Back
Nazir
Daf 35bחַיָּה בִּכְלָל בְּהֵמָה.
is referring even to undomesticated animals, as an undomesticated animal is included in the general category of animal.
RASHI
גליו"ן חיה בכלל בהמה דכתיב (דברים י״ד:ד׳) זאת הבהמה אשר תאכלו וגו' איל וצבי וגו' אמר ליה ומי מצית אמרת הכי דחיה הוא בכלל בהמה בהאי פרט:
TOSAFOT
ולילף מהאי קרא שהיא פרשה ראשונה ולמה לא אמר שר"א ידרוש שם פרט וכלל ופרט מן פרט דמשמע מקצת בהמה ולא כל בהמה למעוטי חיה דבהמה בכלל חיה וחיה בכלל בהמה בקר וצאן חזר ופרט דחיה אינו בכלל בקר וצאן (חזר ופרט) הרי אתה דן כעין הפרט מה הפרט מפורש למעוטי חיה מקרבן ותימה [כלל] מה אהני הא לא מרבינן מידי מכעין הפרט ותירץ מהר"ף דאהני כללא לרבויי שור [הבר] דבהמה הוא אף על גב דרגיל בין החיות והוי כעין חיה אפ"ה כשר לקרבן:
אֲמַר לֵיהּ: חַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה? הָא כְּתִיב ״בָּקָר״ וְ״צֹאן״, וַהֲוָה לֵיהּ פְּרָט וּכְלָל, וְאִי אַתָּה דָּן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט.
Rav Yehuda of Diskarta said to Rava: How can you suggest that in this verse an undomesticated animal is included in the general category of animal? It is written: “Herd” and: “Flock,”
RASHI
הא כתיב באידך [פרטא] בקר וצאן למעוטי חיה אלא האי מן הבהמה נמי הוה ליה פרט וכלל ופרט ומצי נמי למילף מהכא:
TOSAFOT
א"ל מהא ליכא למשמע מיעוטא דחיה דמן בהמה לא משמע למעוטי חיה שהרי חיה בכלל בהמה והוי כאילו כתיב מן הבהמה ומן החיה ואף על גב דמן משמע מיעוטא לא ממעט חיה מינה:
וּמְנָלַן דְּהָכִי הוּא – דְּתַנְיָא:
§ The Gemara asks: And from where do we derive that it is so,
RASHI
ומנלן דהכי הוא דכעין פרטא דיינינן:
TOSAFOT
א"ל חיה בכלל בהמה בתמיה כלומר האי בהמה לא מצית אמרת דחיה בכלל בהמה דכתיב בקר וצאן בפרט בתרא וכמו שפרטא בתרא ממעט חיה פרטא קמא נמי מצי להוי דממעט חיה דפרט אחרון מגלה על הראשון למעוטי חיה ולעולם מהאי קרא נמי איכא למדרש בפרט וכלל ופרט:
״וְנָתַתָּ הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ״ – כְּלָל; ״בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר״ – פְּרָט; ״וּבְכָל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשְׁךָ״ – חָזַר וְכָלַל.
The baraita elaborates: The phrase “And you shall bestow the money on all that your heart desires” is a generalization, as no particular type of food is specified. The phrase “on cattle, on sheep, on wine, and on strong drink” is a detail, as specific foods are mentioned. And when the verse concludes: “On whatever your soul requests,” it then generalized again, as no specific type of food is stated.
RASHI
דתניא ונתת הכסף וגו' אף כל פרי מפרי וגידולי קרקע ואיתרבו להו עופות ואימעיטו להו דגים שאין גדילין על הקרקע כדמפרש במסכת עירובין בפרק בכל מערבין:
כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אִי אַתָּה דָּן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט; מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ: פְּרִי מִפְּרִי וְגִידּוּלֵי קַרְקַע – אַף כָּל פְּרִי מִפְּרִי וְגִידּוּלֵי קַרְקַע.
Since the verse is formulated as a generalization, and a detail, and a generalization, you may deduce that it is referring only to items similar to the detail. Just as the items mentioned in the detail are clearly defined as the produce of produce,
TOSAFOT
ומנלן דהכי הוא ארבנן קאי דדרשי לעיל כלל ופרט וכלל ומרבה כעין הפרט וקבעי מנלן דמדה זו בתורה היינו למדרש כעין הפרט דתניא ונתת הכסף ולא קאי אר"א דהוא דריש ליה ריש פ' בכל מערבין (עירובין כז:) בריבה ומיעט וריבה:
מִכְּדִי, כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל – כְּעֵין פְּרָטָא דָּיְינִינַן, כְּלָלָא בַּתְרָא מַאי אַהֲנֵי? אַהֲנֵי לְאוֹסוּפֵי כָּל דְּדָמֵי לֵיהּ.
§ The Gemara discusses a series of problems with regard to these and other methods of halakhic exegesis: Now, in the case of a generalization, and a detail, and a generalization, one derives that all items which are like the detail are included. However, if that is so, what purpose does the last generalization stated in the verse serve? The same conclusion would be reached if the verse had stated merely a generalization and a detail. The Gemara answers: The purpose of the last generalization is to add all that is similar to it, i.e., even those articles or cases not explicitly listed among the details.
RASHI
מכדי כלל ופרט וכלל כעין פרטא דיינינן כללא בתרא מאי אהני אהני לאוסופי ליה ואפילו מצד אחד כגון דגים דפרי מפרי הן אבל אינן גידולי קרקע דאי ליכא כללא בתרא ה"א דאין בכלל אלא מה שבפרט:
וְתוּ: פְּרָט וּכְלָל וּפְרָט – כְּעֵין הַפְּרָט דָּיְינִינַן, פְּרָטָא בַּתְרָאָה מַאי אַהֲנֵי? אִי לָאו פְּרָטָא בַּתְרָאָה הֲוָה אָמִינָא נַעֲשָׂה כְּלָל מוּסָף עַל הַפְּרָט.
And furthermore, in the case of a detail, and a generalization, and a detail, one again derives that all items which are like the detail are included. If so, what purpose does the last detail stated in the verse serve? The same conclusion would apply if there was simply a detail and a generalization. The Gemara answers: If it were not for the last detail, I would say that the generalization becomes added to the detail, which is broadened in all possible ways. Therefore, the last detail limits the generalization to items or cases that are similar to the detail.
TOSAFOT
מה פרט מפורש בקר וצאן פרי מפרי דבהמות מתעברות זו מזו ויולדות וגדולי קרקע שהן גדלין מן הארץ מעשב הארץ אף כל לאיתויי עופות ולמעוטי דגים מים ומלח ולר"א דדריש ליה בריבה ומיעט וריבה מרבינן אפי' דגים ולא ממעט אלא מים ומלח:
וּמִכְּדִי, תְּרֵין כְּלָלֵי וּפְרָטָא, וּתְרֵין פְּרָטֵי וּכְלָלָא – (כְּלָלָא) כְּעֵין פְּרָטָא דָּיְינִינַן, מַאי אִיכָּא בֵּינֵי וּבֵינֵי?
The Gemara continues this line of questioning. And now that it has been established that both with regard to two generalizations and a detail, i.e., a generalization, a detail, and a generalization, and two details and a generalization, i.e., a detail, a generalization, and a detail, one derives that all items that are like the detail are included, what difference is there between this method and that one? The two methods are apparently identical.
TOSAFOT
מכדי כלל ופרט וכלל כעין הפרט דיינינן ליה כללא בתרא מאי אהני אגב גררא אתא לפרושי טעם המדות וחילוקיהם ומשפטיהם ומפרש אותה בלשון קשיא ותירוץ אהני לאוסופי כל דדמי לפרטא דאי לא כתיב כלל הוה כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט:
אִיכָּא, דְּאִילּוּ תַּרְתֵּין כְּלָלֵי וּפְרָטָא, אִי אִיכָּא פְּרָטָא דְּדָמֵי לֵיהּ אֲפִילּוּ בְּחַד צַד – מְרַבִּינַן. תְּרֵי פְּרָטֵי וּכְלָלָא, אִי אִיכָּא פְּרָטָא דְּדָמֵי מִשְּׁנֵי צְדָדִין – מְרַבִּינַן, בְּחַד צַד – לָא מְרַבִּינַן.
The Gemara answers: There is a difference between them, as whereas in a case of two generalizations and a detail, if there is another detail that is similar to the detail specified in the verse even in one aspect, one includes it, due to the two generalizations. By contrast, in the case of two details and a generalization, if there is another detail that is similar to the one mentioned in the verse in two aspects, one includes it. However, if it is similar in only one aspect one does not include it, as the halakha is limited by two details.
RASHI
תרי [פרטי וכללא] אי איכא דדמי ליה משני צדדין כגון עופות דגידולי קרקע הן ופרי מפרי מרבינן אבל דגים דבחד צד דמו ליה לא מרבינן:
TOSAFOT
א"ל אי לאו פרטא [בתרא] הוה אמינא פרט וכלל ונעשה כלל מוסף על הפרט והוה מרבינן גבי נזיר אפילו עלין ולולבין:
מִכְּדִי פְּרָט וּכְלָל – נַעֲשָׂה כְּלָל מוּסָף עַל הַפְּרָט, וְאִיתְרַבֵּי כָּל מִילֵּי, וּמִיעֵט וְרִיבָּה נַמִי – רִיבָּה הַכֹּל וְאִיתְרַבֵּי כָּל מִילֵּי. מַאי אִיכָּא בֵּין מִיעֵט וְרִיבָּה לִפְרָט וּכְלָל?
The Gemara asks another question: Now, in the method of a detail and a generalization, the generalization becomes added to the detail, and all matters are included by the generalization. And the method of restriction and amplification also amplifies and includes everything, and therefore all matters are included in both cases. If so, what difference is there between the method of restriction and amplification
RASHI
ומיעט וריבה א"א דלא ממעט מידי והלכך דלולבין מרבי אבל עלין לא דעלין ממעט ואם תאמר והא איכא רבי אלעזר דדריש מיעט וריבה וקמייתי נמי עלין הא לא תקשי לך ר"א לא משמע ליה עלין אלא משום דכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין דהאי מכל לישנא יתירא הוא ואי משום מיעט וריבה לא מיצטריך ליה למיכתב אלא אשר יעשה מגפן היין מכל למה לי אלא לרבות ואפי' עלין ואית דמפרש דהאי דאמר אפילו עלין לאו דוקא אלא קמ"ל דפורתא הוא דמיעט או עלין או שבישתא ובין מיעט וריבה לריבה [ומיעט] וריבה ליכא ולא מידי:
TOSAFOT
מכדי תרי כללי ופרטא ותרין פרטי וכללא כעין הפרט דיינינן כדאמרן מאי איכא ביני וביני כלום יש חילוק בין אלו שתי מדות איכא תרין כללי ופרטי אמרינן כל דדמי ליה אפי' בחד צד מרבינן ותרין פרטי וכללי דדמי ליה משני צדדין מרבינן מצד אחד לא מרבינן והדין נותן בב' כללות מרבינן יותר מכלל אחד ורי"ף [מפרש] דהך סוגיא דהכא אליבא דמ"ד כללא בתרא דוקא וה"ל [כעין] פרט וכלל להכי מרבינן דדמי ליה לפרטא אפי' בחד צד [וכן] נמי תרי פרטי וכללא פרטא [בתרא] דוקא וה"ל [כעין] כלל ופרט ואהני כללא לרבות [מכעין] הדומה לו מב' צדדין אבל למאן דאמר כללא קמא דוקא וכן פרטא קמא דוקא הוה הדין להפך ואם תאמר ההוא קרא דכי יתן וגו' דרשי ליה רבנן [בכלל] ופרט וכלל ובעו דבר הדומה לו מב' צדדין דהוי דבר המיטלטל וגופו ממון דהא ממעטי קרקעות אע"פ שגופן ממון וכן שטרות אף על פי שמטלטלין הואיל ואין גופן ממון אלמא אפילו בתרי [כללי] ופרטא בעינן שני צדדין ור"א דריש לההוא קרא בפרט וכלל. ופרט וממעט נמי קרקעות ושטרות אלמא דהמדות הללו שוות וי"ל דלפי מה שפירשתי ניחא דרבנן סברי כללא קמא דוקא ודמי לכלל ופרט ואהני כללא בתרא לאתויי הדומה לו משני צדדין ור"א סבר פרט [בתרא] דוקא והוי כמו כלל ופרט ואהני פרטא קמא לרבויי כל הדומה לו מב' צדדין ועי"ל דהני תרין צדדין דאיתנהו בקרקעות ושטרות ומטלטלין וגופן ממון שקולין הן וחשובין כחד צד הלכך בין לרבנן דדרשי תרי כללי ופרטא בין ר"א דדריש תרי פרטי וכללא בעי' הנך ב' צדדין דכיון שהצדדין חשובין [כחד] הי מינייהו מפקת וכן בשמעתא דסלעם וחרגול (חולין דף סו.) דבעינן ד' צדדין דחשובין ושקולין הן זה כזה כולהון כחד [צד הוו] הלכך בעיא כולהון דדוקא ראשו ארוך הוי צד גרוע אבל אינך כולן חשובין כחד ודו"ק התם:
אִיכָּא, דְּאִילּוּ פְּרָט וּכְלָל – מְרַבִּינַן אֲפִילּוּ עָלִין וְלוּלָבִין, וּמִיעֵט וְרִיבָּה – לוּלָבִין אִין, עָלִין – לָא.
The Gemara answers: There is the following difference, as whereas in the method of a detail and a generalization one includes and renders forbidden to a nazirite even leaves and tendrils of the vine, with the method of restriction and amplification one includes less, as tendrils, yes, they are included in the prohibition, whereas leaves, no, they are not included.
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין הֶיתֵּר מִצְטָרֵף לְאִיסּוּר, חוּץ מֵאִיסּוּרֵי נָזִיר, שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה ״מִשְׁרַת״.
§ Rabbi Abbahu says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to all prohibitions that are written in the Torah, a permitted substance does not combine with a forbidden substance. If one eats a permitted food with a forbidden food and together they constitute the minimum prohibited measure, he is exempt from punishment for this act of consumption. This principle applies to all halakhot except for the prohibitions of a nazirite, who is liable for eating a mixture of that kind, as the Torah said with regard to a nazirite: “Neither shall he drink anything soaked
RASHI
שהרי אמרה תורה וכל משרת לרבות שאילו לא הוי איסורי נזיר כשיעור והיתר משלימו לכזית שהוא חייב: