Back
Nazir
Daf 3aוְרַבָּנַן סָבְרִי: לָא מַתְפִּיס אִינִישׁ בְּמִידֵּי דִּסְמִיךְ לֵיהּ.
And the Rabbis hold that a person does not associate the object of his vow with something that is juxtaposed to it in a verse, and the individual did not mean to take a nazirite vow.
RASHI
ורבנן סברי לא מתפיס איניש במידי דסמיך ליה ולא אמרי' שבדעתו היה לומר גידול שער אי לאו דמפרש בהדיא ואע"ג דנזיר עובר לפניו:
רַבִּי יוֹחָנָן אֲמַר: דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא מַתְפִּיס. אֶלָּא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר: דְּחָיְישִׁינַן שֶׁמָּא צִפּוֹרֵי נָזִיר טָמֵא קִיבֵּל עָלָיו.
Rabbi Yoḥanan said: Everyone agrees that one does not associate the object of his vow with something juxtaposed to it in a verse. Rather, this is the reason of Rabbi Meir: We are concerned that perhaps he accepted upon himself the birds of an impure nazirite.
RASHI
ור' יוחנן אומר דכ"ע לא מתפיס איניש במידי דסמיך ליה:
אלא היינו טעמא דר"מ דחיישינן כי אמר הרי עלי ציפורין דדלמא קאמר שבדעתו לקבל עליו מידי דזימנין דמייתי עליה צפורים דהיינו נזירות דלכי מיטמא מייתי צפרים בנזיר טמא כתיב וכי ימות מת עליו בפתע פתאום כו' וביום השמיני יביא שתי תורים והזיר לה' את ימי נזרו וגו' (במדבר ו׳:י״ב):
TOSAFOT
צפורי נזיר טמא קיבל עליה פירוש מצות נזירות דשייכא בהו צפורי נזיר טמא אם יטמא:
מִכְּדִי חָיְישִׁינַן קָאָמַר, דִּלְמָא צִפּוֹרֵי נְדָבָה קִיבֵּל עָלָיו! אִם כֵּן ״הֲרֵי עָלַי קֵן״ מִבָּעֵי לֵיהּ.
The Gemara asks: Since Rabbi Yoḥanan said that, even according to Rabbi Meir, we are concerned
RASHI
מכדי חיישינן קאמר כלומר דלא הוי נזיר אלא משום דאמרי' שמא צפרי נזיר טמא קבל עליו ואי בתר חששא אזלינן ליחוש דילמא צפרי נדבה קיבל עליו ולא ניתנה נזירות אלא להפלאה ואמאי קאמר ר"מ דהוי נזיר כלל:
א"כ דבעי למימר צפרי נדבה הוה אמר הרי עלי קן דקן משמע צפרי נדבה אבל כי אומר הרי עלי צפורים לא משמע צפרי נדבה כלל הלכך מדקאמר צפורין ליכא לספוקי אלא בצפורי נזיר:
TOSAFOT
מכדי חיישינן קאמר ולא צפורי נזיר ודאי קאמר אלא חששא ודלמא צפורי נדבה דקביל עליה להביא עולת העוף לנדבה ולא לנזירות דכל כמה דאיכא לפרושי דיבוריה דלאו נזירות קיבל עליה אלא נדר אחר שפיר טפי דלא ניחא ליה לאיניש לקבולי עליה צפורי דנזירות דחמיר עליה וטריחא ליה:
הרי עלי קן מיבעי ליה דדרך נודבי נדבת עולת העוף לומר בלשון קן:
וְדִלְמָא ״הֲרֵי עָלַי צִפּוֹרֵי מְצוֹרָע״ קָאָמַר! כְּגוֹן שֶׁהָיָה נָזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו. וְדִלְמָא נָזִיר טָמֵא, וּלְפוֹטְרוֹ מִן קָרְבְּנוֹתָיו קָאָמַר! כְּגוֹן שֶׁהָיָה נָזִיר טָהוֹר עוֹבֵר לְפָנָיו.
The Gemara asks further: But perhaps he was saying: It is incumbent upon me to bring the birds of a leper,
RASHI
ודלמא מקבל עליו תורת ציפורי מצורע לטבול החיה בדם השחוטה ולשלחן ולעשותן כהלכות צפרי מצורע והך פירכא דפרכינן השתא קא פריך בין לרבי יוחנן בין לר"ל דמכדי צפרים סתם קאמר הא איכא למיחש נמי לצפורי מצורע:
ודלמא נזיר טמא הוה וקאמר לאיתויי צפורים ולפוטרו הוא במקומו:
כגון שהיה נזיר טהור עובר לפניו דלאו בר אתויי הוא והלכך כי אמר צפורין לא אמר אלא אדעתא דליהוי נזיר כמותו:
TOSAFOT
צפורי מצורע קאמר כלומר להתחייב בקרבן מצורע ולהביא תחתיו צפורים ולהצריכו לו לטהרתו ואפילו אין מצורע עובר לפניו דאי אפשר דליכא חד מצורע דטעון צפורים ולא נזירות וגם דצפורי שייכי שפיר גבי מצורע:
כגון שהיה נזיר עובר לפניו והיה סבור אפילו נזיר טמא לפניו ולהכי פריך ודלמא צפורין דקאמר לפטור נזיר טמא העובר לפניו מקרבנותיו ומשני כגון שנזיר טהור עובר לפניו ויודע זה הנודר דטהור הוא וקאמר הרי עלי צפורים ואכתי קשה נימא דצפורים דקאמר היינו דאם יטמא זה הנזיר העובר לפניו שיביא תחתיו צפורים וצריך לדחות ולומר כגון דאמר בלבו להיות שייך למצות נזירות דשייכא ביה ציפורים אם יטמא ולעיל כי פריך ודלמא צפורי מצורע קאמר לא מצי לשנויי כגון דאמר בלבו דדיבוריה מישתמע טפי אצפורי מצורע (טפי) מנזירות משום דנזירות טריחא ליה וחמיר עליה לקבל ועוד דלשון צפורים כתובין אצל מצורע כדפרישית ולא אצל נזיר אלא תורים ואפי' קאמר בלבו אין כח במחשבת הלב להכריע דיבוריה לנזירות דאין זה פיו ולבו שוין אבל הכא אע"ג דנזירות חמיר עליה וטריחא ליה כיון דנזיר שהוא עובר לפניו אין סברא שיקבל עליו נזירות צפורים טמא שדבר זה אינו בעולם עדיין והדבר שקול לכך מהניא מחשבת הלב לומר דנזירות קביל עליה וחשיב שפיר פיו ולבו שוין וכן לעיל כי אמר אהא טפי משמע הלשון אנזירות ולומר כמוהו לאלתר אע"ג דטריחא ליה וחמיר עליה מלומר אהא תחתיו בקרבנותיו לאחר זמן כשישלים והדבר שקול לכך מחשבת הלב מכרעת הדיבור לנזירות והרי פיו ולבו שוין וקשה דהספר לא הזכיר כאן כלל דקאמר בלבו לכן נראה למהר"ף דאהיה תחתיו אין סברא לומר דאם יטמא קאמר שיתחייב בצפורין הואיל והשתא טהור הוא ודבר זה לא בא לעולם כלל וא"כ סברא לומר דנזירות קביל עליה דדבר זה מבורר לפנינו ויש בידו לקבל לאלתר אע"ג דחמיר וטריחא ליה ולעיל כי פריך ממצורע התם נמי הדבר מבורר לפנינו דודאי יש מצורע בעולם הצריך צפרים:
מַאי בֵּינַיְיהוּ?
The Gemara asks: What is the difference between the opinions of Reish Lakish and Rabbi Yoḥanan? After all, according to both explanations it is necessary to say that this is a case where a nazirite was passing before him.
RASHI
מאי בינייהו בין לרבי יוחנן בין לר"ל לא מיתרצא שמעתתא אלא כגון שנזיר טהור עובר לפניו משום דאית ליה למיפרך בה כל הני פירוכין ותריצנא כגון דנזיר טהור עובר לפניו עסקינן מה לי אי משום צפרין סמוכין לשיער אי משום צפרי נזיר טמא אי משום הכי אי משום הכי הוה ליה נזיר:
TOSAFOT
מאי בינייהו לומר מאי בינייהו בפי' דמתני' בין לר"ל בין לר' יוחנן אליבא דר"מ וא"ת ולישני דאיכא בינייהו היכא דאמר צפורים סתמא קביל עליה דלר"ל אליבא דר"מ מהא לחוד לא הוי נזיר אם לא הזכיר גם סמוכין לשיער כדפירש ר"ל במילתיה צפורים סמוכין לשיער קביל עליה ולר' יוחנן דלא הזכיר במילתיה סמוכין לשיער כשיקבל עליו צפורים סתמא בלא סמוכין לשיער הוי נזיר ועוד היא גופה תיקשי לר"ל למה ליה סמוכין לשיער בצפורים סתמא לחוד סגי לר"מ למיהוי נזיר שהרי מתניתין לר"מ לא הזכיר אלא צפורין לחוד לכ"נ לפרש דלר"ל אליבא דר"מ בצפורין סתמא הוי נזיר כשנזיר עובר לפניו דוקא והא דנקט ר"ל במילתיה סמוכין לשיער להשמיענו דכי אמר צפורים סמוכין לשיער דבלא נזיר עובר לפניו נמי הוי נזיר בהכי וא"ת כיון דלר"ל כשיקבל צפורים סתמא לא הוי נזיר אם לא כשנזיר עובר לפניו אליבא דר"מ הוי ליה להש"ס להזכיר נזיר עובר לפניו במילתיה דר"ל כמו במילתיה . דרבי יוחנן וי"ל דלכך הזכיר טפי במילתיה דר' יוחנן ממילתיה דר"ל משום דר' יוחנן פסיקא ליה דאף כשאמר צפורים הסמוכין לשיער עלי לא הוי אלא כשנזיר עובר לפניו ולר"ל הוי נזיר כשאמר צפרים הסמוכין לשיער אפילו אין נזיר עובר לפניו והשתא ניחא דפריך מאי בינייהו דלכולהו אף בשלא הזכיר צפורין סמוכין לשיער אלא צפורים סתמא הוי נזיר כי נזיר עובר לפניו ואי אין נזיר עובר בצפורים סתמא לחוד לא היה נזיר לכולהו והשתא נמי ניחא דלר"ל בצפורים סתמא לא מיחייב משום דסמוכין לשיער בקרא דא"כ ליחייב נמי כי אמר נשרין וטופרין דסמיכי טפי לשיער בקרא מצפורים. כך שיטת הר"ף נ"ע:
אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ כְּגוֹן דַּאֲמַר ״צִיפֳּרִין הַסְּמוּכִין לְשֵׂעָר עָלַי״. לְרַבִּי יוֹחָנָן, אַף עַל גַּב דַּאֲמַר הָכִי, אִי נָזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו – אִין, אִי לָא – לָא. לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ – אַף עַל גַּב דְּאֵין נָזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו.
The Gemara answers: There is a practical difference between them in a case where he explicitly said: An obligation is hereby incumbent upon me with regard to the birds juxtaposed in the verse to hair. According to Rabbi Yoḥanan, although he said this, if a nazirite was passing before him, yes, Rabbi Meir considers it a nazirite vow; if not, no, it is not considered a nazirite vow. Conversely, according to Rabbi Shimon ben Lakish, although no nazirite was passing before him, Rabbi Meir considers it a nazirite vow, as he holds that according to Rabbi Meir, one associates the object of his vow with something juxtaposed to it in a verse.
RASHI
איכא בינייהו כגון דאמר צפרין סמוכין לשיער ר' יוחנן סבר אע"ג דאמר הכי לא מוכחא מילתא דלקבולי עליה נזירות הוא דקאמר אלא לקבל עליו צפרין סתם בלא נזירות אי לאו דנזיר עובר לפניו:
TOSAFOT
הגה"ה היכא דאמר צפורים סמוכים לשיער קביל עליה ר"ל שקיבל עליו דבר הסמוך לצפורים דהיינו גידול שיער אבל כי אמר הרי עלי צפורים ולא אמר צפורים סמוכין לשיער חייל עליה נזירות משום דמשתמע שנדר דבר שיכול לבא לידי חיוב צפורים דהיינו נזיר כשנזיר עובר לפניו דוקא ומשום הכי לא מהני הרי עלי נשרין דלישנא דנשרין לא משמע שום לשון נזירות כן נ"ל הגה"ה והר"ר שבתאי כתב שיטה זאת מאי בינייהו כלומר מאי בינייהו בפירוש דמתני' דודאי נראה ליה דר"ל לא קאמר אליבא דרבי מאיר דבצפורים סתמא מיחייב בנזיר דאיכא למיפרך כל הני פירכי דפריך לעיל לר' יוחנן וע"כ יפרש המשנה כמו ר' יוחנן דגם לא יוכל לפרש המשנה שאמר בפירוש צפורים הסמוכים לשיער עלי דהא מתני' סתמא קאמר צפורים עלי הילכך ע"כ כרבי יוחנן מפרש ובנזיר עובר לפניו והוא טהור וע"כ פריך מאי בינייהו בפירוש דמתני' ונראה שנתכוון להבין כמו שפירשתי בתחילה:
מִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר לָא מַתְפִּיס אִינִישׁ בְּמִילְּתָא דִּסְמִיךְ לֵיהּ? וְהָתַנְיָא: הָאוֹמֵר ״יָמִין״ – הֲרֵי זוֹ שְׁבוּעָה. מַאי טַעֲמָא – לָאו מִשּׁוּם דִּכְתִיב ״וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם״?
The Gemara asks: Is there, in fact, anyone who says that a person does not associate the object of his vow with something juxtaposed to it in a verse? Isn’t it taught in a baraita that in the case of one who says: Right [ yamin ],
RASHI
האומר ימין שלא אוכל ככר זה הרי זו שבועה:
מאי טעמא לאו משום דכתיב וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם דקא מתפיס ימינו לישבע דסמיך ליה:
TOSAFOT
האומר ימין הרי זו שבועה ימין שלא אוכל ככר זה וה"ה שמאל כדלקמן פירוש התפילין מדהזכיר ימין תחילה:
אָמְרִי: לָא, מִשּׁוּם דְּיָמִין גּוּפֵיהּ אִיקְרֵי שְׁבוּעָה. דְּתַנְיָא: מִנַּיִין לָאוֹמֵר ״יָמִין״ שֶׁהִיא שְׁבוּעָה – שֶׁנֶּאֱמַר ״נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ״. וּמִנַּיִין לָאוֹמֵר ״שְׂמֹאל״ שֶׁהִיא שְׁבוּעָה – שֶׁנֶּאֱמַר ״וּבִזְרוֹעַ עוּזּוֹ״.
The Gemara rejects this: Say no, it is because the right hand itself is called an oath, as it is taught in a baraita : From where is it derived that in the case of one who says: Right, that it is an oath? It is derived from the verse where it is stated: “The Lord has sworn by His right hand” (Isaiah 62:8).
RASHI
לא ימין שאוכל ככר זה כאומר שבועה שאוכל ככר זה דמי שנאמר נשבע ה' בימינו בימינו אמר ונחשב כשבועה:
שנאמר ובזרוע עוזו מדכתיב ימינו וכתיב ובזרוע עוזו אלמא דזרועו היינו שמאלו והכי נמי אמרי' בפרק קמא דמסכת ברכות (דף ו.) מנין שהקב"ה מניח תפילין דכתיב ובזרוע עוזו ואין עוזו אלא תפילין כו' ותפילין בשמאל קיימי:
מתני׳ ״הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַחַרְצַנִּים״ וּ״מִן הַזַּגִּים״ וּ״מִן הַתִּגְלַחַת״ וּ״מִן הַטּוּמְאָה״ – הֲרֵי זֶה נָזִיר, וְכָל דִּקְדּוּקֵי נְזִירוּת עָלָיו.
If one said: I am hereby a nazirite and therefore will refrain from grape seeds,
RASHI
מתני' אמר הריני נזיר מן החרצנים או שאמר הריני נזיר מן הזגין כו' הרי הוא כמי שאמר הריני נזיר סתם שמקבל עליו כל דקדוקי נזירות:
TOSAFOT
מן החרצנים ומן הזגים או או קתני כדמוכח בגמרא:
וכל דקדוקי נזירות עליו משום דנזיר שמשון מותר ליטמא למתים קאמר הכא וכל דקדוקי נזירות עליו:
גמ׳ מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּדּוֹר מִכּוּלָּם, וְרַבָּנַן אָמְרִי: אֲפִילּוּ לֹא נָזַר אֶלָּא בְּחַד מִנְּהוֹן הָוֵי נָזִיר.
The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon,
RASHI
גמ' אפילו לא נזר אלא מאחד מהן או מן חרצן או מן זג הרי זה נזיר וכל דקדוקי נזירות עליו:
TOSAFOT
עד שיזיר מכולן או יאמר סתמא דמשמע כל מילי דנזירות קיבל עליה ואם בא לפרש חרצן וזג צריך לפרש כולם גם תגלחת וטומאה:
מַאי טַעֲמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? אָמַר קְרָא ״מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג״. וְרַבָּנַן מַאי טַעֲמָא? אָמַר קְרָא ״מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר״.
The Gemara explains: What is the reason for the opinion of Rabbi Shimon? The verse states with regard to a nazirite: “All the days of his naziriteship he shall not eat from anything that is made of the grapevine, from pits to grape skin” (Numbers 6:4),
RASHI
מכל אשר יעשה משמע שצריך שיהא נוזר מכל אשר יעשה שאינו נזיר אלא א"כ נוזר מכולם:
אמר קרא מיין ושכר יזיר דמשמע דאפילו דלא נזר אלא מיין לחודיה הוי נזיר מכולם:
TOSAFOT
מכל אשר יעשה מגפן היין אלמא דמכולהו צריך להזיר וא"ת ואכתי תגלחת וטומאה לא שמעינן וי"ל כיון דגלי לן ביין ה"ה שצריך לקבל גם תגלחת וטומאה ונפקא לן מלישנא דקרא מכל:
מיין ושכר יזיר משמע אפילו בחד הוי נזיר דהא כבר כתיב מכל אשר יעשה מגפן למה לי למיכתב מיין ושכר אלא לאשמועי' דאפי' לא נדר כי אם בחד מהני דחייל נזירות עליו ואפילו כשבא לפרש דהכא חרצן וזג לא כתיבי:
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן נַמִי, הָכְתִיב ״מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר״! הַהוּא מִיבָּעֵי לֵיהּ לֶאֱסוֹר יֵין מִצְוָה כְּיֵין הָרְשׁוּת.
The Gemara asks: And also according to Rabbi Shimon, isn’t it written “he shall abstain from wine and strong drink”? The Gemara answers: Rabbi Shimon requires that verse to prohibit a nazirite from drinking wine that is consumed for a mitzva just as he is prohibited from drinking wine whose consumption is optional.
TOSAFOT
לאסור יין מצוה כיין הרשות כלומר מקרא יתירא דמיין ושכר יזיר:
מַאי הִיא – קְדוּשְׁתָּא וְאַבְדַּלְתָּא?
The Gemara asks: What is wine that is consumed for a mitzva? Is it the wine of kiddush and havdala ?
RASHI
לאסור יין מצוה כיין הרשות מאי היא קדושתא ואבדלתא מי חייל עליה איסור נזירות:
TOSAFOT
מאי היא קידושא ואבדלתא מושבע ועומד מהר סיני הוא דקדוש היום דאורייתא ואיך תחול עליו נזירות וקשה דאדרבה להכי איצטריך קרא מיותר לומר דחייל עליה נזירות ועוד קשה מאי משני בתר הכי כגון שנשבע לשתות וחזר ונדר בנזיר דאתיא נזירות וחייל אשבועה מ"מ תקשי לו הרי מושבע ועומד מהר סיני כלומר דאין מושבע ועומד גדול מזה שנשבע לשתות ועוד קשה דקדוש היום לאו דאורייתא הוא דנהי נמי דכתיב זכור ודרשינן זוכרהו על היין אסמכתא הוא לכ"נ לר"ת דגרסינן בתמיה וכי מושבע ועומד מהר סיני כלומר ל"ל קרא מיותר לאסור יין מצוה וכי מושבע וכו' דנהי דקידוש היום דאורייתא על היין לאו דאורייתא דזוכרהו על היין אסמכתא והשתא משני כגון שנשבע לשתות וקמ"ל קרא יתירא דחייל עליה אע"ג שנשבע לשתות: