Back
Nazir
Daf 23aוּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן״? ״אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז״ – זֶה לוֹט שֶׁפֵּירַשׁ מֵאַבְרָהָם: ״וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן״ – שֶׁהִטִּיל מִדְיָנִים כִּבְרִיחִין וְאַרְמוֹן – ״לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'״.
and their contentions are like the bars of a castle” (Proverbs 18:19)? “A brother offended is harder to be won than a strong city,”
RASHI
ומדינים כבריח ארמון בשביל שהטיל מריבה בינו ובין אברהם כדכתיב אל נא תהי מריבה גרם לו שנפרדו זה מזה ונעשו זה כנגד זה כבריחים שנועלין לארמון שאין החיצונים יכולים להיכנס בתוכו כן נעשו עמונים ומואבים שאינן מותרין לבא בקהל ישראל כדכתיב לא יבא עמוני ומואבי:
TOSAFOT
ומדינים כבריח ארמון (על שהעיר מדינים בינו לבין ישראל) כבריחים לארמון ע"י ריב שהיה בין לוט ובין אברהם כדכתיב אל נא תהי מריבה וגרמה לו מריבה להפרד מאברהם וע"י כן נכשל בבנותיו ונעשה כבריחים שנועלין את הארמון שאין החיצונים יכולין להיכנס לפנים כך נעשו עמונים ומואבים שאסורין לבא בקהל ובבראשית רבה דריש לפי שאסורין בקהל ובעזרה כטמאים:
דָּרַשׁ רָבָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יִצְחָק: מַאי דִּכְתִיב ״לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד וּבְכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע״? ״לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד״ – זֶה לוֹט: ״וּבְכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע״ – שֶׁנִּתְגַּלָּה קְלוֹנוֹ בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, דִּתְנַן: עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר עוֹלָם.
On the same issue, Rava expounded a verse homiletically, and some say it was Rabbi Yitzḥak: What is the meaning of that which is written: “He who separates himself seeks his own desire, and snarls against all sound wisdom” (Proverbs 18:1)?
RASHI
לתאוה יבקש נפרד לדבר עבירה יבקש מי שנפרד ואיזה זה לוט שנפרד מעל אברהם כדכתיב ויפרדו איש מעל אחיו (בראשית י״ג:י״א) וסמיך ליה ויסע לוט מקדם שהוא נפרד תחילה:
ובכל תושיה יתגלע ובתושיה לא נאמר כאן אלא ובכל תושיה לומר לך שנתגלע קלונו בשתי תורות דתורה נקראת תושיה דכתיב הפליא עצה הגדיל תושיה (ישעיהו כ״ח:כ״ט) תורה שבכתב ותורה שבעל פה בתורה שבכתב בבתי כנסיות כדכתיב לא יבא עמוני ומואבי בתורה שבעל פה בבתי מדרשות כדתנן עמוני ומואבי כו':
יתגלע כמו ולפני התגלע הריב נטוש (משלי י״ז:י״ד) שהוא לשון גילוי דגרסינן במסכת סנהדרין (דף ו:) קודם שנגלה לך הדין כו':
TOSAFOT
לתאוה יבקש נפרד זה לוט שביקש להפרד מאברהם כדכתיב ויפרדו כדי למלאות תאותו בעבירה:
ובכל תושיה יתגלע בכל התורה יתגלע קלונו בשתי תורות בתורה שבכתב לא יבא עמוני ומואבי היינו בבתי כנסיות ובתורה שבע"פ בבתי מדרשות ששונים בהם עמוני [ומואבי] אסורין ואיסורן איסור עולם:
אָמַר עוּלָּא: תָּמָר זִינְּתָה, זִמְרִי זִינָּה.
§ In relation to the preceding discussion with regard to the daughters of Lot, who acted in a wanton manner for the sake of a mitzva, the Gemara cites that which Ulla said: Tamar engaged in licentious sexual intercourse with her father-in-law, Judah (see Genesis, chapter 38), and Zimri ben Salu also engaged in licentious sexual intercourse with a Midianite woman (see Numbers, chapter 25).
RASHI
תמר שזינתה ונתכוונה לשם מצוה כדי להעמיד זרע כדכתיב כי ראתה כי גדל שלה (בראשית ל״ח:י״ד):
זמרי זינה ונתכוון לשם עבירה:
TOSAFOT
תמר זינתה אבל נתכוונה לשם שמים כדכתיב כי ראתה כי גדל שלה ויצאו ממנה מלכים כדכתיב בסוף רות ואלה תולדות פרץ וכו' עד ישי ונביאים דאמר מר אמוץ ואמציה אחים הוו ואמציה המלך מזרע דוד וישעיה ואמוץ נביאים היו דגמירי בכל מקום שהזכיר (תורה) שם [אביו] בנביאות גם אביו נמי היה נביא:
תָּמָר זִינְּתָה – יָצְאוּ מִמֶּנָּה מְלָכִים וּנְבִיאִים, זִמְרִי זִינָּה – נָפְלוּ עָלָיו כַּמָּה רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל.
Yet despite the similarity between their actions, Tamar engaged in licentious sexual intercourse for the sake of a mitzva, to have children, and therefore she merited that kings of the House of David descended from her. King David’s lineage traces back to Tamar’s son Peretz (see Ruth 4:18–22). And she also merited to be the ancestor of prophets, e.g., Isaiah, who was related to the royal family. Conversely, with regard to Zimri, who engaged in licentious sexual intercourse for the purpose of a transgression, several multitudes of Israel fell due to him; twenty-four thousand in a plague (see Numbers 25:9). This shows that a great deal depends on one’s intentions.
RASHI
ויצאו ממנה מלכים ונביאים מלכים מדוד ונביאים מישעיה כדאמר מר (סוטה י:) אמוץ ואמציה אחים הוו וגמירי (מגילה טו.) כל מקום שהזכיר הכתוב נביא ושם אביו בנביאות בידוע שהוא נביא בן נביא:
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: גְּדוֹלָה עֲבֵירָה לִשְׁמָהּ מִמִּצְוָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסוֹק אָדָם בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן בָּא לִשְׁמָן!
§ Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Greater is a transgression committed for its own sake, i.e., for the sake of Heaven, than a mitzva performed not for its own sake. The Gemara questions this comparison: But didn’t Rav Yehuda say that Rav said: A person should always occupy himself with Torah
RASHI
גדולה עבירה לשמה כלומר לשם מצוה:
מתוך שלא לשמה בא לשמה אלמא דמצוה שלא לשמה חשיבא דלידי מצוה היא מביאה ואת אמרת דעבירה לשמה גדולה הימנה:
TOSAFOT
שמתוך שלא לשמה בא לשמה וא"ת והא אמרינן בעלמא (ברכות דף יז.) העוסק במצוה שלא לשמה נוח לו שלא נברא וי"ל דהתם מיירי שעוסק בתורה שלא לשמה לקפח אחרים והכא קאמר שעוסק בתורה שלא לשמה להתגדר ולקנות שם:
שמתוך שלא לשמה בא לשמה ואת אמרת דעבירה לשמה עדיפא ממצוה שלא לשמה דיש בה עדיפא קצת:
אֶלָּא אֵימָא: כְּמִצְוָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, דִּכְתִיב ״תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ״. מַאן נָשִׁים שֶׁבָּאֹהֶל – שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה.
Rather, one must emend the above statement and say as follows: A transgression for the sake of Heaven is equivalent to a mitzva not for its own sake. The proof is as it is written: “Blessed above women shall Yael be, the wife of Hever the Kenite, above women in the tent
RASHI
אלא אימא גדולה עבירה לשמה כמצוה שלא לשמה ששתיהן שוות:
דכתיב תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני כלומר כאותן נשים שמצינו בהן שעשו מצות שלא לשמה ובכולן נאמר בהן אהל:
תבורך על שעשתה עבירה לשמה כדי להתיש כחו של אותו רשע כדי שתהא יכולה להורגו:
שרה רחל ולאה שאמרו לבעליהן לבא אל שפחתן ולא לשם מצוה נתכוונו אלא כדי שמתקנאות זו בזו רחל באחותה ושרה ולאה באמהות וכולן נאמר בהן אהל כדכתיבי קראי:
TOSAFOT
ומאן אינון נשים באהל שרה ורבקה ורחל ולאה בשרה כתיב והנה היא באהל (בראשית י״ח:י״ב) ברבקה כתיב ויביאה יצחק האהלה שרה אמו (שם כד) ברחל ולאה כתיב ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל (שם לא) ומנשים היינו דכתיב נשים:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁבַע בְּעִילוֹת בָּעַל אוֹתוֹ רָשָׁע בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב״ וגו'.
The Gemara asks: How is it derived that Yael engaged in sexual intercourse with Sisera? As Rabbi Yoḥanan said: That wicked one, Sisera, engaged in seven acts of sexual intercourse with Yael at that time, as it is stated: “Between her feet he sunk, he fell, he lay; between her feet he sunk, he fell; where he sunk, there he fell down dead” (Judges 5:27). Each mention of falling is referring to another act of intercourse.
RASHI
שבע בעילות בין כריעה ונפילה ושכיבה אית בהו שבע בהאי קרא:
TOSAFOT
שבע בעילות בעל סיסרא דז' פעמים כתיב כריעה נפילה ושכיבה:
וְהָא קָא מִתְהַנְּיָא מִבְּעִילָה דִּילֵיהּ! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל טוֹבָתָן שֶׁל רְשָׁעִים אֵינָהּ אֶלָּא רָעָה אֵצֶל צַדִּיקִים,
The Gemara asks: But Yael at least enjoyed the sexual intercourse with him; why is the verse so effusive in her praise? Rabbi Yoḥanan said: All the good of the wicked, i.e., anything good received from wicked people, is nothing other than evil for the righteous, and therefore she certainly derived no pleasure from the act.
TOSAFOT
והא מתהניא מעבירה ונהי נמי דלא קשה לו תהרג ולא תעבור כדאמרינן שילהי פרק בן סורר ומורה (סנהדרין עד:) דאסתר קרקע עולם היתה מ"מ למה משבחה הכתוב והלא היא נהנית מן העבירה ומשני לא היתה לה הנאה דטובתן של רשעים רעה דכתיב השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע ובפרק מצות חליצה (יבמות קג:) מסיק בשלמא גבי לבן דקמדכר שם דעבודת כוכבים אלא גבי יעל מאי רעה ומשני דשדא בה זוהמא:
שֶׁנֶּאֱמַר ״הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב וְעַד רָע״. בִּשְׁלָמָא רַע – שַׁפִּיר, אֶלָּא טוֹב אַמַּאי לָא? אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינָּהּ: טוֹבָתוֹ רָעָה הִיא, שְׁמַע מִינָּהּ.
The Gemara asks: From where is this principle derived? As it is stated in the verse that God warned Laban the Aramean, when he was chasing Jacob: “Guard yourself from speaking to Jacob, from good to evil” (Genesis 31:24). Granted, with regard to the warning against speaking evil, it is fine that Laban was warned not to harm Jacob. However, why shouldn’t he say anything good to Jacob? Rather, must one not conclude from this verse that even Laban’s good is bad in Jacob’s eyes? The Gemara concludes: Learn from this that it is so.
RASHI
אלא טוב אמאי מזהר ליה שלא לדבר עמו:
אלא לאו שמע מינה טובתו רעה היא ומאי רעה איכא דאי מפיש במילי בהדיה אתי לאשתבועי לי' בשם עבודת כוכבים שלו והתורה אמרה לא ישמע על פיך (שמות כ״ג:י״ג) וגבי יעל אשת חבר מאי רעה איכא גבה דהטיל בה אותו רשע זוהמא דאמר מר בשעה שבא נחש וכו' ישראל וכו' (יבמות קג:):
גּוּפָא, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסוֹק אָדָם בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן בָּא לִשְׁמָן. שֶׁבִּשְׂכַר אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם קָרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב בָּלָק הָרָשָׁע – זָכָה וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ רוּת. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: רוּת בַּת בְּנוֹ שֶׁל עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב הָיְתָה.
§ The Gemara returns to analyze in greater detail the above matter itself. Rav Yehuda said that Rav said: A person should always occupy himself with Torah and mitzvot even not for their own sake, as through these acts performed not for their own sake, good deeds for their own sake come about. The proof for this is that in reward for the forty-two offerings
RASHI
ארבעים ושתים קרבנות משבע מזבחות שערך בג' מקומות ועל כל אחד ואחד העלה פר ואיל שהם י"ד לכל מעמד ומעמד וג' פעמים י"ד עולין מ"ב וקרבנותיו של בלק הוו שלא לשם מצוה:
ויצאה ממנו רות שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ובתשבחות:
TOSAFOT
ארבעים ושתים קרבנות שעשה בג' המקומות ז' מזבחות ובכל מזבח ומזבח הקריב פר ואיל הרי מ"ב קרבנות והיינו שלא לשמה דהקריבן כדי לקלל ישראל:
בת בנו של עגלון לאו דוקא נקט בת בנו וכן [בחלק] (סנהדרין קה:) דאמר בתו של עגלון לאו דוקא אלא הרבה דורות היתה אחר עגלון דאמר פרק החולץ (יבמות מח:) מפני מה גרים מעונים בזה"ז מפני ששיהו עצמן לבא תחת כנפי שכינה מאי קרא ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה אשר באת לחסות תחת כנפיו משמע שהיתה רות קטנה כשנתגיירה והרי יש מעגלון ועד אבצן יותר ממאתים שנה ודוק ותשכח [ואמרי'] (ב"ב צא.) אבצן זה בועז ואי בתו של עגלון היתה א"כ לא היתה קטנה:
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִן שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ אֲפִילּוּ שְׂכַר שִׂיחָה נָאָה – דְּאִילּוּ בְּכִירָה דִּקְרִיתֵיהּ ״מוֹאָב״. אֲמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא ״אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה״. מִלְחָמָה הוּא דְּלָא – אֲבָל צָעוּרֵי צַעֲרִינָן.
Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He, does not deprive one of even the reward for proper speech, i.e., for speaking in a refined manner? As while there is the case of Lot’s elder daughter, who called her son Moab [ mo’av ], which alludes to his shameful origins, as me’av means: From father, and the Merciful One says to Moses: “Do not besiege Moab, nor contend with them in war” (Deuteronomy 2:9), which indicates: It is war that is not permitted; however, with regard to harassing, the Jews were permitted to harass them.
RASHI
דקריתיה מואב משמע מאבי:
וְאִילּוּ צְעִירָה דִּקְרִיתֵיהּ ״בֶּן עַמִּי״. אֲמַר לֵיהּ ״אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם״ – אֲפִילּוּ צָעוּרֵי לָא תְּצַעֲרִינָן כְּלָל.
And while there is the case of Lot’s younger daughter, who called her son Ben-Ami, son of my people, without explicitly mentioning her father. With regard to her descendants, God said to Moses: “Do not harass them, nor contend with them” (Deuteronomy 2:19), which means even as far as harassing is concerned, you may not harass them at all.
RASHI
בן עמי בלשון נקיה הוא דלא רצתה להודיע דמאביה נתעברה:
אמר אל תצורם ואל תתגר בם ומדלא כתיב בהו מלחמה שמע מינה דאפי' צערא לא ליעביד להו ולא עוד דאפי' בכירה דקריתיה אב הכתוב פרסמה דכתיב ותשכב את אביה ובצעירה כתיב ותשכב עמו:
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם לִדְבַר מִצְוָה, שֶׁבִּשְׂכַר לַיְלָה אַחַת שֶׁקְּדַמְתָּהּ בְּכִירָה לַצְּעִירָה
Rabbi Ḥiyya bar Avin said that Rabbi Yehoshua ben Korḥa said: A person should always come first with regard to a matter of a mitzva, as in reward of the one night that the elder daughter of Lot preceded the younger for the sake of a mitzva,