Back
Nazir
Daf 4aוְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה.
but he does not bring the offering for impurity.
קָרְבָּן הוּא דְּלָא מַיְיתֵי, אֲבָל נְזִירוּת – חַיְילָא עֲלֵיהּ.
The Gemara comments: From the words: But if he becomes impure he does not bring an offering for impurity, one can infer that it is the offering that he does not bring. However, all of the prohibitions of naziriteship apply
TOSAFOT
קרבן הוא דלא מייתי פירוש נזיר שמשון אבל נזירות חייל עליה כלומר לענין שאסור לטמאות למתים לכתחילה:
מַנִּי מַתְנִיתִין? לָא רַבִּי יְהוּדָה, וְלָא רַבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נְזִיר שִׁמְשׁוֹן מוּתָּר לִיטָּמֵא לַמֵּתִים, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּשִׁמְשׁוֹן שֶׁנִּטְמָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הָאוֹמֵר ״נְזִיר שִׁמְשׁוֹן״ – לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁלֹּא מָצִינוּ בְּשִׁמְשׁוֹן שֶׁיָּצָאת נְזִירוּת מִפִּיו.
This leads to the following question: Whose opinion is expressed in the mishna? It is not the opinion of Rabbi Yehuda and not the opinion of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita : Rabbi Yehuda says: A nazirite like Samson is permitted to become impure from a corpse
TOSAFOT
שלא מצינו בשמשון שיצא נזירות מפיו כלומר לא נזר בנזיר אלא מבטן אמו היה נדור בנזיר ממילא ואנן בעינן שידור בדבר הנדור כמו הריני כזה שנדר בנזיר כדדרשי' (נדרים דף יד.) כי ידור נדר עד שידור בדבר הנדור:
מַנִּי? אִי רַבִּי יְהוּדָה – הָאֲמַר אֲפִילּוּ לְכַתְּחִילָּה, וּמַתְנִיתִין קָתָנֵי ״אִם נִטְמָא״. אִי רַבִּי שִׁמְעוֹן – הָאֲמַר לָא חָיְילָא עֲלֵיהּ נְזִירוּת כְּלָל!
The Gemara explains the question: Whose opinion is expressed in the mishna? If it is the opinion of Rabbi Yehuda, didn’t he say that it is permitted for a nazirite of this kind to become impure from a corpse even ab initio , but the mishna teaches: If he becomes impure, which indicates that he is prohibited from doing so ab initio ? However, if you say that the mishna is according to the opinion of Rabbi Shimon, didn’t he say that naziriteship does not apply to him at all?
RASHI
מני אי רבי יהודה הא אמר דמותר לכתחילה ליטמא ומתני' קתני אם נטמא בדיעבד אבל לכתחילה לא:
לְעוֹלָם רַבִּי יְהוּדָה הִיא, וְאַיְּידֵי דְּקָתָנֵי גַּבֵּי נְזִיר עוֹלָם ״אִם נִטְמָא״ – תְּנָא נַמִי גַּבֵּי נְזִיר שִׁמְשׁוֹן ״אִם נִטְמָא״.
The Gemara answers: Actually, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and a nazirite like Samson may become impure from a corpse even ab initio . And since it teaches with regard to a permanent nazirite: If he becomes impure, as it is prohibited for a permanent nazirite to become impure from a corpse ab initio , the tanna also taught the same expression with regard to a nazirite like Samson and used the expression: If he becomes impure.
RASHI
תנא נמי גבי נזיר שמשון אם וה"ה נמי לכתחילה מותר:
לֵימָא בִּפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי קָמִיפַּלְגִי, דִּתְנַן: ״הֲרֵי עָלַי כִּבְכוֹר״. רַבִּי יַעֲקֹב אוֹסֵר וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר.
§ The Gemara suggests: Let us say that Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute between these tanna’im , as we learned in a baraita : If one says: This object is hereby forbidden to me like a firstborn,
RASHI
הרי עלי ככר זו כבכור:
רבי יעקב אוסר דלא בעינן שיהא איסורו בדבר הנידר כגון - (חטאת) ושלמים (דהא כתיב איש כי ידור נדר לה' לרבות דבר האסור כגון בכור):
TOSAFOT
הרי עלי כבכור פי' ככר זה כבכור:
מַאי לָאו, רַבִּי יְהוּדָה סָבַר לָהּ כְּרַבִּי יַעֲקֹב, דְּאָמַר: לָא בָּעֵינַן דָּבָר הַנִּידָּר, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר לָהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: בָּעֵינַן דָּבָר הַנִּידָּר?
What, is it not the case that Rabbi Yehuda holds in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov, who said that in order for a vow to take effect, we do not require one to extend the forbidden status of an item rendered forbidden by means of a vow? Consequently, just as one can render an object forbidden by extending to it the sanctity of a firstborn animal, one can become a nazirite by accepting upon himself the status of Samson, whose prohibitions were not established by a vow. And Rabbi Shimon holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who said that in order for a vow to take effect, we do require one to extend the forbidden status of an item rendered forbidden by means of a vow. Consequently, one cannot become a nazirite by accepting upon himself the status of Samson.
RASHI
רבי יהודה סבר לה כר' יעקב דאמר לא בעינן דבר הנדור הכי נמי כי אמר הריני נזיר שמשון הוי נזיר ואע"ג דשמשון לא יצא נזירות מפיו:
ור"ש דאומר לא הוי נזיר סבר לה כר' יוסי דאמר מותר משום דלא התפיס אלא בבכור דלא הוי דבר הנדור שהרי קדושתו מרחם:
לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא בָּעֵינַן דָּבָר הַנִּידָּר, וְשָׁאנֵי גַּבֵּי בְּכוֹר דִּכְתִיב בֵּיהּ ״לַה'״ לְרַבּוֹת אֶת הַבְּכוֹר.
The Gemara responds: No, it can be explained that everyone agrees
RASHI
ושאני גבי בכור דהיינו טעמא דרבי יעקב משום דכתיב לה' איש כי ידור נדר לה' לרבות את הבכור:
TOSAFOT
לא דכ"ע כלומר כ"ע אי אמר כעולה וכשלמים הוי דבר הנדור אבל בכור קדוש מרחם אמו רבי יהודה סבר לה כרבי יעקב דאמר לא בעינן דבר הנדור ואם אמר הריני כשמשון הוי נזיר אע"ג דנזיר שמשון לאו נדור הוה אלא קדוש מבטן אמו כבכור:
לא דכ"ע בעינן דבר הנדור בעלמא לגבי נזירות ושאני הכא דכתיב לה' כי ידור נדר לה' לרבות את הבכור כלומר שהוא לה' ממילא אפילו [הכי] הוי נדור:
וְרַבִּי יוֹסֵי אָמַר לָךְ: הַהוּא ״לַה'״ מִיבָּעֵי לֵיהּ לְרַבּוֹת חַטָּאת וְאָשָׁם.
And Rabbi Yosei could have said to you in response that he needs that expression: “To the Lord,” to include a sin-offering and a guilt-offering. One may not obligate himself to bring these offerings by means of a vow. They are brought only when one becomes liable due to a transgression. Nevertheless, one can take a vow by extending to another item the forbidden status of a sin-offering or guilt-offering.
RASHI
לרבות חטאת ואשם דכי אמר ככר זה עלי כחטאת וכאשם אסור:
TOSAFOT
לרבות את החטאת ואשם דסד"א עולה ושלמים הבאים נדבה הוי דבר הנדור אבל בחטאת ואשם הבאים בחובה לא מיקרי דבר הנדור קמ"ל לה' דמרבי כל מילי דהוי לה':
וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת חַטָּאת וְאָשָׁם וּלְהוֹצִיא אֶת הַבְּכוֹר? מְרַבֶּה אֲנִי חַטָּאת וְאָשָׁם – שֶׁכֵּן מַתְפִּיסָן בְּנֶדֶר, וּמוֹצִיא אֲנִי אֶת הַבְּכוֹר, שֶׁאֵין מַתְפִּיסוֹ בְּנֶדֶר.
The Gemara questions Rabbi Yosei’s explanation: And what did you see that indicated to you to include a sin-offering and a guilt-offering and to exclude a firstborn? The Gemara answers: I include a sin-offering and a guilt-offering,
RASHI
מרבה אני חטאת ואשם שכן מתפיסן בנדר שאינו מביא חטאת ואשם עד שיהא מחויב להן ויאמר זהו לחטאתי ולאשמי:
שאין מתפיסו את הבכור בנדר דנדור ועומד מרחם הוא אבל גבי נזיר דכו"ע בין לר' יעקב בין לר' יוסי בעינן דבר הנדור וכי אמר הריני נזיר שמשון לא אמר ולא כלום:
וְרַבִּי יַעֲקֹב אָמַר לָךְ: בְּכוֹר נַמִי מַתְפִּיסוֹ בְּנֶדֶר הוּא. דְּתַנְיָא: שֶׁל בֵּית רַבֵּינוּ אָמְרוּ: מִנַּיִן לְנוֹלָד לוֹ בְּכוֹר בְּתוֹךְ עֶדְרוֹ שֶׁמִּצְוָה עָלָיו לְהַקְדִּישׁוֹ – שֶׁנֶּאֱמַר ״הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ״.
And Rabbi Ya’akov could have said to you in response: Also in the case of a firstborn, one grants it consecrated status by means of a vow, as it is taught in a baraita : The Sages of the house of our Rabbi, i.e., Rabbi Yehuda HaNasi, said: From where is it derived that when a firstborn male animal is born in one’s herd,
וְרַבִּי יוֹסֵי אָמַר לָךְ: נְהִי דְּמִצְוָה לְהַקְדִּישׁוֹ, אִי לָא מַקְדִּישׁ לֵיהּ, מִי לָא קָדוֹשׁ?
And Rabbi Yosei could have said to you in response: Granted that there is a mitzva to consecrate it. But if he does not consecrate it, is it not consecrated of its own accord? Since a firstborn is forbidden principally because of its inherent sanctity and not because of a vow, one cannot express a vow by extending a firstborn’s forbidden status to another item.
TOSAFOT
שמצוה לקדש פירוש בכור תקדיש ולומר תוקדש בבכורה אע"פ דקדיש מרחם:
מי לא קדוש הלכך לאו דבר הנדור הוא כיון דאינו אלא מצוה בעלמא:
גַּבֵּי נָזִיר נַמִי, הָכְתִיב ״לַה'״.
The Gemara asks: Both Rabbi Ya’akov and Rabbi Yosei agree that the phrase “to the Lord” indicates that one can take a vow by associating the object of his vow with an item whose prohibition does not stem from a vow. With regard to a nazirite as well,
RASHI
גבי נזיר נמי בין לר' יעקב בין לרבי יוסי אמאי בעינן דבר הנדור הא כתיב . ביה לה' להזיר:
TOSAFOT
גבי נזיר נמי הכתיב לה' וכי היכי דמרבי ר' יעקב בכור מלה' ה"נ נרבה נזיר שמשון מלה' דכתי' בנזיר:
הַהוּא מִיבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: אָמַר שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק: מִיָּמַי לֹא אָכַלְתִּי אֲשַׁם נָזִיר טָמֵא, חוּץ מֵאָדָם אֶחָד שֶׁבָּא אֵלָי מִן הַדָּרוֹם, יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רוֹאִי, וּקְווּצּוֹתָיו סְדוּרוֹת לוֹ תַּלְתַּלִּים. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, מָה רָאִיתָ לְשַׁחֵת שֵׂעָר נָאֶה זֶה?
The Gemara answers: That phrase is required by him for that which is taught in a baraita : Shimon HaTzaddik
RASHI
לא אכלתי [אשם] נזירות מעולם משום ההוא טעמא דאמרי' לעיל דכשהן מטמאין ורבין עליהן ימי טומאה הן מתחרטין ומביאין חולין לעזרה:
TOSAFOT
לא אכלתי אשם נזירות אבל שאר אשמות היה אוכל אבל אשם נזיר היה קשה בעיניו לאוכלו לפי שאינו בא אלא בנזיר שנטמא וכיון שנטמא הי' דואג פן מתחרט על נדרו שהימים הראשונים נופלין ומביא חולין בעזרה:
אָמַר לִי: רוֹעֶה הָיִיתִי לַאֲבִי בְּעִירִי, וְהָלַכְתִּי לִשְׁאוֹב מַיִם מִן הַמַּעְיָין, וְנִסְתַּכַּלְתִּי בַּבָּבוּאָה שֶׁלִּי, וּפָחַז יִצְרִי עָלַי וּבִיקֵּשׁ לְטוֹרְדֵנִי מִן הָעוֹלָם. אָמַרְתִּי לוֹ: רֵיקָה. מִפְּנֵי מָה אַתָּה מִתְגָּאֶה בְּעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ, שֶׁסּוֹפְךָ לִהְיוֹת רִמָּה וְתוֹלֵעָה? הָעֲבוֹדָה שֶׁאֲגַלֶּחְךָ לַשָּׁמַיִם.
He said to me: I was a shepherd for my father in my town, and I went to draw water from the spring, and I looked at my reflection in the water. And my evil inclination quickly rose against me and sought to drive me
RASHI
ופחז ומהר עלי יצרי והביאני לידי הרהור:
לשאוב מים מן הגיע גרסי' שכן הוא לשון המשנה ופי' מן המעיין:
עָמַדְתִּי וּנְשַׁקְתִּיו עַל רֹאשׁוֹ. אָמַרְתִּי לוֹ: כְּמוֹתְךָ יִרְבּוּ נְזִירִים בְּיִשְׂרָאֵל, עָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״אִישׁ…כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'״.
Shimon HaTzaddik relates: When I heard his response, I arose and kissed him on his head, and said to him: May there be more nazirites like you in Israel,
RASHI
עליך אמר הכתוב איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' דמשמע שנודר לשם שמים:
TOSAFOT
עליך הכתוב אומר להזיר לה' כלומר שתחילת נדרו לגמרי לש"ש ולא היה דואג שיתחרט אע"פ שנטמא אבל שאר נודרים סתמא נודרי' בעת צרה או על עבירה שבידן כדי להצטער ולכפר על עונם וכשמתרבים הימים עליהם ממה שגמרו בדעתן קרוב להיות תוהא על הראשונות:
א
וְשִׁמְשׁוֹן לָאו נָזִיר הֲוָה? וְהָכְתִיב ״כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן״! הָתָם מַלְאָךְ הוּא דְּקָאֲמַר.
The Gemara challenges the assumption that Samson’s naziriteship was not accepted through a vow: And was Samson not a nazirite
RASHI
ושמשון לאו נזיר הוא והא כתיב כי נזיר אלהים וקא ס"ד דמנוח קאמר להא מילתא דהוה ליה דבר הנדור דאדם מדיר את בנו בנזיר:
מלאך הוא דקאמר כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן אבל מפי מנוח לא יצא:
TOSAFOT
שמשון לאו נדור הוה פירוש לא נדור נזיר הוה והא כתיב כי נזיר אלהים יהיה כו'. וקס"ד שהמלאך היה אומר לאביו שיזירנו לכשיולד כדאמרי' לקמן (נזיר דף כח:) האיש מדיר בנו בנזיר:
התם מלאך הוא דקאמר ליה בנבואה ולא יצא נזירות לא מפי אביו ולא מפי שמשון:
וּמְנָלַן דְּאִיטַּמֵּי לַמֵּתִים? אִילֵימָא מִדִּכְתִיב ״בִּלְחִי הַחֲמוֹר הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ״ – דִּילְמָא גָּרוּיֵי גָּרֵי בְּהוּ, וְלָא נָגַע בְּהוּ!
The Gemara asks: And from where do we derive that Samson became impure from corpses? If we say it is from the fact that it is written: “And Samson said: With the jawbone of an ass,
RASHI
דילמא גרדויי גרד להו מחתך חתך בהן אבל הוא גופיה לא נגע בהו:
TOSAFOT
גרויי גרי לשון חצים כלומר מרחוק זורק בהם והרגם:
אֶלָּא מֵהָכָא ״וַיַּךְ מֵהֶם שְׁלֹשִׁים אִישׁ וַיִּקַּח אֶת חֲלִיצוֹתָם״. דִּילְמָא אַשְׁלַחִינוּן בְּרֵישָׁא וַהֲדַר קָטְלִינַן? ״וַיַּךְ…וַיִּקַּח״ כְּתִיב.
Rather, it is derived from here: “And he smote thirty men of them, and took their garments” (Judges 14:19). Since he stripped the clothes off the dead he must have come into contact with them. The Gemara counters: Perhaps he stripped them first and afterward killed them. The Gemara responds: It is written: “And he smote…and took,” in that order, indicating that first he killed them and then he took their clothing.
RASHI
ויך ויקח כתיב דמשמע ויך והדר ויקח:
וְדִילְמָא גּוֹסְסִין שַׁוֵּינַן! אֶלָּא, גְּמָרָא גְּמִירִי לָהּ.
The Gemara asks: But perhaps he mortally wounded them and thereby caused them to be in the process of dying,
RASHI
גוססין שוינהו ובהדי דהוו גוססין אשלחינהו ולא איטמי בהו:
TOSAFOT
דילמא גוססין שווינהו לאו דוקא גוססים כי נזיר אסור ליגע לגוסס אלא כלומר קרוב לגוססין:
אלא גמר' פירוש דגמרי' דקטלינהו ממש והדר שלוחי שלחינן ואפי' למאן דאמר (יבמות סא.) קברי עובדי כוכבים אינן מטמאין באהל במגע מיהא מטמאין:
וּנְזִיר עוֹלָם הֵיכָא כְּתִיב. דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: אַבְשָׁלוֹם נְזִיר עוֹלָם הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ אֵלְכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַה' בְּחֶבְרוֹן״. וּמְגַלֵּחַ אֶחָד לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים״.
§ The Gemara clarifies a halakha taught in the mishna: And where is the concept of a permanent nazirite written?
RASHI
ונזיר עולם היכא כתיב שמיקל בתער ומביא שלש בהמות:
ה"ג דתניא רבי אומר אבשלום נזיר עולם היה שנאמר ויהי מקץ ארבעים שנה ומגלח היה אבשלום לשנים עשר חדש דבכך הוה ליה כובד ובבציר מהכי לא ה"ל כובד דכאיש גבורתו (שופטים ח) אבל שאר נזירי עולם מגלח א' לל' יום דהוי ליה בהכי כובד:
TOSAFOT
ונזיר עולם היכא כתיב כלומר שמותר להקל ומייתי מאבשלום שהיה מיקל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:
את נדרי אשר נדרתי וסתם נדר משמע ליה נזירות ועוד אחר שלא היה מגלח אלא מימים לימים משמע שהכביד עליו שערו מכלל דנזירות נדר: