Back
Nazir
Daf 20bהָא לָמָּה לִי? הָשְׁתָּא יֵשׁ לוֹמַר חֲמִירְתָא אֲמַר רַב, קִילְּתָא לָא אֲמַר?! אָמְרִי בְּמַעֲרָבָא: אֵין הַכְחָשָׁה בְּמוֹנֶה. הדרן עלך מי שאמר
The Gemara asks: Why do I need for Rav to state this at all? Now that it is already said with regard to a stringent case, where there were two sets of witnesses who generally have full credibility yet Rav said
RASHI
הא ל"ל למיהדר ולמיתני:
השתא י"ל חמירתא אמר רב היכא דהוו ב' כתי עדים ואחת אומרת אחת שתים ושניה אומרת ג' ד' ה' שמעינן ליה לרב נחלקה עדותן בקילתא דלא הוו אלא חד וחד לא אמר דנחלקה עדותן פשיטא דודאי אמר והיכא שמעינן ליה לרב דאמר הכי במס' סנהדרין ירושלמית (פ"ה) דקתני התם להך מתני' דהכא וכתיבא תמן הכי תנינן תמן מי שהיו שתי כתי עדים מעידים אותו אלו מעידים שנזר שתים ואלו מעידים שנזר חמש ב"ש אומרים נחלקה עדותן ואין כאן נזירות כלל וב"ה אומרים יש בכלל חמש ב' שיהא נזיר שתים ואמר רב בכלל נחלקו אבל בפרט דברי הכל נחלקה העדות ור' יוחנן אומר בפרט נחלקו אבל בכלל יש בכלל חמש שתים יהא נזיר שתים פרט כגון שהאחת אומרת אחת שתים והשניה אומרת ג' ד' ה' כלל שהאחת אומרת שתים והשניה אומרת ה':
אמרי במערבא אין הכחשה במונה שאם אחד אומר אחת שתים ואחד אומר שלש ארבע חמש אין זו הכחשה ויש בכלל חמש שתים ויהא נזיר שתים:
TOSAFOT
ה"ג תו ל"ל השתא י"ל חמירתא אמר קילתא לא כ"ש ולא גרסינן אמר רב וה"פ דפריך [אמאי] קאמר דהוי הכחשה משום דאמרינן כיון דזה [אמר] שלש ארבע חמש ולא אמר גם אחת ושתים הוי כאילו אומר בפירוש ולא אחת ושתים נזר אמאי נימא דלא הוי הכחשה ומה שלא הזכיר אחת ושתים דמה לו להזכיר חמירתא דהיינו שלש וארבע וחמש אמר קילתא לא אמר הא מצינו למימר דאחת ושתים בכלל דבריו ומוסיף הוא על האחד אלא ודאי לא הוי הכחשה:
אמרי במערבא אין הכחשה במונה דודאי כי אמר אידך שלש וארבע וחמש לא מיעט שלא אמר הנודר אחת ושתים ובירושלמי דסנהדרין משמע דמונה הוי הכחשה אפילו טפי כאילו אמר [לא] אחת ושתים [אלא] שלש וארבע דקאמר התם אמר רב מחלוקת בכלל אבל בפרט לכ"ע נחלקה עדותן ואין כאן נזירות ורבי יוחנן אומר בפרט נחלקו אבל בכלל לכ"ע יש בכלל חמש שתים:
SUMMARY
In a standard term of naziriteship, the nazirite shaves on the day after the close of his term, the thirty-first day. One who shaved on the final day of his term, the thirtieth day, has fulfilled his obligation. If one vowed to observe two consecutive terms of naziriteship, he shaves for the end of the second term on the sixty-first day from the start of the first term, as that is the thirty-first day of the second term. If one shaved for the first term on the thirtieth day, then even if he shaved for the second term on the fifty-ninth day, he has fulfilled his obligation. This chapter considered different possibilities with regard to the negation of the tally of the days of naziriteship due to ritual impurity from a corpse. If a nazirite comes into contact with a corpse during his term, the impurity negates the days he had observed of his naziriteship. After completing the purification process, the nazirite shaves and begins counting his term anew. The Gemara rules that this halakha applies even if one became impure on the final day of his term. On the other hand, if one contracts impurity on the day following the end of the term, before he has brought his offerings, only thirty days are negated, even if the original term was much longer. If one who had contracted impurity from a corpse, for example one who was standing in a cemetery, took a vow of naziriteship, the naziriteship takes effect immediately with regard to the prohibition against drinking wine or cutting hair, but he begins counting the days of his term only once he completes his purification process. A nazirite who became impure may only start to count his term again once the blood from his sin-offering has been sprinkled on the altar. If one residing outside Eretz Yisrael vowed to observe a term of naziriteship and then observed the entire term outside of Eretz Yisrael, he must observe his term again upon arriving in Eretz Yisrael. This halakha applies even if the vow comprised multiple terms or a lengthy term. The reason for this is that naziriteship kept outside of Eretz Yisrael is considered to be one observed in ritual impurity. Finally, should one vow to keep several terms of naziriteship but forget how many terms he vowed to complete, and witnesses provide conflicting reports as to what he said, the testimony of the set of witnesses who say the smaller amount is accepted.
INTRO
Speak to the children of Israel, and say to them: When either man or woman shall clearly utter a vow, the vow of a nazirite, to consecrate himself to the Lord. (Numbers 6:2)
This chapter deals with many, varied topics relating to naziriteship. Some of these are novel issues, while other matters have been addressed earlier in the tractate. The underlying theme of these disparate discussions is the naziriteship of women, as the analysis of women’s naziriteship sheds light on the institution as a whole. There are two unique factors involved in the case of a woman who vows to become a nazirite. First, this vow shares a feature common to all vows of a woman, which is the right of her father or husband to nullify the vow. This nullification has further ramifications if another person linked his naziriteship vow to that of this woman before her father or husband nullified it. Additionally, it must be established what is to be done in the case of a woman who intentionally violates a vow that has been nullified without her knowledge, and what becomes of the animals that have been set aside as offerings for this vow. Finally, at what point during the term of naziriteship is the option to nullify a woman’s vow no longer available to her father or husband? A second dimension of a woman’s naziriteship concerns two halakhot that are not explicitly stated in the Torah. A father has the right to establish his minor son as a nazirite and thereby obligate him in all of the restrictions of naziriteship. Furthermore, under certain circumstances, a son may make use of the animals his father set aside for his naziriteship offerings if the father dies and he and the son were both nazirites. The Sages determined that these halakhot apply to sons but not to daughters, and to fathers rather than mothers. Despite the fact that most of the issues raised in this chapter are not limited to women, the applications of these halakhot to women serve as starting points for general discussions about naziriteship.
מתני׳ מִי שֶׁאָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר״. וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר ״וַאֲנִי״. ״וַאֲנִי״ – כּוּלָּם נְזִירִים. הוּתַּר הָרִאשׁוֹן – הוּתְּרוּ כּוּלָּן. הוּתַּר הָאַחֲרוֹן – הָאַחֲרוֹן מוּתָּר, וְכוּלָּם אֲסוּרִין. אָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר״. וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר ״פִּי כְּפִיו וּשְׂעָרִי כִּשְׂעָרוֹ״ – הֲרֵי זֶה נָזִיר.
With regard to one who said: I am hereby a nazirite, and another heard this vow and said: And I,
״הֲרֵינִי נָזִיר״. וְשָׁמְעָה אִשְׁתּוֹ וְאָמְרָה ״וַאֲנִי״ – מֵיפֵר אֶת שֶׁלָּהּ, וְשֶׁלּוֹ קַיָּים. ״הֲרֵינִי נְזִירָה״. וְשָׁמַע בַּעְלָהּ וְאָמַר ״וַאֲנִי״ – אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. ״הֲרֵינִי נָזִיר וְאַתְּ״. וְאָמְרָה ״אָמֵן״ – מֵיפֵר אֶת שֶׁלָּהּ, וְשֶׁלּוֹ קַיָּים. ״הֲרֵינִי נְזִירָה וְאַתָּה״ וְאָמַר ״אָמֵן״ – אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
If one said: I am hereby a nazirite, and his wife heard him and said: And I,
RASHI
מתני' מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני כו' וכן חבירו אמר ואני:
הותר ראשון שנשאל על נזירותו הותרו כולן שכולן תלו נזירותן בראשון:
TOSAFOT
מתני' מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני כלומר שנים שמעו לראשון שקבל נזירות והאחד אומר ואני וכן השני אומר ואני כולם נזירים הותר הראשון אם הראשון בא לחכם והתיר לו נדרו גם האחרונים הותרו לפי שאמרו ואני כמוהו ותלו נדריהם בנדרו הותר האחרון ע"י חכם הוא מותר וכולן אסורים אם לא יתירו גם הם נדריהם ע"י חכם אבל בלא התרה לא שלא תלו נדריהם בנדר האחרון:
פי כפיו שערי כשערו ה"ז נזיר בגמרא מפרש:
גמ׳ יְתֵיב רֵישׁ לָקִישׁ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה, וִיתֵיב וְקָאָמַר: וְהוּא שֶׁהִתְפִּיסוּ כּוּלָּן בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּיבּוּר. וְכַמָּה תּוֹךְ כְּדֵי דִּיבּוּר – כְּדֵי שְׁאֵלַת שָׁלוֹם, וְכַמָּה כְּדֵי שְׁאֵלַת שָׁלוֹם – כְּדֵי שֶׁאוֹמֵר שָׁלוֹם תַּלְמִיד לְרַב.
Reish Lakish sat before Rabbi Yehuda Nesia,
TOSAFOT
הריני נזיר ושמעה אשתו ואמרה ואני מיפר את שלה ושלו קיים דלא תלה כלל נדרו בנדרה אלא אדרבה היא אמרה ואני נזירה כמוך אחר שהוא כבר נדר בנזיר:
הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר בגמרא בעי לאכוחי מינה דבעל מיעקר קא עקר נדר אשתו מעיקרו ולכך אינו יכול להפר שאם מיפר לה א"כ יתבטל גם את שלו שנדרו תלוי בנדרה וכדתנן לעיל הותר הראשון הותרו כולן שבאו מחמתיה דראשון ואינו רשאי לגרום דבר להיות נדרו מבוטל כדכתיב לא יחל דברו ודרשינן הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו ודחי בגמרא דלעולם מיגז גייז מהפרה ואילך מהשתא אבל כי נמי מיפר את שלה ושלו קיים מ"מ חל נדרה עד עתה ונזירותיה אינו יכול להפר דכיון דאמר ואני קיים לה נדרה:
הריני נזיר ואת כלומר וכי גם את רוצה לידור בנזיר ואמרה אמן פי' קבלה עליה נזירות מיפר את שלה ושלו קיים דלא תלה נדרו בנדרה אבל אם לא אמרה אמן היא מותרת שאינו יכול להדירה בע"כ ודאי מה דאמר לה ואת לא הוי קיום שאין הנדר חל עליה אלא כשאמרה אמן ועדיין אינו יודע אם תקבלנו אם לאו ולכך לא הוי קיום:
הריני נזירה ואתה הכי גרס ר"ת ושמע בעלה ואמר אמן אינו יכול להפר אי מיעקר [קא עקר] ניחא משום דא"כ יתבטל נזירותו ואי מיגז גייז משום דהוי קיום כי אמר אמן כמו ואני כדלעיל:
אֲמַר לֵיהּ: תּוּב לָא שָׁבְקַתְּ רַוְוחָא לְתַלְמִידָא.
Rabbi Yehuda Nesia said to Reish Lakish: Once again you have provided no advantage to a student
RASHI
גמ' יתיב ר"ל קמיה דר' יהודה נשיאה ויתיב וקאמר כי תנן במתני' וכולן נזירים כגון שהתפיסו כולן בתוך כדי דבור של ראשון דבכדי שאילת תלמיד לרב דאית ביה שלש תיבות שלום עליך רבי התפיסו כולן ומתניתין דקתני ואני ואני דלא תני אלא תרין דוקא קתני דכי שקלת לחדא תיבה מקמא דאמר הריני נזיר ומצרפת ליה להנך דאמרי ואני ואני שכולן שלשה נדרו בתוך כדי שאילת שלום תלמיד לרב דהוויין נמי שלשה תיבות:
TOSAFOT
הג"ה גמ' יתיב ר"ש בן לקיש קמיה דר' יהודה נשיאה ויתיב וקאמר והוא שהתפיסו כולם בתוך כדי דיבור כדמפרש והולך כדי שאילת שלום תלמיד לרב דהיינו שלום עליך רבי ג' תיבות ה"נ יכולין שלשה אנשים להתפיס עצמן בראשון שנדר בנזיר שכל אחד אמר ואני הם שלש תיבות דאפילו האחרון תוך כדי דיבור מן הראשון אבל הרביעי אינו יכול להתפיס עצמו בראשון אפילו אמר ואני שכבר שהו כדי דיבור מן הראשון ולכך לא חייל נזירות ארביעי: