparted by contact, by carrying, or in a tent, i.e., a corpse under the same roof. When the Torah states: “He shall not come near to a dead body” (Numbers 6:6), it serves to warn him with regard to contracting impurity from a corpse in any manner, as above, and to warn him with regard to entering
RASHI
מקרא מלא דבר הכתוב בנזיר לא יטמא להם במותם להזהירו על הטומאה וכשחזר ואמר כל ימי הזירו לה' על כל נפשות מת לא יבא חזר והזהירו על ביאת אהל שבו מת לומר לך שאם ניטמא במת וחזר ונכנס באהל שיש בו מת חייב שתים:
אבל טומאה וטומאה אבל אם נטמא במת וחזר ונגע במת אחר בעוד שהוא נוגע במת ראשון אע"פ שהתרו בו אינו חייב אלא אחת דהא מיטמא וקאי:
TOSAFOT
אמר רבה בר רב כהנא מקרא מלא דבד הכתוב לא יטמא כשהוא אומר לא יבא גבי נזיר כתיבי הני קראי להזהירו על הטומאה להזהירו על הביאה כדמפרש בסמוך כשנכנס לאהל המת אם [התרו] בו משום לא יטמא ומשום לא יבא לוקה שתים ושתיהם היו בבת אחת אבל טומאה לא משכחת לה שיתחייב שתים אם התרו בו אל תטמא ובסמוך מייתי מתני' לאותובי:
וְרַב יוֹסֵף אָמַר: הָאֱלֹהִים! אָמַר רַב הוּנָא אֲפִילּוּ טוּמְאָה וְטוּמְאָה. דְּאָמַר רַב הוּנָא: נָזִיר שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, וְהוֹשִׁיטוּ לוֹ מֵתוֹ וּמֵת אַחֵר, וְנָגַע בּוֹ – חַיָּיב. אַמַּאי? הָא מִיטַּמֵּא וְקָאֵים! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינָּהּ, אֲמַר רַב הוּנָא אֲפִילּוּ טוּמְאָה וְטוּמְאָה.
And Rav Yosef says in the form of an oath: By God! Rav Huna actually says that he is separately liable even for contracting impurity from a corpse and again contracting impurity from a corpse, not only if he entered an enclosure with a corpse. As Rav Huna says: With regard to a nazirite who was standing in a cemetery, who is already ritually impure, and they extended his corpse, i.e., the corpse of his relative, to him, and similarly if they extended a different corpse to him and he touched it, he is liable. But why is he liable; he has already become impure and is standing in his state of impurity? Rather, isn’t it correct to conclude from this that Rav Huna said he is separately liable even for contracting impurity from a corpse and again contracting impurity from a corpse?
RASHI
דאמר רב הונא נזיר שהיה עומד בבית הקברות והושיטו לו מתו ומת אחר כלומר או מתו או מת אחר והאי דקאמר מתו לאו דוקא שהוא אינו מותר ליטמא בשום קרוב שלו לא באביו ולא באמו:
חייב מלקות אף על טומאות שניהן:
TOSAFOT
דאמר רב הונא נזיר שעומד בבית הקברות והושיטו לו מתו דעל הקברות הוא מוזהר ככ"ג או מת אחר ונגע בו חייב ואמאי הא מיטמא וקיימא ש"מ אפילו טומאה וטומאה:
אֵיתִיבֵיהּ אַבַּיֵי: כֹּהֵן שֶׁהָיָה לוֹ מֵת מוּנָּח עַל כְּתֵיפוֹ, וְהוֹשִׁיטוּ לוֹ מֵתוֹ וּמֵת אַחֵר, וְנָגַע בּוֹ, יָכוֹל יְהֵא חַיָּיב – תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְלֹא יְחַלֵּל״ – בְּמִי שֶׁאֵינוֹ מְחוּלָּל, יָצָא זֶה שֶׁהוּא מְחוּלָּל וְעוֹמֵד.
Abaye raised an objection to Rav Yosef from a baraita : With regard to a priest who had a corpse
RASHI
איתיביה אביי כהן שהיה לו מת מונח על כתיפו כו' יכול יהא חייב ת"ל ומן המקדש לא יצא ולא יחלל וה"ה לכהן הדיוט ונזיר נמי:
שאינו מחולל שעדיין לא נטמא בו דיבר הכתוב לא יטמא ואם נטמא לוקה יצא זה שנוגע במת אחר שכבר הוא מחולל באותו מת שמונח על כתיפו וש"מ דאילו בטומאה וטומאה אינו חייב וקשיא לרב יוסף דאחד נזיר ואחד כהן הדיוט ואחד כהן גדול כולן הוקשו לענין טומאה שלא ליטמא במת:
TOSAFOT
איתיביה אביי נזיר שהיה מת מונח לו על כתיפיו וכו' יכול יהא חייב ת"ל להחלו בספרי כתוב ת"ל לא יחלל וי"א דהא לא כתב גבי אזהרת טומאה וגם בסמוך אמר בהדיא דלהחלו אתא לדרשא ולהחלו בכהן כתיב ומדמי נזיר לכ"ג דלקמן פרק כהן גדול (נזיר דף מח.) למידין מהדדי לג"ש מאמו אמו:
אֲמַר לֵיהּ: וְתִיקְשִׁי לָךְ מַתְנִיתִין, דִּתְנַן: הָיָה מִיטַּמֵּא לַמֵּתִים כָּל הַיּוֹם – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת, אָמְרוּ לוֹ ״אַל תִּטַּמֵּא״ ״אַל תִּטַּמֵּא״ – חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. וְאַמַּאי? הָא מִיטַּמֵּא וְקָאֵים.
Rav Yosef said to him: But if, as you claim, one is not liable for contracting one impurity after another, the mishna should pose a difficulty for you. As we learned in the mishna: If a nazirite became ritually impure from corpses many times all day, he is liable to receive only one set of lashes. If they said to him: Do not become impure, do not become impure, and he continues to become impure, he is liable for each and every time he was warned. But why should this be so? He has already become impure and is standing in his state of impurity.
RASHI
א"ל ותיקשי לך מתניתין אברייתא דהא תנן דאפילו בטומאה וטומאה חייב על כל אחת ואחת:
TOSAFOT
א"ל רב יוסף ותקשה לך מתניתין דתנן היה מטמא כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תטמא אל תטמא חייב על כל אחת ואחת אע"ג דמחולל ועומד:
אֶלָּא קַשְׁיָא אַהֲדָדֵי. לָא קַשְׁיָא; כָּאן בְּחִיבּוּרִין, כָּאן – שֶׁלֹּא בְּחִיבּוּרִין.
Rather, the mishna and baraita pose a difficulty for each other. The Gemara answers: This is not difficult, as here the baraita is referring to a concurrent contact with impurity,
RASHI
שלא בחיבורין דנגע במת זה והלך ונטמא במת אחר ודכוותה נמי במתני' דמיחייב על כל אחת ואחת כגון שנטמא בזה והלך ונגע במת אחר וכי תניא הכא דאינו חייב אלא אחת בטומאת חיבורין שבעוד שמונח לו מת על כתיפו נגע במת אחר וכדתני לה בהדיא דהכא הוא דאינו חייב אלא אחת דכטומאה אחת דמי הואיל ולא נסתלק מטומאה ראשונה:
TOSAFOT
אלא קשיא אלא ע"כ סמי הך ברייתא מקמי מתני':
לא קשיא אביי בא לתרץ מתני' וברייתא כאן שהוא מחובר למת [והתרו בו] ומושיטים לו מת אחר לא מיחייב דה"ל [מחולל] ועומד כאן שלא בחבורים שפירש כבר מהמת והושיטו לו מת אחר שפירש מן הראשון ואמרו לו אל תטמא אין כאן מחולל ועומד ותוספת אף בו ביום (בשעה) שנוגע במת הנוגע [בו] יטמא שבעת ימים כדדרשינן בפרק אין מעמידין (ע' ז דף לז:) כל אשר יגע בו הטמא יטמא שבעה ודיקרב מיסאב ואחרי שפירש תוספת טומאה:
וְטוּמְאָה בְּחִיבּוּרִין דְּאוֹרַיְיתָא? הָא אָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יַנַּאי: לֹא אָמְרוּ טוּמְאָה בְּחִיבּוּרִין אֶלָּא לִתְרוּמָה וְקָדָשִׁים, אֲבָל לְנָזִיר וְעוֹשֶׂה פֶסַח – לֹא. וְאִי אָמְרַתְּ דְּאוֹרַיְיתָא, מַאי שְׁנָא?
The Gemara asks: And this halakha , that a nazirite is exempt from being flogged for a second contact with a corpse in a case of concurrent impurity, does it apply by Torah law?
RASHI
וטומאת חיבורין מי הויא לה דאורייתא כחדא טומאה משום דהוי מחובר עדיין במת ראשון קאמרת לה דכי הדר נגע במת זה הויא לה לכולה חדא טומאה מדאורייתא:
והא אמר רב יצחק בר יוסף לא אמרו טומאה בחיבורין אם אדם נוגע ידו במת ואוחז בו וידו אחרת נתונה ביד חבירו לא אמרת שיהא גם אותו חבירו כמי שהוא מחובר ונוגע בטומאה זו אלא לענין קדשים ותרומה שאינו יכול לאכול בהן עד שבעה אבל לענין נזיר לסתור נזירותו ולהביא קרבן על הטומאה ולעושה פסח שלא לעשותו בשביל שהוא טמא לא אמרינן שתהא טומאה בחיבורין:
ואי אמרת דמדאורייתא הוי חשוב טומאת חיבורין כטומאה אריכתא:
מאי שנא נזיר ועושה פסח מקדשים ותרומה:
TOSAFOT
וטומאה בחיבורין דאורייתא כלומר וכי בעלמא שאר נוגע וכי יהיה הנוגע טמא משום דיקרב בדיקרב דאורייתא והאמר ר' יצחק בר יוסי [לא] אמרו טומאה בחיבורין פירוש דיקרב בדיקרב אלא לענין תרומה וקדשים בזה אמרינן טומאה שיהיה כנוגע במת לטמא תרומה וקדשים אבל לנזיר לסתור ולהביא קרבן טומאה וכן לענין להמנע מעשות פסח לא העמידו דבריהן ואי דאורייתא מאי שנא:
כָּאן – בְּחִיבּוּרֵי אָדָם בְּאָדָם, כָּאן – בְּחִיבּוּרֵי אָדָם בְּמֵת.
The Gemara explains that there are two different types of concurrent impurity. Here, where there is a difference between teruma and a nazirite, it is referring to concurrent contact of one person with another person.
RASHI
ה"ג כאן בחיבורי אדם באדם כאן בחיבורי אדם במת כלומר מי דמי ההוא בחיבורי אדם באדם שזה נוגע במת והוא בחבירו ומש"ה לא חשיבא ליה טומאת חיבורין לענין נזיר ועושה פסח אבל הכא טומאת חיבורי [אדם] במת הויא ומשום הכי הויא לה טומאת חיבור חשיבא כחדא ואינו חייב אלא אחת דהא מיטמא וקאי ואמר מר שמי שאינו מחולל יצא זה שהוא מחולל והוקשו נזיר וכהנים כאחת לענין הפרשת טומאה:
TOSAFOT
בחבורי אדם באדם פי' ר"י שהשלישי הנוגע בנוגע במת דההוא ודאי מדרבנן טמא שבעה דכי אמר דיקרב בדיקרב דאורייתא דוקא דנגע בנוגע במת ובפ' אין מעמידין (גז"ש) אמר העיד יוסף בן יועזר דיקרב בדיקרב מסאב ופריך דאורייתא הוא כל אשר יגע בו הטמא יטמא ומסיק דאורייתא בחיבורין טמא שבעה שלא בחיבורין טומאת ערב ואתו אינהו וגזור אף שלא בחיבורין טמא שבעה ואתא יוסף בן יועזר ושרא ולפירוש ר"י [נפרש] דאורייתא בחיבורין היינו נגע בנוגע במת אבל רש"י פירש התם ואתו אינהו וגזרו שלא בחיבורין אף אם פירש לגמרי:
אֲבָל טוּמְאָה וְטוּמְאָה לָא, דְּהָא מִיטַּמֵּא וְקָאֵים.
The Gemara summarizes: The fact that one who is touching a corpse is not liable for contact with a second corpse leads to Rabba’s aforementioned ruling: However, with regard to contracting impurity from a corpse and again contracting impurity from a corpse, i.e., if a person contracted impurity imparted by a corpse and then touched another corpse while still in contact with the first corpse, he is not liable for the second impurity, as he has already become impure and is standing in his state of ritual impurity.
TOSAFOT
מאי שנא טומאה וטומאה דלא דהא מיטמא וקאי ואין כאן תוספת [טומאה] קרינא ביה (טומאה) הא מיטמא וקאי ודומיא דטומאה וטומאה דלא לקי כגון מת על כתיפו והושיטו לו מת אחר קודם שפירש מן הראשון טומאה [וביאה] נמי היכא דמת על כתיפו והלך לאהל המת והתרו בו משום לא יבא ומשום לא יטמא הא מיטמא וקאי ואמאי לקי על הביאה ואי בנוגע במת ופירש ונכנס לאהל המת הא אפילו טומאה וטומאה לוקה שתים שהרי אין כאן מחולל ועומד:
טוּמְאָה וּבִיאָה נַמִי, הָא מִיטַּמֵּא וְקָאֵי. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּאן בַּבַּיִת,
The Gemara asks: If so, with regard to impurity and entering one should say likewise, that when he enters an enclosure containing a corpse when he is in contact with a corpse, he has already become impure and is standing in his impurity. Why should he be flogged again for entering the enclosure? Rabbi Yoḥanan said: In the case of impurity and entering one must again distinguish between two instances: Here, where Rav Huna said that one will be liable for both contractions of impurity, it is referring to one who was pure and who went into a house that contained a corpse, rendering him liable twice. The entering the house and the ritual impurity imparted by a corpse in a tent, i.e., to that which is under the same roof, occurred simultaneously, and therefore he is liable twice, once for contracting ritual impurity and once for violating the particular prohibition against a nazirite entering an enclosure with a corpse in it.
RASHI
טומאה וביאה נמי הא מיטמא ליה קודם שנאהל באהל ואמאי מיחייב ואי נמי מכיון דנכנס באהל שהמת שם הוה ליה טמא וכי הדר נגע אמאי חייב:
כאן בבית כאן בשדה כי אמרינן אנן דחייב על הביאה ועל הטומאה כגון דנכנס בבית שהמת לתוכו דטומאה וביאה בהדי הדדי אתיין ואידך דאמרן יצא זה שמחולל ועומד כגון שנגע במת שבשדה והדר נכנס באהל שמת תחתיו דפטור לפי שכבר הוא מחולל ועומד:
TOSAFOT
[כאן בבית] נכנס בבית שבתוכו מת ולא נטמא קודם לכן אז לקי שתים על לא יטמא ועל לא יבא שבביאה אל הבית באו שתים עליו:
כָּאן בַּשָּׂדֶה.
Whereas there, where he is liable only once, it is referring to one who was in a field. In other words, if a nazirite touched a corpse in a field and subsequently entered an enclosure with a corpse in it while he was still in contact with the first corpse, he is not liable separately for that entering, as he was already ritually impure.
TOSAFOT
כאן בשדה כלומר כל טומאה וטומאה בלא אהל לא משכחת שיתחייב שתים בבת אחת שהרי אם נגע בב' מתים בבת אחת כולה חדא התראה היא דהתראה דלאו דטומאה דידיה היא ואם היה טעון מת על כתיפו והתרו בו על הטומאה והושיטו לו מת אחר מחולל ועומד הוא ואין כאן תוספת טומאה מן השני. מהר"ם ופ"ה קשה להבין: