Back
Nazir
Daf 38a״וְאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַד שֶׁיֹּאכַל מִן הָעֲנָבִים כַּזַּיִת״ וכו׳. תַּנָּא קַמָּא לָא מְדַמֵּי לְהוֹן לְכָל אִיסּוּרֵי נָזִיר לִשְׁתִיָּה. וְרַבִּי עֲקִיבָא: כֵּיוָן דִּכְתִיב ״וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל״, מָה אֲכִילָה כַּזַּיִת – אַף כָּל אִיסּוּרִין כַּזַּיִת.
§ The mishna taught: And he is liable to receive lashes only if he eats an olive-bulk of the grapes. The mishna continues by noting that with regard to drinking, the first tanna holds that a nazirite is liable for a quarter- log , whereas Rabbi Akiva maintains that the amount of an olive-bulk applies to liquids as well. The Gemara explains this dispute: The first tanna does not liken
RASHI
ת"ק לא מדמי להו לכל איסורי נזיר לשתיה דאילו ענבים בכזית ויין ברביעית:
כיון דכתיב וענבים לא יאכל לכל מלתא הוא דאתא דכשם שבזמן שהן ענבים מיחייב עליהן בכזית אף כל איסור שבנזיר בזמן שהן יין בכזית:
TOSAFOT
ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית וה"ה בשתיה והיינו כמשנה אחרונה וכר"ע דבסמוך משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין פירוש וה"ה לאכילה ברביעית ושתיה בכזית כיצד משערין מביאין זית אגורי ושוקעו בכוס מלא יין [והיין שיוצא ממנו] אם שותה כיוצא בו היינו כזית ואכילה משערינן דכמו שאכל מן הענבים נותנין בכוס מלא יין אם יוצא מן היין רביעית הרי אכל כרביעית וקשה לר"ת [על] פירוש [זה] דאין דרך התנא בשום מקום להקדים משנה אחרונה למשנה ראשונ' בסדר ועוד קשה דמתחילה נקט כזית דהיינו משנה אחרונה כר"ע ומפסיק בה במשנה ראשונה ושוב חוזר לומר דברי ר"ע שהוא כמשנה [אחרונה] וע"ק דלפי [זה] היה לו לשנות במשנה ראשונה עד שיאכל רביעית כיון דבאכילה פליגי דלישנא דמתניתין משמע דבאכילה לא פליגי וע"ק דכי היכי דבעי הש"ס טעמא לדברי ר' עקיבא שמביא פסוק בגמרא שמדמה שתיה לאכילה היה לו ליתן טעם למשנה ראשונה אמאי מדמי (שתיה לאכילה) אכילה לשתיה לכ"נ לר"ת דמתני' דקתני ברישא עד שיאכל מן הענבים כזית היינו אליבא [דכ"ע] דבאכילה כ"ע מודו דבכזית ולא פליגי אלא בשתיה דמשנה ראשונה עד שישתה רביעית כדרך כל שתיה [בכריתות בפ' אמרו לו] (כריתות דף יב:) [מ"מ] שתיה לא גמר מיניה [דאכילה] ומצריך שתיה ברביעית ור"ע כיון דכתיב ענבים לחים ויבשים לא יאכל מה אכילה בכזית אף כל איסורים בכזית מוענבים וי"ו קדריש אף כל איסורי נזיר בכזית דהיינו שתיה דכתיב לעיל מיניה וכל משרת ענבים לא ישתה והשתא וי"ו דוענבים מוסף על דלעיל דכי היכי דענבים בכזית הכי נמי שתיה הכתוב לעיל בכזית ולפירוש קמא גרסינן בגמרא ת"ק מדמי כל איסורי דנזיר לשתיה דתנא עד שישתה רביעית ור"ע [מדמה] כל איסורי נזיר לאכילה פירוש ויליף שתיה מאכילה כדפרישית:
[״וְחַיָּיב עַל הַיַּיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ״ כו']. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל״ – לְחַיֵּיב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. מִכָּאן אַתָּה דָּן לְכָל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה: מַה כָּאן, שֶׁהוּא מִין אֶחָד וְהֵן שְׁנֵי שֵׁמוֹת, וְחַיָּיב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אַף כָּל שֶׁהוּא מִין אֶחָד וְהֵן שְׁנֵי שֵׁמוֹת, חַיָּיב עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
§ The mishna further taught: And he is liable for consuming wine by itself, and for grapes by themselves, and for grape seeds by themselves, and for grape skins by themselves. The Sages taught: The verse: “Nor eat fresh grapes or dried” (Numbers 6:3), serves to render him liable for this by itself
RASHI
שהוא מין אחד דאחד לחים ויבשים מין ענבים הן:
והוא שתי שמות לח ויבש ואמרי להו זג וחרצן:
TOSAFOT
ועל זה בעצמו לחים ויבשים קרא יתירא הוא ולכתוב ענבים והוי לחים ויבשים במשמע אלא לחייב על זה בעצמו שאם אכל ענבים לחים ויבשים בהתראה אחת שהתרו אל תאכל ענבים לוקה שתים ואפי' הן מין אחד וטעם [אחד] כיון שהם שני שמות:
ה"ג בגמרא ומכאן אתה דן לכל איסורי נזיר חמרא חדתי ועינבי אע"פ שטעמם שוה הואיל שהוא שני שמות לוקה שתים וא"ת תיפוק ליה דחמרא חדתי וענבי כתיב בהדיא בקרא בתרי לאוין דכתיב מיין ושכר יזיר [ומתרגמינן] מחמר [חדת] ועתיק וענבים כתיב וי"ל דאי מיזיר ה"א חדתא כגון [ארבעה] יום דאחר שלשה ימים שבצר אין טעמו כטעם ענבים אבל יין [חדש] ממש אימא לא מחייב אלא חדא קמ"ל:
לְאִיתוּיֵי חַמְרָא חֲדַתָּא וְעִינְבֵי.
The Gemara adds that in the case of a nazirite this principle serves to include new wine, i.e., grape juice, and grapes.
RASHI
לאיתויי חמרא חדתא ועינבי שאע"פ שהן מין אחד שהי' חדש מתוק כענבים הואיל ושני שמות יש להן חייב על כל אחת ואחת:
אָמַר אַבַּיֵי: אָכַל חַרְצָן – לוֹקֶה שְׁתַּיִם, אָכַל זָג – לוֹקֶה שְׁתַּיִם, אָכַל חַרְצָן וְזָג – לוֹקֶה שָׁלֹשׁ. רָבָא אָמַר: אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא אַחַת, שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה אַלָּאו שֶׁבִּכְלָלוֹת.
§ Abaye says: A nazirite who ate a grape seed is flogged twice, i.e., two sets of thirty-nine lashes, one set for the specific prohibition stated with regard to grape seeds, and the other for the general prohibition “anything that is made of the grapevine” (Numbers 6:4). Likewise, if he ate a grape skin he is flogged twice. If he ate a grape seed and a grape skin he is flogged three times, for the seed, for the skin, and for the prohibition “anything that is made of the grapevine.” Rava says: He is flogged only once
RASHI
אמר אביי אכל זג וחרצן לוקה שלש אחת מכל אשר יעשה מגפן היין ואחת על חרצנים ואחת על זג דלא יאכל אכולהו קאי:
רבא אמר אכל זג וחרצן אינו לוקה אלא אחת אפילו כי אכל זג וחרצן אביי מתרץ מתניתין לטעמיה דתני וחייב על החרצנים בפני עצמן ועל הזגים אפילו כשאוכל את שתיהן ביחד וכן נמי למתניתא דתני לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו ואפי' כשאוכל זג וחרצן בבת אחת ורבא מתרץ לטעמיה כגון דלא אכל אלא אחד מהם דלא תימא עד שיאכל לחים ויבשים בהדי הדדי וחרצנים וזגים בהדדי אלא אפי' לא אכל אלא לחים בלבד או יבשים בלבד לוקה אחת ולעולם אם אכל לחים ויבשים או זג וחרצן אינו חייב אלא אחת ולא לאתויי חמרא חדתא ועינבי ומתני' נמי תני וחייב על היין בפני עצמו כו' דלא תימא עד דאכיל ליה לכולהו אלא ודאי אכל חד מנהון לוקה ומיהו כי אכיל נמי כולן יחד אינו חייב אלא אחת:
ע"א אינו לוקה אלא אחת כשאוכל זג יחידי או חרצן ואינו לוקה משום כל אשר יעשה ולא צריך לשנויי לכל הני כדשנינן לעיל:
דאין לוקין על לאו שבכללות כגון האי דעל כמה איסורי לית בהו אלא לאו חד:
TOSAFOT
חרצן לוקה שתים משום חרצן לא יאכל ומשום מכל אשר יעשה מגפן היין:
אין לוקין על לאו שבכללות דמכל אשר יעשה מגפן כל מילי משמע ואינו מפרש שום דבר:
מְתִיב רַב פַּפָּא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה יַיִן כָּל הַיּוֹם – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. אָמְרוּ לוֹ ״אַל תִּשְׁתֶּה״ ״אַל תִּשְׁתֶּה״ וְהוּא שׁוֹתֶה – חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אָכַל עֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים, חַרְצַנִּים וְזַגִּים, וְסָחַט אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים וְשָׁתָה – לוֹקֶה חָמֵשׁ. אִי הָכִי – לִילְקֵי שֵׁשׁ, אַחַת עַל ״מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה״!
Rav Pappa raised an objection to Abaye’s statement. Rabbi Eliezer says: A nazirite who was drinking wine
RASHI
ואם איתא דלוקה משום כל אשר יעשה מגפן היין ליתני לוקה שש:
TOSAFOT
אמרו לו אל תשתה שהתרו בו על כל פעם ופעם שהיה רוצה לשתות:
אכל ענבים לחים ויבשים וחרצנים וזגין כלומר כזית מכל אחד וגם בסחט אשכול ענבים ושותה לוקה ה' משום כזית ענבים לחים וכזית יבשים וכזית זגין וכזית חרצנים ומשום שותה יין:
ולילקי שש מכל אשר וגו' וא"ת ולחשוב נמי התנא שכר וחומץ וי"ל דהא לאו שיורא הוא אלא משייר מיניה אבל בהנך דחשיב התנא יש למנות כל המלקיות שבהם:
תְּנָא וְשִׁיֵּיר. מַאי שִׁיֵּיר דְּהַאי שִׁיֵּיר? שִׁיֵּיר ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״.
Abaye responded: Rabbi Eliezer taught certain prohibitions and omitted others. He did not include all the prohibitions for which one is liable to be flogged. The Gemara asks: What else did he omit that he omitted this? He would not have listed all relevant prohibitions less one. The Gemara answers: He also omitted the additional prohibition of “He shall not profane his word” (Numbers 30:3),
TOSAFOT
שייר בל יחל דלילקי נמי משום בל יחל:
אִי מִשּׁוּם הַאי – לָאו שִׁיּוּרָא הוּא, כִּי קָתָנֵי מִידֵּי דְּלָא אִיתֵיהּ בְּדוּכְתָּא אַחֲרִיתִי: ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״ אִיתֵיהּ בִּנְדָרִים.
The Gemara retorts: If it is due to that verse, this is not an omission, as when Rabbi Eliezer teaches and lists the lashes which a nazirite is liable to receive, he includes only matters that are not found elsewhere, i.e., he mentions only prohibitions that apply exclusively to a nazirite. The prohibition “He shall not profane his word” is relevant to vows in general, and therefore he omitted it. Consequently, Rabbi Eliezer should have mentioned the prohibition “anything that is made of the grapevine,” and the fact that he did not do so presents a difficulty for the opinion of Abaye.
RASHI
שייר לא יחל דברו דלקי נמי אדידיה:
TOSAFOT
לאו שיורא כי קתני מילתא דליתא בשאר איסורין אלא בנזיר אבל בל יחל שייך בשאר נדרים נמי וא"ת וכי נאמר כן כדי להקשות לאביי וי"ל דקאמר הכי משום דלא תקשי לרבא מאי שייר דהאי שייר דשייר בל יחל אומר הגמ' כן דומיא דהכי מפרש ר"י בפ"ק דב"ק (דף טו.) גבי אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא:
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא מִפַּרְזַקְיָא לְרַב אַשִׁי: וְהָא שִׁיֵּיר דְּבֵין הַבֵּינַיִים! אֶלָּא אֲמַר רַב פַּפָּא: לָא תַּנְיָא מִידֵי חָמֵשׁ. –וְהָא
Ravina from Parzakya said to Rav Ashi: But he omitted the case of in between.
RASHI
והא שייר דבין הביניים כדאמרי' לעיל (נזיר דף לד:) ועד זג לאיתויי בין הביניים:
אלא אמר רב פפא לא תנא מידי חמש אלא לוקה סתם ואיכא לתרוצי לאביי כי טעמיה ולרבא כי טעמיה הואיל ולא נכתב ליה מניינא וקמהדר הגמרא ומאחר דלא תניא מ"ט אותביה חמש:
TOSAFOT
והא שייר בין הבינים קושיא הוא למ"ד דלא יחל לא הוי שיור אמאי שייר בין הבינים וא"ת התינח לפי' ר"ת דפירש (לעיל נזיר דף לה.) דבין הבינים היינו ענבים קטנים דתנא באכילה כדקתני ואכל ענבים בין גדולים בין קטנים משמע ושייר [לאשכול] קטנים שלא מנאן הלכך פריך שפיר אלא לפירוש שני שפירש לעיל דהביניים היינו [גוף] הענבים הרי דתנא לא שייר כלום דקתני לוקה ה' היינו משום ענבים לאו אחד וי"ל דגם לאותו פי' שייר לאו דידיה דלאו דחיוב ענבים היינו כשאוכלן שלמים כדרך שאוכלים ענבים אבל מלקט האוכל שביני וביני שאין דרך לאכול כן זהו לאו אחר של בין הביניים והתנא שיירו ואף על פי שמלשון התנא נמי משמע ששנה ואכל את הביניים דרך ליקוט דאוכל ענבים משמע בכל ענין אפילו בליקוט אפילו הכי לאו דידיה שייר דאל"כ לילקי שש:
לא תני מידי ה' בלשון הברייתא ליכא ה' אלא לוקה סתם ותוכל לפרש שש: