Back
Nazir
Daf 34bמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה אוֹמֶרֶת עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה רְבִיעִית יַיִן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִילּוּ שָׁרָה פִּיתּוֹ בְּיַיִן, וְיֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְצָרֵף כַּזַּיִת – חַיָּיב. וְחַיָּיב עַל הַיַּיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל הָעֲנָבִים בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל הַחַרְצַנִּים בִּפְנֵי עַצְמָן, וְעַל הַזַּגִּים בִּפְנֵי עַצְמָן. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אֵין חַיָּיב עַד שֶׁיֹּאכַל שְׁנֵי חַרְצַנִּים וְזַג.
An initial version of the mishna
RASHI
מתני' שלשה מינין וכו' וכל היוצא מן הגפן כגון חרצן ויין וחומץ מצטרפין זה עם זה לכזית:
אינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית והא נמי מיחייב על זג וחרצן אלא הא אתא לאשמועינן דאינו חייב אלא בכזית והא דקתני ענבים לאפוקי מרבי אלעזר כדמפרש בגמ':
אֵלּוּ הֵן חַרְצַנִּים וְאֵלּוּ הֵן זַגִּים? הַחַרְצַנִּים – אֵלּוּ הַחִיצוֹנִים, הַזַּגִּים – אֵלּוּ הַפְּנִימִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שֶׁלֹּא תִּטְעֶה, כְּזוֹג שֶׁל בְּהֵמָה; הַחִיצוֹן זוֹג, וְהַפְּנִימִי עִינְבָּל.
The mishna discusses the meaning of these terms: Which parts are ḥartzannim and which are zaggim ? The ḥartzannim are the outside parts, the skin of the grape, while the zaggim are the inner parts, the seeds. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: The opposite is the case and this is the mnemonic so that you should not err: It is like a bell [ zog ]
RASHI
במשנה ראשונה היו שונין שאינו חייב עד שישתה רביעית יין בא ר"ע ואמר אפי' שרה פיתו ביין ויש יין מובלע בתוך הפת כדי זית חייב:
TOSAFOT
מתני' שלשה מינין אסורין בנזיר הטומאה דכתיב (במדבר ו׳:ה׳) על [נפש] מת לא יבא והתגלחת קדוש יהיה גדל פרע והיוצא מן הגפן דכתיב ענבים לחים ויבשים לא יאכל:
וכל היוצא מן הגפן מצטרפין זה עם זה כגון ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגים שאם יאכל כזית מכולן לוקה משום דכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים כו':
גמ׳ ״שְׁלֹשָׁה מִינִין אֲסוּרִין בְּנָזִיר הַטּוּמְאָה״ כו'. הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן – אִין, גֶּפֶן עַצְמוֹ – לָא. מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ עָלִין וְלוּלָבִין בְּמַשְׁמַע.
The mishna taught that three types of actions are prohibited for a nazirite: Contracting ritual impurity, shaving, and consuming products of the vine. The Gemara infers: That which emerges from the vine, yes, it is included in the prohibition; however, any part of the vine itself, other than its fruit, no, this is not forbidden. The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Elazar. This is as it is taught in a baraita that Rabbi Elazar says: Even the leaves and tendrils
TOSAFOT
וחייב על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן ועל הזגין בפני עצמן ונראה דעיקר חידוש לת"ק בא לומר חייב על הזגין בפני עצמן אם אכל לבד מן הזגין ואההיא אתא לאפלוגי ר"א בן עזריה ואומר דאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג [דחרצנים הם] הגרעינין בענבין וזגין הם הקליפה שלהן ומרבה חרצנים בלשון רבים וזג בלשון יחיד כדמפרש הש"ס ור"א סבר כר' יוסי דאמר חרצנים אלו הגרעינים:
אִיכָּא דְּאָמְרִי לָהּ אַסֵּיפָא: אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַד שֶׁיֹּאכַל מִן הָעֲנָבִים כַּזַּיִת. מִן הָעֲנָבִים – אִין, מֵהַגֶּפֶן עַצְמוֹ – לָא. מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ עָלִין וְלוּלָבִין בְּמַשְׁמַע.
Some say this statement with regard to the latter clause of the mishna: He is liable to receive lashes only if he eats an olive-bulk of the grapes. The Gemara infers: If he eats from the grapes, yes, he is liable, but if he eats from the vine itself, no,
RASHI
גמ' עלין ולולבין של גפן במשמע הכתוב שאמר מכל אשר יעשה מגפן היין לולבין אלו חוטין רכין שבגפן:
TOSAFOT
[החרצנים אלו החיצונים] קליפה שבחוץ [והזגין אלו הם] מבפנים ר' יוסי אומר. ולאפלוגי הוא דאתא ופירש המקרא להיפך אלו הקליפה החיצונה וסימן שלא תטעה כזוג של בהמה החיצון נקרא זוג כן בענבים החיצון נקרא זוג:
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַבִּי אֶלְעָזָר דָּרֵישׁ רִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי, רַבָּנַן דָּרְשִׁי כְּלָלֵי וּפְרָטֵי. רַבִּי אֶלְעָזָר דָּרֵישׁ רִבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי: ״מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר״ – מִיעֵט. ״מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן״ – רִיבָּה.
The Gemara asks: With regard to what do Rabbi Elazar and the Rabbis disagree; what is the basis of their dispute? The Gemara explains: Rabbi Elazar interprets the verses employing the hermeneutical principle of amplifications and restrictions,
TOSAFOT
גפן עצמו לא כגון עלין ולולבין מדלא תנא [רבותא] גפן עצמו:
אפי' עלין ולולבין במשמע כדדרשינן בסמוך:
מִיעֵט וְרִיבָּה – רִיבָּה הַכֹּל. מַאי רִיבָּה – רִיבָּה כָּל מִילֵּי, מַאי מִיעֵט – מִיעֵט שְׁבִישְׁתָּא.
The Gemara elaborates: In this manner, the Torah restricts and amplifies, which, according to the principles of exegesis, amplifies and includes virtually all substances. What does it amplify and include? It amplifies and includes all matters and substances that come from the vine. What does it restrict? After all, the phrase “He shall abstain from wine and strong drink” must be excluding something. According to this interpretation, the verse restricts only one part of a vine, the branches. A nazirite who eats the branches of the vine has not committed a transgression.
RASHI
מיין ושכר יזיר מיעט יין הראוי להשתכר בו אסור לו אבל מידי אחרינא לא:
TOSAFOT
איכא דאמרי אסיפא אבל אדיוקא דרישא לא דמשמע שפיר בלישנא דהיוצא מן הגפן אפי' עלין ולולבין:
וְרַבָּנַן דָּרְשִׁי כְּלָלֵי וּפְרָטֵי: ״מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר״ – פְּרָט. ״מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן״ – כְּלָל. ״מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג״ – חָזַר וּפָרַט. פְּרָט וּכְלָל וּפְרָט – אִי אַתָּה דָּן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט. מַה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ – פְּרִי וּפְסוֹלֶת פְּרִי, אַף כֹּל – פְּרִי וּפְסוֹלֶת פְּרִי.
And conversely, the Rabbis interpret the verses employing the principle of generalizations and details, as the phrase “He shall abstain from wine and strong drink” (Numbers 6:3) is an example of a detail, the phrase “anything that is made of the grapevine” (Numbers 6:4) is a generalization, and when the verse continues: “From pits to grape skin,” it has given an example of a detail again. This is a detail, and a generalization, and a detail. According to this exegetical method, you may deduce that the verse is referring only to items similar to the detail: Just as the items mentioned in the detail are clearly defined as a fruit or fruit waste, i.e., grape seeds or skins, so too, everything forbidden by the generalization is a fruit or fruit waste,
RASHI
כל מילי ואפילו עלין ולולבין:
שבישתא זמורות כדמתרגמינן שריגים שיבשין (בראשית מ):
TOSAFOT
מיין ושכר יזיר מיעט אע"ג דדרשי' לי' בפ"ק (לעיל נזיר ד.) לאסור יין [של מצוה כיין של רשות] ושכר לילפי למקדש מ"מ איכא מיעוטין טובא דכתיב מיין ושכר יזיר חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל מכל אשר יעשה מגפן היין ריבה אבל מחרצנים ועד זג לא דריש ליה למעוטי כרבנן דאיצטריך ליה לכדר' אלעזר בן עזריה דבסמוך דאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג:
אִי מַה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ פְּרִי גָּמוּר, אַף כֹּל פְּרִי גָּמוּר! אָמַרְתָּ: אִם כֵּן מַה הִנִּיחַ לְךָ הַכָּתוּב בְּמַשְׁמָעוֹ שֶׁלֹּא אֲמָרוֹ? עֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים – הָא כְּתִיבִי, יַיִן וְחוֹמֶץ – הָא כְּתִיבִי! הָא אֵין עָלֶיךָ לָדוּן כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן אֶלָּא כְּלָשׁוֹן רִאשׁוֹן.
The Gemara asks: If so, one can suggest an alternative derivation: Just as the items mentioned in the detail are clearly defined as a complete, i.e., ripe, fruit, so too, everything forbidden must be a complete fruit, excluding unripe fruit. Why, according to the Rabbis, are unripe grapes included in the prohibition? You will say the following counterargument: If so, what has the verse left you to derive from its meaning that it has not stated? If you say grapes and raisins, these are explicitly written; if you say wine and vinegar, these are also written. What, then, does the generalization come to add? Evidently, you cannot learn in accordance with the last version, which excludes unripe fruit; rather, you must learn in accordance with the first version, which includes this fruit and excludes only leaves and tendrils.
RASHI
מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי כגון ענבים ויין וחומץ:
אף כל פרי ופסולת להביא גוהרקי ועינבין דיכרין כדלקמן בסמוך:
TOSAFOT
מאי ריבה ריבה כל מילי ואפי' עלין ולולבין ומאי מיעט שבישתא זמורה כדמתרגמינן שלשה שריגים תלתא שיבשין:
וּמֵאַחַר שֶׁסּוֹפֵינוּ לְרַבּוֹת כָּל דָּבָר, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג״? לוֹמַר לְךָ: כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא פְּרָט וּכְלָל – אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְמָשְׁכוֹ וּלְדוּנוֹ כְּעֵין הַפְּרָט,
The Gemara asks: And as we eventually include everything that is similar to the detail of fruit and the waste of fruit, what is the meaning when the verse states: “From pits to grape skin”? This serves to tell you a general principle of exegesis that applies throughout the Torah: Wherever you find only a detail and a generalization, you cannot broaden it and learn that the generalization is limited to be like the detail, by saying that the generalization merely clarifies the previous detail.
RASHI
אף כל פרי גמור ולא דבר אחר ולא גוהרקי ולא עינבין דיכרין:
אם כן שלא להביא בו אלא פרי גמור:
מה הניח לך הכתוב במשמעו שלא אמר שתהא למד מן הפרט אם ענבים לחים ויבשים הא כתיב כו':
אלא כלשון הראשון אף כל פרי ופסולת פרי שאם אתה אומר אף כל פרי גמור נמצא דאינו מרבה שום דבר בעולם:
TOSAFOT
מיין ושכר יזיר פרט מדה זו ניתנה לידרש כעין כלל ופרט וכלל ויש חילוק קצת בין המדות כדכתב בסוף הסוגיא:
מה פרט מפורש בנזיר ענבים פרי אף (על) כל פרי מפרש בסמוך לאיתויי בוסר ופסולת פרי ענבים שהתליעו ולמעט עלין ולולבין שאינו כעין הפרט אי מה פרט מפורש פרי גמור אף כל פרי גמור יש מפרשין דהכי פירושו ונמעט גם בוסר גם ענבים שהתליעו ולא נראה חדא דחומץ כתיב דהוי פסולת פרי ומאי שנא ענבים שהתליעו מחומץ וע"ק דאם נמעט תרווייהו מה אנו מרויחין בכלל ופרט מה שלא נכתב בפירוש וגם לשון פרי גמור משמע דאתי למעוטי פרי שאינו גמור כמו בוסר לכן נראה למורי דה"פ אף כל פרי גמור ולאפוקי בוסר אבל ענבים שהתליעו נרבה כעין הפרט ומשני א"כ מה הניח לך שלא אמרו ענבים לחים ויבשים הא כתיבי יין וחומץ [הא כתיבי] הא אין עליך לדון כלשון אחרון אלא כלשון ראשון פי' אם כן דנמעט בוסר נמצא השאר מפורש ומה נרויח שאנו דורשין פרט וכלל ופרט ואם תאמר והא איכא ענבים שהתליעו שלא נכתבו ויש לומר דתרי פרטי כתיבי פרי דהיינו ענבים ופסולת פרי דהיינו חומץ ואין לך לרבויי מכל פרט כעין הפרט ולכך יש עליך לדון ולרבות גם בוסר מפרט ענבים גם ענבים שהתליעו מפרט דחומץ ולמעוטי עלין ולולבין שאינו כעין הפרט:
אֶלָּא נַעֲשָׂה כְּלָל מוּסָף עַל הַפְּרָט, עַד שֶׁיִּפְרוֹט לְךָ הַכָּתוּב כְּדֶרֶךְ שֶׁפָּרַט לְךָ בְּנָזִיר.
Rather, the generalization becomes added to the detail so that it includes all matters, even those dissimilar to the detail, until the verse specifies
RASHI
ומאחר שסופינו לרבות כל דבר יין וחומץ (ענבים לחים ויבשים) ומרבה יין גוהרקי ועינבין דיכרין מאף כל והיינו דהניח הכתוב במשמעו שלא אמר (וענבים לחים ויבשים):
מה ת"ל פרט האחרון דכתיב מחרצנים ועד זג לא יאכל אי משום דרבי אלעזר בן עזריה ליכתביה לגבי פרטי בתר כללא למה לי:
אלא לומר לך כל מקום שאתה מוצא בכל התורה שיהא שם פרט וכלל בלבד אי אתה רשאי למושכו ולדונו כעין הפרט אלא שהכלל נעשה מוסף על הפרט ואיתרבו להו כל מילי:
אָמַר מָר: מַה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ – פְּרִי וּפְסוֹלֶת פְּרִי, אַף כֹּל – פְּרִי וּפְסוֹלֶת פְּרִי. פְּרִי – עִינְבֵי, פְּסוֹלֶת פְּרִי מַאי הִיא – חוֹמֶץ.
The Gemara analyzes the details of this baraita . The Master said above: Just as the items mentioned in the detail are clearly defined as a fruit or fruit waste, so too everything forbidden to the nazirite by the Torah is a fruit or fruit waste. The Gemara clarifies: The fruit mentioned by the Torah is grapes. What is fruit waste? Vinegar, as in the verse: “He shall drink no vinegar of wine or vinegar of strong drink” (Numbers 6:3).
RASHI
עד שיפרוט לך הכתוב שלא תהא מרבה אלא כעין הפרט כדרך שפרט לך בנזיר שלאחר שכתב את הכלל בא וכתב לך פרט מחרצנים ועד זג ור"א סבר כר"א בן עזריה דמוקים ליה להאי מחרצנים ועד זג עד שיאכל שני חרצנים וזג:
TOSAFOT
ומאחר שסופינו לרבות כל דבר מה תלמוד לומר מחרצנים ועד זג ואם תאמר והא איצטריך לפרט אחרון י"ל דהכי פירושו לכתוב ליה קודם הכלל ומשני לומר לך כל מקום שאתה מוצא פרט וכלל פירוש בעלמא וכן הכא גבי נזיר לולא לא נכתב חרצן וזג שהוא פרט אחרון אי אתה רשאי לדונו ולישבו כעין הפרט אלא נעשה כלל מוסף על הפרט והיינו מרבינן עלין ולולבין נמי עד שיפרוט לך הכתוב פרט אחר הכלל כדרך שפרט לך בנזיר:
״אַף כֹּל פְּרִי״ מַאי הִיא – גּוֹהַרְקֵי. ״אַף כֹּל״ דִּפְסוֹלֶת פְּרִי – מַאי הִיא? אֲמַר רַב כָּהֲנָא: לְאִיתוּיֵי עִינְבֵי דִּכְרִין. ״וְעַד זָג״, אֲמַר רָבִינָא, לְאִיתוּיֵי דְּבֵין הַבֵּינַיִם.
What is the statement: So too everything forbidden by the generalization is a fruit, serving to include? It serves to include unripe
אֲמַר מָר: [אִי] מַה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ פְּרִי גָּמוּר – אַף כֹּל פְּרִי גָּמוּר! אָמַרְתָּ: אִם כֵּן מַה הִנִּיחַ הַכָּתוּב בְּמַשְׁמָעוֹ שֶׁלֹּא אֲמָרוֹ, עֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים – הָא כְּתִיבִי, יַיִן וְחוֹמֶץ – הָא כְּתִיבִי! הָא אֵין עָלֶיךָ לָדוּן כְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן אֶלָּא כְּלָשׁוֹן רִאשׁוֹן. וּמֵאַחַר שֶׁסּוֹפֵינוּ לְרַבּוֹת כָּל דָּבָר, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג״ – לוֹמַר לְךָ: כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא פְּרָט וּכְלָל – אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְמוֹשְׁכוֹ וּלְדוּנוֹ כְּעֵין הַפְּרָט, אֶלָּא נַעֲשָׂה כְּלָל מוּסָף עַל הַפְּרָט, עַד שֶׁיִּפְרוֹט לְךָ הַכָּתוּב
The Gemara continues to analyze the baraita , which it cites at length. The Master said above: If so, just as the items mentioned in the detail are clearly defined as a complete fruit, so too everything is a complete fruit. You say: If so, what has the verse left you to derive from its meaning that it has not stated? Grapes and raisins, these are written; wine and vinegar, these are written. You cannot learn in accordance with the last version; rather, you must learn in accordance with the first version. And as we eventually include everything, what is the meaning when the verse states: “From pit to grape skin”? This serves to tell you that wherever you find a detail and a generalization, you cannot broaden it and learn that the generalization is limited to be like the detail; rather, the generalization becomes added to the detail, until the verse specifies for you
RASHI
גוהרקי ענבים דקין שגדלין בין שאר גרעינין גדולים:
ענבי דכרין ענבים שהתליעו:
בין הבינים אותו דבר הקרוש שבין הזג והחרצן שממנו נעשין שמרים: